אחרי שבועות של אזעקות וריצות לממ"ד, הפסקת האש האביבית היא הזדמנות מצוינת לצאת לטבע ולנשום. המדבר האהוב עדיין ירוק ומלא גבים עם מים טריים משיטפונות. האביב בשיאו, ורגע לפני שהוא נעלם – קבלו הצעות לטיול לשבת הקרובה.
"זה הסוף של הזמן שכדאי לטייל במדבר”, מספר ל-ynet אסי טיכטל (40), בלוגר טיולים אנרגטי, המוכר ברשת בכינוי israelin360. המסלול הראשון שאסי ממליץ עליו בעונה הזו הוא אחד המוכרים באזור: נחל פרס, בין דימונה לצומת הערבה. אבל גם מי שכבר היה – עשוי לגלות אותו אחרת לגמרי אחרי השיטפונות האחרונים.
"מחניון גבי פרס הולכים כ-40 דקות עד לגבים שהתמלאו לאחרונה”, הוא מסביר. "יש שם כמה בריכות שאפשר להשתכשך בהן". אלא שכאן מגיעה נקודה חשובה: "יש גבים שאפשר לרדת אליהם בקלות – אבל כדי לעלות מהם צריך עזרה. חייבים לקחת בחשבון שירידה לשם דורשת מישהו שיעזור מלמעלה, או חבל קצר".
מכאן המסלול ממשיך לתוך קניון צר, עם אפשרות לבחור בין שני סגנונות הליכה. "יש מעוק – קטע צר עם קירות משני הצדדים, שם ההליכה טכנית יותר – צריך לרדת מפלים קטנים או לדלג בין גבים". אבל לא חייבים: "מי שמתקשה יכול ללכת בשביל שעוקף את המעוק", הוא אומר. "אפשר גם להתפצל – הצעירים נכנסים, והמשפחה הולכת מסביב".
לקראת סוף המסלול, מי שבוחר להישאר בתוך הנחל זוכה בנקודת שיא נוספת. אסי: "אם ממשיכים עוד קצת בתוך הנחל, מגיעים לראש המפל. שם יש גב חלון מאוד יפה ומרשים". עם זאת, הדרך לשם דורשת מעט מאמץ: "צריך לעבור כמה גבים עם מים קפואים, בערך עד המותניים – אבל הנוף שווה את זה. רואים משם גם את דרום ים המלח".
כמה זמן זה לוקח – ולמי זה מתאים? המסלול הקלאסי הוא קווי – מתחיל בגבי פרס ומסתיים בצומת הערבה – אך אפשר גם לבצע אותו הלוך-חזור. "זה בערך ארבע שעות עם עצירות", הוא אומר. "זה מתאים גם למשפחות – אפשר לבחור אם להיכנס לאתגר או ללכת ברגוע".
איך מגיעים: נוסעים על כביש 25 בירידות מדימונה לכיוון צומת הערבה, מחפשים שלט, או מקלידים בווייז "חניון גבי פרס".
עבור מי שרוצה להתחדש בהפסקת האש עם גב מים פחות מוכר, אסי מציע "נחל פחות מוכר – נחל אבוב”. המסלול נמצא באזור ערד ומתחיל ממצפה זוהר. "אפשר להגיע עם רכב רגיל עד נקודה מסוימת, ומשם להמשיך רגלית", הוא מסביר. "יש שם עכשיו לא מעט גבים עם מים, חלקם עמוקים, וזה מסלול קליל של פחות מארבעה ק"מ".
המסלול המדברי שהפך לסיפור הישרדות אישי
נחל רחף, אחד המסלולים המדבריים המומלצים בדיוק לעונה הזאת של השנה, מתחבא בין מצדה למלונות ים המלח וכולל מצוקים תלולים, גבי מים קפואים ונוף מרהיב של ים המלח. אבל עבור גילי הארז, מורה בגמלאות וצלמת חובבת, מדובר במקום הרבה יותר אישי – מקום שכמעט גבה ממנה מחיר כבד, ולמרות הכול היא בוחרת לחזור אליו שוב ושוב. "כל פעם שאני חוזרת לנחל רחף אני מתרגשת מחדש", היא מספרת ל-ynet.
כשהיא מנסה להסביר את החוויה הכמעט מיסטית של טיול בנחל רחף, היא חוזרת שוב ושוב לאותו רגע קסום: המעבר החד מהיובש המדברי למים. "אתה הולך בשביל במדבר ופתאום מגיע לגב מלא מים, ומאחוריך רואים את ים המלח, ויש צמחייה ירוקה לאחר הגשם – באמצע המדבר", היא צוחקת. לדבריה, העונה הנוכחית מעניקה יתרון משמעותי לטיול במקום: "בימים האלה אפשר להיכנס לגבים – הם מלאים במים נקיים מהשיטפונות האחרונים".
כשטיילנו בנחל רחף ב-2022
אבל מאחורי הנוף הפראי של נחל רחף מסתתר גם סיכון אמיתי – כזה שגילי חוותה על בשרה לפני שמונה שנים. "נפלתי", היא מספרת בפשטות. "אני לא יודעת איך זה קרה בדיוק, כנראה סטיתי מהשביל בלי לשים לב – ונפלתי". הנפילה לתהום הובילה לפציעה קשה במיוחד: "מצאתי את עצמי בבית החולים הדסה עין כרם עם שבר בפנים, שתי רגליים ויד שבורות", היא משחזרת. החילוץ מהקניון היה אווירי ומורכב מאוד, וכלל את יחידת חילוץ ערד ומסוק של 669.
דווקא אחרי אירוע טראומטי כזה, רבים היו בוחרים להתרחק מהמקום – אך אצל גילי קרה בדיוק ההפך. “בזכות אנשים טובים ועם הרבה נחישות – החלמתי. וחזרתי לטייל", היא מספרת בהתרגשות על תהליך השיקום הארוך והמורכב שעברה כדי לחזור לטייל בארץ ישראל האהובה.
למרות הסיפור האישי הקשה, גילי מדגישה שהמסלול עצמו נגיש גם למשפחות עם ילדים בעלי ניסיון בטיולים – כל עוד מקפידים על כללי הבטיחות. "צריך ללכת בעקבות הסימון במסלול הנכון ולא לצאת ממנו". היא מוסיפה גם המלצות בסיסיות שיכולות למנוע תאונות: "נעלי טיולים חובה – לא לבוא עם כפכפים, וכמובן להביא שקיות זבל ולא להשאיר לכלוך".
בצד אחד אתה רואה מדבר, כמעט בלי צמחייה – ובצד השני הכול ירוק, פריחה. זה ממש דיסוננס. אתה עומד באמצע ולא מבין איך זה קורה
ועכשיו עדכון קצר לכל מי שהסתתר במקלט בחודש האחרון: "בזמן המלחמה – המדבר נצבע אדום. עכשיו נשארנו עם הצהוב", כך מתאר ליאור אבולעפיה מאתר התוכן המשפחתי קינדרלנד את עונות השנה שממשיכות בשלהן. מתברר כי בזמן המלחמה, לאורך נחל הבשור, המדבר נצבע באדום מרהיב של מרבדי פרגים נדירים – אלא שכעת, לאחר הפסקת האש, התמונה כבר השתנתה.
בשיחה עם ynet, צלם הטבע הוותיק מספר כי הפריחה האדומה המטורפת של חודש מרץ 2026 אינה עוד עונה יפה – אלא תופעה חריגה. "זה לא משהו שקורה כל שנה", הוא מסביר. "לפרגים יש מחזוריות עם נדידה בהתאם למזג האוויר. לפעמים אתה מגיע לשדה מלא פרגים – ושנה אחרי אין שם כלום". אבל הפעם זה היה אחרת: "זה היה משהו מטורף. ממש משטחים ומשטחים – מאות מטרים של מרבדים, ברמה של טוסקנה". אלא שהרגע הזה כבר מאחורינו. "עכשיו הפרגים כבר ממש בשוליים", הוא אומר בכנות. "מה שיש עכשיו זה חרציות וסביונים – פרחים צהובים. כלומר, פספסנו את האדום – ועכשיו אנחנו בשיא הצהוב".
גם בלי מרבדי פרגים ברמה של טוסקנה, נחל הבשור עדיין מספק חוויה יוצאת דופן. המסלול מתחיל בדרך עפר נוחה ליד פארק אשכול, ממשיך לאורך הנחל ומוביל אל אחת הנקודות הבולטות – הגשר התלוי.
"זה גשר שאין לו עמודים מלמטה", מסביר ליאור. "הוא בנוי על כבלים, וכשאתה הולך עליו הוא מתנדנד קצת. זה מפחיד רק למי שלא אוהב דברים שזזים – אבל זה לא מסוכן בכלל, הכול מגודר". אבל השיא מגיע דווקא אחרי המעבר: "אתה עובר את הגשר – ופתאום זה נראה כמו שתי מדינות שונות".
“בצד אחד אתה רואה מדבר, כמעט בלי צמחייה – ובצד השני הכול ירוק, פריחה. זה ממש דיסוננס. אתה עומד באמצע ולא מבין איך זה קורה”. ההסבר, לדבריו, גיאוגרפי: “זה עניין של מפנה – צד אחד של הנחל מקבל יותר מים ורוחות, והצד השני פחות. לכן, בעונה הזאת של השנה יש הבדל משמעותי בין הגדות. עוד חודש הכול ייראה אותו דבר".
מי שממשיך במסלול מגלה שהסיפור לא נגמר בגשר. "יש שם באר אנטיליה (מערכת לשאיבת מים מבאר – א"ק) – סטייה קטנה של כמה מאות מטרים מהשביל, ויש שם גם צל. מקום מצוין לעצור לפיקניק", מספר ליאור. ובהמשך – נקודה מפתיעה נוספת: "יש מקום שנקרא חורשת הבנים, עם עץ שיטה בודד באמצע המדבר – ממש כמו באפריקה. העץ התחיל להתייבש, אז ייצבו אותו עם עמודים והפכו אותם לנדנדות לילדים. זה מקום ממש יפה לשבת בו". וגם מי שמחפש את התמונה המושלמת לא יתאכזב.
"גם על הגשר עצמו וגם ליד פסל עגול בהמשך – אנשים מאוד אוהבים להצטלם", מדגיש צלם הטבע הוותיק. "אבל לא כולם מגיעים עד לשם, וחבל – זה מקום ממש יפה".
"יש כמה מוקדים השנה באזור המרכז", הוא ממליץ על שדות פרגים למי שרוצה להספיק לראות אותם בשבת. "אחת מהן נמצאת בקיסריה, מחוץ לגן הלאומי. יש אובליסק שאף אחד כמעט לא מכיר, כי הוא מסתתר מאחור", מספר ליאור בהתלהבות. "ממש לפניו יש מרבד פרגים יפהפה, חמש דקות הליכה מהאוטו – אבל צריך להגיע מהר, זה לא יימשך". נקודה חמה נוספת למרבדי פרגים במרכז היא גבעת חומרה, בדרך לחוף פלמחים ובאזור רחובות. “מאחורי תחנת דלק מיקה (לרשום בווייז: תחנת דלק מיקה רחובות – א"ק) יש שם שדה פרגים מדהים", הוא אומר. "מלא אנשים מגיעים לשם לצלם".
עם העלייה בפופולריות של טיולי פריחה מגיע גם הצורך להזכיר את הכללים הבסיסיים: "לא לדרוך ולא לקטוף", מדגיש ליאור. "אמנם הפרג אינו צמח מוגן באופן רשמי, אבל חובה עלינו לשמור על כל פרחי הבר של ארץ ישראל – מותר לצלם, לצייר, אבל לא לפגוע". לדבריו, לא מעט מגיעים במיוחד בשביל התיעוד: "אתה רואה צלמים שמגיעים בשביל טיפות טל עם עדשות מאקרו, בזריחה".
ואם יש שאלה אחת שנשארה פתוחה – זו ההעדפה האישית. "קשה להגיד מה יותר יפה – שדה פרגים או שדה כלניות", מודה ליאור. "אבל הפרגים – הם יותר מדברים אליי".
