שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא מתבייש יותר: אני גאה להיות יהודי-אמריקני
    הם נרצחו משום שבחרו להתפלל בבית הכנסת הזה, בנוסח הזה. הם נרצחו משום שפתחו מרכז סיוע למהגרים כי זכרו את מצוות אהבת הגר. הם נרצחו כי היו יהודים וליברליים, כמו שארה"ב מאפשרת. בישראל זה לא כבוד גדול להיות יהודי-אמריקני, אבל בתוך מגוון הזהויות הישראליות המורכבות, אני גאה להימנות על עדת יוצאי אמריקה

    הלוויות האחים דיוויד ו ססיל רוזנטל שנרצחו ב בית הכנסת פיטסבורג פנסילבניה ארה
    בארצות הברית יהודים לא מתים על קידוש השם. בהר נוף כן, בלוס-אנג'לס לא. והנה נפל דבר. הלוויות האחים דיוויד וססיל רוזנטל(צילום: AFP)

    לכל אחד שלל זהויות בכיסו. אני נוטה להצניע את זו האמריקנית. הרי ממילא רואים עליי. שנים על מגרש המשחקים לימדו אותי שעדיף להזכיר את זה שאני דור שני בירושלים, ואם כבר זהות אתנית, אז אני בכלל הולנדי. אבל יהודי-אמריקני? זה לא דבר שמתגאים בו.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    יהדות ארה"ב היא לא דבר שישראלים אוהבים לחשוב עליו ברצינות, בוודאי לא זו הליברלית. עד שהם נהרגים בגלל היותם יהודים, ובגלל היותם ליברלים. מתוך הצער ולמרות שהאבל טרי, חשוב לעצור לרגע ולחשוב עליהם: קהילת יהודי ארה"ב הליברלית, שחבריה נפלו בשבת האחרונה על קידוש השם.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

     

    "קידוש השם" הוא מונח שלא עולה על שפתינו בקלות. הוא שייך ליהודי אירופה תחת חרב הנוצרים הימי-ביניימית, למקרי הרדיפה בארצות האסלאם. הוא מצוטט בתפילות על מיליוני הנשחטים בשואה, מתערבב בדמעות על ההרוגים בפיגועים בארצנו הקטנטונת. אבל לא בצפון-אמריקה. בארצות הברית יהודים לא מתים על קידוש השם. בהר נוף כן, בלוס-אנג'לס לא. והנה נפל דבר.

     

    קהילה קדושה פיטסבורג

    בשבת הקרובה נתכנס שוב בבתי הכנסת שלנו, יהודים ברחבי העולם, וכשיגיע הרגע להשיב את ספר התורה אל הארון, רגע נוגה ומתוק של פרידה, נשיר: "עץ חיים היא למחזיקים בה". אחד-אחד יעלו לנגד עינינו המתפללים בבית הכנסת עץ חיים-אור לשמחה בפיטסבורג, פנסילבניה, שמצאו את מותם בשעת התפילה. שבעל כורחם, בגלל שבחרו ללכת לבית הכנסת, ודווקא לבית הכנסת הזה, על ערכיו המסוימים, מסרו נפשם על קידוש השם.  

     

    לילדים היהודים בארה"ב יש משהו להגיד לכם

    לילדים היהודים בארה"ב יש משהו להגיד לכם

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    לצערנו, בסיפור היהודי על שלושת-אלפי שנותיו, כשקהילה נרצחת על קידוש השם, היא עולה למעמד של קהילה קדושה: "אָב הָרַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים, קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם".

     

    ואולי דווקא בשל כך הזהות היהודית האמריקנית לא זכתה למעמד של "קהילה קדושה" בעיני רבים, בשונה מקהילות מגנצא, ווהלין או צנעא, אנדלוסיה ומשהד. תודעת ה"קהילה קדושה" מניחה שערכיה הן יהדות אותנטית, יהדות שהקב"ה דמיין כאשר בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם. יהדות שאדם גאה להיות נמנה עליה.

     

    ולכן על רקע החור האדיר שנפער בלבבות בשל מעשיו של איש הימין שוצף השקר הקרוי "עליונות לבנה", יימח שמה, זהו הרגע המתאים לומר שקהילת עץ חיים-אור לשמחה בפיטסבורג - קהילה קדושה היא, וערכיה קדושים, וראוי לנו להיקרא על שמם ולהתברך במעשיהם.

     

    ראוי לזכור שהם, כפי שנכתב בפרשת השבוע (שלא זכתה להיקרא בקהילת "עץ חיים"), מבני אברהם אשר ציווה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. בזכותם אנו גאים להיות יהודים. וגם אם מצער שנדרש מעשה כזה בכדי שנשים על ליבנו את מעשיהם, הרי שטוב לומר זאת מאוחר מאשר לעולם לא: אני גאה להיות יהודי אמריקני!

     

    חלום אמריקני שהוא כה יהודי

    כשנוכחים לראות אנשים שעמלו במשך עשרות שנים (97 שנה!) חסכו וטרחו ותרמו והשקיעו, והקימו במו ידיהם ובלא תמיכה ממשלתית, בפרבר רנדומלי בעיר אפרורית, מרכז קהילתי שבו יוכלו להמשיך את מסורת אבותיהם ואמותיהם ולהעבירה "מדור לדור" (כפי שנוהגים לומר במבטא אמריקני), אז אני גאה להיות יהודי-אמריקני.

     

    כשמתוודעים לעובדה שהרצח בוצע עשר דקות אחרי תחילת התפילה, כאשר רק הגרעין הקשה של המתפללים, ה-מניין-מייקרס (עושי-המניין) הגבאים והמתנדבים, ולצידם החוליות החלשות ביותר בקהילה שאחרים דאגו שיימצאו שם בכדי לתומכם; וכשחושבים על כל הקהילות שבהן אנשים קמים מוקדם בכדי להתחיל תפילה בזמנה, וכמה מאות שנים אנו נוהגים כך, וכמה קהילות כאלו קמו במאה השנים האחרונות בארה"ב - אז אני גאה להיות יהודי-אמריקני.

     

    וכשרואים אישה בוכייה עומדת מחוץ לבית הכנסת וכיפה לראשה, ונזכרים בתנועת שוויון הזכויות שהעניקה ומעניקה יהדות ארה"ב לעם היהודי ולעולם כולו, אזי גם אם הסגנון הישראלי בענייני שוויון אחר הוא במנהגים כאלה, ולאור עקומת הלמידה החדה שמתפתחת בקהילה הדתית בנושאים כאלה - אז אני גאה להיות יהודי-אמריקני.

     

    וכשרואים את אירוע הזיכרון המשותף, הבין-דתי, האזרחי, הכל כך פיטסבורגי-מקומי וכל כך יהודי וכל כך אמריקני, שבו בחרו יהודי הקהילה לזכור את נופליהם לצד אמריקנים מכל הגזעים והדתות והאמונות, ומבינים שזוהי הארץ המובטחת עליה חלמו עבור עצמם ועבור ילדיהם, חלום אמריקני שהוא כה יהודי, אז אני גאה להיות יהודי-אמריקני.

     

    וכשמבינים שהקש ששבר את גבו של האנטישמי הנלוז, היה העובדה שמשפחות הקהילה התנדבו להגן על פליטים ומסתננים לארה"ב בעזרת ארגון מפואר כמו היא"ס, וביקשו לקיים בכך את לשון המצווה הנפוצה בתורה – מצוות אהבת הגר; כשמבינים שהם אמרו: "כיוון שאנו היינו גרים בארץ מצרים ובארץ אמריקה, לכן עלינו לעזור לגרים ולמהגרים, למסתננים ולפליטים שסביבנו, ומה בכך שהם אינם מבני עמנו; ומה בכך שהם דוברי ספרדית ולנו יש שאריות מבטא ידישאי, ומה בכך שנשיא ארצות הברית רואה בהם איום כפי שהוא רואה גם בנו..."; וכשמבינים שבשל כך נחרץ דינם למוות על ידי אותו רוצח, אזי אני גאה להיות יהודי-אמריקני.

     

    תמיד זו מחלוקת לשם שמים

    וזאת עלינו לדעת, ואם לא נכתב בצורה ברורה על לבותינו קודם, אזי נכתב כעת בדמם של הנרצחים על קידוש השם: מי שנהרגו הם יהודים אמריקנים ליברלים. קהילה קדושה בעלת מסורת של מעל 300 שנה של אהבת אדם ותיקון עולם, לצד אהבת עם ומסורת ישראל סבא (וסבתא).

     

    הרב מישאל ציון (צילום: הילה ארלניב)
    כשמבינים בשל מה נחרץ דינם למוות על ידי אותו רוצח, אזי אני גאה להיות יהודי-אמריקני. הרב מישאל ציון(צילום: הילה ארלניב)

     

    מי שנהרגו הם יהודים מקהילה שיש לה לעיתים מחלוקת עם יהודים אחרים בארה"ב ומחוצה לה, אך תמיד זו מחלוקת לשם שמים. קהילה בעלת עבר מפואר ובעלת עתיד שלדעתי עוד יפתיע את כולנו. קהילה שלנו, בתור ישראלים, יש הרבה מה ללמוד ממנה.

     

    אז בעידן זה של זהויות ישראליות-יהודיות מורכבות של יוצאי מרוקו ויוצאי כורדיסטאן, יוצאי ברית המועצות ויוצאי הולנד; שבה כל אחד תורם את המתוק והמר לקלחת היהדות הישראלית - אני גאה להימנות על עדת יוצאי אמריקה, הקהילה הליברלית גדולה, ומקווה להמשיך ולהחזיק בעץ החיים שנטעו אבותיי על אדמת ארה"ב, וממקום מושבי בירושלים להמשיך ללכת בדרכיה. כי דרכיה דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום.

     

    • הכותב הוא מנהל תכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית ומראשי קהילת קלוזנר בירושלים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים