"טורקיה הבינה את המסר ועצרה את המהלך - אך לא ברור לכמה זמן", אמר היום (שני) בכיר ישראלי, שבוע לאחר תקיפת שדה התעופה הצבאי אבו א-דהור, ליד אידליב שבסוריה. לדבריו, לאחר שהמאמצים הדיפלומטיים לא הצליחו למנוע את ניסיון ההתבססות של אנקרה באזור, אותו הגדיר כ"קו אדום", התקבלה ההחלטה לתקוף - בגיבוי מלא של הדרג הצבאי: "הציג את העמדה הכי מיליטנטית שיכולה להיות".
בכיר התייחס גם לדיווחים על כוונה טורקית להציב מערכות באזור אבו דוהור. הוא סירב לפרט מה בדיוק ביקשה אנקרה להציב שם, אך אמר כי מדובר ב"דברים אמיתיים משמעותיים שאסור שיהיו שם", משום שהם עלולים לצמצם את חופש הפעולה הישראלי, וליצור תקדים לנוכחות טורקית מסוג זה בסוריה. הבכיר העריך כי טורקיה יכולה להפוך בטווח הארוך לאיום, אך הדגיש: "אני לא רואה מלחמה איתה מחר בבוקר".
"עובד עם כולם - נלחם בכולם"
בכל הנוגע לסוריה, הבכיר ציין כי ישראל מבקשת למנוע התבססות משמעותית של כוחות צבאיים בדרום המדינה ופגיעה בחופש הפעולה של חיל האוויר בשמי סוריה. במקביל, ישראל מבקשת להמשיך לעבוד עם הדרוזים באזור סווידא ולשמר את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולותיה.
הוא הדגיש כי ישראל אינה יכולה לאפשר לסוריה החדשה לבנות יכולות צבאיות שיסכנו אותה. "יש לנו אויב, לנו ברור שהוא אויב לטווח בינוני וארוך. אנחנו צריכים לא לאפשר לו לבנות יכולות", אמר.
שדה התעופה לפני ואחרי התקיפה:

על פי הבכיר, אמנם בירושלים מתנהלים מול דמשק גם בערוצים דיפלומטיים - קרי פגישת ראש המוסד רומן גופמן עם שר החוץ של סוריה, אך לצד זה לא מהססים להפעיל כוח צבאי כשצריך. את המדיניות הזו הגדיר כ"דיפלומטיה קוונטית", בהשראת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: "זה לא אפס או אחד", אמר. "תמיד העולם היה מחולק, אתה איתי או נגדי - וטראמפ משחק על כל המגרש. עובד עם כולם ונלחם בכולם".
אירופה הכשירה את א-שרע
"נפל משטר אסד, אבל מצד שני יש עכשיו אל-קאעידה", אמר הבכיר. לדבריו, האתגר המרכזי הוא הצלחתו של נשיא סוריה אחמד א-שרע לבסס לעצמו מעמד בזירה הבינלאומית, ובמיוחד מול נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הבכיר מתח ביקורת גם על השגריר האמריקני תום ברק, שלדבריו "עושה לו עבודה גדולה וגורם לנו נזק גדול".
לדברי הבכיר, באירופה מתקיים "תהליך של הכשרת" א-שרע, בין היתר בשל הרצון לאפשר את חזרת הפליטים הסורים. בכל הנוגע ליחסי א-שרע עם טורקיה, הוא טען כי על אף הגיבוי הפומבי - היחסים אינם מבוססים על אמון עמוק, בשל שאיפות אזוריות סותרות: "ארדואן רוצה להיות צלאח א-דין, וג'ולאני רוצה להיות צלאח א-דין".





