הקרב של יחידות מגלן ויהל"ם על רכס עלי טאהר שכלל שלושה חודשים של מארבים סיזיפיים, לחימה מטווח אפס ומבצע תחבולתי מורכב הגיעו לשיאם בליל חמישי האחרון, כאשר כוחות הקומנדו וההנדסה פוצצו את תשתיות הטרור האסטרטגיות של חיזבאללה על הרכס. כעת, מפקד מגלן ומפקד הפלגה ביהל"ם משחזרים בקולם את המצור החנוק, נפילת הלוחם רס"ל ניר בן ארי ז"ל, והרגע שבו הניסו את המחבלים מהמנהרות והשמידו את המתחם עד יציאתם "על הבאזר" בערב החג: "לוחמים ישנו בסבך בחוץ, שעות במארבים - בקור ובחום - כדי לצוד את המחבלים".
תיעוד מהשמדת תוואים תת-קרקעיים ברכס עלי טאהר
(צילום: דובר צה"ל)
סגן-אלוף ר', מפקד יחידת מגלן שנכנס לתפקידו לפני כשלושה וחצי חודשים לאחר שפיקד על גדוד בנח"ל, מספר בריאיון מיוחד ל-ynet על התקופה המורכבת. "מדובר פה בתהליך של חודשים אחורה של יחידת מגלן שעושה מבצעים ארוכים, מחציית הליטני וכיבוש הבופור ועד לרכס עלי טאהר. הגענו לרכס לפני שלושה חודשים. היחידה כבשה את הכפר מזרעת עלי טאהר בשיתוף עם יחידת 'אגוז', ואז מתחילים בהשתלטות על הרכס: מתחככים עם מחבלי חיזבאללה ומתחילים להיכנס לרכס במארבים ובתנועות בסבך, מגבשים תמונת מודיעין ומתחילים 'לחנוק' את המרחב".
סא"ל ד', מפקד פלגה ס.2 ביחידת יהל"ם, מצטרף לתיאור התמונה המבצעית מאותם ימים: "אחרי שחצינו את הליטני, יצאנו לסדרה של מבצעים תחת השם 'מרום הרים'. תחילה ברכס הבופור, שם מצאנו המון תוואים אסטרטגיים שייעודם היה הגנה על הרכס, מניעת צה"ל מחציית הליטני ויצירת פיקוד ושליטה של חיזבאללה. כשהגענו לרכס עלי טאהר לפני כשלושה חודשים, הגענו למשימה של איתור, חקר והשמדה של התשתיות. זו משימה מאוד מורכבת. המשימה הכי מורכבת שאני ביצעתי בשירות הצבאי שלי, וכנראה גם הכי משמעותית".
המורכבות של הלחימה בלטה מיד בשל תנאי השטח והטופוגרפיה. "הייתה כאן מורכבות גדולה בשל מה שנראה בעין," מבהיר סא"ל ד' מיהל"ם. "קשה מאוד להגיע להר ולעבוד בו. העובדה שהוא מרוחק מכוחותינו, שישבו בכפר תבנית, וזה אנחנו נמצאים בשטח שלא 'נאחז' מבצעית ונמצא כקילומטר וחצי מהיכן שהכוחות היו. גם הטופוגרפיה המאתגרת מאוד של סבך ובולדרים משפיעה על איך מחלצים ואיך מפנים משם, וכמובן גם האויב שהיה שם - עשרות מחבלי חיזבאללה שכל העת ביצעו ירי רחפנים ותמ"ס לעבר הכוחות. כל זה חונה תחת הפסקת אש מסוימת, אבל יש עדיין אש כמו היתקלויות ורחפני נפץ, והרכס מופרד בתודעה מהקו הצהוב ולא היה תחת הפסקת האש".
לוחמי "אגוז" ברכס עלי טאהר. שיתוף פעולה בין היחידות
(צילום: דובר צה"ל)
בשלבים הראשונים של הכניסה לרכס, הקרבות היו עקובים מדם. "בכיבוש הכפר ספגה היחידה קרב קשה מאוד בו נהרג מרקטה הלוחם רס"ל ניר בן ארי ז"ל ונפצעו מספר לוחמים", נזכר סא"ל ר', מפקד יחידת מגלן. "לא אשכח רגע אחד משמעותי שאקח איתי שנים קדימה. התקרית בכפר הייתה קשה ואתה רואה את כולם מקדימה - לוחמים שרצים לאש כדי להציל את החברים שלהם. אחד הלוחמים הגיע לבית החולים בזכות האנשים, והרופא שם אומר לי שזה אחד הפצועים הכי קשים של המלחמה. היום הוא משתקם, וזו רוח הלחימה. יום למחרת אותה תקרית קמים וממשיכים במהלך הכיבוש של אותו כפר. משגרים עלינו את שאר רחפני הנפץ והתמ"ס, והלוחמים מתמודדים בצורה מדהימה".
תוך כדי הלחימה החלו הלוחמים לחשוף את היקף התשתיות של האויב. "אנחנו מחברים את המודיעין בשטח ומגלים שיש שם מקום מבוצר שהכינו אותו הרבה מאוד זמן, ויש נכס אסטרטגי", משחזר סא"ל ר'. "מגלים בשטח מחבלים בתשתיות, מצלמות, מלכודים ומטענים, משגרי רקטות, רקטות גראד, רחפנים וכטב"מים. פתאום גילינו מצלמות בתוך הסבך - חלקן היו טלוויזיה במעגל סגור וחלקן מצלמות איסוף. רק כשאתה עושה תנועה בסבך אתה מגלה אותן ומבין שיש שם אויב - אם זה אויב בעיניים ואם זה רחפני נפץ שהצלחנו להוריד. השגרה על הרכס במהלך הקרב הייתה דריכות ושמירה על 'טמפו', על קצב מבצעי. כל לוחם עושה נוהל קרב למארב של כמה ימים, עושה תנועה חשאית, מגיע לעמדה, נמצא שם במארב חשאי עם אמצעים מיוחדים ומחכה בסבלנות".
רחפנים עם אוכל וסיגריות
העימות מול המחבלים ברכס דרש פיצוח מודיעיני ותחבולתי של תת-הקרקע. "בגדול יצרנו סנכרון בין העבודה על הקרקע והעבודה בתת-הקרקע", מסביר סא"ל ד' מיהל"ם. "עמדנו בפני חידה: איך מפצחים את רכס עלי טאהר ואת התת-קרקע שבו? ידענו להביא לפה את כל המומחים שיש בצבא, והקמנו קבוצות חשיבה כדי לייצר פתרון תחבולני שיוציא את המחבלים מהתת-קרקע. מנענו את התספוק שלהם ברחפנים, ואז יצאנו לסריקות רגליות כדי לאתר פירים ולמקד מרחבים. אתה לומד לשער מה כיווניות התוואי ובאיזה אזורים הוא מתפצל, ומחפש דברים חריגים כמו מתכות מתחת לסלע או בין שיחים, חור באדמה ואמל"ח שנמצא בחוץ בעמדות זינוק. מדובר על שני תוואים שהתגלו סימולטנית. אחד פיצחנו אחרי חודש והשני אחרי חודש וחצי".
תיעוד מחיסול מחבל חיזבאללה בפיר ברכס עלי טאהר
(צילום: דובר צה"ל )
המארבים הממושכים הניבו מפגשים ישירים מטווחים קצרים. "כשאתה מעמיק ברכס, אתה רואה את האויב מתחיל להתכווץ," מתאר מפקד מגלן. "יום אחד הורדנו מצלמה ואז רואים מחבלים בורחים ומחבלים שמנסים להוציא ראש מפירים. זה קורה אחרי מארבים של ימים ארוכים, ורואים ממש גם איך המחבלים מנסים לתספק את עצמם. אתה רואה רחפן מעליך ומגלה שנופלת חבילה, פותח אותה ורואה אוכל וסיגריות".
"באותה עת התמודדנו עם שני סוגים של מחבלים", ממשיך סא"ל ר'. "סוג אחד של מחבלים בא מבחוץ וניסה לסייע בתת-קרקע. המחבלים הללו הגיעו לבושים במדים עם נשקים וסטים, וחלקם ניסו להסוות את עצמם עם שמיכות או חליפות הסוואה, ציוד מקצועי מאוד. היינו פרוסים נכון ועמוק עם אמצעים מתאימים, ובתקופה הזו היו כמה עשרות מחבלים שחוסלו או מרחוק על ידי רחפנים או בקרבות פנים אל פנים. הסוג השני של האויב היה כזה שבורח מתת-הקרקע עם בגדים אזרחיים ורובי קלצ'ניקוב. הפעלנו לחץ גדול מאוד. או שהאויב נטש - או שחיסלנו אותו".
מפקד פלגה ס.2 ביהל"ם מציין את התחבולה שהכריעה את השהייה במנהרות: "אחרי שהייתה לנו אחיזה מדויקת והחזקנו בתמונה המלאה לגבי האיוש שלו, יצאנו לפעולות מסווגות שונות שבסוף גרמו לאויב לצאת מתוך תת-הקרקע. עשינו פעולות שהטרידו אותו וגרמו לו לאי-נוחות, עד כדי כך שיהיה כמעט בלתי אפשרי לשהות בקומות האלה, והוצאנו אותו למעלה כדי לחסל אותו. בנוסף עשינו פעולות למשא ומתן ולכרוז להם".
תיעוד מתוך אחד התוואים שהתגלו. "חדרי ניתוח, חמ"לים, וגם שירותים ומטבחונים"
(צילום: דובר צה"ל)
הממצאים שנתפסו בתוך המנהרות הדהימו את הכוחות. "מדובר על תוואים מאוד משמעותיים, קילומטרים רבים", מפרט סא"ל ר'. "היו שם חדרי ניתוח וציוד רפואי, חדרי שליטה וחמ"לים, וגם שירותים, מערכות אוורור ומטבחונים. היה אמצעי מודיעין ואמל"ח חשוב מאוד, ובעיקר ראינו שהם ממש תכננו את הרגעים הללו של המלחמה, שיוכלו לתקוף משם ולפקד משם. הם שלטו על מי שתוקף את יישובי הצפון ואת מי שתקף אותנו בחציית הליטני".
סא"ל ד' מוסיף: "דרכנו בתוך התשתיות בפועל, וזה היה תוואי באמת מיוחד מאוד. מה שהיה הכי שונה זה כמות החמ"לים המשמעותיים, המחשבים, הסדר והארגון. אותי תפס שמצאנו שם חדרי ניתוח מפוארים: לא מרפאה, אלא חדר עם אמצעים לניתוח, תרופות, חומרי הרדמה ומיטות, משהו שלא ראיתי במקומות אחרים".
"דור מטורף"
הרוח והמסירות של הלוחמים בשטח היו אלה שאיפשרו את החזקת השטח לאורך חודשים. "ביחידה יש מורל לוחמים מהחריגים שפגשתי," אומר סא"ל ד' מיהל"ם. "לוחמי ס.2 של היחידה לא יצאו הביתה שלושה חודשים. לא שטפו פנים ולא אכלו כמו בני אדם. לוחמים ישנו בסבך בחוץ, בקור ובחום, במשך שעות במארבים ארוכים, ועשו מה שצריך כדי להשלים את המשימה, כי הם הבינו את החשיבות שלה. הם לא פצו פה".
רס"ל ניר בן ארי ז"ל
סא"ל ר' מצטרף לדברים: "מהיום הראשון ברכס ועד היום זה היה קרב קומנדו לכל דבר ועניין, שדרש לעלות בקצבים מאוד גבוהים. אתה מחזק את הלוחמים על ידי האמונה שלהם. באחד הקרבות נפצעו לנו מפקדים ואיבדנו את ניר ז"ל, וחלק מהמשימה זה שהלוחמים רואים מה הקרבנו בשביל זה. יש לנו דור מטורף, לוחמים ומפקדים שנפצעו וחזרו ונפצעו שוב בסבב הזה. זו הרוח של מגלן - איך אני עוקף את האויב - וזו הדרך שגרמה לנו להתקדם קדימה, להסתוות ולמצוא את האויב בעבודה סיזיפית וארוכה מאוד".
השיא של המבצע הגיע ברגע הפיצוץ של כל התשתיות על הרכס, רגע לפני החג. "לקראת הפיצוץ לקחתי את הלוחמים לבופור, ושם אתה רואה הכול", משחזר סא"ל ר'. "אתה רואה את יישובי הצפון ולא צריך להסביר יותר מדי על הנקודה השולטת. זו האמירה שמכה בך חזק. הייתה שאלה האם יהיה פיצוץ לפני החג או אחרי החג, והלוחמים אמרו 'כן ראש השנה, לא ראש השנה, זה לא מעניין אותנו החג בבית. אנחנו לא יוצאים מפה עד שמפוצצים'. בסוף הספקנו ויצאנו על הבאזר. זה היה קרב שיחקק בהיסטוריה של היחידה".
