ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) צפוי להכריז השבוע על מבצר הבופור ושורה של אתרים נוספים בדרום לבנון, שם נמשכת המלחמה בין ישראל לחיזבאללה כבר קרוב לשלוש שנים, כעל אתרי מורשת עולמית בסיכון. הבופור יוכנס לרשימה המפוקפקת יחד עם שורה של אתרים אחרים שלפי אונסק"ו נשקף להם איום בשל מלחמות או שינויי האקלים.
196 המדינות החברות באונסק"ו יצביעו החל מיום שישי הקרוב על הוספת אתרים לרשימות המורשת העולמית והמורשת העולמית בסיכון, במסגרת ועידת הארגון שתיערך בפוסאן שבדרום קוריאה. "אולי אין לנו האמצעים לפרוס כוחות שמירת שלום, אבל אנחנו יכולים לשלוח מסר לעולם כולו", אמר ל-AFP לזאר אלונדו אסומו, מנהל מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו. "האתרים האלה חשובים, ויש לעשות הכול כדי למנוע את הריסתם". לדבריו ההגנה על המורשת "מאפשרת לקהילות שעברו טראומה ונפגעו מסכסוכים להתחיל לחזור ולהשתקם".
כ-1,200 אתרים ברחבי העולם נכללים ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו. לעתים קרובות ההכנסה של אתר לרשימה הזו מאפשרת לו ליהנות מתנופת תיירותית וכלכלית, והיא יכולה גם להביא להזרמת מימון לשימור של אתרים שנשקפת להם סכנה מזיהום, ממלחמה ומהזנחה. אסומו ציין כי הגדרתו של אתר כ"מורשת בסכנה" אינה נזיפה, אלא צעד שנועד לסייע למדינות "למצוא מימון, שותפים ותשומת לב" כדי לשמר אותו טוב יותר.
חיילי צה"ל ליד הבופור, השנה. בצבא רואים בו נכס אסטרטגי
(צילום: דובר צה"ל)
שלושה אתרים שלא נכללו עד כה ברשימה צפויים לעבור הליך מזורז ולהיכלל ישירות בהצבעה על הכנסה לרשימת המקומות שבסכנה. בעדיפות ראשונה נמצאות בין השאר חמש מצודות בדרום לבנון, שאחת מהן היא מבצר הבופור (בערבית: קלעת א-שריף), שנכבש על-ידי צה"ל בחודש מאי השנה, 26 שנים אחרי הנסיגה ממנו.
בסיס הקטיושות של אש"ף ו"ציר הדמים"
מבצר הבופור הוא מצודה צלבנית שניצבת על רכס גבוה באזור ברך הליטני, חולשת על חלקים נרחבים מדרום לבנון ועל המרחב שמול אצבע הגליל - ולכן נחשבת כבר עשרות שנים לאחת הנקודות האסטרטגיות והטעונות ביותר מבחינת ישראל. השליטה במבצר מאפשרת תצפית רחבה על השטח שסביבו, ובמערכת הביטחון ראו בו לאורך השנים נכס שממנו אפשר לנטר ולהרחיק איומים על יישובי הצפון.
חיילי צה"ל בעת הנסיגה מלבנון במאי 2000. אחרי 26 שנה, הצבא חזר לשם
הבופור צרוב עמוקות בזיכרון הישראלי עוד משנות ה-80 ומימי רצועת הביטחון. עד מלחמת לבנון הראשונה החזיקו בו מחבלי אש"ף, שניצלו את מיקומו הגבוה כדי לירות מרגמות וקטיושות לעבר יישובי הגליל ולשלוט בתצפית על צירי תנועה אפשריים של צה"ל צפונה. עם פתיחת מבצע "שלום הגליל" ב-1982 הפך כיבוש המבצר לאחד היעדים הראשונים והסמליים ביותר של צה"ל, ומשימה זו הושלמה על-ידי סיירת גולני ביוני 1982.
לאחר נסיגת צה"ל לקו רצועת הביטחון ב-1985 השתנה תפקידו של הבופור: מנקודת פתיחה התקפית הוא הפך למוצב קדמי ומבודד בלב דרום לבנון. במשך כ-15 שנה ישבו בו לוחמי צה"ל בתוך מערך מבוצר, תחת אש מתמשכת של חיזבאללה. הדרך אליו כונתה "ציר הדמים" בשל המטענים והירי שגבו קורבנות רבים. עבור דור שלם של לוחמים ומשפחות, הבופור הפך לסמל של השהייה הממושכת והמדממת בלבנון.
צה"ל מצא שם רשת מנהרות. הבופור בדרום לבנון
(צילום: Jalaa MAREY / AFP)
השהות בבופור הסתיימה בלילה שבין 23 ל-23 במאי 2000, עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. הכוחות פינו את המוצב תחת מעטה חשאיות, ולאחר מכן פוצצו את המתחם הצבאי שנבנה סביב המבצר כדי למנוע מחיזבאללה תמונת ניצחון במקום.
במאי השנה חזר כאמור צה"ל אל המבצר, ובחודש שעבר הוא הציג תיעוד של רשת מנהרות שנבנתה באזור במשך עשור, וששימשה כמרכז פיקוד ושליטה למאות מחבלים. צה"ל קבע כי מהמתחם שוגרו לעבר הצפון כ-400 טילים, והודיע כי החל במבצע להשמדת התשתית התת-קרקעית הזו.
"הגלפאגוס של רוסיה" והסוואנות באפריקה
אתר אחר שצפויה להיערך הצבעה על הכנסתו לרשימת אתרי המורשת שנשקפת להם סכנה הוא האתר הארכאולוגי של סבסטיה שבגדה המערבית, שבו שמורים שרידי העיר המקראית שומרון. בסוכנות הידיעות הצרפתית AFP ציינו כי פלסטינים בכפר הסמוך, הנמצא תחת שליטה ישראלית-פלסטינית משותפת, תלויים זה זמן רב בביקורי תיירים באתר העתיקות לצורך פרנסתם, וחוששים שישראל תחסום לחלוטין את הגישה אליו. מנגד אירעו באתר בשנים האחרונות כמה וכמה התקפות שבהן נגרם נזק לממצאים ארכיאולוגיים, כולל באמצעות הצתות, והושארו כתובות בערבית.
יצוין כי ישראל עזבה את אונסק"ו בשנת 2017, אך נותרה חברה בוועדת המורשת העולמית, אשר לה המילה האחרונה לגבי האתרים שייכללו בכל רשימה.
כתובת בערבית שהושארה באתר העתיקות סבסטיה
(צילום: אסף קמר)
(צילום: אסף קמר)
מלבד האתרים האלה יצביעו חברות אונסק"ו גם על הכנסה ישירה לרשימת ה"מורשת בסכנה" של סוואנות העשב והחורש בבומה-בדינגילו שבדרום סודן, בשל הסכנות שנשקפות להן מהמלחמה ומשינויי האקלים כאחד. מיליון בעלי חיים – בהם אנטילופות וצבאים – נודדים מדי שנה באזור הפראי העצום השוכן בין הנילוס הלבן לגבול אתיופיה, ומותירים על כרי הדשא סימנים הנראים אפילו מהשמיים.
מלבד המקרים האלה שבעדיפות עליונה, כמה אתרים שכבר רשומים כאתרי מורשת עשויים להיות מסווגים כעת כנתונים בסכנה. אלה כוללים את שרידי המרחצאות הרומיים, קשת ניצחון מהמאה השנייה והיפודרום בעיר צור שבדרום לבנון, שספגה הפצצות ישראליות כבדות בחודשים האחרונים. מועמדת פוטנציאלית נוספת היא ההתיישבות היוונית העתיקה כרסונסוס שבחצי האי קרים, שאותו סיפחה רוסיה חד-צדדית מאוקראינה ב-2014. אוקראינה טוענת כי האתר נמצא תחת איום בשל חפירות לא מורשות, פרויקטים של בנייה בקנה מידה גדול והעתקת עתיקות בעקבות הפלישה הרוסית לקרים.
אגם בייקל הקפוא. 20% מעתודות המים המתוקים הלא-קפואים בעולם
( צילום: THIRD PARTY MANDATORY CREDIT REUTERS )
האגם העמוק בעולם, אגם בייקל שברוסיה, עשוי גם הוא להיות מסווג כאתר בסכנה, בעוד הרשויות נאבקות לבלום את הנזקים הנגרמים לו מזיהום, מתיירות המונים, מכריתת עצים נרחבת וממפלסי מים נמוכים יותר בשל סכר שנבנה במעלה הזרם במונגוליה. לפי רוסיה, האגם הסיבירי העצום מכיל 20% מכלל עתודות המים המתוקים שאינם קפואים בעולם. הוא מכונה "גלפאגוס של רוסיה" ומהווה בית למגוון עצום של צמחייה ובעלי חיים. בדו"ח משנת 2023 הזהירה סוכנות האו"ם כי אם "ההידרדרות האקולוגית המתחוללת באגם בייקל" לא תיעצר ותתהפך בדחיפות, הוא יסווג כנתון בסכנה.
אתרים אחרים מתחרים על הכניסה לרשימת אתרי המורשת הרגילים. נכללים בהם חופי נורמנדי שבצרפת, שם נחתו בעלות הברית ב-6 ביוני 1944 במהלך מלחמת העולם השנייה. גם שני תיאטראות שנבנו ביערות האמזונס בברזיל והכפר התוניסאי סידי בו סעיד עשויים להיכלל ברשימה.
