מהמדים לפוליטיקה: אלה שנבחרו ואלה שעשו לביתם
יממה לאחר כניסתו לפוליטיקה של הרמטכ"ל ה-20 בני גנץ, שאליו עשוי להצטרף יעלון ל"מפלגת רמטכ"לים", בדקנו מה עשו הקודמים בתפקיד אחרי שפשטו מדים: מי הרמטכ"ל שהיה מועמד לרשימה בכנסת בהיותו במדים, מי הסתפק בשבועיים וחצי במליאה וכמה כבשו את הפסגה? הסקירה המלאה
הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ הפך לשם החם בפוליטיקה, אחרי שהודיע אתמול על הקמת מפלגה חדשה. הוא לא הרמטכ"ל היחיד שפשט את מדי הצבא והלך לקריירה פוליטית. אז מה באמת עשו הרמטכ"לים אחרי שפשטו את המדינה והשתחררו מצה"ל? הנה הסקירה המלאה.
יעקב דורי - נשיא הטכניון
יעקב (דוסטרובסקי) דורי כיהן כראש המטה הכללי של ה"הגנה" בשנים 1946-1939, ועם קום המדינה מונה לרמטכ"ל הראשון של צה"ל. במשך רוב קרבות מלחמת העצמאות סבל ממצב בריאותי לקוי, וחלק מתפקידיו הועברו ליגאל ידין שהיה אז ראש אגף המבצעים. בנובמבר 1949 פרש מתפקידו והוחלף על ידי ידין.
לכנסת או לממשלה דורי לא הגיע - אבל הוא כיהן בשורה של תפקידים ציבוריים. במאי 1950 מונה לראש המחלקה המדעית במשרד ראש הממשלה. לאחר מכן כיהן כנשיא הטכניון בחיפה, היה חבר בוועדת אולשן-דורי שחקרה את פרשת "עסק הביש" (הפעלת רשת ריגול ישראלית במצרים בשנות ה-50) וכיהן כחבר בוועדה לאנרגיה אטומית.
אך בכל זאת הוא נכנס לפוליטיקה. דורי ניסה את כוחו בחיפה מטעם רפ"י בשנת 1965 - אך הפסיד לראש העיר המיתולוגי אבא חושי, ונאלץ להסתפק בתפקיד סגן ראש עיר.
יגאל ידין - סגן ראש הממשלה
בנובמבר 1949, בהיותו בן 32 בלבד, מונה ידין לרמטכ"ל השני של צה"ל. כהונתו של ידין היתה רצופה מחלוקות ומאבקי כוח עם ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן-גוריון. ב-1952, שלוש שנים לאחר כניסתו לתפקיד התעמתו השניים בדיון לגבי קיצוץ בתקציב הביטחון. כאשר החליט בן-גוריון לבצע את הקיצוץ בניגוד לדעת הרמטכ"ל, פרש ידין מתפקידו.
עם סיום שירותו הצבאי התמסר ידין למחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל. משנות ה-50 עסק ידין גם בחקר מגילות מדבר יהודה, שבו החל אביו, וב-1954 רכש ארבע מהן עבור מדינת ישראל. הוא פרסם ופירש את "מגילת המלחמה" ו"מגילת המקדש", וב-1955 סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה העברית. ב-1953 מונה למרצה באוניברסיטה, ב-1959 הפך לפרופסור-חבר וב-1963 מונה לפרופסור מן המניין.
בשנת 1976 החליט ידין להיכנס לחיים הפוליטים והקים את התנועה הדמוקרטית, שכעבור זמן קצר התמזגה עם תנועת "שינוי" ונעשתה התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). ידין היה מזכ"ל המפלגה ועמד בראש הרשימה לכנסת. בשנת 1977 שינתה ד"ש במפתיע את המציאות הפוליטית כאשר זכתה ב-15 מנדטים בבחירות לכנסת. ידין התמנה לסגן ראש הממשלה וממלא מקומו של מנחם בגין בממשלת "המהפך" . למרות ההישג המרשים, בתוך שנים ספורות התפרקה ד"ש וידין עזב את הזירה הפוליטית מבלי שהותיר בה רושם רב.
מרדכי מקלף - מנהל בחברת חשמל
את ידין החליף מרדכי מקלף, שהודיע כי יכהן בתפקיד שנה אחת בלבד. במהלך כהונתו כרמטכ"ל הורה מקלף על הקמת יחידת העילית 101 ועסק רבות בשיפור רמתן של יחידות החי"ר.
לאחר שחרורו מילא מגוון תפקידים ציבוריים, בהם מנהל בחברת חשמל, מנכ"ל מפעלי ים המלח, מנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר ומנכ"ל כימיקלים לישראל. לכנסת הוא לא הגיע.
משה דיין - שר הביטחון ושר החוץ
משה דיין, חייל - כך נרשם ברשימת המועמדים של מפא"י לכנסת הראשונה. דיין העדיף להמשיך בקריירה הצבאית, ומונה לרמטכ"ל ב-1953. במהלך כהונתו הוריד דיין את תקרת הגיל של הפיקוד העליון ותמך בפיתוחם ובהגדלתם של כוחות השריון, יחידות הצנחנים ויחידות האוויר. כמו כן פיקד על צה"ל בימי מבצע קדש ב-1956.
דיין נבחר לכנסת ה-4 ב-1959, ונותר חבר כנסת עד יום מותו ב-1981. במסגרת תפקידו כשר החקלאות שקד על הגדלת רווחיותם של החקלאים, הרחבת ענפי היצוא והגדלת הייצור בהתיישבות הצעירה. דיין התפטר מתפקידו לאחר פרישת בן-גוריון מראשות הממשלה.
ב-1965 הצטרף לבן-גוריון במפלגת רפ"י, ונבחר מטעמה לכנסת השישית. ערב מלחמת ששת הימים ב-1967 התמנה, בעקבות לחץ פוליטי וציבורי, לשר הביטחון. חלקו בניצחון הביא לו מוניטין ברחבי העולם. ב-1968 הוביל, במשותף עם שמעון פרס, את חזרתם של רוב אנשי רפ"י לשורות מפלגת העבודה.
דיין נבחר לכנסת ה-9 מטעם המערך, אך זמן מה אחר כך פרש מן המפלגה, הצטרף לממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין והיה לשר החוץ. בתפקידו זה היה מעורב במידה משמעותית בניהול משא ומתן עם מצרים שהביא לחתימת הסכמי קמפ דיוויד. ב-1980 התפטר דיין מתפקידו ופרש מהממשלה על רקע חילוקי דעות עם בגין בעניין ניהול המשא ומתן על מתן אוטונומיה לפלסטינים. נבחר לכנסת ה-10 מטעם תנועת תל"ם שהקים, אך תנועתו זכתה לשני מושבים בלבד ונותרה באופוזיציה עד יום מותו.
חיים לסקוב - מנהל רשות הנמלים
ב-1958 מונה חיים לסקוב לרמטכ"ל. כהונתו היתה שקטה יחסית במישור הביטחוני, למעט תקריות אש עם סוריה. במהלך כהונתו השקיע את עיקר מאמציו בחיזוק כוחו של צה"ל, ובעיקר של כוחות השריון. ב-1961 הוא סיים את תפקידו.
עם שחרורו מונה לסקוב לתפקיד מנהל רשות הנמלים והקים את נמל אשדוד. הוא נמנה עם חברי ועדת אגרנט (לחקר "המחדל" במלחמת יום הכיפורים). מ-1972 ועד יום מותו שימש נציב קבילות החיילים.
צבי צור - ח"כ לשבועיים וחצי
ב-1961 התמנה צבי צור לרמטכ"ל. תקופת כהונתו בתפקיד התאפיינה בשקט יחסי בגבולות ישראל והפניית עיקר המאמץ הצבאי להצטיידות בכלי נשק חדישים. בתקופתו הוקמה טייסת המסוקים הראשונה, נקלטו המיראז'ים הראשונים והוצג המחשב הצה"לי הראשון.
ב-1965 נבחר לכנסת מטעם מפלגת רפ"י והתפטר כעבור שבועיים וחצי. ב-1967 מונה על ידי משה דיין לעוזר שר הביטחון (במעמד של סגן שר), ועסק בעיקר במאמצי הצטיידות והתעצמות של צה"ל. במהלך מלחמת יום הכיפורים היה שותף במאמצים לגיוס הרכבת האווירית מארה"ב, שהזרימה לצה"ל נשק וציוד חיוניים - תפקיד שבו כיהן עד 1974.
לאחר מכן עבר לפעילות במגזר הפרטי, בעיקר בחברת כלל. כמו כן מונה לתפקידים שונים במגזר העסקי והציבורי, בהם יו"ר חברת המים מקורות, יו"ר בזק, יו"ר התעשייה האווירית, יו"ר צים, יו"ר חבר הנאמנים של תיאטרון הבימה ודירקטור מטעם הציבור במספר חברות.
יצחק רבין - ראש הממשלה
ב-1964 מונה יצחק רבין לרמטכ"ל. ארבע שנות כהונתו בתפקיד היו גדושות פעילות: מאבק בטרור, שהתחדש בהנהגת ארגון פתח, ניסיונות הסורים להטות את מקורות הירדן (המלחמה על מקורות המים) ומלחמת ששת הימים. רבין נחשב לאחד מראשי המטה הכללי המוצלחים שהיו לצה"ל. במהלך כהונתו ביצע מהפכה ארגונית ומחשבתית בצה"ל, מתוך ציפייה לעימות צבאי עם מדינות ערב.
ב-1968 הוא מונה לשגריר ישראל בארצות הברית. רבין חזר לארץ בפברואר 1973. בבחירות לכנסת ה-8 שהתקיימו ב-31 דצמבר 1973 נבחר רבין כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, וכיהן כשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. באפריל 1974, כחלק מההשלכות של מלחמת יום הכיפורים, התפטרה מאיר מראשות הממשלה. רבין נבחר על ידי חברי מפלגתו לתפקיד יושב ראש המפלגה, תוך שהוא גובר על פרס בהפרש זעום.
ביוני 1974 זכתה ממשלתו באמון הכנסת, ורבין היה לראש הממשלה הראשון בתולדות המדינה שנולד בישראל. ביולי 1976 הורה רבין על מבצע אנטבה לשחרור בני הערובה הישראלים באוגנדה. בסוף 1976 פירק רבין את הקואליציה עם המפד"ל, לאחר שזו נמנעה בהצבעת אי-אמון. ההצבעה הועלתה על ידי מפלגת אגודת ישראל, בשל חילול שבת בטקס שהתקיים בבסיס חיל האוויר לרגל הגעת מטוסי F-15.
בעקבות המשבר הקואליציוני התפטר רבין מתפקידו והביא להקדמת הבחירות ולהקמתה של ממשלת מעבר בראשותו. במקביל התפרסמה פרשת חשבונות הדולרים של לאה רבין בארה"ב - ורבין התפטר מראשות המערך.
בין 1977 ל-1984 שימש רבין חבר כנסת וחבר בוועדת החוץ והביטחון. בעקבות הבחירות ב-1984 הוקמה ממשלת האחדות הראשונה, שבה כיהן כשר הביטחון במשך כארבע שנים. בממשלת האחדות השנייה כיהן בתפקיד זה עד מרץ 1990. ב-1992 הוא נבחר שוב לראש הממשלה - תפקיד שבו כיהן עד שנרצח ב-4 בנובמבר 1995.
חיים בר-לב - שר המשטרה
ב-1968 מונה חיים בר-לב לרמטכ"ל. עם פרישתו מהצבא ב-1972 הצטרף למפלגת העבודה, וזמן קצר אחר כך מונה לשר המסחר והתעשייה. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התגייס לשירות מילואים והיה לשר הראשון, וכן לקצין המילואים הראשון בדרגת רב-אלוף, שגויס לשירות פעיל.
ב-1977 נבחר לכנסת ה-9, ואחר כך היה חבר הכנסת ה-10, ה-11 וה-12. היה שר המשטרה בממשלות האחדות הלאומית, ובקיץ 1992 התמנה לשגריר ישראל ברוסיה.
דוד אלעזר - נפטר שנתיים לאחר סיום תפקידו
דוד (דדו) אלעזר נכנס ללשכת הרמטכ"ל בתחילת שנת 1972. אלעזר כיהן כרמטכ"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), והיה מן האחראים להדיפתם בסופו של דבר של הכוחות המצריים והסוריים.
בתום המלחמה הוקמה ועדת אגרנט כדי לחקור את אי-מוכנותו של צה"ל למלחמה. בדו"ח הוועדה נכתב כי אלעזר "נושא באחריות אישית גם בעניין הערכת המצב וגם בעניין מוכנותו של צה"ל". בהתאם הומלץ על הפסקת כהונתו כרמטכ"ל. בעקבות המלצת הוועדה הגיש אלעזר את התפטרותו לממשלה באפריל 1974.
לאחר סיום כהונתו כיהן אלעזר כיו"ר צים. ב-15 באפריל 1976, כשנתיים לאחר סיום תפקידו, הוא לקה בהתקף לב ומת.
מרדכי (מוטה) גור - שר הבריאות
באפריל 1974, עם התפטרותו של אלעזר, מונה מרדכי (מוטה) גור לרמטכ"ל וניצח על שיקום הצבא לאחר מלחמת יום הכיפורים. במהלך כהונתו פיקד על שחרור החטופים הישראלים מאנטבה (1976) ועל מבצע ליטני.
עם שחרורו משירות צבאי ב-1978 הצטרף גור למפלגת העבודה, וכעבור זמן מה נמנה עם ראשיה. היה חבר הכנסת ה-10 וה-11 ושר הבריאות בשנתיים הראשונות של ממשלת האחדות הלאומית. הוא סירב להצטרף לממשלה בקדנציה השנייה, ונעשה ליו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה.
לאחר שלא הצליח להיבחר כמועמד מטעם מפלגתו לראשות ההנהלה הציונית, שב לממשלה כשר בלי תיק. גור נבחר לכנסת ה-13, ובקיץ 1992 מונה לסגן שר הביטחון.
רפאל (רפול) איתן - סגן ראש הממשלה
ב-1978 מונה רפאל (רפול) איתן לרמטכ"ל. במהלך כהונתו הפציץ צה"ל את הכור הגרעיני בעיראק ב-1981. שנה לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון הראשונה. בתקופתו כרמטכ"ל הרחיב איתן את אחריות הצבא לאוכלוסיות חלשות, והקים מפקדה מיוחדת לטיפול בחיילים בעלי נתונים אישיים נמוכים (פרויקט "נערי רפול").
בבחירות של שנת 1984 נבחר לכנסת ה-11 מטעם תנועת התחייה-צומת, וכיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה לביקורת המדינה. בנובמבר 1987 התפלגה הסיעה בכנסת, ובבחירות של שנת 1988 התמודדה צומת באופן עצמאי וזכתה בשני מנדטים. ביוני 1990 הצטרפה צומת לקואליציה, ואיתן מונה לשר החקלאות.
בבחירות לכנסת ב-1992 הפתיעה צומת כאשר זכתה בשמונה מנדטים. לקראת הבחירות של שנת 1996 חתמו הליכוד, צומת וגשר על הסכם להתמודדות משותפת בבחירות. חברי צומת זכו בשישה מושבים בכנסת, ואיתן מונה לשר החקלאות ואיכות הסביבה ולסגן ראש הממשלה.
בשנים האחרונות לחייו עסק איתן בפרויקט הקמת שובר הגלים בנמל היובל באשדוד. במהלך עבודתו, ב-23 בנובמבר 2004 נפל למי הים התיכון במזג אוויר סוער ומת.
משה לוי - יו"ר הרשות למלחמה בסמים
ב-1983 מונה לרמטכ"ל משה לוי. במהלך כהונתו פיקד על נסיגת צה"ל עד לרצועת הביטחון בלבנון (1985).
לאחר שחרורו חזר לעסוק בחקלאות בקיבוץ בית אלפא. בשנים שלאחר מכן מונה למספר תפקידים ציבוריים, בהם יו"ר דירקטוריון חברת "כביש חוצה ישראל", יו"ר הרשות למלחמה בסמים וחבר ועדת שמגר לחקירת הטבח במערת המכפלה.
דן שומרון - יו"ר התעשייה הצבאית
ב-1987 התמנה דן שומרון לרמטכ"ל. בתקופת כהונתו בוטל פרויקט "הלביא" (בין השאר בשל התנגדותו והתנגדות קודמו משה לוי) והתחוללה מלחמת המפרץ הראשונה, ואולם האירוע החשוב ביותר שמאפיין תקופה זו היה האינתיפאדה הראשונה.
עם תום שירותו הצבאי כיהן שומרון כיו"ר התעשייה הצבאית. ב-1995 השתתף בהקמת תנועת הדרך השלישית, אך פרש ממנה לפני התמודדותה בבחירות לכנסת. בתקופת ממשלת בנימין נתניהו הראשונה השתתף לזמן קצר בצוות המו"מ הישראלי-פלסטיני והיה שותף לניסוח הסכם חברון. עסק ביזמות עסקית. לאחר מלחמת לבנון השנייה היה שותף לתחקיר שביצע צה"ל על תפקודו במלחמה.
אהוד ברק - ראש הממשלה
אהוד ברק מונה לרמטכ"ל באפריל 1991. כרמטכ"ל פיקח ברק על הפריסה מחדש של הצבא בעזה וביריחו במסגרת הסכם אוסלו. בתקופה זו נפגש ברק פעמים ספורות עם הרמטכ"ל הסורי, כחלק מהמו"מ לשלום בין המדינות. ביולי 1993, לאחר הסלמה בגבול הצפון, יזם ברק עם ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, יצחק רבין, את מבצע "דין וחשבון".
בינואר 1995 השתחרר ברק מצה"ל, נסע לוושינגטון ופתח משרד השקעות. חצי שנה לאחר מכן, לבקשת ראש הממשלה יצחק רבין, הצטרף לפוליטיקה ומונה לתפקיד שר הפנים. בנובמבר 1995, לאחר רצח רבין, מינה אותו שמעון פרס לשר החוץ בממשלתו. בתפקידו זה היה ברק ממובילי מבצע "ענבי זעם" בלבנון באפריל 1996, שעליו הוחלט בעקבות הסלמת הפעילות של ארגון חיזבאללה נגד צה"ל.
בבחירות 1996 נבחר ברק לכנסת מטעם מפלגת העבודה, וביוני 1997 נבחר ליו"ר המפלגה במקום שמעון פרס, ובכך גם התמנה ליו"ר האופוזיציה. ב-1999 נבחר לראש הממשלה לאחר שגבר בבחירות על בנימין נתניהו. בסוף מאי 2000 הוביל ברק כראש הממשלה את מהלך נסיגת צה"ל באופן חד-צדדי מלבנון, ובכך הביא לסיומה תקופה בת 18 שנים של שהות ישראל בלבנון.
בבחירות לראשות הממשלה שהתקיימו בפברואר 2001 נוצח ברק על ידי אריאל שרון בהפרש עצום. בעקבות כישלונו הודיע ברק על פרישתו מהכנסת ומראשות מפלגת העבודה. לאחר פרישתו שימש ברק מרצה מבוקש, יועץ לחברות שונות בישראל ובחו"ל ואיש עסקים. ביוני 2007 נבחר שוב ליו"ר העבודה. כפועל יוצא של ניצחונו מונה ברק לשר הביטחון בממשלתו של אהוד אולמרט במקום קודמו בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ.
במרץ 2009 - לאחר המפלה של מפלגתו בבחירות - הצטרף ברק לממשלת הימין בראשותו של נתניהו בתפקידו הקודם, שר הביטחון. בינואר 2011 פרש ברק ממפלגת העבודה, יחד עם ארבעה חברי מפלגה נוספים, והקים סיעה חדשה בשם "עצמאות". בנובמבר 2012, זמן קצר לאחר סיום מבצע עמוד ענן ברצועת עזה, הוא הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. עם זאת, הוא מתבטא לאחרונה רבות בעניינים פוליטיים - בין היתר גם לאחר ההסלמה האחרונה ברצועת עזה.
אמנון ליפקין-שחק - שר התחבורה
ב-1995 התמנה ליפקין-שחק לרמטכ"ל. ביולי 1998 סיים שחק את תפקידו כרמטכ"ל ויצא לחופשת שחרור. ב-24 בדצמבר 1998 השתחרר שחק מצה"ל; שבועיים לאחר מכן התפטר מן הדירקטוריונים שבהם כיהן והכריז על מועמדותו לראשות הממשלה. ב-25 בינואר 1999 הודיעו שחק, דן מרידור, רוני מילוא ויצחק מרדכי על הקמת מפלגת מרכז מאוחדת. מרדכי הוצב בראש הרשימה, כמועמד המפלגה לראשות הממשלה. שחק הוצב במקום השני.
לאחר בחירות 1999 הצטרפה מפלגת המרכז לממשלה שהקים אהוד ברק, ושחק התמנה לשר התיירות. לאחר התפטרותו של מרדכי מהממשלה קיבל שחק גם את תיק התחבורה. במרץ 2001, עם הקמת ממשלת האחדות בראשות אריאל שרון, הודיע ליפקין-שחק על פרישתו מהכנסת. לאחר מכן היה מעורב ביוזמות עסקיות שונות.
שאול מופז - שר הביטחון
ביולי 1998 התמנה שאול מופז לרמטכ"ל, לאחר ששר הביטחון דאז יצחק מרדכי העדיף אותו לתפקיד על פני האלוף מתן וילנאי. לאחר פרישתו מצה"ל במאי 2002, מונה מופז על ידי ראש הממשלה דאז אריאל שרון לשר הביטחון. לאחר בחירות 2003 והקמת ממשלה, אף היא בראשות שרון, מונה שוב לשר ביטחון.
במרץ 2006 נבחר לכנסת במסגרת רשימת קדימה. במאי 2006 מונה לשר התחבורה וסגן ראש הממשלה בממשלה שאותה הרכיב יו"ר קדימה, אהוד אולמרט. במרץ 2012 הוא ניצח את ציפי לבני בפריימריז לראשות קדימה. קצת יותר מחודש לאחר מכן הוא הצטרף לממשלת נתניהו כמשנה לראש הממשלה וכשר בלי תיק. לאחר 70 יום הוא פרש מהממשלה. בבחירות לכנסת ב-2013 זכתה קדימה בשני מנדטים, ומופז היה לחבר בוועדת החוץ והביטחון.
משה (בוגי) יעלון - שר הביטחון
ב-9 ביולי 2002 נכנס משה (בוגי) יעלון לתפקידו כרמטכ"ל צה"ל. בתחילת שנת 2005, בתום שלוש שנות כהונתו של יעלון, החליט שר הביטחון שאול מופז שלא להאריך את כהונתו של יעלון בשנה נוספת.
לאחר שפרש מצה"ל התמנה לעמית במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון ובמכון שלם. בנובמבר 2008 הודיע על הצטרפותו לליכוד, ובבחירות שנערכו בפברואר 2009 נבחר לחבר כנסת. חודש לאחר מכן, עם השבעת ממשלתו של בנימין נתניהו, התמנה לשר לעניינים אסטרטגיים. במרץ 2013, עם השבעת ממשלת נתניהו השלישית, הוא מונה לשר הביטחון.
גם בממשלה הבאה שהרכיב נתניהו ב-2015 מונה יעלון לשר הביטחון, אך הוא סיים את תפקידו במאי 2016 לאחר שהתפטר. יעלון אמר אז כי התפטר "בגלל התנהלות נתניהו וחוסר האמון בו". את יעלון, שהתפטר גם מהכנסת, החליף אביגדור ליברמן. השבוע הודיע יעלון על התמודדות בבחירות לכנסת ה-21 במגרת מפלגה חדשה שהקים.
דן חלוץ - יו"ר איגוד הכדורסל
ביוני 2005 מונה דן חלוץ לרמטכ"ל ה-18 של צה"ל. הוא היה הרמטכ"ל הראשון שהגיע מחיל האוויר. ב-17 בינואר 2007, עם סיום שלב התחקירים הצבאיים של מלחמת לבנון השנייה, הודיע חלוץ על התפטרותו מתפקידו.
לאחר פרישתו מצה"ל פתח חלוץ בקריירה עסקית. בשנים 2010-2007 כיהן כמנכ"ל יבואנית הרכב "קמור מוטורס". ב-2010 הצטרף לקדימה, אך לא היה ברשימה לכנסת. ב-2013 מונה ליו"ר איגוד הכדורסל, תפקיד שבו כיהן כחצי שנה.
גבי אשכנזי - יו"ר דירקטוריון חברת שמן
בינואר 2007, לאחר התפטרותו של חלוץ מתפקידו, הודיע שר הביטחון כי הוא רואה בגבי אשכנזי את מועמדו לתפקיד הרמטכ"ל. זמן קצר לאחר מכן אישרה הממשלה את מינויו לתפקיד, והוא החל למלאו בפברואר 2007. לאחר ארבע שנים הוא סיים את תפקידו.
לאחר סיום תפקידו מונה אשכנזי, שהיה בעבר מנכ"ל משרד הביטחון, ליו"ר דירקטוריון חברת שמן משאבי נפט וגז - תפקיד שממנו פרש באוקטובר 2013.
בני גנץ - בדרך לפוליטיקה
בספטמבר 2010 הודיע בני גנץ על פרישתו מצה"ל. ואולם, עם ביטול מינויו של יואב גלנט לתפקיד בפברואר 2011, בעקבות חשדות לעבירות תכנון ובנייה שביצע בביתו, התמנה גנץ לרמטכ"ל. בפברואר 2015 הוא סיים את תפקידו, ומי שהחליף אותו היה הרמטכ"ל הנוכחי, רב-אלוף גדי איזנקוט.
השבוע נכנס גנץ באופן רשמי למרוץ כשרשם את שם מפלגתו - "חוסן לישראל".
לפנייה לכתב/ת 
