החלטה עניינית מתוך דאגה כנה, או צעד פוליטי לקראת בחירות? יותר משש שנים אחרי פרשת "הסרסור בסוהרות", ואחרי שמרבית הליקויים תוקנו בעקבות הפרשה, הודיע אמש (שני) שר הביטחון בני גנץ על כוונתו לבחון מחדש הקצאת חיילים וחיילות בצה"ל לטובת שירות בשירות בתי הסוהר.
כתבות נוספות
"הסרסור בסוהרות": החיילת שהעידה כי נאנסה הסכימה לעימות עם האסיר החשוד סוהרת נוספת מכלא גלבוע התלוננה שמחבל הטריד אותה - והמפקדים סירבו להתערב לפיד: "לא יכול להיות שחיילת בצה"ל נאנסת ע"י מחבל, נמצה את הדין" ההטרדות המיניות ועצימת העיניים: האחראים למחדל בפרשה במכתב שהעביר לשר לביטחון פנים, עמר בר-לב, דרש גנץ לאסור באופן מיידי על משרתות חובה בשב"ס לשהות במחיצת אסירים ביטחוניים, וכתב כי "יש לבחון באילו תנאים ניתן לקיים שירות כזה, ומהם התנאים לשמור על ביטחונן ושלומן הפיזי. אבקשך לאסור מיידית על משרתות החובה בשירות בתי הסוהר לשהות במחיצת אסירים ביטחוניים עד לבירור מקיף ויסודי של הנושא. כמו כן, בכוונתי לבחון מחדש את המשך הקצאת משרתות ומשרתי החובה לשירות בתי הסוהר, בהינתן שתפקידם הינו להתמודד באופן ישיר עם אסירים ביטחוניים".

1 צפייה בגלריה
שר הביטחון בני גנץ שר הביטחון בני גנץ
דרש לאסור על משרתות חובה בשב"ס לשהות במחיצת אסירים ביטחוניים. גנץ
(צילום: תקשורת שר הביטחון)
אלא שמכתבו של גנץ מגיע דווקא אחרי שהוא עצמו אישר את המלצותיה של ועדת חסון, שהמליצה להשאיר את החיילים והחיילות המשרתים בשב"ס. בנוסף, הנאמר במכתב הוא בניגוד מוחלט למתווה הגיוס החדש שמוביל גנץ לאחרונה, שאמור להגדיל באופן דרמטי את מספר הצעירים שיתנדבו בגופים ובמערכות שאינם צה"ל, כשהחשש העיקרי הוא שהבקרה עליהם תהיה רופפת, אם בכלל קיימת.
באופן כללי, התוכנית אומרת כי יש עודף חיילים, אבל פחות מתנדבים לשירות לחימה, ובנוסף ישנה עלייה בהיקף המשתמטים – 33% מהבנים, ולא פחות מ-45% מהבנות. בניסיון לפתור את הבעיה יפנה הצבא למודל שירות חדש שבמסגרתו יבחר צה"ל את מי שמתאים לו ללחימה, לתומכי לחימה, למערך הטכנולוגי ועוד, ובהתאם גם יתגמל אותם באופן משמעותי גבוה יותר, כי הם כן מתגייסים.

יתר הצעירים, שיעברו ב"בקו"ם הווירטואלי" של צה"ל, יופנו לשירות התנדבותי לא רק בשב"כ, במוסד, במג"ב או בשב"ס, כפי שנעשה כיום - אלא גם בכיבוי אש ובמד"א, כשחרדים יוכלו להתנדב בזק"א או בגופים אחרים בקהילה. בנוסף זה יחייב גם את בני הנוער הערבים לתרום את חלקם.
כיום כ-5,000 חיילים נשלחים לשרת בגופי הביטחון השונים. בעתיד, לפי התוכנית, מדובר יהיה בעשרות אלפים, ודי ברור שרמת הפיקוח והבקרה עליהם תהיה רופפת ושהמערכת שכבר לא תהיה רק צבאית תצטרך לספק מענה שהיא לא מסוגלת לתת, כפי שראינו במה שהתרחש בשירות בתי הסוהר.
בפרשת הסוהרות, צה"ל בחן את עצמו באיחור רב. לא בזמן אמת כשפורסמו הדברים, אלא רק לפני כשנה כשהפרשה התפוצצה מחדש, אחרי בריחת האסירים מכלא גלבוע. באוקטובר 2021 מינה ראש אכ"א, האלוף יניב עשור, צוות מיוחד בראשות תת אלוף במיל' גיא חסון, מי שהיה קצין שריון ראשי, לבחינת תהליך הגיוס, הליווי ותנאי השירות של החיילים שמשרתים מחוץ ליחידות צה"ל, ובדגש על המשטרה ועל שירות בתי הסוהר.

במסגרת חוק שירות הביטחון הצבא מקצה כ-5,000 חיילים לגופים כמו שב"כ, המוסד, המשטרה, מג"ב ושירות בתי הסוהר. אבל צריך לעשות הבחנה בין החיילים שנשלחים למג"ב (כ-3,500) ולשב"ס (כ-600) בשנה - שהם למעשה מאפסנים את תעודת החוגר במגירה וכמעט כל האחריות לגביהם היא על אותם גופי ביטחון שקולטים אותם - לבין יתר הגופים כמו משרד הביטחון, המוסד ושב"כ, שאליהם נשלחים עוד כ-1,000 חיילים שעליהם אחריות הצבא הרבה יותר מרחיבה.
אז מהי האחריות שנשארה לצה"ל מול המשרתים בשב"ס ואיך מתבצעת החלוקה? בתחום הרפואה לדוגמה, במקרה של צורך ברופא מיידי הוא יהיה רופא של השב"ס, ובמקרה של צורך בהמשך טיפול על ידי מומחים הוא יהיה של צה"ל. בתחום הת"ש, משקיות הת"ש הן חיילות שנשלחות לשב"ס, כדי לתת מענה לסוהרים שהם חיילים. בתחום המגדר המענה הוא באחריות השב"ס – וכאן יש בעיה, לפי טענות החיילות. בתחום הנפגעים, כל חייל מוכר על ידי אגף הנפגעים במשרד הביטחון, אבל בגופים הביטחוניים החיצוניים הנפגע זוכה לליווי ולתמיכה מאותן יחידות.
באופן כללי, צה"ל לא שולח בכפייה חיילים לגופים הביטחוניים החיצוניים. מי שרוצה יכול להתחרט אחרי שלושה חודשים ולחזור לצבא, אך רובם בעלי מוטיבציה גבוהה לשרת שם, כמו גם מוטיבציה גבוהה להמשך שירות קבע. בשב"ס למשל, 40% מכלל החיילים שהפכו לסוהרים בשירותם הסדיר, ממשיכים בשירות קבע בשב"ס לבקשתם – נתון גבוה לכל הדעות.
הוועדה בראשות תא"ל (מיל') חסון ביצעה במסגרת עבודתה ביקורי פתע בכמה בתי כלא ביטחוניים, כמו גם בגופי הביטחון הנוספים, והתרשמה ששב"ס הוא המאתגר והמורכב ביותר בהשוואה לאחרים, אבל בניגוד למה שנדמה המוטיבציה שם הייתה גבוהה, וכך גם שביעות הרצון של החיילים-הסוהרים.
סביר מאוד להניח שהארגון מיהר להפיק לקחים מאז 2015 ושהמצב הנוכחי אינו משקף כבר את תמונת המצב שהייתה אז, ועדיין נמצאו פערים בכל הקשור למענה שניתן לחיילות בכל הקשור לתלונות על הטרדות מיניות ובעיות ת"ש.

בתום עבודת הוועדה המליץ חסון להקים גוף מטכ"לי צה"לי בראשות אלוף משנה, שיהווה כתובת עבור המשרתים בגופים החיצוניים השונים, ויהיה בעל סמכות לבצע בקרה על תנאי השירות ביחידות שמחוץ לצה"ל, וכך אכן נעשה.
בשורה התחתונה, אמר חסון לרמטכ"ל ולשר הביטחון, כי הוא לא יודע מה קרה ב-2015, אבל כיום הוא לא מצא שם קטסטרופה והמצב אפילו טוב משציפה לפני שנכנס לבדיקה. ככל הנראה כי היא הייתה מאוחרת והלקחים הפנימיים כבר הופקו. לכן הוא לא המליץ לרמטכ"ל להוציא משם את החיילים והחיילות.
אבל למרות זאת, לפני שמדינת ישראל מקבלת החלטות דרמטיות לגבי מתווה השירות, צריך לעצור ולשאול שאלות עקרוניות: האם רוצים לשלוח חיילות לארגונים או לגופים אזרחיים שאינם מפוקחים מספיק? האם לא נכון לאזרח את התפקידים הקיימים? ואיך, בסוף, מיישבים את זה עם עקרון השוויון בנטל שהולך ונעלם.