כשנשמעו האזעקות בבוקר 7 באוקטובר, רצו הטירונים בבא"ח זיקים למיגוניות. בתוך זמן קצר התברר למפקדיהם שלא מדובר בעוד מטח רקטות: מחבלים מתקרבים לבסיס. אנשי הסגל עלו לעמדות השמירה במקום החיילים שרק החלו את שירותם, ונלחמו כדי להגן עליהם ועל אזרחים שנמלטו מהחוף הסמוך.
מיזם "גל-הד", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו-ynet, נולד כדי להנציח את חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" ולהביא את סיפוריהם, בקולם של בני המשפחה והאנשים שהכירו אותם. היקף האובדן העצום הופך את מלאכת ההנצחה למסע ארוך שעדיין נמשך: מדי חודש מצטרפים לאתר עוד ועוד סיפורים אישיים וסרטוני הנצחה, בשיתוף המשפחות השכולות.
גם הכתבה שלפניכם אינה מביאה את סיפוריהם של כל מי שנפלו בקרבות במרחב זיקים. היא מביאה כמה מהסיפורים שכבר תועדו במסגרת המיזם, מבוקר 7 באוקטובר ומהלחימה שנמשכה בימים שאחריו, כחלק מהניסיון לזכור, לצד הקרבות, גם את האנשים שהיו שם.
המפקדים עלו לעמדות במקום הטירונים
בבא"ח זיקים, בסיס ההכשרה של חטיבת החילוץ וההצלה בפיקוד העורף, שהו באותו בוקר כ-100 טירונים, לפי תחקיר צה"ל שפורסם ב-ynet. עם האזעקות הם נכנסו למרחבים המוגנים, ובהמשך הגיעו לבסיס גם אזרחים שחיפשו מחסה.
מחוצה לו התנהלו קרבות בחוף זיקים, במוצב יפתח ובשטחים הסמוכים. בקיבוץ זיקים נערכה כיתת הכוננות ובלמה את המחבלים לפני שהצליחו לחדור ליישוב.
תיעוד מפעילות כוחות צה"ל מחילופי אש עם מחבלים חמושים בחוף זיקים וחיסולם
(צילום: דובר צה"ל)
ההחלטה שהתקבלה בבא"ח הייתה גורלית: אנשי הסגל יחליפו את הטירונים בעמדות השמירה וינהלו את הקרב. לפי התחקיר, המחבלים תקפו בשני גלים, והלחימה בבסיס דעכה בשעה 9:30.
סמ"ר עומרי ניב פיירשטין
(צילום: באדיבות המשפחה)
הבסיס לא נכבש, ונמנעו טבח וחטיפה המונית של טירונים. אחד מאנשי הסגל שיצאו להילחם היה סמ"ר עומרי ניב פיירשטין ז"ל, לוחם חילוץ והצלה בן 20.
כמה חודשים קודם לכן הגיע לבא"ח והשתלב בסגל ההכשרה, כקשר בחפ"ק מפקד הפלוגה. בבוקר ההוא יצא מהמחסה ונלחם כדי להגן על הבסיס.
"פותח לעצמו שדה ראייה"
לפי הסיפור שתועד במסגרת "גל-הד", עומרי הגיע לעמדת השמירה וניסה להשיג יתרון מול המחבלים שירו לעבר הבסיס. הוא לא הסתפק במחסה שהציעה העמדה, אלא יצא לאגף אותה כדי לראות את מי שתקפו אותה.
אמו מיכל, שחזרה כחלק מהפרויקט את רגעיו האחרונים: "הוא יוצא ומאגף את העמדה, הוא הולך משמאל לעמדה ושם הוא בעצם פותח לעצמו שדה ראייה, קשר עין ישיר מול המחבלים". בסיפור ההנצחה שלו מתואר כי בשעה 8:13 הושלכו לעבר עומרי וחבריו רימוני רסס ונורה לעברם גם טיל RPG.
תיעוד של חמאס מהקרב בבסיס זיקים ב-7/10
עומרי נפל בקרב לצד חבריו. הלחימה של עומרי ושל אנשי הסגל הגנה על הטירונים ועל האזרחים שמצאו מחסה בבא"ח. לצד המפקדים, גם טירונים נטלו חלק בהגנה על המרחבים המוגנים, כפי שעולה מתחקיר צה"ל.
בקרב בבא"ח נפלו מפקד הפלוגה רס"ן אדיר מאיר עבודי, סגניתו סרן אור מוזס, סגן אדר בן סימון, סגן ינאי קמינקא, סמ"ר עדן אלון לוי, סמ"ר עומרי ניב פיירשטין ורב"ט נריה אהרן נגרי. בדיווח על תחקיר צה"ל שפורסם ב-ynet נמסר כי נהרגה גם אזרחית שהגיעה לבסיס כדי לתפוס מחסה.
יחף אל הקרב
לא רחוק משם, במוצב יפתח, היה באותו בוקר סמ"ר יובל בן יעקב ז"ל. יובל, לוחם שריון ששירת בחפ"ק הגדוד, לא היה על מדים כשהחלה המתקפה. כששמע את הקריאות מהש"ג, הוא יצא החוצה יחף ורץ לעבר הלחימה.
זה היה המשך כמעט טבעי לאופן שבו תיארו אותו האנשים שהכירו אותו: מי שתמיד מוכן לעזור, לקחת אחריות ולהיות במקום שבו צריכים אותו. במהלך שירותו הפך לדמות מרכזית בחפ"ק, ומפקדיו ראו בו חייל שאפשר לסמוך עליו ולקבל ממנו הרבה מעבר למה שנדרש מתפקידו.
יובל בן יעקב ז"ל
(באדיבות המשפחה)
בת זוגו רוני זוכרת דווקא את הפשטות שהייתה בו. "הוא לימד אותי שהחיים הרבה יותר פשוטים ממה שאני חושבת", סיפרה. "אפשר להיות שמח פשוט עם מה שיש לך".
בבוקר 7 באוקטובר, בתוך הכאוס של מוצב יפתח, יובל רץ להגן על חבריו ונפל בקרב.
ארבעה ימים אחר כך, הקרב עוד לא נגמר
הקרב בבא"ח הסתיים בבוקר 7 באוקטובר, אבל הלחימה במרחב זיקים נמשכה גם בימים הבאים. חוליות מחבלים עוד הסתתרו בשטח, וכוחות צה"ל המשיכו בסריקות.
ב-11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי המתקפה, נקלע כוח מילואים של מגלן למארב סמוך לחוף. בין הלוחמים שהגיעו לאזור היו גם אנשי המילואים של יחידת מגלן, ובהם רס"ר עידו קסלסי ז"ל ורס"ר איתי שלמה מורנו ז"ל. שניהם יצאו להילחם כבר ביום הראשון של המלחמה.
עידו קסלסי ז"ל
(באדיבות המשפחה)
עידו, בן 23 מקיבוץ הראל, לא חיכה לצו. בבוקר 7 באוקטובר עזב את בית משפחתו וחבר לחבריו במגלן. בחייו האזרחיים הספיק להקים עסק עצמאי, לטייל ולהגשים חלומות.
בסיפורו הוא מתואר כאיש של אנשים, מלא אנרגיה ושמחת חיים: "עידו טרף את החיים. בגיל 23 בלבד הוא הספיק להגשים חלומות, לאהוב ללא גבול ולבחור תמיד בעשייה מתוך הלב".
איתי, בן 24 ממושב אדרת, קיבל באותו בוקר שני צווי גיוס: אחד מהשב"כ, שבו עבד לאחר שחרורו, ואחד ממגלן. הוא בחר לחזור לצוות המילואים שלו.
איתי היה הנגביסט של חוליית החוד, והרגיש שאינו יכול להשאיר את חבריו בלי מי שימלא את תפקידו. ב-11 באוקטובר, אחרי ימים של לחימה בעוטף, פגש איתי במקרה את אביו משה ואת אחיו איתן בתחנת דלק ליד קיבוץ ברור חיל. השניים היו באזור במשימות סיוע ופינוי. הם התחבקו והצטלמו יחד. זו הייתה התמונה האחרונה שלהם יחד.
איתי מורנו ז"ל
(באדיבות המשפחה)
משם יצא הצוות לכיוון זיקים. לפי העדות של אביו משה שפורסמה ב-ynet, תקלה באחד מכלי הרכב פיצלה את הכוח: חלק מהלוחמים נשארו מאחור ושני ג'יפים המשיכו קדימה, ובהם הג'יפ של איתי.
הלוחמים עצרו לאבטח את השטח, ואז נפתחה לעברם אש מחוליית מחבלים שהסתתרה במרחק קצר. איתי השיב אש והמשיך להילחם גם לאחר שנפגע. עידו נפל באותו קרב.
דניאל קסטיאל ז"ל
באותו קרב נפלו שלושה מלוחמי מגלן: עידו קסלסי, איתי שלמה מורנו ודניאל קסטיאל ז"ל.
מי שיצאו להגן
הסיפורים האלה מתפרשים על פני כמה זירות וכמה ימים: עומרי ניב פיירשטין נלחם עם אנשי הסגל בבא"ח כדי להגן על הטירונים ועל האזרחים; יובל בן יעקב רץ יחף אל הקרב במוצב יפתח; עידו קסלסי ואיתי שלמה מורנו חזרו לצוות המילואים שלהם - ונפלו במארב ב-11 באוקטובר.
אלה אינם סיפוריהם של כל מי שנפלו במרחב זיקים. מיזם "גל-הד" ממשיך לתעד ולהעלות מדי חודש סיפורי חיים וסרטוני הנצחה נוספים, כדי לתת, ככל שניתן, שם, פנים וקול לכל אחד ואחת מהחללות והחללים.
פלישת המחבלים לחוף זיקים
(צילום: צילום מסך)
שלוש שנים אחרי, כשחוזרים אל זיקים, אי אפשר לספר את סיפור הלחימה רק באמצעות שעות, מספרים ותנועות של כוחות. צריך לספר גם מי היו האנשים שהיו שם: החיים שהיו להם לפני אותו בוקר, האנשים שאהבו אותם והבחירות שעשו כשנדרשו להגן על אחרים. ולזכור אותם בשמותיהם.
הפרויקט הוא חלק ממיזם הווידאו "גל-הד" להנצחת חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו-ynet.
האתר מזמין את הגולשים להכיר את סיפוריהם האישיים של החללות והחללים, לשתף ולהוסיף זיכרונות אישיים. מדי חודש ממשיכים להתווסף אליו סרטוני הנצחה וסיפורים נוספים, בשיתוף המשפחות השכולות.
