תיעוד: מנקב צמיגים של נהג אחר בכביש 431
(צילום: צילום: סופיאן זחאלקה)
דקירתו למוות של יורי וולקוב על ידי עדי מזרחי במעבר החצייה בחולון נראה כמו לקוח מסרט פשע הוליוודי. מזרחי שלף בקור רוח מקפיא כלי חד, נעץ אותו במהירות בחזהו של וולקוב והסתלק בצעדים מדודים לעבר הקטנוע שלו. העובדה שהאירוע תועד במצלמות התנועה הגבירה את הסיקור שלו, ועורכים זריזים חיברו לזוועתון אירועים קשים נוספים שהתרחשו לאחרונה בכבישים, בהם זה של רוכב האופנוע אריק גרינפלד שחבט בקסדתו בראשו של נהג אחר, ועימות אלים נוסף שבו צולם גבר מאיים על נהג אחר בסכין ומנקב את גלגלי מכוניתו. התקשורת מיהרה למסגר את האירועים הללו כ"תופעה", וליוותה את הסיקור בקביעות על אובדן משילות ו"אוזלת היד של המשטרה מול הפשיעה הגואה".
לא צריך להיות מומחה לפלילים כדי להבין שאין למשטרה כלים להתמודד מראש עם אירועים מהסוג הזה. ישנם רק שני אמצעים עיקריים שיכולים לסייע לחוקרים ובלשים לבלום עבריינים מביצוע זממם: הראשון הוא מודיעין יעיל שמאפשר לסכל תכנון פשע באמצעות השגת מידע, הפעלת מקורות, מעקבים והאזנות סתר; השני, שוטרי סיור או מקוף שיימצאו במקומות המועדים לפורענות, יבחינו בהתרחשויות יוצאות דופן ויבלמו אותן לפני שיסלימו.
בשלושת המקרים שהוזכרו לעיל לא מדובר בעבירות שתוכננו מראש, משום שהן התפתחו באופן בלתי צפוי. גם מזרחי, שמוכר במשטרה, לא שלח סימנים מקדימים לדקירה, שממילא לא שירתה שום מטרה פלילית מוקדמת שלו. האפשרות של פיזור שוטרי מקוף בכל רחבי הארץ, בנוסח שייקה אופיר בסרט "השוטר אזולאי" ולפי המתודה המפורסמת של רודי ג'וליאני בניו יורק, אינה מעשית כרגע. לצורך זה נדרשים עשרות אלפי שוטרים נוספים, שאין למדינת ישראל אפשרות או תקציב לגייסם.
שאלה אחרת שראויה לדיון רציני קשורה בקביעה שהפשיעה גואה. כשהייתי דובר המשטרה, בעבר הרחוק, למדתי שלא בוחנים אירועים בודדים בפני עצמם אלא באמצעות סטטיסטיקה של פרקי זמן ארוכים. והנה הנתונים על היקף העבירות בישראל בשני העשורים האחרונים, לפי הדו"חות השנתיים של המשטרה (אלה מתפרסמים בסיום השנה האזרחית, ולכן אין עדיין נתונים מסכמים לגבי 2022):
בשנת 2021 נפתחו בישראל 305,006 תיקי חקירה בכלל העבירות. כדי להשוות את הנתון לשנים אחרות, תוך התחשבות בגידול הדמוגרפי, יש לחשב את שיעורן ל-1,000 איש. ב-2021 נפתחו 32 תיקים ל-1,000 איש. עשור קודם לכן, ב-2011, נפתחו 346,696 תיקי חקירה, שהיוו 46.8 ל-1,000 איש. עוד עשור אחורה: ב-2001 נפתחו 489,402 תיקים, שהיוו 76 ל-1,000 איש.
תיעוד התקיפה בנתיבי איילון
(צילום: סבטה)
עיניכם הרואות, ב-20 השנה האחרונות חלה ירידה משמעותית בישראל בשיעור העבירות החמורות והרגילות. אם מייחסים למשטרה את האחריות לעלייה בפשיעה, הרי יש להתייחס בהתאם גם לירידה כהישג שלה. ועדיין, יש פער תודעתי בעניין הזה, שנובע במידה רבה מהקידמה הטכנולוגית, פריסת המצלמות במרחב הציבורי והעובדה שכולם אוחזים בסמארטפון, ולכן יותר ויותר פשעים מצולמים. המסגור של מעשה פשע שצולם הוא בעל אפקט גדול יותר מהסברים סטטיסטיים. תמונה שווה אלף מילים וסרטון וידאו טוב מאלף תמונות.
הדיון על תעתועי הדימויים הטלוויזיוניים הוא מעניין וראוי לבחינה בפני עצמו. מה שחשוב יותר הוא הנזק התדמיתי שנגרם כיום למשטרה, שלא בצדק, ועלול לפגוע בשירות שהציבור מקבל ממנה. צריך לזכור שמי שמתגייס לשירות כה תובעני וגם מסוכן ביחידות הסיור, עושה זאת משתי סיבות מרכזיות: שכר וגאוות יחידה.
ד"ר ברוך לשםבדיון שהתקיים ביולי בוועדה לביטחון פנים בכנסת דיווח המפכ"ל יעקב שבתאי כי הוא צופה להתפטרות של 1,000 שוטרים עד לסוף השנה. זאת בנוסף למחסור של 1,720 שוטרים מתחת לתקנים הנוכחיים. הסיבות שמנה שבתאי למצב כללו שכר נמוך ועומס משימות שמוטלות על השוטרים, שגורם לשחיקה רבה. אפשר להוסיף על כך גם את הפגיעה המתמדת בדימוי המשטרה שגורם להיעדר גאווה של המשרתים.
השר המיועד לביטחון פנים (או ביטחון לאומי) איתמר בן-גביר הבטיח להעלות את שכר השוטרים ולגייס עוד רבים. עד שיקרה הנס הזה צריך להיזהר לא לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה המלוכלכים. קל להפוך את המשטרה לשק החבטות על כל מקרה אלימות בכביש, ברחוב ובתוך המשפחה. יש בהחלט טענות מוצדקות כלפיה על איחור בהגעה ועל טיפול איטי בתלונות שנובעים מכשלים אנושיים ומחסור בכוח אדם. אבל מכאן ועד להכרזות על אובדן המשילות ופשיטת הרגל של המשטרה כדאי לעשות שיעורי בית יסודיים יותר ולעיין בדו"חות הסטטיסטים.
- ד"ר ברוך לשם היה דובר המשטרה ויועץ לשרי ביטחון פנים. כיום מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
