הוא מכונה "הג'וב הכי בלתי אפשרי בעולם", אבל הפעם הדרך אליו בלתי אפשרית לא פחות. המרוץ לתפקיד מזכ"ל האו"ם התשיעי, האיש או האישה שיחליפו את אנטוניו גוטרש עם סיום כהונתו בדצמבר 2026, כבר יצא לדרך. במסדרונות הזכוכית של המטה בניו יורק, כוורות המועמדים עובדות שעות נוספות, ואיתן הגישושים, הלחצים, ההבטחות והווטואים שבדרך. מעל הכול מוטל צל של אחד, דונלד טראמפ, שמבקש לראות בראש הארגון דמות שמיישרת קו עם הדרישות מוושינגטון.
15 צפייה בגלריה
מטה האו"ם בניו יורק. הדרך לתפקיד המזכ"ל עוברת דרך בוושינגטון
(צילום: Osugi / shuyyerstock)
זה לא סוד שהמוסד שמנסה לייצג את הקונצנזוס העולמי נמצא בעיצומה של אחת התקופות המאתגרות בתולדותיו: משבר תקציבי עמוק, לגיטימציה שנסדקת, ודרישה לשינוי שורשי. המדינות החברות מעכבות תשלומים – חלקן משלמות מאוחר באופן סדרתי כמנוף פוליטי – וכשמדובר בתורמות הגדולות ביותר כמו ארה"ב וסין, המחסור במזומנים משפיע על כל פינה ופינה: מעיכוב תשלומי משכורות ועד הטמפרטורה בבניין.
לפי הערכות פנימיות, בשנה הקרובה האו"ם עשוי לאבד כ-40% מתקציבו. לכן, כל מועמד למזכ"לות שיעלה בניו יורק – יצטרך לעבור קודם כל דרך וושינגטון: ארה"ב אינה רק שחקנית מפתח בתהליך הבחירה, היא למעשה מי שמכתיבה את התסריט. כמממנת העיקרית, הכסף שהיא מזרימה לאו"ם מעניק לה שרביט בלתי רשמי, והעובדה שהיא מתייצבת הפעם לראשונה בגלוי מאחורי הקריאה למינוי אישה, יוצרת דינמיקה אחרת. בפעם הקודמת, בשנת 2016, התמודדו על התפקיד 13 נשים, אבל האמריקנים שלפו ברגע האחרון את גוטרש כפשרה בין רוסיה לסין.
שנים ארוכות התעקשו בוושינגטון שלתפקיד מזכ"ל האו"ם צריך למנות את האדם המתאים ביותר, ללא שום קשר למינו. כעת, לראשונה מאז הקמת האו"ם, יש קונצנזוס נרחב, מוושינגטון ועד קייפטאון, שבשלה העת למזכ"לית ראשונה. יותר מ-140 מדינות כבר הצהירו פומבית שיצביעו בעד שבירת תקרת הזכוכית וכי לא ייתכן שארגון שמטיף לשוויון זכויות – לא בחר מעולם אישה לתפקיד הבכיר ביותר. וכך, מוסלמית חובשת חיג'אב, כלכלנית יהודייה עם משפחה ביהודה ושומרון, לוחמת אקלים מברבדוס, ראש ממשלה עם תהילה בינלאומית או יוזמת תחרות "מיס יוניברס" בארצה – כולן נתפסות הפעם כבעלות סיכוי ריאלי יותר מתמיד ומפעילות כבר מטות קמפיין.
15 צפייה בגלריה
טראמפ בנאומו בעצרת הכללית בספטמבר. דורש "תמורה בעד ההשקעה"
(צילום: TIMOTHY A. CLARY / AFP)
אלא שמאחורי כל הדיבורים על שקיפות ומגדר, הבחירה נותרת בסופו של דבר תהליך פוליטי לחלוטין. המדינות מציגות מועמדים מטעמן, נערכים שימועים פומביים בעצרת הכללית וסבבי הצבעות בלתי רשמיים (Straw Polls), אבל ההכרעה האמיתית תיעשה, כמו תמיד, במועצת הביטחון, ורק ברבעון האחרון של 2026. חמש החברות הקבועות במועצה – סין, רוסיה, ארה"ב, בריטניה וצרפת – מחזיקות בזכות וטו שיכולה לטרפד מועמדות, ולעיתים הן עושות זאת בשקט, חודשים לפני שהשם בכלל עולה רשמית. שאר המדינות הנבחרות במועצה אמנם נטולות כוח וטו, אבל במצב של תיקו – כמו זה שצפוי אם ארה"ב תתעקש על מועמדת ורוסיה או סין יקשו – קואליציה ביניהן עשויה להפיל מועמד שלא עומד בקריטריונים שלהן. כך שהתמרון בין וושינגטון למוסקבה, בין בייג'ינג לפריז, קובע מי יישאר במרוץ ומי יוסר מהשולחן בלי הסברים.
גם אחרי שתתקבל ההחלטה הסופית במועצת הביטחון, היוקרה והיכולת של מזכ"ל לנהל משברים נשענות לא מעט על יחסיו עם הבית הלבן. בלי שיתוף פעולה עם טראמפ, האו"ם ייכנס לעוד ספירלה של קיצוצים, עימותים ועצירת יוזמות. המועמדים מבינים שהם נבחנים לא רק על קורות חיים ודיפלומטיה, אלא גם על היכולת לשדר מסר שטראמפ יאהב לשמוע: לא עוד דו"חות עונתיים, אלא רפורמות, תוצאות ודמות שתהיה אישיות אפקטיבית ולא רק טכנית. טראמפ דורש "תמורה בעד ההשקעה" שלו – שגם תקרב אותו לפרס הנובל המיוחל.
לכן מדובר הפעם בבחירות הגורליות ביותר בתולדות הארגון. האו"ם של 2026 מחפש לשרוד לא פחות מאשר שהוא מחפש מנהיג. מזכ"ל עם אג'נדה ברורה יכול לנער את המנגנון מהיסוד. התפקיד מגיע עם מרחב פעולה אמיתי אם הוא מחליט להשתמש בו – קביעת סדרי עדיפויות, החלת רפורמות, מינוי בכירים. גוטרש, שמשלים כעת שתי קדנציות של 5 שנים כל אחת, עשה צעדים בכיוון אבל אפילו תומכיו מודים כי אלה היו בגדר "פלסטר על התקף לב". מי שייבחר הפעם יידרש לטיפול שורש עמוק – פחות בירוקרטיה, יותר מניעת מלחמות.
השגריר דני דנון תוקף את דווחית האו"ם, באוקטובר: "את מכשפה"
בישראל עוקבים מקרוב, ויש לכך יותר מסיבה אחת. באופן מפתיע, ישראל הקטנה נתפסת כמדינת מפתח בתהליך הבחירה, ולו בגלל העובדה כי הממשל בוושינגטון נוטה להאזין לירושלים, במיוחד בעידן טראמפ. המשקל הישראלי אינו מגיע מהצבעה באולם, אלא בגלל אפקט הדומינו: מה שישראל חושבת על מועמד מסוים מחלחל למקום שבו באמת מתקבלות ההכרעות – מול ארה"ב, בריטניה וצרפת. ל-ynet נודע כי כמה מהמועמדים כבר שיגרו שליחים ומסרי חיזור לשגריר הישראלי באו"ם דני דנון.
בירושלים ישנם קולות אופטימיים שמתייחסים לבחירה הקרובה כצומת אפשרי לשיקום היחסים הרעועים עם הארגון אחרי עידן גוטרש. למרות התחושה הציבורית שהאו"ם הפך תחתיו למוסד אנטישמי ואנטי-ישראלי, המזכ"ל הנוכחי לא היה בהכרח "האויב" שציירו ממנו. הוא ניסה לשדר אמפתיה ואובייקטיביות, נפגש עם החטופים, נלחם באנטישמיות, אבל כמה התבטאויות – ובעיקר העיתוי האומלל שלהן – חרצו את גורלו. האמירה כי "7 באוקטובר לא קרה בוואקום" הפכה אותו דה-פקטו לאישיות בלתי רצויה בישראל, כשנתניהו מסרב להיפגש עמו והפסיק להשיב לשיחותיו.
15 צפייה בגלריה
מזכ"ל האו"ם גוטרש, שמתחיל כעת את שנתו האחרונה בתפקיד. ניסה לשדר אמפתיה, והפך לאישיות בלתי-רצויה בישראל
(צילם: AP )
לכתו של גוטרש היא הזדמנות נדירה להשפיע על הגאי הספינה. מזכ"ל או מזכ"לית חדשים יכולים לקבוע כיצד האו"ם ידבר על עזה, כמה רוח גבית תינתן לדו"חות שמאשימים את ישראל כמעט באופן אוטומטי – ולהציב מסגרת שמכירה באנטישמיות כתופעה גלובלית שמחריפה וקשורה גם לביקורת על ישראל. המזכ"ל הבא יקבע אם ישראל תמשיך להיתפס כמצורעת במטה בניו יורק, או לראשונה זה זמן רב תהפוך לשותפה לגיטימית. אלו המועמדים הבולטים במרוץ למזכ"ל הבא.
רבקה גרינספן (קוסטה ריקה)
מי שעשויה להיות המזכ"לית היהודייה הראשונה בתולדות האו"ם נחשבת גם לאחת הפרו-ישראליות המובהקות ברשימה, אבל דווקא הקשרים ההדוקים עם ישראל עלולים לפגוע בסיכוייה מול מדינות שאינן רואות בעין יפה "הזדהות יתר". גרינספן בת ה-70 היא נכדה לסבא וסבתא שנספו בשואה והוריה נמלטו מפולין לקוסטה ריקה בתום המלחמה. אחותה, פרידה גרינספן, עלתה לישראל בגיל 17 ומתגוררת במבשרת ציון, עם ילדים ששירתו בצה"ל, חלקם כקצינים. "אנחנו ציונים מלידה", אמרה האחות. לרבקה יש גם קרובי משפחה ביהודה ושומרון, והיא עצמה מתגאה במורשתה היהודית, ושמרה לאורך השנים על קשר הדוק עם גורמים בירושלים.
יש לה ניסיון דיפלומטי עשיר: לשעבר סגנית נשיא קוסטה ריקה, ראש מחלקת אמריקה הלטינית בתוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP), וכיום מכהנת כמזכ"לית ועידת האו"ם לסחר ופיתוח (UNCTAD) – הגוף המרכזי של העצרת הכללית העוסק בתחומי מסחר, השקעות וכלכלה. היא כלכלנית בהכשרתה, ושימשה גם כשרת התכנון הכלכלי של ארצה.
אף שהיא נתפסת כמועמדת נוחה לישראל, תחת הנהגתה UNCTAD אימץ קו ביקורתי במיוחד נגד מדיניות הממשלה בעזה ובגדה, ופרסם דו"חות נוקבים על קריסת הכלכלה הפלסטינית "כתוצאה מהכיבוש וההפצצות הישראליות". אחרי מתקפת 7 באוקטובר, גרינספן גינתה במפורש את חמאס וקראה לשחרור החטופים, אך באותה הצהרה מתחה גם ביקורת קשה על ישראל בשל הפגיעה באזרחים ובמוסדות אזרחיים. "אף צד אינו מעל לדין ההומניטרי הבינלאומי", אמרה אז.
במסגרת הקמפיין שלה למזכ"לות, היא הבטיחה לפעול לשיקום האמון באו"ם והביעה נכונות לבחון לעומק את הביקורת של טראמפ ("היא דווקא יכולה להיות בונה", אמרה). היא מנסה להצטייר כמי שלא תילחם נגד הבית הלבן ונחשבת לקול ליברלי מתון. "אנחנו לא צריכות יחס מיוחד", אמרה כשנשאלה על הדרישה למינוי אישה לתפקיד, "רק יחס שווה".
מישל בצ'לט (צ'ילה)
בצד השני של המתרס מבחינת ישראל ניצבת נשיאת צ'ילה לשעבר. גינקולוגית בהכשרתה, ניצולת דיקטטורה צבאית ובתו של גנרל שהתנגד לשלטון ומת בעינויים בכלא – בצ'לט (74) היא מהדמויות המוכרות והוותיקות במרוץ, וכנראה גם מהשנויות ביותר במחלוקת. היא שימשה גם כשרת הביטחון – האישה הראשונה באמריקה הלטינית בתפקיד ביטחוני שכזה – והנהיגה את ארצה במשך שתי קדנציות. ב-2010 מונתה לראש UN Women, הגוף לקידום נשים באו"ם, ובהמשך כיהנה כנציבת זכויות האדם של הארגון, תפקיד שמיצב אותה כלוחמת זכויות אדם בלתי מתפשרת – אבל גם הביא אותה לעימותים עם מדינות כמו סין, סעודיה וישראל.
היא נושאת עמה הילה של "לוחמת": אישה שעברה עינויים, חייתה בגלות וחזרה לצ'ילה רק לאחר נפילת הדיקטטור פינושה. היא מדברת על תפקיד המזכ"ל כ"שומר הסף של המוסר הבינלאומי" ואמרה כי "שתיקה מול עוולות היא לא רק כישלון מוסדי, אלא בגידה באתוס שהקים את הארגון". אך גם תומכיה מודים ש"היא יותר מדי סמלית, פחות מדי פוליטית", ושיכולותיה לבנות קואליציות מחוץ למחנה הליברלי-מערבי מוטלות בספק.
15 צפייה בגלריה
נשיאת צ'ילה לשעבר בצ'לט, כנציבת האו"ם לזכויות אדם הרגיזה גם את סין וסעודיה
(צילום: AFP)
כנציבת זכויות האדם של האו"ם, הביקורת שלה על ישראל בלטה במיוחד. במהלך מבצע "שומר החומות" ב-2021 טענה שההפצצות בעזה "עשויות להיחשב פשעי מלחמה". היא אמנם קראה גם להפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל מצד חמאס וארגוני הטרור הפלסטיניים, אך ההקבלה בין הצדדים הכעיסה את ירושלים. היא האשימה את ממשלת נתניהו בהרג לא מידתי, כולל ילדים, ובהעברות אוכלוסיה לשטח כבוש בניגוד לדין הבינלאומי. גם כשדו"חות שפרסמה ב-2022 כללו ביקורת על חמאס והרשות הפלסטינית, עיקר תשומת הלב הבינלאומית נמשך למוקד הקבוע: ישראל.
היתרון הגדול של בצ'לט במירוץ הוא גם נקודת התורפה שלה: הניסיון. הדימוי שלה כלוחמת שאינה עושה הנחות גם לבעלות ברית צפוי להיתקל בווטו כמעט ודאי ממוסקבה או בייג'ינג, ואולי גם מוושינגטון. במועצת הביטחון זה משחק של אינטרסים, לא של מצפון.
רפאל גרוסי (ארגנטינה)
למרות הדחיפה הגלויה למינוי מזכ"לית, גרוסי (64) ממשיך לצוף כמועמד רציני, במיוחד כמי שמגיע מהזירה שבה האו"ם מתקשה במיוחד: משברים שאי-אפשר לפתור במצגות פאוור-פוינט במשרד. מאז 2019 הוא עומד בראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), והפך לאחד הפרצופים המזוהים ביותר עם מוקדי המשבר של התקופה, בראשם איום הגרעין האיראני ותחנות הכוח הגרעיניות שנפגעו במלחמה באוקראינה. גרוסי מגיע מהשטח, לא מהפרוזדורים, מה שנתפס כיתרון בעולם שמאס בניירות עמדה.
הקשרים שלו עם וושינגטון וירושלים הדוקים, ומאחורי הקלעים ישראל מקדמת את המועמדות שלו. בביקור שערך בארץ ב-2022 התקבל אחר כבוד על ידי הבכירים ביותר, כולל ראש הממשלה דאז נפתלי בנט. בטהרן, לעומת זאת, הוא מוקצה ומכונה "בובה" ו"סוכן" של ישראל. איומים על חייו שהגיעו מאיראן אף הביאו אשתקד לתגבור האבטחה סביבו.
למרות שהוא לא ממש מנפנף בזה, גרוסי נהנה מהערכתו של טראמפ ואנשיו – מה שמחזק מאוד את מועמדותו. מנגד, יש הטוענים שהוא נעדר ניסיון דיפלומטי רב-צדדי, ושלא יידע לנווט בזירות הגיאופוליטיות המורכבות של האו"ם. הוא אמנם כיהן כשגריר ארגנטינה באוסטריה וכנציג מול שורת ארגונים בינלאומיים, אך מעולם לא ניווט מו"מ בין עשרות מדינות מגושים פוליטיים שונים. אין מאחוריו בלוק הצבעה טבעי מאסיה או מאפריקה, ובחלק מהחדרים טוענים ששמו חזק בתקשורת יותר מאשר בקרב מקבלי ההחלטות בפועל.
ובכל זאת, בעידן טראמפ שבו הנראות חשובה לא פחות מהמהות, ייתכן שהשילוב בין פרופיל ציבורי גבוה, גישה פרגמטית וניסיון מוכח בשטח יהפוך אותו לאלטרנטיבה "מתקבלת על הדעת" שתוכל לעבור את סבך הווטואים במועצת הביטחון. במיוחד כשהוא יכול להציג קבלות: מלבד פתרון משברים ברחבי העולם הוא גם אחראי לשלום-בית כאב לשמונה, ועל שמו רשומה אף מציאת צוללת אבודה: "סן חואן" של הצי הארגנטינאי, שנעלמה בנובמבר 2017. גרוסי היה זה שדחף לחפש אותות חשודים ברשת ההאזנה התת-ימית של הארגון לאיסור ניסויים גרעיניים. בזכות ההתעקשות שלו אותר "פיצוץ חריג" בעומק האוקיינוס. שנה לאחר מכן אותרו שם שרידי הצוללת.
מריה פרננדה אספינוזה (אקוודור)
אספינוזה מציגה את עצמה כרפורמטורית שמגיעה מבחוץ עם סכין חדה לבירוקרטיה. היא מקווה לשבור את המבנה המיושן ולהפוך את הארגון למשהו שדומה יותר לסטארטאפ מאשר למונולית בירוקרטי. לשיטתה, גוטרש כשל ברפורמה שלו, האו"ם איבד את הגמישות, היעילות והאמינות שלו, וללא שינוי מהשורש – יאבד גם את הרלוונטיות שלו. היא מדברת על כך שהאו"ם צריך להיות גוף שמונע-קונפליקטים, ולא כזה שמגיב לאחר מעשה.
בתפקידה כנשיאת העצרת הכללית של האו"ם (2018–2019), תפקיד טקסי לכאורה אך רווי עוצמה רכה והשפעה יומיומית על סדר היום, ביססה קשרים עם שחקני מפתח והפגינה כישרון ניהולי ורטורי, שלא תמיד מאפיין את מוסדות הארגון. היא בת 61, וכיהנה בעשור שעבר כשרת החוץ וגם כשרת ההגנה של אקוודור – תפקידים נדירים לנשים בכלל, ולא כל שכן במדינות אמריקה הלטינית. היא גם משוררת שזכתה בפרס השירה הלאומית של אקוודור, ומציגה תדמית מעודנת אך חדת לשון.
15 צפייה בגלריה
אספינוזה ונתניהו, במהלך ביקור שערכה בישראל ב-2017 כשרת החוץ של אקוודור
(צילום: חיים צח, לע״מ)
מה שפחות משחק לטובתה במרוץ הוא התנגדותה הנחרצת כשרת חוץ לנוכחות צבאית אמריקנית בבסיסים באקוודור. היא הייתה מהקולות הבולטים שסימלו את ההתרחקות מהמטרייה האמריקנית, ובוושינגטון זוכרים הכול. אף שמדובר במדיניות ממשלתית כוללת, בארה"ב לא שכחו שהיא הייתה הפנים הדיפלומטיות של אותה תקופה, וזה עשוי לצנן את הסיכויים שלה לקבל רוח גבית מממשל טראמפ.
ביחס לישראל, אספינוזה נחשבת לקול מאוזן. בתקופת כהונתה כשרת החוץ היא הביעה אמפתיה כלפי סבלם של תושבי עזה "החיים תחת מצור", אך גם ביקרה בארץ, נפגשה עם ראש הממשלה נתניהו – והודתה לו בפומבי על הסיוע ההומניטרי שנשלח מאת ישראל לאחר רעידת האדמה הקטלנית שפגעה בארצה. היא מדגישה באופן עקבי שיש להימנע מלהפוך את ישראל לשעיר לעזאזל בדיוני האו"ם, מתנגדת לדה-לגיטימציה של המדינה, ומביעה רגישות לעמדותיה הביטחוניות. בין השאר סיפרה כי אחת החברות הקרובות אליה היא בת לניצולי שואה, ודווקא מהזווית האישית הזו היא מנסה להבין לעומק את החרדות הישראליות. בישיבה מיוחדת של העצרת הכללית על אנטישמיות בעידן הדיגיטלי, אמרה כי "אנטישמיות אינה תופעה קיצונית בשוליים עוד, אלא מתפשטת אל תוך המיינסטרים של השיח הציבורי" – מסר שנרשם היטב בקרב גורמים ישראליים.
אחרי טבח 7 באוקטובר, אספינוזה הצטרפה להצהרה משותפת עם בכירי או"ם לשעבר שגינתה באופן חד-משמעי את חמאס וארגוני מיליצייה פלסטיניים, וקראה להשבת כל החטופים הישראלים ללא תנאים. באותו מסמך נכללה גם ביקורת חריפה על "היקף חסר תקדים של הרג והרס בעזה", ונטען כי "האנושות איבדה את מצפנה המוסרי בכל הנוגע לעזה". ההצהרה קראה לחזרה מיידית למסלול מדיני ברור של פתרון שתי המדינות, "על בסיס החלטות האו"ם, שיחיו זו לצד זו בשלום ובביטחון".
אמינה מוחמד (ניגריה)
הסגנית הנוכחית של גוטרש היא האישה הבכירה ביותר באו"ם ומועמדת מובילה לתפקיד – אך גם מי שעלולה לשלם את המחיר הפוליטי של הזיהוי עם הנהגה שנתפסת כרופסת וחסרת חזון. מדינות רבות כבר רמזו שהארגון זקוק לאתחול, ושמזכ"לית מקורבת לגוטרש שנבחרת "מתוך המערכת" תתקשה לסמן תפנית.
15 צפייה בגלריה
סגנית מזכ"ל האו"ם אמינה מוחמד. בעולם רוצים אתחול לארגון, והיא עלולה לשלם את המחיר של הזיהוי עם ההנהגה הנוכחית שנתפסת כרופסת וחסרת חזון
(צילום: Sanitation and Hygiene Fund/news aktuell via AP Images)
מוחמד (64), מוסלמית ילידת צפון ניגריה, נחשבת לדיפלומטית מנוסה, עם מומחיות בנושאי פיתוח בר קיימא, שינויי אקלים וזכויות נשים. בעבר כיהנה כשרת הסביבה של ניגריה, ובתפקידה באו"ם הייתה האדריכלית הראשית של יעדי הפיתוח בר קיימא של 2030. היא יודעת לדבר את שפת האו"ם היטב – ויש שיגידו, טוב מדי.
במהלך המלחמה בעזה ניכרה בה התייצבות מובהקת לצד הפלסטיני. במסיבת עיתונאים בז'נבה באפריל 2024 התריעה: "איבדנו את המצפן המוסרי שלנו בנוגע לעזה, כאנושות, כקהילה הבינלאומית. אנחנו צריכים לעשות משהו בנידון ומהר, אנחנו מאחרים". היא חזרה על הדברים גם באירועים רשמיים נוספים, והציגה את עזה לא כסכסוך מקומי, אלא כמבחן גלובלי לכישלון המוסרי של העולם.
בכנס בינלאומי בקהיר שנועד לקדם את הסיוע לרצועה, נחלצה להגנת אונר"א ואמרה כי אם סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים תיסגר, "האחריות להחליף את השירותים החיוניים שלה ולעמוד בצרכים של הפלסטינים בעזה תיפול על ישראל ככוח כובש". לדבריה, "אונר"א היא גלגל הצלה, ואין לה תחליף". בישראל החשש הוא ממזכ"לית שתקדם קו תקיף בהרבה מגוטרש, ותקשה עוד יותר על הפעולה הדיפלומטית של ירושלים במוסדות הארגון.
ג'סינדה ארדרן (ניו זילנד)
ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר, שהפכה לכוכבת פרוגרסיבית בינלאומית וב-2023 פרשה במפתיע מהחיים הציבוריים, נחשבת עדיין לאייקון של מנהיגות נשית. אם תתמודד, ארדן בת ה-45 תהיה הצעירה ביותר במרוץ – אחרי שכבר הפכה לראש הממשלה הצעירה בעולם כשנבחרה בשנת 2017 בגיל 37 – אך גם זו עם הכי פחות ניסיון דיפלומטי בינלאומי, ובייג'ינג ומוסקבה עשויות לראות בה "כלי" בידי המערב. גם בוושינגטון שומרים ממנה מרחק, אחרי שבעבר התנגדה לנוכחות של בסיסים צבאיים אמריקניים באוקיינוס השקט, והציבה קווים ברורים מול הבית הלבן בענייני ריבונות.
15 צפייה בגלריה
ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר ג'סינדה ארדרן. הפכה לכוכבת בעולם המערבי, והצטרפה להאשמות שישראל מבצעת רצח עם
(צילום: AP)
ההערכה היא שאין לה סיכוי מעשי, ובינתיים היא נמנעת מלהביע עניין רשמי בתפקיד, אבל מאחורי הקלעים יש מי שמקדמים את שמה ביתר שאת. בין היתר בשל הפופולריות הגלובלית שלה, הכריזמה והיכולת לרתום דעת קהל ותחושת תקווה שארגונים בירוקרטיים כמו האו"ם זקוקים לה. ארדרן הפכה לסמל בינלאומי בעקבות האופן שבו הגיבה למתקפת הטרור במסגד בכרייסטצ'רץ' ב-2019, ותמונותיה עוטפת בחום את התושבים המוסלמים ריגשו אז רבים בעולם. בימי הקורונה ניו זילנד הייתה גם בין המדינות היחידות שהכריזו על "אפס הדבקה" – הישג שהביא לה גם הוא תהודה עולמית. היא נשואה למגיש טלוויזיה פופולרי באוסטרליה, קלארק גייפורד, והחיים הזוגיים המתוקשרים שלה הפכו אותה לדמות אהודה גם מחוץ למערכת הפוליטית.
כראש ממשלה היא מתחה ביקורת על ישראל מספר פעמים. אחרי טבח 7 באוקטובר גינתה את חמאס, אך באותה נשימה גם תקפה את ממשלת נתניהו ואמרה כי "התגובה של שני הצדדים חורגת בהרבה מהגנה עצמית". במאמר דעה שפרסמה ב"גרדיאן" ב-2025, כתבה כי מה שמתחולל בעזה הוא "ג'נוסייד" וקראה לקהילה הבינלאומית להכיר במדינה פלסטינית, להפסיק את התמיכה בצעדים צבאיים ולהבטיח מסדרונות הומניטריים. "צריך להתחיל בעזה", כתבה, וציינה כי אם האו"ם לא יפעל מיד – הוא יאבד את הלגיטימציה המוסרית שנשארה לו.
אליסיה ברסנה (מקסיקו)
ברסנה (73) מייצגת את "דור הביניים" של האו"ם – דמות מנוסה שמגיעה מהמערכת, מכירה היטב את מוסדות הארגון מבפנים, אך לא מזוהה עם מהפכנות או שינויים רדיקליים. היא שימשה כשרת החוץ של מקסיקו, כיהנה במשך 15 שנה כנציבת האו"ם לענייני כלכלה באמריקה הלטינית ומכהנת כיום כשרת הסביבה בארצה. בעיני רבים היא מועמדת פשרה קלאסית – כזו שלא תעורר התנגדות חריפה מאף אחד מהצדדים, אך גם לא תציע חזון דרמטי. אם מועצת הביטחון תיקלע למבוי סתום, שמה עשוי לעלות כפתרון מקובל. הבחירה בה תביא לאפס הפתעות, ובאווירה הנוכחית, זו תחושה שעלולה להכשיל אותה. מבקרי האו"ם יראו בה כמייצגת המשך ישיר של הסדר הישן, עוד חוליה בשרשרת ארוכה של בירוקרטים בינלאומיים שהפכו את האו"ם לגוף מסורבל ורחוק מהשטח.
15 צפייה בגלריה
אליסיה ברסנה. אם יהיה מבוי סתום - היא עשויה להיות מועמדת של פשרה, אבל לא תביא חזון חדש
(צילום: ויקימדיה)
ביחס לישראל, ברסנה נחשבת לבעלת עמדה מאוזנת אך נוקשה. היא מקורבת לנשיאה היהודייה של מקסיקו, קלאודיה שיינבאום, אך כשרת החוץ לא היססה להביע ביקורת על ירושלים. בעקבות טבח 7 אוקטובר, אז נחטפו גם שני אזרחים מקסיקנים בידי חמאס, שמרה על ערוץ פתוח עם ירושלים ועם משפחות החטופים, אך דרשה פתיחת מסדרון הומניטרי לעזה, ודאגה להזכיר כי "גם למלחמה יש כללים". בינתיים, אין אינדיקציה לכך שברסנה תגיש מועמדות רשמית.
מיה מוטלי (ברבדוס)
ראש ממשלת ברבדוס בת ה-60 היא אחת הדמויות הכריזמטיות והרהוטות ביותר ברשימת המועמדים – דוברת סוחפת, שמצטיינת במיוחד מעל בימות האו"ם ובכנסים בינלאומיים. בת למשפחה פוליטית בולטת במדינת האי הקטנה, מוטלי הפכה לאישה הראשונה שמובילה את ברבדוס, ולפנים הגלובליים של יוזמת ברידג'טאון, שמבקשת לכפות רפורמה יסודית על המערכת הפיננסית העולמית בשם "צדק אקלימי". היא מבקרת בחריפות את המדינות העשירות על אחריותן ההיסטורית למשבר האקלים, ודורשת עיצוב מחדש של תנאי האשראי והחוב כלפי מדינות מתפתחות.
אך בדיוק התדמית הזו – של לוחמת נגד הסדר הכלכלי הקיים – עלולה לחסום את מועמדותה. מדינות כמו סין, וגם ארה"ב של טראמפ, עשויות להתנגד למזכ"לית שתמקם את האקלים וחובות הענק במרכז סדר היום של הארגון. מומחים למערכת הבחירה באו"ם סבורים כי סיכוייה קלושים, במיוחד לנוכח הדרישה הגוברת לדמות שתתמקד קודם כל בהשכנת שלום, ביטחון, רפורמה מוסדית והבראת התקציב.
15 צפייה בגלריה
ראש ממשלת ברבדוס מיה מוטלי. דורשת "צדק אקלימי" וטענה: הלחימה מול חמאס וחיזבאללה היא "הסחת דעת" מהמאבק בהתחממות הגלובלית
(צילום: UNCTAD)
גם עמדותיה הפוליטיות ביחס לישראל הפכו אותה לדמות שנויה במחלוקת. בכינוס העצרת ב-2024, מיד לאחר נאומו של נתניהו, עלתה מוטלי לדוכן ותקפה אותו אישית. היא טענה כי ישראל מבצעת "ג'נוסייד" בעזה, וכי הלחימה מול חמאס וחיזבאללה מהווה "הסחת דעת ובזבוז משאבים שצריך להיות מוקדש למשבר האקלים ולמחלות זיהומיות". ההתבטאות הזו עוררה תגובות קשות בירושלים והחלישה עוד יותר את סיכוייה לזכות בתמיכה רחבה מצד מדינות מערביות.
ברונו דונאט (מאוריציוס)
הדיפלומט המאוריציאני-אמריקני בן ה‑55, עד לאחרונה ראש המשרד המרכזי של שירות פינוי המוקשים של האו"ם, הכריז על מועמדתו למזכ"לות כ"קמפיין מחאתי". לדבריו, תהליך הבחירה למזכ"לות הפך לעסק סגור בין מדינות, שנקבע מראש בחדרי חדרים, בלי שקיפות ובלי הקשבה לקולות אמיתיים מהשטח. הוא מדבר על הצורך "לשבור את האפלה", להחזיר את האמון בארגון, ולחולל מהפכה תרבותית שתמקד את האו"ם בנושאים שנדחקו לשוליים: ילידים, צעירים ואוכלוסיות מ"הדרום הגלובלי", כינוי המכוון למדינות בעולם שלתחושתן דוכאו וקופחו על ידי הסדר העולמי הקיים.
לכאורה, הסיכויים שלו קלושים. אין לו תמיכה ממסדית או בריתות גלויות – אך אם יזכה בתמיכת "בלוק" אפריקה, מהחזקים והמגובשים באו"ם, הוא עשוי להפוך מהמועמד הסימבולי למועמד הפתעה.
צפו: מועמד המחאה ברונו דונאט "שובת רעב למען ילדי עזה"
עמדותיו ביחס לעזה וישראל מציבות אותו כקול מורכב יותר. במרץ 2024 פתח בשביתת רעב מול מטה האו"ם בניו יורק במחאה על "שתיקת ההנהגה" נוכח מצב הילדים בעזה. "גם האו"ם אשם", אמר אז, אך באותה נשימה קרא גם לפירוק הזרוע הצבאית של חמאס, הפסקת ירי הרקטות על אזרחי ישראל, ושיקף עמדה הומניטרית דו-צדדית: "טרגדיה הדדית" שמחייבת פעולה נחרצת של הקהילה הבינלאומית לשני הכיוונים. המסר שלו, כך נדמה, מופנה פחות לדיפלומטים ויותר לציבור הרחב: האו"ם איבד את דרכו – וצריך מישהו מבפנים כדי להזכיר לו אותה.
איוון בקי (אקוודור/לבנון)
איוון ליילה ג'וז אבו שקרה דה בקי, בת 74, היא ללא ספק מהדמויות הצבעוניות ברשימת המועמדים. דיפלומטית ופוליטיקאית אקוודורית ממוצא לבנוני, שנולדה בגואיאקיל למשפחת מהגרים נוצרים, נשואה למיליארדר לבנוני, וחיה איתו בביירות בתקופת מלחמת האזרחים. הקריירה שלה נעה בין בירות העולם לג'ונגלים באמזונס: כיהנה כשגרירת אקוודור בארה"ב, צרפת וקטאר, ניהלה משא ומתן לשלום עם פרו אחרי מלחמה בינה לבין אקוודור ב-1995 והובילה יוזמה לשימור פארק לאומי באמזונס האקוודורי, שבמסגרתה גייסה מיליארדי דולרים כדי למנוע את ניצול השטח לצורך הפקת נפט.
15 צפייה בגלריה
איוון בקי לצד החבר טראמפ. שכנעה אותו להביא את תחרות "מיס יוניברס" לאקוודור כבר לפני 20 שנה
(מתוך X)
היא בוגרת הסורבון והרווארד, וגאה בתואר שהודבק לה כ"יפהפייה דיפלומטית". כשרת התעשייה של אקוודור, לפני יותר מ-20 שנה, הקימה קרן לשימור איי גלאפגוס בשיתוף פעולה עם דונלד טראמפ, שהפך גם לידיד אישי. בעקבות הקשר הזה, היא הצליחה להביא את תחרות מיס יוניברס 2004 לאקוודור, במהלך שעורר ביקורת ציבורית על בזבוז כספים, אך מבחינתה שיקף "השקעה" שתציג את אקוודור בפני העולם. הקשרים עם טראמפ מלווים אותה עד היום, והיא מנצלת אותם כדי לאותת לבית הלבן שהיא המועמדת המתאימה מכל.
עם זאת, יחסיה עם טראמפ אינם חפים ממורכבויות: היא מתחה ביקורת על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים ועל התמיכה הבלתי מסויגת שלו בישראל. לדבריה, החוויה האישית שלה במלחמה בלבנון היא שמעצבת את תפיסתה "למנוע מלחמות, לא להגיב להן", ולהפוך את האו"ם ל"מנוע של שלום". לפי רוב ההערכות, הסיכויים שלה קלושים בשל היעדר בסיס תמיכה מדינתי של ממש במועצה. ובכל זאת, העובדה שמועמדת כמותה היא שם במרוץ מאותתת שגם בארגון שנכנס לעימות מתמשך עם טראמפ, יש מי שרואים בחיבור האישי אליו נכס.
אכים שטיינר (ברזיל/גרמניה)
אם הבחירה למזכ"ל האו"ם הייתה מבוססת על קורות חיים בלבד, סביר להניח ששטיינר (64) היה מקבל את המפתחות ללשכת המזכ"ל עוד אתמול. הוא נולד בכפר קטן בברזיל לזוג איכרים גרמנים שהיגרו למדינה אחרי מלחמת העולם השנייה. מאז 2017 הוא מכהן כראש תוכנית הפיתוח של האו"ם, הגוף הגדול ביותר של הארגון. לפני כן עמד בראש תוכנית הסביבה של האו"ם, והיה מראשי ארגון IUCN לשימור הטבע. הוא נחשב למנהל מקצועי ומוערך, אך דווקא הרזומה הזה, יחד עם הקו הרפורמיסטי המתון שלו, מציבים אותו בעיני רבים כהמשך ישיר מדי של עידן גוטרש. הממסדיות והזהירות עלולות לפגוע בסיכוייו בזמן שבו מדינות רבות מחפשות מועמד נועז יותר, או לפחות כזה שמגיע מבחוץ.
לישראל יש תחושות מעורבות ביחס אליו. מצד אחד, בהשוואה לקולגות הבכירים שלו באו"ם, שטיינר מתבטא במתינות יחסית בנוגע לישראל. הוא ביקר בעבר בארץ, ומכיר היטב את הקהילה היהודית בברזיל. מצד שני, תחת הנהגתו פורסמו שורה של מסמכים ביקורתיים על הפעולות הישראליות בגדה ובעזה, והוא עצמו קידם קו שלפיו יש לקשור בין מדיניות פיתוח לזכויות הפלסטינים גם במצבים פוליטיים רגישים. לדבריו, "אי אפשר לקדם יעדים לפיתוח אם הזכויות הבסיסיות של אוכלוסיות שלמות נרמסות".
שטיינר עצמו, לפי מקורביו, אינו שואף כרגע להיכנס למרוץ. הוא מרוצה ממעמדו הנוכחי, ובשל קרבתו לאדמיניסטרציית גוטרש, ספק אם יצליח לגבש קונצנזוס רחב שיכלול גם את ארה"ב וגם את סין. למרות הכול, שמו ממשיך לעלות – כאופציה יציבה ומנוסה, אם וכאשר יתקע מהלך הבחירה סביב מועמדים שנויים במחלוקת.
דויד צ'וקוואנקה (בוליביה)
סגן נשיא בוליביה לשעבר היה מהראשונים להכריז רשמית על מועמדותו, אך לפי רוב ההערכות – הוא גם מהראשונים שייאלצו לפרוש. בן 64, דובר שפת האיימארה הילידית ורואה עצמו כנציג של עמים ילידיים במוסדות הגלובליים. הוא אף אימץ לעצמו, באופן שנוי במחלוקת, את הכינוי "האינקה האחרון", למרות שאין תיעוד לקשר מוכח בינו לבין השושלת העתיקה.
המעמד הפוליטי שלו נשחק לקראת הבחירות הקרבות במדינה, והיריבות ארוכת השנים עם ממשל טראמפ הפכה אותו לדמות בעייתית בעיני וושינגטון. גם באו"ם המועמדות שלו נתפסת בעיני רבים כהצהרה אידיאולוגית בעיקר – חלק אף מכנים אותה בדיחה או לכל היותר גימיק, שנועד להציב את סדר היום הבוליביאני בקדמת הבמה הדיפלומטית.
15 צפייה בגלריה
מכנה עצמו "האינקה האחרון" ותוקף את ישראל. סגן נשיא בוליביה לשעבר צ'וקוואנקה
(צילום: Asamblea Legislativa Plurinacional)
צ'וקוואנקה מזוהה עם הגוש התומך בפלסטינים באו"ם, ונוקט קו תקיף נגד ישראל. עוד בתקופת כהונתו כשר החוץ גינה בחריפות את מבצעי צה"ל, קרא לחקירות בינלאומיות בגין מה שכינה "פשעי מלחמה" ותמך ביוזמות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית. צ'וקוואנקה כיהן עד נובמבר האחרון כסגנו של איש השמאל לואיס ארסה, שניתק את הקשר עם ישראל חודש אחרי טבח 7 באוקטובר, אבל הנשיא החדש רוגרידו פאז הודיע אחרי ניצחונו על חידוש הקשרים הדיפלומטיים.
סיכוייו להיבחר נחשבים אפסיים, אך בעיני תומכיו במדינות "הדרום הגלובלי", עצם הריצה מספיקה כדי להעביר מסר: "אנחנו כאן".
המועמדים החוזרים
שני שמות מוכרים חזרו להדהד במועצת הביטחון, אך הסיכויים שלהם להפתיע נחשבים קלושים. קריסטלינה גאורגייבה, כלכלנית בולגרייה בת 71, נחשבת כיום לאחת הנשים החזקות בעולם הפיננסים. היא עומדת בראש קרן המטבע הבינלאומית, כיהנה כסגנית נשיא הבנק העולמי וכנציבה האירופית לשיתוף פעולה בינלאומי. היא כבר ניסתה להתמודד לתפקיד ב-2016, אך נתקלה בווטו בלתי מתפשר מצד רוסיה. מאז, המתיחות עם מוסקבה החריפה עוד יותר בעקבות הפלישה לאוקראינה, וספק אם במציאות הנוכחית היא תסיר את התנגדותה.
15 צפייה בגלריה
מוסקבה הטילה וטו. קריסטלינה גאורגייבה, ראש קרן המטבע הבינלאומית
(צילום: מתוך הרשתות, לפי סעיף 27 א')
גם ווק ירמיץ', שהיה שר החוץ של סרביה ונשיא העצרת הכללית של האו"ם, חווה את גובה החומה שמציבה מועצת הביטחון למועמדים לא מוסכמים. הוא ניסה למצב את עצמו כ"שומר האמנה", קרא להחזיר את הארגון לעקרונות היסוד שלו, ואף הציג את מועמדותו כאלטרנטיבה עצמאית ל"לובי של חמש הגדולות" – אך הודח בשלבים המוקדמים של המרוץ ב-2016. בגיל 50, ירמיץ' ממשיך להיות מעורב בזירה הבינלאומית, אך נראה כי ללא פריצת דרך גיאופוליטית או שינוי כיוון במדיניות הקרמלין – גם הוא יישאר ברשימת המועמדים הסימבוליים בלבד.
