חוק עונש מוות למחבלים, שמקדמים השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וחברי סיעתו בעוצמה יהודית, צפוי להגיע היום (שני) להצבעה בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. אם החוק אכן יעבור היום, הכלי החריג יהפוך בקרוב לאקטיבי במאבק בטרור. הדיון הציבורי סביב החוק נמשך כבר שנים, אך בניגוד לתפיסה הרווחת - עונש המוות קיים גם כיום בספר החוקים בישראל, אך לא מיושם, וניתן להטיל אותו גם על מחבלים.
מאז קום המדינה הוצא להורג אדם אחד בלבד מכוח פסק דין אזרחי - אדולף אייכמן - ובמשך עשרות שנים נמנעה מערכת המשפט מהפעלת הסנקציה הקיצונית ביותר העומדת לרשותה. כעת, הצעת החוק החדשה מבקשת לשנות לא רק את ההיקף - אלא את תפיסת היסוד.
אז מה בדיוק אומר הדין הקיים? באילו סעיפים ניתן לגזור מוות? מדוע המדינה נמנעה מלעשות בו שימוש במשך עשרות שנים - ומה מבקשת לשנות הצעת החוק החדשה? ynet עושה סדר.
עונש מוות בישראל: ירושה מהמנדט הבריטי
בתקופת המנדט הבריטי הוצאו להורג עשרות רבות של נאשמים, רובם ערבים אך גם לוחמי מחתרות יהודיים. עם הקמת המדינה ב-1948 ירשה ישראל חלקים נרחבים מהדין המנדטורי, כולל הסדרים שאפשרו גזירת עונש מוות בשורה של עבירות, ובהן רצח. בשנים הראשונות לקום מדינה, אם כן, עונש המוות נותר חלק ממסגרת הענישה, אולם האתוס המשפטי והציבורי השתנה - וכבר בשנותיה הראשונות התעורר ויכוח ערכי עמוק סביב השאלה האם מדינה יהודית שקמה לאחר השואה יכולה וצריכה להוציא בני אדם להורג.
מקום המדינה ועד 1954 גזר בית המשפט עונשי מוות על עשרות נאשמים שהורשעו ברצח, אך הוצאתם להורג לא יצאה לפועל מסיבות שונות. עונשי מוות שהוטלו על רבים הומתקו על ידי נשיאי המדינה בתקופה זו, חיים ויצמן ויצחק בן-צבי, בשל התנגדותם העקרונית לעונש מוות. כמו כן, חלק מעונשי המוות בוטלו בעקבות ערעורים שהתקבלו, ובכל מקרה כבר בדצמבר 1948 הוחלט שפסקי דין עם גזר דין מוות יעוכבו עד להחלטה עקרונית של הכנסת בדבר חקיקה ראויה בנושא, לאור הדיון הציבורי סביב הסוגיה.
מקרה חריג אירע במהלך מלחמת העצמאות ביוני 1948, כשקצין צה"ל מאיר טוביאנסקי הוצא להורג בירי לאחר שהורשע בבגידה בהליך מזורז בבית דין שדה. בדיעבד התברר כי ההליך היה פגום, וטוביאנסקי זוכה לאחר מותו לאחר שהתברר בין השאר כי "פסק הדין" נכתב רק לאחר ביצוע גזר הדין. טוביאנסקי אומנם אינו נחשב למי שהוצא להורג מכוח הליך שיפוטי אזרחי תקין של מדינת ישראל, אך עצם האירוע תרם לעיצוב הזהירות הממסדית סביב שימוש בעונש מוות, שכן הלקח המרכזי מהפרשה היה ברור: מערכת משפט עלולה לטעות, ועונש מוות אינו בר תיקון.
בשנת 1954 ביטלה הכנסת את עונש המוות על עבירת רצח במישור הפלילי הרגיל, ובכך הצטרפה ישראל למגמה מערבית הולכת ומתרחבת של צמצום הענישה המחמירה ביותר. עם זאת, עונש המוות לא נמחק לחלוטין מספר החוקים, ונותר בעבירות חריגות וחמורות במיוחד, בעיקר כאלה הנתפסות כפוגעות בקיומה של המדינה או שקשורות לפשעים היסטוריים ייחודיים.
מה קובע החוק היום?
הדין הישראלי כיום כולל מספר הוראות המאפשרות עונש מוות. לפי סעיף 97 לחוק העונשין (תשל"ז-1977), ניתן לגזור עונש מוות על אדם בשם בגידה במדינת ישראל, רק אם המעשים נעשו בתקופה של פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה (לפי סעיף 96). כמו כן, מעשה לא נחשב לבגידה, או אפילו לעבירה, אם נעשה בתום לב. במגבלות אלה, על פעולות הבגידה הבאות ניתן להטיל עונש מוות:
- פגיעה בריבונות: ביצוע מעשה הפוגע בכוונה תחילה בריבונותה של מדינת ישראל, או הגורם בכוונה תחילה לכך ששטח כלשהו ייצא מריבונותה (סעיף 97).
- חרחור מלחמה: ביצוע מעשה המביא בכוונה תחילה לידי פעולה צבאית נגד ישראל כדי לסייע לאויביה (סעיף 98).
- סיוע לאויב במלחמה: ביצוע מעשה המסייע בכוונה תחילה לאויב של ישראל במלחמתו נגדה (סעיף 99).
לפי חוק בתי המשפט (עבירות שעונשן מוות) (תשכ"א-1961), כל עבירה שעונשה מוות תידון בבית משפט מחוזי בהרכב של שלושה שופטים, שאחד מהם שופט של בית המשפט העליון.
"איוואן האיום" נדון למוות - ושוחרר
חוק נוסף שבו מעוגן עונש מוות הוא החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (תש"י–1950). סעיף 1 לחוק זה קובע כי אדם שביצע פשע נגד העם היהודי, פשע נגד האנושות או פשע מלחמה בתקופת השלטון הנאצי - דינו מוות. זה החוק שמכוחו הועמד לדין אדולף אייכמן - האדם היחיד כאמור שהוצא להורג במדינת ישראל בעקבות פסק דין אזרחי. אייכמן, מבכירי מנגנון ההשמדה הנאצי, נחטף מארגנטינה בשנת 1960 והועמד לדין בירושלים. הוא הורשע בפשעים נגד העם היהודי, בפשעים נגד האנושות ובפשעי מלחמה - והוצא להורג בתלייה בכלא רמלה ביוני 1962.
ג'ון איוון דמיאניוק האוקראיני, הידוע בכינויו "איוואן האיום", נדון אף הוא למוות ב-1988 מכוח חוק זה לאחר שהוסגר לישראל מארה"ב והורשע בפשעי מלחמה, בעקבות חלקו בהשמדת היהודים במחנה ההשמדה טרבלינקה בתקופת השואה. סנגורו, עורך הדין יורם שפטל טען ל"משפט ראווה", ובית המשפט העליון קיבל את ערעורו. לאחר קרוב לשבע שנים שבהן היה עצור, נקבע כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי מדובר ב"איוואן האיום מטרבלינקה" - והוא גורש מישראל.
כמו כן, בעקבות הצטרפותה של ישראל לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, שהתקבלה על ידי עצרת האו"ם ב-9 בדצמבר 1948, חוקק בישראל החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם (תש"י-1950). חוק זה קובע שמי שנמצא אשם בהשמדת עם - דינו מוות.
5 צפייה בגלריה
ג’ון "איוואן האיום" דמיאניוק. נדון למוות, ושוחרר בעקבות החלטת בית המשפט העליון
(צילום: AP)
כבר עכשיו ניתן לגזור עונש מוות על מחבלים
לפי סעיף 21(7) לחוק השיפוט הצבאי, בית דין צבאי רשאי להטיל עונש מוות בהרכב מיוחד ובהסכמה פה אחד של השופטים - תנאי שמלכתחילה הופך את ההליך לחריג ביותר. סעיף 43 לחוק אף מאפשר לגזור מוות על חייל שבגד, סייע לאויב או מסר לו מידע בזמן לחימה, וסעיף 493(א) קובע כי העונש יבוצע בירייה.
בפועל, הדבר לא קרה מעולם. גם במקרים של פיגועים חמורים במיוחד, התביעה הצבאית כמעט שלא ביקשה עונש מוות, והדרישה להסכמה פה אחד הציבה רף גבוה במיוחד. עם זאת, לאורך השנים נגזרו עונשי מוות בבתי דין צבאיים - אך כולם הומרו או בוטלו בערעור.
כך, למשל, ב-1956 נדונו שלושה אנשי פדאיון (קבוצות חמושות ולוחמי גרילה) פלסטינים למוות, אך עונשם הומר למאסר עולם כעבור שנה. ב-1965 נגזר מוות על מחמוד חיג'אזי בגין הסתננות ונשיאת נשק, אך בערעור הופחת עונשו ל-30 שנות מאסר - וב-1971 הוא שוחרר בעסקה עם לבנון. בין 1967 ל-1989 נגזרו עונשי מוות בלפחות שמונה תיקים נוספים - ובכל המקרים הומתקו למאסרי עולם. בשנות ה-90 נדון סעיד בדארנה למוות בגין מעורבות בפיגועי התאבדות בחדרה ובעפולה, אך בערעור בוטלה ההרשעה, ובמשפט חוזר נגזרו עליו מאסרי עולם. בהמשך הוא שוחרר בעסקת שליט.
5 צפייה בגלריה
הלינץ' ברמאללה. שני שופטים רצו להטיל על אחד המחבלים מאסר עולם, זה לא הספיק - והוא שוחרר בעסקת החטופים האחרונה
(צילום: imagebank/AFP)
גם ב-2003, במשפטו של השוטר הפלסטיני ראאד מחמוד ג'מאל שייח' שהורשע בלינץ' ברמאללה באוקטובר 2000, סברו שניים משלושת השופטים כי יש לגזור עונש מוות - אך בהיעדר הסכמה פה אחד הוטלו עליו שני מאסרי עולם. הוא שוחרר בעסקת החטופים האחרונה ב-13 באוקטובר אשתקד. מאז לא דרשה התביעה הצבאית עונש מוות, אף שבמקרים מסוימים הובעה עמדה כזו בדעת מיעוט של שופטים, כמו במשפט רוצח בני משפחת סלומון בחלמיש.
למה המדינה נמנעת מלהשתמש בעונש מוות?
אם כן, מאז שנות ה-60 נוצר בישראל מצב ייחודי: עונש המוות נותר בספר החוקים, אך כמעט לא נשקל ברצינות כאפשרות מעשית. גם כשמדובר בפיגועים קשים במיוחד, התביעה הכללית אינה מבקשת עונש מוות ובתי המשפט אינם יוזמים אותו, והמדיניות היא לבקש מאסר עולם. על כן, במשך עשורים מדובר באפשרות תאורטית בלבד, כשהסיבות לכך מגוונות: תפיסה מוסרית המתנגדת לנטילת חיים בידי המדינה, חשש מפני טעויות שיפוטיות והערכה שעונש מוות אינו מוכח כהרתעתי יותר ממאסר עולם.
מבחינה משפטית מדובר בעונש בלתי הפיך, והמערכת המשפטית הישראלית נוקטת ריסון ניכר בכל הנוגע לענישה שאין ממנה חזרה. במישור המדיני והבינלאומי, ישראל מזוהה בפועל כמדינה שאינה מיישמת עונש מוות, בדומה לרוב מדינות המערב, שכן אף שהוא לא בוטל כאמור באופן פורמלי בכל הסעיפים - השימוש בו הוקפא למעשה.
המהומה בכנסת וחלוקת בקלאוות אחרי שחוק עונש מוות למחבלים עבר בקריאה ראשונה, נובמבר
(צילום: ערוץ כנסת )
גם במערכת הביטחון נשמעה לאורך השנים עמדה עקבית יחסית, שלפיה הוצאה להורג עלולה דווקא לפגוע באינטרסים ביטחוניים. בין היתר נטען כי ארגוני טרור אינם חוששים ממוות, וכי מאסר עולם ממושך יוצר לעיתים מנוף לחץ משמעותי יותר בעסקאות עתידיות. אחרים מזהירים מפני יצירת תמריץ לחטיפות נוספות במטרה לשחרר נידונים למוות.
הצעת החוק של בן גביר
לקראת פתיחת משפטם של מחבלי הנוחבה שלקחו חלק בטבח 7 באוקטובר, החוק שמבקש להרחיב באופן משמעותי את תחולת עונש המוות צפוי לעבור היום ולהיכנס לספר החוקים של המדינה - אבל נכון לעכשיו הרוב עדיין לא מובטח. החוק מעורר קשיים משפטיים וגם חשש לבעיות בינלאומיות, אך בקואליציה צפויים להשלים את המהלך לדרישת בן גביר שמאיים מצידו על שלמות הקואליציה אם החוק לא יעבור. המל"ל (המטה לביטחון לאומי) מסתייג מהחוק, וגם בקואליציה יש מי שמתנגד לו.
בן גביר רצה בתחילה לקבוע עונש מוות חובה למחבלים ללא רשות ערעור וללא אפשרות להמתקה בעונש. ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש לרכך את הנוסח מחשש לפגיעה בינלאומית, ותבע שתהיה אפשרות לשיקול דעת שיפוטי במקרים מיוחדים וגם אפשרות ערעור. בשל כל אלה בן גביר נאלץ להתפשר.
לפי הנוסח הנוכחי של החוק, שעבר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת בנובמבר האחרון, הוא מבחין בין עונש מוות למחבל ביהודה ושומרון לבין עונש מוות בדין הישראלי. בדין ביהודה ושומרון יהיה חוק עונש מוות ברירת המחדל, אך לא חובה באופן מוחלט כפי שדרש בן גביר. לפי הנוסח, יהיה שיקול דעת שיפוטי להטיל מאסר עולם, והשופטים יידרשו לנמק מניעים חריגים. לא תהיה אפשרות לחנינה או להקלה בעונש על ידי אלוף פיקוד.
לפי נוסח הצעת החוק, "המטרה היא לקבוע עונש מוות למחבלים שביצעו פיגועי טרור רצחניים, לצורך מאבק בטרור". בהמשך הצעת החוק נכתב כי "הגורם בכוונה למותו של אדם במטרה לפגוע באזרח או תושב ישראל מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל דינו - מיתה או מאסר עולם, ואחד מעונשים אלה בלבד". במילים אחרות, בעוד הדין האזרחי הקיים מותיר את עונש המוות לעבירות נדירות של בגידה ופשעים היסטוריים, ההצעה מבקשת להחיל אותו על עבירות רצח טרוריסטיות עכשוויות - ולהפוך אותו מאופציה תאורטית לכלי ענישה יישומי.
בנוסף, שר הביטחון יהיה בעל הסמכות לקבוע את מקום העמדתו לדיון של מחבל מיהודה ושומרון - בבית משפט צבאי או לחלופין בבית משפט רגיל. כמו כן, לפי הנוסח של בן גביר לא תהיה חובה להחלטה פה אחד של השופטים להטיל עונש מוות ביהודה ושומרון, והיא לא תותנה בבקשת העונש על ידי התביעה.
מה שבטוח, אם החוק יאושר סופית יהיה זה השינוי המשמעותי ביותר במדיניות הענישה הישראלית מאז ביטול עונש המוות על רצח בשנת 1954 - ועונש המוות, שהיה במשך עשרות שנים שריד היסטורי חריג ורדום בספר החוקים, עשוי להפוך שוב לכלי פעיל במערכת המשפט.
