חזרו סוף-סוף מהגיהינום: התצפיתניות לירי אלבג, דניאלה גלבוע, נעמה לוי וקרינה ארייב שוחררו היום (שבת) משבי חמאס ברצועת עזה. מי שנותרה מאחור היא אגם ברגר שנחטפה איתן - וגם ארבל יהוד, שהייתה אמורה להיכלל בפעימה הזו. בישראל אמרו למתווכות שמדובר בהפרת הסכם - אבל בכל זאת החליטו לקבל את הרשימה שהעביר חמאס.
במשפחתה של דניאלה גלבוע חגגו
תיעוד חטיפת התצפיתניות בידי מחבלי חמאס
שבע תצפיתניות נחטפו ממוצב נחל עוז, והפכו סמל לגבורה ולהפקרה ב-7 באוקטובר. אורי מגידיש חולצה על-ידי צה"ל אחרי זמן קצר, נועה מרציאנו ז"ל נרצחה בשבי וגופתה הושבה ארצה. לירי אלבג, נעמה לוי, אגם ברגר, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע נותרו בגיהינום של חמאס 15 חודשים - בהם ניהלו משפחותיהן מאבק עיקש להשבתן. אחותה של שי אשרם ז"ל, אחת התצפיתניות שנפלו בנחל עוז, שיתפה תמונה של אחותה עם רוני אשל ז"ל ואביב חג'ג' ז"ל - וגם עם דניאלה שאמורה לחזור.
אימהות התצפיתניות היו פעילות לאחרונה במיוחד במחאת האימהות - משמרת 101. הן מגיעות לסמלי שלטון כשהן לבושות בלבן, ומבקשות בשתיקה את החזרה של בנותיהן והחטופים כולם. באחת המשמרות האחרונות, אמרה אמה של נעמה, אילת לוי-שחר: "גם הילדות בגשם ובקור. בלי מעילים, בלי החופש שלהן ובלי אמא. הלב שלי לא מצליח להתעכב על זה יותר משניות. אי-אפשר יותר. כל העם חייב את ההצלה הזו של החטופים".
אלי אלבג, אביה של לירי, סיפר הבוקר כי "הן עומדות על הרגליים, מחייכות, גיבורות. הגיע הזמן. אנחנו בהתרגשות כולנו, ורוצים לחבק אותה. מחכה ל'אבוש' שלה - ככה היא קוראת לי. אגיד לה בונבונה שלי. היא בסדר. מאוד חשוב, באותה שעה שאנחנו שמחים, יש משפחות מודאגות וליבנו איתן. משפחות החללים שנקרע לנו הלב שבזכותם הגענו לרגע הזה ואנחנו לא שוכחים אותם לעולם. יש לנו 90 חטופים שצריכים לבוא הביתה כבר". אלו הסיפורים של ארבע החטופות שאמורות לשוב לישראל אחרי 477 ימים בגיהינום:
לירי שידרה רוגע גם ברגעי האימה במיגונית
לירי הגיעה לבסיס ביום רביעי לאחר שסיימה את קורס התצפיתניות. "אנחנו קוראות לה 'שרה דווארה' כי היא כל היום מסתובבת ומטיילת", סיפרו אחיותיה של לירי בריאיון הראשון אחרי שנחטפה, "יש לה מלא חברים, הכל אצלה בנועם והכל טוב. 'לא צריך להתעצבן, העולם יפה', ככה היא תמיד אומרת לנו".
כשהחלה המתקפה התקשרה לאמה שירה: "היא אמרה 'אמא, יש פה התקפת טילים משהו פסיכי. קפצנו מהמיטה, אפילו לא הייתה אזעקה'. שאלתי אם היא בסדר והיא ענתה 'הכל בסדר, אנשים חיים פה. אנחנו במיגונית'. היא צילמה לי תמונה וראיתי שזה פתוח משני הצדדים. אמרתי לה שזה לא ממ"ד, ולירי ענתה לי 'אמא, הכול בסדר. כולם פה, כל הבנות. אל תהיי לחוצה'. בדיעבד נודע לי שבזמן הזה רוב הבנות נפרדו מהמשפחות שלהן. היא לא נפרדה, היא שידרה לכולם שהכול בסדר".
לירי גם שלחה סלפי לניר, בן הזוג שלה. חצי שנה קודם, בעת שירותו כלוחם, הוא נפצע קשה בפיגוע דריסה. לירי לא עזבה את מיטתו, ואפילו עשתה קעקוע עם המילה FAITH, מתוך אמונה בהחלמתו. אחרי שנחטפה קעקעו אותו גם בני משפחתה. ניר עוד הספיק לדבר איתה ב-07:50, אבל ב-08:10 היא כבר לא ענתה. "הייתי בפחדים מטורפים", סיפר, "אחרי כמה שעות חבר שלח לי סרטון שבו רואים כמה בנות בהאמר צבאי, אחת מהן חבולה כולה ולובשת סווטשירט כחול, כמו זה שלירי לבשה בתמונה שהיא שלחה לי בבוקר. נשברתי לגמרי".
לפני חודש פרסם חמאס סרטון של לירי. "ראינו אותו בטלפון כל המשפחה. בחנו כל פרט", סיפרה אחותה שי, "ראינו לירי שאנחנו לא מזהים. לירי היא חזקה ויפה ומלאת ביטחון, ופתאום לראות אותה עייפה ומותשת ומפוחדת. זה שבר וריסק אותנו".
סרטון החטיפה של נעמה הפך לסמל
משפחתה של נעמה לוי גילתה על חטיפתה מסרטון טלגרם, שהפך לאחד מסמלי 7 באוקטובר. לפני שהתגייסה היא הייתה חניכה במכינת באר אורה, ולנחל עוז היא הגיעה מיד לאחר סיום קורס התצפיתניות, כמה ימים קודם לכן. אמה, אילת לוי-שחר, שחזרה: "הייתה לי תחושה כבדה ביום שנעמה התגייסה. לנעמה לעומתי הייתה תחושה מאוד חיובית, לא היה לה איזה שוק, והיא הייתה מאוד מתוקה במדים. במיוחד אחרי שהיא הודיעה לי כבר מהדרך שאתאם לה ללכת לתופרת ברגע שהיא יוצאת בפעם הראשונה, ושזה חייב להיות מוכן באותו היום. היה לה מאוד חשוב שהכול יהיה מסודר ומאורגן".
כאמור, משפחתה צפתה בה יחד עם יתר העולם כשהיא מובלת בפיג'מה מוכתמת בדם, מדדה על רגליה אל ג'יפ שיוביל אותה לעזה. חברותיה מובילות מאז מיזם בשם "מתלבשות כמו נעמה", ואף ערכו מיצג בכנסת, כשגם לשם הגיעו כשהן לבושות בבגדים זהים לאלו שלבשה נעמה כשנחטפה לעזה. נעמה היא ספורטאית, ומשפחתה השתתפה באירועי ספורט רבים על מנת להעלות את המודעות להימצאותה בשבי.
לפני כמה חודשים התירה המשפחה לפרסום תמונה שלה מהימים הראשונים בשבי. "רואים שיש לה פנס בעין שלה, היא מפוחדת", סיפר אחיה עמית, "אני מזהה את האומץ שלה, את טוב הלב שלה שאולי מצליח לחזק אחרות סביבה. אבל יש גבול למה שאפשר להתמודד איתו, זמנה אוזל".
דניאלה כתבה: "אמא, תתפללו עלינו"
בניגוד ללירי, אגם ונעמה, דניאלה גלבוע וקרינה ארייב כבר שירתו תקופת זמן בבסיס לפני שנחטפו. למעשה, בזמן שהותן בשבי, עבר תאריך שחרורן מצה"ל. דניאלה גלבוע נחטפה בשם דניאל, וחבריה מכנים אותה דנה. היא מנגנת על פסנתר, שרה וכותבת. זמן קצר לפני שנחטפה, עברה משפחתה לבית חדש שתוכנן כולו סביב פסנתר הכנף שנרכש עבורה, עליו הספיקה לנגן ממש מעט.
בבוקר המתקפה היא כתבה לאמה אורלי שהיא שומעת פיצוצים ויריות. "חשבתי שזה טריוויאלי כי היא קרובה לעזה", סיפרה אורלי, "לא הבנתי את גודל האירוע. שאלתי אם היא באזור מוגן, והיא ענתה לי באימוג'י. בעצם היא אמרה לי, אמא, מה את מבלבלת את המוח. היא באמצע האירוע ואני שואלת דברים של חוסר הבנה. אחר כך היא כתבה לי 'אמא, תתפללו עלינו', אז נפל לנו האסימון. לא שמעתי את זה ממנה אף פעם. ניסיתי ליצור איתה קשר אבל הטלפון הפסיק להיות זמין".
אורלי הוסיפה כי "ניסינו להבין מגורמי ביטחון מה הם יודעים להגיד. בלילה למחרת ראינו בסרטון ראש קטן וקוקו מבצבץ. זיהיתי שזאת היא. אחרי שבוע הודיעו לנו שהיא נחטפה". מאז קידמה אורלי דמיונות מודרכים לבריאת המציאות בה דניאלה חוזרת הביתה. במקביל, בן זוגה ושותפה ליצירה רועי, עובד על עיבוד והפקה מוזיקלית של שיריה.
ביום ה-107 הוציא חמאס סרטון בו מופיעה דניאלה לצד דורון שטיינברכר ששבה ביום ראשון, ולצד קרינה חברתה לבסיס. "היא נראית מאוד חזקה ואסרטיבית, אבל קיבלנו חוות דעת פסיכולוגית שהיא במצב נפשי קשה", אמרה אורלי. בתיעוד מרגש, בפתח הכתבה, נשמעות הקריאות "דניאלה חוזרת" בבית המשפחה - עם קבלת הבשורה המרגשת על כך שהיא נכללת ברשימה.
מתנות יום ההולדת מחכות לקרינה על המיטה
קרינה ארייב הספיקה לדבר עם הוריה פעמיים במהלך בוקר החטיפה. מאוחר יותר היא שלחה להם הודעת פרידה, וכתבה לאחותה סשה: "אם לא אחיה, תשמרי על אמא ואבא כל החיים. לא לשקוע, לחיות".
ביום ה־54 למלחמה סיפרה סשה כי "קרינה תמיד הייתה צוחקת עליי שאני גדולה יותר ושלכן אני אמות לפניה. אני מתחננת שתדאגו לזה. תדאגו שאמות לפניה. ראיתי סרטון שלה פצועה, מאז אני לא יודעת כלום. 54 יום, האם מישהו טיפל בה?" היא פנתה לארגוני הנשים ואמרה: "למה אתן שותקות? אם דבר כזה יקרה לכן, לאחותכן, לאמא שלכן, לבנות שלכן, אתן לא תהיו בשקט. אתן חייבות להיות הקול של הנשים שצריכות אתכן. איפה אחוות האחיות שלנו? איפה האנושיות?"
על מיטתה של קרינה בבית בירושלים מחכות לה מתנות יום הולדת מחברתה הטובה. היא הזמינה אותן מחו"ל ליום ההולדת שחל באוגוסט, אך הן התעכבו והגיעו רק באוקטובר. כשקרינה הייתה בבסיס הגיעה החברה לחדרה וסידרה אותן על המיטה לצד פתק בו כתבה שהיא אוהבת אותה ומחכה שתחזור הביתה לראות את ההפתעה. קרינה לא הספיקה לראות אותה.
לצידן מחכות גם מתנות שהביאה לה אחותה מכל המקומות בעולם אליהם הגיעה עם משלחות למען החטופים. "בכל מקום קניתי משהו שחשבתי שהיא תשמח לקבל, שהיא תראה שחשבנו עליה כל הזמן", סיפרה סשה, "בכל יום אני באה לחדר שלה ואומרת לה שאני לידה. אני אומרת לה, 'רק עוד קצת, אני מגיעה ואני לא אעזוב אותך'. ברגע שהיא חוזרת אני לא זזה ממנה, אם היא תרצה או לא".
פורסם לראשונה: 20:55, 24.01.25