זה היה אמור להיות שבוע מיוחד וממריץ לקמפיין הבחירות של נתניהו. אחרי חודש שבו כמה קמפיינים נוצצים החמיצו את המטרה - לא ברור מקורם אבל ברור מאוד מי נהנה מהם - הציטוט הכוזב שיוחס לבכיר במשמרות המהפכה על נשק גרעיני איראני, הפלישה הטורקית שלא הייתה לסוריה, סיפורי הלוויין על אודות מתנקשים על סף הדלת סביב האיום הממשי על יאיר נתניהו, ושורת הניסיונות להדביק רפש לגדי איזנקוט - הגיע הרגע שבו כל החומרים שנאספו במשך קרוב לשלוש שנים אמורים היו להתחבר: מסמך 55 העמודים של נתניהו, הספר והסדרה "מרד הגנרלים", הופעות מתוזמרות בערוץ 14 ומבול של קטעי מסמכים שחלקם אמיתיים, אבל גם אלה עברו טיפול כירורגי.
המסר היה אמור לעלות מדרגה. לא עוד רק: הצבא והשב"כ טעו, התרשלו והאמינו שחמאס מורתע, טעו והיטעו את נתניהו. מעכשיו: הם ידעו, ובכל זאת החליטו בכוונה לא להעיר את נתניהו, משום שפחדו שיורה לתקוף ויגרום מיסקלקולציה. כלומר, לא כשל אלא יסוד נפשי; לא קונספציה אלא קונספירציה ומרד.
אלא שדווקא מישהו בקמפיין עשה מיסקלקולציה, העריך לא נכון את תגובת הציבור לדברי שרה נתניהו על יאיר גולן, ושהניסיון למזער נזקים להתכונן לתביעת הדיבה ולהרחיק אותה מהמילה "בגידה" יחשוף את הסתירה בין העלילה שלה לעלילה של בעלה. במקביל, במקום לעסוק במה שנתניהו היה עושה אילו העירו אותו, התמקד הדיון בשאלה מה עשה בפועל מן הרגע שבו העירו אותו. "יש לזה שם", אמר בחיוך ציני גורם ביטחוני המכיר היטב את עבודת לשכות השרים וראש הממשלה, ורותח על עלילות הדם נגד עמיתיו. "קוראים לזה מיסקלקולציה", הוא משתמש במילה מתוך קמפיין הליכוד.
כבר לפני כחודש היה מי שהתריע בפני גורמי החברה האזרחית כי קמפיין עלילת הדם על ה"בגידה" ו"המרד", סביב האחריות ל-7 באוקטובר עומד להידלק מחדש בעוצמה אדירה לקראת הבחירות. ספינת הדגל היא "מרד הגנרלים" של ארז תדמור: ספר שהפך לסדרה בת ארבעה פרקים בערוץ 14, שבה תדמור הוא המחבר, המגיש, המראיין, המרואיין והמומחה המאשר את מסקנותיו של עצמו.
מהנתונים של "התנועה לעיתונות ציבורית״ עולה כי החל מפרסום הספר ועליית סדרת הטלוויזיה מישהו עושה מאמץ אדיר להזריק את המונח "מרד הגנרלים" עמוק-עמוק לתודעה של כולנו, ולא רק כתוכן שיווקי. בערוץ 14 המונח נאמר 267 פעמים ב-46 ימי שידור. חלק מהמספר נובע משידור הסדרה, אבל למשל 131 פעמים נאמר המונח בפאנלים וראיונות - כלומר בלי קשר. אבל זה עוד הנתון הפשוט, ואפשר לחבר אותו לסדרה או לספר. העניין הוא שבערוצים והתחנות המהדהדים את מכונת נתניהו חל גידול מוזר במאות רבות של אחוזים בשימוש במילה "גנרל" או "גנרלים" כשאינה חלק מ"מרד הגנרלים", כשבערוצים האחרים לא חל שינוי. נתניהו משתמש בטריק ההנדסה הזה ובמקום לדבר על "אלופי המטכ"ל" בריאיון השבוע, הוא פתאום מדבר על ה"גנרלים" של צה"ל, ביטוי שמעולם לא השתמש בו.
ב-71 מקטעים הופיעה גם המילה "הפיכה". גורמים המנטרים את מערכי ההדהוד של תעמולת נתניהו הצביעו על תופעה מוזרה. כך הודבק המותג לכל מחלוקת בין הדרג הפוליטי למקצועי: ראש שב"כ, מפכ"ל, בג"ץ, מתפ"ש, מינוי או הדלפה. אם קצין מתנגד - מרד. אם הוא מציית ונכשל - הקונספציה של המורדים. אם הביע את דעתו - צריך לפטר אותו, אולי גם לשפוט אותו, ועדיף בשידור חי ב"פטריוטים". תיאוריה שכל תוצאה מאשרת אותה אינה מחקר - היא אמונה דתית עם מחלקת פרומו.
נתניהו: "לא חושב שהייתה בגידה"
(צילום: מתוך הרשתות החברתיות )
גם המילה "גנרלים", שפתאום הופיעה בראיונות של נתניהו השבוע, נבחרה היטב. בצה"ל הדרגה היא אלוף. "גנרלים" מייבאת דימוי של חונטה מדרום אמריקה המקיפה את הארמון בטנקים. זו אינה דרגה אלא הוראת בימוי.
נתניהו התקרב לעלילה בשלבים. באוקטובר 2023 פרסם ומחק את הציוץ שקבע כי "בשום מצב ובשום שלב" לא ניתנה לו התרעה וכי ראשי המערכת אמרו שחמאס מורתע. בהמשך הופיעו "אלף הסימים", השאלה מי הורה לחיל האוויר לא לתקוף, והטענה שלא העירו אותו. הוא הקפיד להשאיר לעצמו מוצא: לשאול, להדהד, לשתף - ולא לומר בעצמו את המילה המלוכלכת.
ב-9 בפברואר 2026 נעלם כמעט כל מרחב ההכחשה. נתניהו לא הסתפק בלייק או ברמיזה; הוא העתיק לתוך חשבון הטוויטר שלו את דברי תדמור, ולפיהם "רונן בר החליט שבנימין נתניהו הוא ראש ממשלה לא לגיטימי... ובחר למנות את עצמו לראש הממשלה דה-פקטו בליל הטבח". זה אינו דיון על רשלנות. זה כתב אישום במרד, שראש הממשלה בחר להפיץ תחת שמו.
ב-31 באוגוסט 2026 כבר אמר נתניהו בקולו שגנרלים החליטו "לא להרגיז את חמאס, לא להעיר אותי ולא לתקוף מראש". אחר כך, כשהסערה סביב שרה התפוצצה, הוסיף שכפ"ץ מילולי: "כשל, לא בגידה". אבל אם ראשי המערכת הבינו שעומדת לפרוץ מתקפה והסתירו זאת בכוונה מפני ראש הממשלה כדי למנוע ממנו לפעול, זה אינו כשל בתום לב אלא מרד ובגידה מהסוג הגרוע ביותר. כך יוצא שבמצוקתו להגן על אשתו, נתניהו שולל את המילה ושומר את העלילה.
במצוקתו להגן על אישתו, נתניהו שולל את המילה ושומר את העלילה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בריאיון לערוץ 14 אמרה שרה נתניהו על יאיר גולן: "אתה טוען שאתה לוחם ב-7 באוקטובר. אתה כבר השכם בבוקר היית שם, כבר מלובש ומוכן, בשעה מאוד-מאוד מוקדמת, כשאחרים לא ידעו - כגון ראש הממשלה".
הניסיון שנולד לאחר מכתב ההתראה של גולן לטעון ששרה רק פירגנה למדים המגוהצים שלו וביקרה את אלה שלא עדכנו את בעלה הוא, במחילה, חארטה שסותרת את התחביר. "אתה טוען" מטיל ספק כי גולן יצא להילחם והציל רבים באותו בוקר ארור; "כבר" ו"מלובש ומוכן" מציירים היערכות שקדמה לאירוע; "כשאחרים לא ידעו" מייחס לו יתרון במידע; ו"כגון ראש הממשלה" מסביר מדוע היתרון אמור להפליל אותו. הרמז אינו מסתתר בין השורות. הוא השורה.
נתניהו קיבל את השיחה הראשונה ממש בחופף לתחילת הירי ואולי שנייה קודם. אם גולן קיבל לפני 06:29 התרעה קונקרטית על יום קרב, ירי רחב או פשיטה, המשמעות שגולן מייחס לה במכתב ההתראה הייתה ששרה נתניהו מאשימה אותו שהיה חלק מקנוניה שלכל הפחות החזיקה במידע מודיעיני מוקדם לתקיפה שהוסתר מראש הממשלה. היות שהיא לא הכחישה את תיאוריית הבגידה מבפנים, ניתן גם לפרש את דבריה כקשורים להאשמה אף גרועה יותר. נתניהו טוענת שלא האשימה אותו בכלום, אולי בעימלון יתר.
כדי להציל את שרה, המידע צריך להיות תמים. כדי להציל את בנימין, אותו מידע צריך להיות חמור מספיק כדי להעיר ראש ממשלה ולהזניק צבא. שתי הגרסאות אינן יכולות להיות נכונות יחד.
****
כל הקונספירציות סביב 7 באוקטובר הן ענפים של עלילת דם שקרית וזדונית אחת: לא קריסה מערכתית אלא מזימה להפיל את נתניהו או לכל הפחות לקחת ממנו את סמכויותיו. לקונספירציה הראשונה קוראים "בגידה מבפנים": ישראלים ידעו, פתחו שער או סייעו לחמאס. קריסת עלילת הדם על אחים לנשק והמרגל מהדרום, לצד עלילות נוספות מקשה מאוד על השימוש בתיאוריה הזו, בטח בקמפיין של הליכוד.
השנייה היא "הסרבנות פתחה את השער": יחיא סינוואר ראה צבא בלתי כשיר והחליט לתקוף. הבעיה היא שהמודיעין הצבאי של חמאס קבע ביולי 2023 בדיוק את ההיפך- שהמחאה לא פגעה בכשירות, שהסיכוי שזה יקרה אפסי, ושהוא ממליץ מאוד לא לתקוף כי ישראל תגיב בעוצמה אדירה.
בסופו של דבר גם נתניהו השתכנע כנראה שזו תיאוריה שפוגעת בו, כי הוא הוזהר מההשלכות של ההפיכה המשטרית ולא פעל. בחודש פברואר השנה פרסם נתניהו את מה שהגדיר כ"גרסה הממוסמכת" שמסר למבקר המדינה. לפי נתניהו, מבקר המדינה שאל אותו "האם חמאס בחר בעיתוי מתקפת 7 באוקטובר בשל המצב הפנימי בישראל?". על כך ענה נתניהו כי "מודיעין אוחר מלמד באופן חד-משמעי שהתשובה לכך היא שלילית והוא מעניק הסבר פרטני מדוע בחרה חמאס בעיתוי בו בוצעה הפשיטה". כל שאר העמוד מושחר.
חמאס בחר בעיתוי בשל המצב הפנימי? "חד-משמעית לא". המסמך של נתניהו
אלא ששאר העמוד המושחר לא כולל שום דבר סודי, אבל כן כולל משהו שיכול להביך עוד יותר את נתניהו ולכן הוא ואנשיו גם משתמשים באותו מסמך, וגם מסתירים אותו. גורמים עלומים ממשיכים להסתיר עוד מסמכים רבים, כולל מאמץ גדול שנעשה בימים אלה למחוק מסמכים בעלי חשיבות דרמטית להבנת המלחמה ממאגרים ציבוריים.
הקונספירציה השלישית היא "מרד הגנרלים": המערכת לא חברה לחמאס, חלילה; היא רק החליטה לנהל את המדינה במקום נתניהו ולהסתיר ממנו את הלילה האחרון לפני הטבח. זו הגרסה הנוחה ביותר: היא מאפשרת לנתניהו להפוך מן האדם שעמד בראש המערכת לקורבן שלה - גיבור-על שהיה מציל את ישראל אילו רק היו מעירים, מושכים בכנף טלפונו.
***
בשביל התיאוריה השלישית היו צריכים להוכיח במכונת התעמולה שלושה רכיבים: 1. שבצה"ל ובשב"כ ידעו שעומד להתרחש משהו רע, או לפחות הגיעו למסקנה שיש סיכוי סביר שיקרה משהו כזה. 2. שהמידע המודיעיני לא הועבר מצה"ל ושב"כ לראש הממשלה. 3. הכי חשוב- שהמידע לא הועבר בכוונת תחילה.
וכאן טריק אינטלקטואלי פשוט: לוקחים מאמר אמיתי, מצטטים ממנו כמה משתמשים במרכאות, ואז משתמשים באמינות המרכאות כדי להבריח פנימה עובדות שלא נכתבו ומסקנות שהמאמר מעולם לא הגיע אליהן. כך מאמר של תא"ל עמית סער ז"ל, לימים ראש חטיבת המחקר באמ"ן מ-2019 ב"מערכות", שספק רב אם היה רב מכר בממדים של הארי פוטר כשפורסם, על הסלמה לא מתוכננת במקרי עבר, נהפך ל"דוקטרינת ההכלה המקסימלית"; ויתור על יתרון ההפתעה של תקיפה ישראלית נהפך להסכמה לספוג מתקפת פתע של חמאס; והגות צבאית מ-2019 נהפכת, בלי מסמך או עדות, לאסטרטגיה צה"לית, למניע הסודי של רונן בר והרצי הלוי בליל 7 באוקטובר. זו מכונת הנקניקיות הרעיונית של שני היוצרים ארז תדמור ויונתן דחוח-הלוי, ששימש בעבר כקצין בדובר צה"ל ומאז 2005 גר בקנדה ועובד עבור מכון ימני המקורב לנתניהו, עוד גורם שמערך התעמולה הביביסטי משתמש בו ובפרסומיו כמתקף מחקרי: מכניסים מצד אחד טקסט של עמית סער, ומצד שני יוצאת "ממשלת דיפ-סטייט".
נתניהו מפיץ טענה ל"מרד" - עם האשמת קצין שנפטר. מימין: סער, נתניהו ובר
(צילום: אלכס קולומויסקי, דובר צה"ל)
המאמר המלא של סער בחן את מלחמת לבנון השנייה ואת "צוק איתן" ושאל כיצד שני צדדים שאינם רוצים במלחמה כוללת עלולים להידרדר אליה בגלל פעולות, תגובות ופרשנויות שגויות. מטרתו הייתה להבין כיצד מערכת הביטחון תוכל לבצע את יעדי הדרג המדיני בלי שהידרדרות לא מתוכננת תכתיב תוצאה אחרת.
סער אכן כתב שפעולות ישראליות והצהרות בכירים, בהן הצהרות נתניהו, תרמו לדינמיקה של 2014, אבל לא נקט כלפיהם בשיפוטיות אלא הציב אותם בתוך מארג רחב: המצוקה ברצועה, משבר המשכורות, "שובו אחים", מעצר משוחררי שליט, ירי הרקטות, המנהרה ההתקפית והערכות שגויות של שני הצדדים. זה ממש לא כתב אישום נגד נתניהו, ובוודאי אינו הוראה למרוד בו ארבע שנים אחר כך. נתניהו דווקא העריך את סער וגם אחרי פרישתו בגלל מחלת הסרטן התייעץ עימו בנושאים רגישים. חבל שמי שמסייע לו בתעמולה מנצל את מותו כדי לנכס לו דברים שלא אמר ויצירת מערך רעיוני למרד שתוצאותיו זוועתיות, אם לא למעלה מכך.
דחוח-הלוי העניק לסיבוב הכזב שהוא עושה על המאמר ניסוח מפורש. לאחר שציטט את סער כתב: "מדבריו של סער משתמע, כי קיימת חשיבות עליונה לדבוק ביישום מדיניות של הכלה מקסימלית שתכליתה למנוע הסלמה לא מתוכננת 'גם על חשבון הפתעה', כלומר... הפתעה במישור הצבאי על ידי האויב, העשויה לבוא לידי ביטוי במתקפה נגד ישראל".
יש רק תקלה קטנה: הצירוף "הכלה מקסימלית" אינו מופיע במאמר. דחוח-הלוי המציא שם לדוקטרינה שכאילו סער פיתח ואז החל להתווכח איתה. במקום אחר במאמר שלו, דן סער במודיעין בעל זמן תפוגה קצר, כשנוצר לחץ להפעיל יכולת לפני שהאויב ייעלם. לכן הוא מציע לבנות יכולות שיאפשרו גמישות במועד ההפעלה - גם במחיר ויתור על אפקט ההפתעה של התקיפה הישראלית. מי מפתיע כאן? ישראל.
דחוח-הלוי החליף את בעל הפעולה והפך את "הפתעת התקיפה שלנו" ל"מתקפת פתע של חמאס" כדי להגיע ל-7 באוקטובר. וכך, עוד ועוד סילופים ושקרים שדחוח הלוי ותדמור מנכסים לסער כדי לחבר את מה שכלל לא מתחבר - ללילה הגורלי. גם את ההקדמה המפרגנת של אלוף אמיר ברעם, העורך הראשי של "מערכות", הם הופכים לאישור של אלוף לדוקטרינה. אבל בפרסום עצמו נאמר שהדעות הן דעותיו האישיות של הכותב. הקדמה נהפכה לחותמת הכשר, מאמר מקצועי נהפך לאסטרטגיה מחייבת, וקידומו של סער נהפך להוכחה שהווירוס התפשט.
רונן בר והרצי הלוי
(צילום: דובר צה"ל )
במאמר של סער אין המלצה לתחבולה נגד ראש ממשלה, אין הוראה להסתיר מידע ואין היתר לקבל החלטות במקום נבחרי הציבור. החיבור אינו נמצא אצל סער; תדמור מבצע אותו בעצמו ואז מאשים את סער בתוצאה. מכאן שרשרת ההוכחות קצרה: סער כתב מאמר; סער קודם; לכן המאמר נהפך לדוקטרינה; לכן בר והלוי אימצו אותו; לכן הסתירו מידע מנתניהו; ולכן התרחש "מרד הגנרלים". מה חסר? רק מסמך אימוץ, פקודה, פרוטוקול, עדות שהם קראו את המאמר, ראיה שהסתמכו עליו או ראיה שהחשש מנתניהו היה הסיבה לפעולה או אי-פעולה באותו הלילה. כלומר, חסרה בערך כל השרשרת שבין המאמר למסקנה.
זו הסיבה שהתרגיל אפקטיבי: חלק מהציטוטים מדויקים ובדרך כלל המניפולציה מתחילה אחרי סגירת המרכאות. סער כתב "הכלה" - ונולדה "הכלה מקסימלית". סער כתב על הפתעת תקיפה ישראלית - ונולדה מתקפת פתע של חמאס. ברעם כתב הקדמה - ונולד "אישור". סער קודם - ונולדה דוקטרינה. בר והלוי לא העירו את נתניהו - ונולד מניע שלא הוצגה לו ראיה. שאלה אינה ראיה; גם חמש שאלות קונספירטיביות אינן חמש ראיות. בין סוף המרכאות לתחילת הקונספירציה אין אפילו מעבר חציה.
***
גם העובדות על נתיבי הדיווח אינן מתיישבות עם עלילת המידור. החל מסביבות 02:00 קיבל קצין המודיעין של ראש הממשלה - אלוף-משנה שתפקידו לנתב חומר מסווג מן המערכת לנתניהו ובחזרה - את הסימנים המדאיגים וגם את ההערכות המרגיעות. סמוך ל-03:50 התקשר התורן מחמ"ל חטיבת המחקר כדי לוודא שהוא ער וראה את החומר. במקביל הגיע המידע לחמ"ל המל"ל. תורנות לילה שנמצאת שם בשביל מקרים דחופים, נניח כאלה. גם הוא במשרד ראש הממשלה וכפוף לו.
הדבר אינו מוכיח שנתניהו עצמו עודכן ואינו פוטר את קמ"ן ראש הממשלה, המל"ל או המזכירות הצבאית מן השאלה האם היה צריך להעיר את המזכיר הצבאי עצמו כדי שבעל הסמכות היחיד להעיר את נתניהו ישקול את הנושא (אם כי הסיכוי שאל מול הערכה כזו של בכירי מערכת הביטחון נתניהו ייתן הוראה סותרת - קלוש מאוד). אבל הפרטים הללו מוכיחים חד-משמעית שרכיב הזדון בעלילת הדם הוא שקר מתועב, ושמערכת הביטחון לא הסתירה את החומר מלשכתו: היא העבירה אותו אליה בשני צירים, והוא נעצר בתוכה. כי אם רצתה להסתיר - למה שתסתכן בכל זאת לשלוח פעמיים.
תדמור טען כי "דרך המלך" הייתה שיחה ישירה מראש השב"כ או הרמטכ"ל לנתניהו, וכי כך קרה "אינספור פעמים". באמת? שיביא אחת. בשיחות עם 15 בכירים שכיהנו כראשי ארגונים, מזכירים צבאיים ראשי ממשלות או בלשכות ראשי ממשלה, תיארו כולם בדיוק את ההפך. אחרי פרשת קו 300 נקבע הנוהג - כל שיחה ביטחונית עם ראש הממשלה עוברת דרך המזכיר הצבאי ומתקיימת בידיעתו ובנוכחותו (זולת נושאים אישיים) - גם כדי שלא יפרוץ שוב ויכוח של "הוא הורה לי" מול "מעולם לא אמרתי", וגם כדי למנוע צינורות מקבילים ומנותקים, תמונות מצב שונות והוראות סותרות.
הגדר הפרוצה ב-7 באוקטובר
מזכיר צבאי לשעבר אמר: "הכול עבר דרכי. אני ורק אני הייתי מחליט האם ומתי להעיר". אחר ניסח זאת בפשטות: "אין ראש ארגון שמתקשר ישירות לראש ממשלה... יש מזכיר צבאי, בשביל זה הוא מתקשר".
אפשר לשאול וצריך לבדוק מדוע לא פנו למזכיר הצבאי מוקדם ובנחרצות. אבל תדמור ושופרות נוספים המשמשים לו בת קול ממציא מסלול שאינו קיים, מתעלם מהמסלולים שכן קיימים, הופך אלוף-משנה ל"ש"ג זוטר"- ואז מרשיע את המערכת על שלא השתמשה במסלול שהמציא.
***
האם מרגע שנקבעת הערכת המודיעין (שהתבררה בדיעבד כשגויה) יש לפנות לראש הממשלה כדי לתקף אותה? במעבר על שורת מקרים שבהם העירו ולא העירו את ראש הממשלה ב-20 השנים האחרונות עולה שזו ממש לא הפרקטיקה. "מה, ראש הממשלה הוא רמ"ח באמ"ן?", שאל אחד מהבכירים לשעבר. ראש ממשלה אינו אמור לקבל כל רסיס גולמי כדי לעבור עליו. מעירים אותו כשהמידע מחייב החלטה, הפעלת כוח או הנחיה חריגה. הכשל הנורא היה שהמערכת לא הבינה שזה המצב והייתה אחדות דעים אצל כל מי שעסק בנושא שהעניין לא תזמ"י (מיידי) ושכנראה בכלל אין עניין. וזאת גם הסיבה שש' הקמ"ן של ביבי למקרא המידע לא התרגש יתר על המידה, כמו גם הסיבה שנתניהו לא בא בטענות לש' על איך שפעל, והמשיך לעבוד איתו עוד שנים ארוכות".
גם פרשת החשד נגד ראש הסגל להזזת מועד שיחת הקו האדום בכ-11 דקות מובנת עכשיו טוב יותר. אם השיחה שבה נתניהו כבר נותן הוראות מוצגת כשיחה הראשונה, מתקבל ראש ממשלה שמתעורר ועובר מיד "מאפס למאה". מכאן קצרה הדרך לטענה שאילו העירו אותו בשלוש, היה מונע הכול. הקמפיין ביקש לדון במה שהיה עושה במציאות חלופית, ונתניהו הבטיח ב"פטריוטים" שהוא היה מפעיל מיד את חיל האוויר, והרמטכ"ל, וסוגר את הגבולות וכו'; אלא שהמיסקלקולציה שלו החזירה את הציבור לשאול מה עשה בפועל אחרי 06:29, והאם באמת פעל כפי שאמר שהיה פועל במקרה והיו מעירים אותו אחרי שבאמת העירו אותו.
בפועל - עד ההתייעצות הביטחונית הראשונה שערך קרוב לשעה עשר, נתניהו עשה מעט מאוד, אם בכלל, וגם אז קיבל את המלצות הצבא ושר הביטחון. רק ועדת חקירה ממלכתית תגלה מה האמת מאחורי הצהרת לשכת ראש הממשלה שהוא יצא לדרך רק כעבור שעה בגלל הצורך "להכין את השיירה", למה שעת הנסיעה הושחרה מטעמי ביטחון המדינה בגרסה קודמת, באיזו שעה באמת הגיע נתניהו לקריה ועם מי דיבר 3.5 שעות שהיו ודאי גם בשבילו הדרמטיות בחייו. חשוב לא פחות - עם מי לא דיבר.
***
כדי ששרה נתניהו תתגונן מפני תביעתו האפשרית של גולן, עליה לומר שלא ייחסה לו דבר חמור: אולי חבר סיפר על מתיחות, אולי שמע משהו קטן, אולי פשוט קם עם האזעקות. אם זו האמת, גם המידע שהיה בידי הצבא לא היה התרעת זהב שהוסתרה בזדון, אלא אוסף סימנים שפוענח באופן קטסטרופלי ושגוי.
כדי להציל את עלילת בנימין נתניהו, צריך לומר שהמידע היה ברור ומבצעי, שראשי המערכת ידעו מה עומד לקרות או לפחות היו בחשש חמור, והחליטו לא להעיר אותו מפני שפחדו שיפעל. אבל אז שרה אינה יכולה לטעון שדיברה בתמימות על מדים. היא ייחסה לגולן ידיעה מוקדמת על אירוע חמור שהוסתר מראש הממשלה. זה עלול לעלות לה הרבה מאוד כסף.
כדי להציל את שרה, בנימין צריך להודות שלא היה מרד. כדי להציל את המרד, שרה צריכה להודות שזה בדיוק מה שהאשימה בו את יאיר גולן. המכונה ביקשה להפוך את החשש של המפקדים ממיסקלקולציה למניע של מרד, ואת הכשל המקצועי למזימה. השבוע היא עשתה מיסקלקולציה משלה: העריכה לא נכון את הציבור, את המשפט של שרה ואת המפגש בין שתי העלילות. בשעה 06:29 הן מתנגשות זו בזו. בבית משפט, אם יגיעו לשם, שתיהן יקרסו.
