הקומונה הצרפתית

עדי וחברו יאיר, מהפכנים נחמדים מדי, יצאו למסע הישרדות באירופה: מקסימום ארצות במינימום כסף. עד ה-30 באפריל, אז הם מתכוונים לחגוג את יום המלכה באמסטרדם, הם מתכוונים לטייל בגרמניה, אנגליה, סקוטלנד, פריז, ברצלונה ופיזה.

הפרקים הקודמים: 

פרק 1: אצל ילה באמסטרדם

פרק 2: אצל אסף ושרה בגרמניה

פרק 3: 4 נסיונות והצלחה אחת

פרק 4: יום ולילה לבד בברלין

פרק 5: בעקבות בוב בהייד פארק

פרק 6: פרידה בחווה אורגנית

פרק 7: סיבוב פאבים ביורק

פרק 8: אני והעיר הגדולה

פרק 9: מטפסים על בן נוויס

פרק 10: מחשבות רצות

פרק 11: זעיר בורגני בפריז

פרק 12: כפר צרפתי-גלובלי

------------------------------------------------------------------------------

שחר חדש עולה על חוות לה-אלושר. קרני שמש ראשונות מפלחות דרכן מבעד לצוהר ומבעד לעפעפי הסגורים למחצה. אני פוקח חצי עין לצד ימין ורואה שתומס עדיין ישן. מושך את שלוש השמיכות אל מעבר לראשי, מסתובב וחוזר לישון. אחרי שלושה חלומות אני רואה עצמי נושף הבל פה של בוקר לחלל החדר

לא לשימוש מדריך הקומבינה צרפת (צילום: עדי ליפשיץ)

הקר, מגרד עם יד ימין בצד שמאל, מופתע לגלות שם ראסטות. סביבי רק מזרונים ריקים ושמיכות פזורות – הגיע הזמן לקום.

טובת הקולקטיב

טסה, נווי, יאיר ואני יוצאים בסיטרואן ורודה לעיר הגדולה  – שאטו בריו. כמו שמצפה רמון בולטת במפה, פשוט כי אין שום דבר בסביבתה, כך שאטו בריו היא בשבילנו "העיר הגדולה".  שש עשרה דקות של נסיעה עד למרכז התוסס של האזור: מגרש חניה, סופרמרקט, כמה בתי קפה וחנויות, כנסייה וקפה אינטרנט, שאינו לוקה בחוסר קבלת הפנים שצרפת כל כך ידועה בה.

מתנת פרידה

סאו פאולו ברזיל (צילום: איי פי)

השעה התאחרה והיינו צריכים לחזור. שמחים וטובי לב, ועם בטן קצת פחות ריקה וטעם טוב בפה, חזרנו למכונית. יאיר פתח את תא המטען כדי שנוכל לשים בו את הסלים המלאים כל טוב ונווי אמרה: "שמישהו ייקח את הקרואסון האחרון". מבצע אילץ אותנו לקנות חמישה, למרות שהיינו ארבעה.

יאיר סגר את דלת תא המטען ולפני שנכנסנו למכונית אמר: "ככה מת הרעיון הקומוניסטי - כשארבעה חברים הולכים לקנות אוכל לכולם ומסיימים מהר את העוגיות לפני שמגיעים".