החלטורה
התאגיד הציבורי והצדיק הלאומי
אחת התופעות המוזרות במונדיאל מנקודת מבט ישראלית, הייתה האולפן של "כאן" בקטאר, שיכול היה לעשות אותו דבר בדיוק כאן בישראל. מדי יום ליהג שם צוות מורחב של שדרים ופרשנים, עם פריצות מתקרצצות של מראייני אוהדים, והכל עם רעשי רקע של במת מופעים, שגרמה אפילו לדוברים להתלונן שהם בקושי שומעים. אבל הכי צורם היה הליהוק של אלון חזן.
ממש לא בגלל עומקם של הניתוחים, שעמדו בתקן של כדורגלני/ות העבר האחרים. גם בלי קשר לאבחנתו: "קמרון לא מביאה כמעט כלום חוץ מריקודים לפני המשחק, אין לה מה למכור", לפני שהנבחרת האפריקאית גברה על ברזיל. זה מה שהיה למאמן מעצמת הכדורגל למכור, בטורניר שבו יצאה כבר מכל החורים הקלישאה על "הריקוד האחרון".
6 צפייה בגלריה
"קמרון לא מביאה כמעט כלום חוץ מריקודים לפני המשחק, אין לה מה למכור". באמת?
(צילום :gettyimages)
מאמן לאומי הוא תפקיד ציבורי, וזכיין השידורים הוא גוף תקשורת שאמור בין השאר לבקר אותו, בוודאי לא לממן את נסיעתו ושהותו במפרץ ולשלם עבור שירותיו. כמה שילמו? הנה תשובתם: "זאת הפעם הראשונה שבה תאגיד השידור הישראלי משתף בשידורי המונדיאל את מאמן הנבחרת, כמו ערוצי שידור רבים אחרים בעבר ובהווה, המשתפים מאמנים שנבחרותיהם לא העפילו למונדיאל. מטעמים של פגיעה בפרטיות לא נחשוף את שכרו ותנאיו, שאינם שונים מתנאי הפרשנים האחרים".
מי המאמנים המכהנים שהודחו והפכו לפרשנים לא נמסר, אבל מטעמים של פגיעה באינטליגנציה חשוב להזכיר שמדובר בתאגיד ציבורי, שמסרב לחשוף פרטים למשלמי המיסים.
ויש כמובן גם הצד של ההתאחדות, ושל חזן, שמשדר עסקים כרגיל. לא מזמן נחשף כאן שלמרות השדרוג בשכרו (כ־45 אלף שקל נטו בחודש, לא כולל מענקים), ממשיך מאמן הנבחרת לקבל שכר כעובד במחלקת הספורט של עיריית אשדוד. בלי קשר לגרסה שמסרה דוברת התאגיד, גילי שם־טוב, זה לא מוציא שם טוב לחלטורה.
חשוב מאוד שמאמן הנבחרת ינצל את המונדיאל כדי לעקוב אחרי שווייץ, יריבתנו החזקה ביותר במוקדמות יורו 2024. לשם כך הוא צריך לשבת באצטדיון ולהתמקד במי ובמה שיבחר. חזן הגיע לקטאר כדי לדבר באולפן, משם ראה בין היתר את השווייצרים מול הסרבים, ודיבר בעיקר על דושאן טאדיץ' הסרבי. למה לראות את שחקני היריבה בגודל טבעי, אם אפשר בגודל TV?
ואגב, המשחק הזה, כמו קמרון נגד ברזיל, נערך ביום שישי בערב. מוזר, כי ערב המונדיאל העיד חזן על עצמו: "כל שבת וחג אני מתנתק מהכל, ובמוצאי שבת אני חוזר להתעדכן". בקיץ, אחרי ניצחון הנבחרת באלבניה בליגת האומות שנערך אף הוא בשישי בערב, אמר המאמן הנרגש: "זו הזדמנות טובה למסור לאשתי שבת שלום, כי אני לא מדבר בטלפון בשבת". בטלוויזיה אפשר לדבר בשבת, וגם דרך למסור ד"ש לכל העולם, ואשתו.
החוצפנית
עיני מלעיגה את כדורגל הנשים
אשרת עיני וקארין סנדל הן קפטניות נבחרת ישראל בעבר, שמרבות לדבר גם על חוסר השוויון המגדרי בענף. שתיהן נמנו עם מקימות "כדורגלניות עושות שינוי", גוף שלוחם בזלזול בכדורגל הנשים. אבל כשהגברים משחקים בקטאר, אין קיטורים.
ב־22 בנובמבר אירחו בנות הפועל ת"א את הפועל קריית־ים, משחק חשוב במאבק העלייה לליגת העל. הן גם הובילו 0:3 בדקה ה־64, אך ספגו שלישייה בדקות הסיום ונפרדו בתיקו. איפה הייתה הקפטנית באותו יום? באצטדיון בלוסייל, שם פירשנה את ההפסד של ארגנטינה לערב הסעודית. עד כדי כך היא מכבדת את כדורגל הנשים ואת חברותיה לקבוצה.
זו הייתה גם הזדמנות מצוינת לחזור ארבעה חודשים לאחור, כשעיני שבה למדים האדומים והצהירה: "אני בבית. חיכיתי לזה כל כך הרבה שנים ואין יותר גאה ומרוגשת ממני לשוב למשפחה האדומה. לא שכחתי את כל מה שאיתך עברתי, לעולמים אני נשבעתי - שלא אשאיר אותך לבד. יאללה הפועל!"... ברור, רק חבל ששכחה להוסיף: בתנאי שאין מונדיאל גברים, יאללה סעודיה!
חסר האופי
הבורות והברברנות של אוחנה
עם שובו של אלי אוחנה מהמפרץ, הוא נשאל על הפנדל שהחמיץ קפטן אנגליה הארי קיין מול קפטן צרפת הוגו לוריס, והסביר: "לוריס כבר עמד מולו במצבים כאלה במשחקי הליגה האנגלית"... איך לא? במיוחד כששניהם משחקים באותה קבוצה.
ועכשיו כולנו שוב עם "הלחם והחמאה", כדברי אוחנה, ואפשר למרוח חופשי. "בשתי הקבוצות מדברים על האופי", דיווחה הכתבת הדר יעקבי בתום ה־3:3 בין הפועל ת"א להפועל חיפה, ואוחנה הזדעק: "כל פעם שקבוצה סופגת שלושה־ארבעה שערים, תיכף מתחילים 'האופי והאופי'. הלו, איכות, איכות. אופי? לשכנים שלי יש אופי מצוין אבל הם לא מספיק טובים בכדורגל". ואז הגיע שלב הסיכומים: "כל האימרות האלה של 'אופי ואופי', כל הקשקושים האלה בעיניי מיותרים, כל הזמן להשתמש ב'אופי', זה כבר מוריד מהמילה קצת".
ואם כבר מדברים על הורדות, שווה להיזכר בעונת 2007/08, כשאוחנה הוריד את הפועל כפר־סבא ללאומית. באחד המשחקים המכריעים הוא הובס 4:0 על ידי בית"ר ירושלים, וכך סיכם את המשחק המאמן הכושל: "השחקנים בלחץ, נצטרך לגלות הרבה אופי והרבה אחריות, כי מה שקובע זה רק אופי, אופי ואופי"... איזה יופי. כשמשתמשים כל כך הרבה פעמים ב"אופי" באותו משפט, זה לא מוריד מהמילה בכלל, ועכשיו לא רק שהשכנים שלו מרוצים, יש מצב שהם גם מבינים יותר בכדורגל.
הקומבינטורים
הריאליטי של ברקוביץ' ושרצקי
עם כל הכבוד לאנשים שמנסים לשרוד מול מצלמות או מתחפשים לחיות מזמרות בחנוכה, אף פורמט טלוויזיוני מבוים לא ייראה מגוחך כמו השילוב ההיסטרי בין תוכניות הריאליטי לכל המשפחה: "טייק איט איזי", ו"הברקוביצ'וס".
תקציר הדמויות והעונות הקודמות: איזי שרצקי, הבעלים המתנשא של עירוני קריית־שמונה, קונה שחקנים בזול, מוכר ביוקר ונלחם ברשויות המס שלא נותנות לו מספיק הקלות גם עבור העסקת שחקנים זרים. כהרגלו, הוא מאיים לעזוב, אבל בסוף נשאר, יחד עם ילדיו ואחיו, וכמובן הנכד שמשחק בקבוצה. בין לבין הוא משפיל מאמנים, מלכלך על שחקנים, ושרה שהיא מכרה ותיקה העניקה לו את פרס ישראל.
איל ברקוביץ', עוד טיפוס חסר עכבות, שהורשע בתקיפה ואיומים על מאמן של בנו. העילגות, החפיפניקיות וחוסר המודעות העצמית הפכו אותו למוקיון רב־ערוצי, שמנסה לנצל את קשריו כדי לסדר ג'ובים לאחיו ולילדיו.
ניר ברקוביץ' התפטר מאום אל־פאחם בהפסקה, נזרק מבני־יהודה אחרי שפתח ג'ורה על פרשן שביקר אותו, ברח להפועל חדרה אחרי שסיכם איתה, חזר לנס־ציונה, והכריז: "אני שמח להישאר במקום שהפך עבורי למשפחה".
הפרק הראשון של העונה: איל מתקשר לאיזי, ניר בורח לקריית־שמונה והופך עוד משפחה לבדיחה. שום תסריטאי או קומיקאי לא יגיעו לרמות האלה, יהיה פיצוץ.
האברך
סעיף השבת של אצילי
האירוע הגדול ביותר בפגרת המונדיאל היה הביקור של עומר אצילי אצל ידידו, הרב ניצן ראובן (שהוא לגמרי במקרה גם הרב של אייל גולן). בסיום המפגש בישר הרב על סעיף שיוכנס בחוזהו של השחקן במכבי חיפה: "הוא לא ייסע בשבת ואם יש משהו דחוף, יהיה גוי שייקח אותו למשחקים ולאימונים".
הרב לא פירט אם מדובר במוחמד אבו־פאני או פרנצדי פיירו, וגם לא למה הכוונה במילים "משהו דחוף", אבל רבנים שאינם מעגלים פינות לפי הזמנה, יוכלו לספר לו ש"שימוש בגוי למלאכה דאורייתא אסור", ושבניגוד לכדורגל, בגמרא אין שלבים כמו שמינית־גמרא, רבע־גמרא, ואפילו לא חצי־גמרא.
על החוזה של אצילי עם בורא עולם, כולל הסעיף ההוא מעשרת הדיברות, לא דובר כנראה בסופ"ש, ובפלפולים על גדולי הנביאים, סביר להניח שהשניים דילגו על מיכה, אבל כמה טוב לדעת שגם בדיני תורה אפשר להכניס פסקת התגברות. או במקרה הספציפי דנן – פסקת התבגרות.
מילה זו מילה
"שועה מגיע, שועה עובר, ושועה כובש!"
הסטטיסטיקאי רמי ויץ מתאר גול של יון ניקולסקו, אחרי שהחמצון עלה לו לראש
