שדות התעופה
מי שנולד אחרי 11 בספטמבר 2001 ודאי יתקשה להאמין שעד אותו הבוקר אפשר היה להגיע לשדה התעופה שעה לפני הטיסה, למסור את המזוודה עוד לפני שנכנסים לטרמינל – ולצעוד ישירות לדיוטי פרי עם מינימום עצירות בדרך. הוא לא מכיר מציאות שבה לא צריך להוריד נעליים וחובה לשתות את כל המים מהבקבוק לפני שעוברים בידוק ביטחוני. האבטחה בשדות התעופה האמריקניים לפני 11 בספטמבר הייתה מגוחכת, ומהרבה בחינות מפתיע שפיגוע כזה לא קרה קודם, אבל התגובה הקיצונית והדהירה לכיוון השני, זה של מסלול בדיקות בלתי נגמר, הייתה יותר לצורכי תיאטרון מאשר משיקולי אבטחה של ממש.
המטוסים פוגעים, המגדלים קורסים: תיעוד מתקפת הטרור של 11 בספטמבר
TSA
המִנהל לאבטחת תחבורה (The Transportation Security Administration) הוקם חודשיים אחרי 11 בספטמבר. אותם פקידים בחולצות כחולות, שהיום הם החלק העיקרי בשגרת העלייה של כל אדם למטוס בארה"ב, לא נראו בשדות התעופה לפני 2002. האם באמת צריך לעבור חמישה אנשים עוד לפני שמתחיל התור לבדיקה הביטחונית? כנראה שלא, אבל כמו הרבה ניפוחים ממשלתיים שנולדו בעקבות מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, גם ה-TSA יוצרת מקומות עבודה שבהם יוכלו להתגאות נציגי המחוזות בקונגרס, והחבר'ה במדים הכחולים יישארו כאן תמיד.
גלאי מתכות
עד 11 בספטמבר רוב האמריקנים לא ראו גלאי מתכות מחוץ לשדות תעופה. עכשיו אין אתר תיירות, מוזיאון, משחק NBA או קונצרט חינם בסנטרל פארק שהם לא חייבים לרוקן את הכיסים בכניסה אליו, ולעבור במתקן שישראלים נולדים איתו.
ריגול אחרי אזרחים
שני הלקחים הגדולים ביותר מפרשת ווטרגייט היו שלממשלת ארה"ב אסור לרגל אחרי האזרחים שלה ושלשקיפות הממשלתית יש חשיבות עליונה. 11 בספטמבר זרק את שניהם לפח. שישה שבועות אחרי הפיגועים נוצר ה-Patriot Act, חוק שנתן לממשלה סמכות חסרת תקדים לעצור את מי שהיא רוצה, בלי הגבלת זמן, ונתן ל-FBI חופש לערוך חיפוש בבית או בעסק ללא הסכמת הבעלים, ובמקרים רבים לקבל רישומי טלפונים ואימיילים בלי צו בית משפט. הסוכנות לביטחון לאומי, ה-NSA, קיבלה צ'ק פתוח להאזין לשיחות טלפון. עם השנים הוטלו הגבלות על הפעילויות האלה, אבל "חוק הפטריוט" עדיין קיים ולאיש אין כוונה לבטל אותו.
16 צפייה בגלריה
אדוארד סנודן, האנליסט מה-NSA שחשף ניצול לרעה של תוכנית האזנות הסתר האמריקנית, הביך את מערכת הביטחון - וברח לרוסיה
(צילום: gettyimages)
המשרד לביטחון פנים
משרד שהוקם על ידי הנשיא ג'ורג' בוש הבן ב-1 בינואר 2003 ושקיבל סמכויות כמעט בלתי מוגבלות בכל תחומי הביטחון: טרור, אבטחת גבולות, הגירה ומכס, אבטחת סייבר ומניעה וניהול של אסונות. ההגדרות האלה היו כל כך רחבות, עד שמהר מאוד קרה מה שהיה צפוי: המשרד הפך לא יעיל, חסר שקיפות, נגוע בפוליטיקה ופועל בגבולות האפורים שמחוץ לחוקה. העובדה שגם 20 שנה אחר כך אף אחד לא חושב לבטל את המשרד הזה, מעידה על גודל הטראומה הפוליטית של וושינגטון.
מיליטריזציה של המשטרה
יחידות משטרה בארה"ב של אחרי 11 בספטמבר לא דומות למה שהיו לפניו. המשרד לביטחון פנים דאג לצייד אותן בשאריות של ציוד קרבי שחזר מאפגניסטן ומעיראק, וכחולי המדים החלו להיראות יותר ויותר כמו חיילי מארינס. מחזות של שוטרים נוהגים בטנקים ומצוידים בנשק תקיפה, מסתובבים בעיקר בשכונות שחורות, הם עכשיו שגרה. מי שאמורים "להגן על קהילות ולשרת אותן" הפכו בשני העשורים האחרונים לכוח כיבוש.
נשיא מלך
שבוע אחרי 11 בספטמבר חתם ג'ורג' בוש על מה שמכונה AUMF (Authorization for the Use of Military Force), חוק שלמעשה העניק לנשיא חופש להחליט על פעולות צבאיות בעצמו. בעוד לנשיא ארה"ב יש בדרך כלל מרחב תנועה גדול יחסית בענייני חוץ, פעולות צבאיות ובוודאי הכרזות מלחמה חייבות לקבל אישור מהקונגרס. ה-AUMF של 2001 (שחוּדש שנה אחר כך, לפני היציאה למלחמת עיראק) היה כל כך נרחב בהגדרת המטרות שאת תקיפתן יכול נשיא לאשר לבדו, שהוא למעשה הפך את נשיא ארה"ב לסוג של מלך בכל הקשור למלחמות.
16 צפייה בגלריה
הנשיא ג'ורג' בוש הבן. הפך ל"מלך של מלחמות"
(צילום: Eric Draper / George W. Bush Presidential Library and Museum)
ב-20 השנים שחלפו מאז, לשום נשיא לא היה אינטרס לבקש את ביטול החוק – ברק אובמה אמנם קרא לקונגרס לעשות זאת, אבל לא ממש נלחם על כך, וגם חברי הקונגרס העדיפו להשאיר את הסטטוס קוו הזה, כדי שלא יצטרכו לבצע הצבעות שנויות במחלוקת שיחזרו אליהם אחר כך כמו בומרנג. בחודש שעבר הצביע בית הנבחרים, ברוב דו-מפלגתי גדול, בעד ביטול AUMF, ונראה כי יש לכך רוב גם בסנאט. הנשיא ג'ו ביידן הבטיח לחתום על הביטול אם יגיע לשולחנו.
איסלאמופוביה
המוסלמים הם קצת יותר מאחוז אחד מאוכלוסיית ארה"ב, אבל הם, בפער גדול, הקבוצה הדמוגרפית הנרדפת ביותר – גם על-ידי סתם אמריקנים בורים, אבל גם על-ידי שירותי הביטחון. ב-20 השנים האחרונות הוגשו בארה"ב מאות תביעות על פגיעה בזכויות האזרח של מוסלמים אמריקנים – מהאזנות סתר במסגדים ועד חיפושים ללא צו. נרשמו גם אלפי תקיפות אלימות פיזיות שכוונו נגד מוסלמים, בהן תקיפות נגד בני דתות אחרות, בעיקר סיקים, שאמריקנים חשבו שהם מוסלמים.
16 צפייה בגלריה
בוש הדגיש "אנחנו לא במלחמה עם האיסלאם", אבל זה לא מה שהרגישו מוסלמים בארה"ב
(צילום: shutterstock)
בחודשים הראשונים שאחרי פיגועי 11 בספטמבר עשה ג'ורג' בוש מאמץ גדול להבהיר שארה"ב אינה נמצאת במלחמה עם האיסלאם, והוא אפילו ביקר במסגד, אבל זה לא מה שהרגישו מוסלמים אמריקנים, והריקושטים מתגלגלים עד היום.
מחלות
מספר הקורבנות האמיתי של פיגועי 11 בספטמבר גבוה בהרבה מהמספר הרשמי, העומד על 2,977. לפחות 400 אלף איש נחשפו לאבק הרעיל שהותירו אחריהם הבניינים המרוסקים, ו-18,000 איש חלו במחלות שנקבע כי יש להן קשר ישיר לפיגועים. לפי World Trade Center Health Program, זרוע ממשלתית המטפלת בחולים האלה, עד 11 בספטמבר 2020 מתו 3,496 איש ממחלות שונות הקשורות למתקפת הטרור, בעיקר סרטן ומחלות ריאה קשות.
16 צפייה בגלריה
האמריקנית מרסי בורדרס, שתועדה מכוסה אבק בורחת מאזור קריסת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר. 14 שנים אחר כך מתה מסרטן
(צילום: AFP)
טלוויזיה וקולנוע
הסדרה "24" צולמה לפני 11 בספטמבר, ושידור פרק הבכורה שלה נדחה בכמה שבועות בגלל הפיגועים, אבל באמריקה אסונו של אחד הוא כמעט תמיד שׂשֹוׂנו של אחר. ניין אילבן פתח את הדלת לז'אנר שלם של סרטים וסדרות טלוויזיה שבכולם נלחמה אמריקה במחבלים מוסלמים, והגיבורים תמיד היו גברים מיוסרים, קשוחים-אך-רגישים, שנאלצו לקבל החלטות לא מוסריות כדי להגן על ארה"ב. "הומלנד" הייתה כנראה הפעם הראשונה שבה סדרת פוסט-ניין-אילבן גם הפגינה ייסורי מצפון בנוגע לנזקים שעשתה אמריקה לעצמה ולעולם בשל האופן שבו הגיבה לפיגועים.
פוקס ניוז
ערוץ הטלוויזיה הימני נוסד באמצע שנות ה-90, כשרופרט מרדוק זיהה במדויק רעב גדול בצד השמרני של אמריקה לערוץ חדשות שידבר רק אל הצד הזה. פוקס ניוז עשה לעצמו שֵם בימי פרשת ביל קלינטון ומוניקה לווינסקי, אבל אחרי 11 בספטמבר כבר הפך לערוץ החדשות בכבלים הנצפה ביותר באמריקה. מה שהתחיל בסלוגן "אנחנו נדווח, אתם תחליטו", הפך ב-15 השנים האחרונות לזרוע פרופגנדה של המפלגה הרפובליקנית, ולאחד הקטליזטורים המשמעותיים ביותר בפילוג הפוליטי הכמעט בלתי אפשרי לאיחוי באמריקה של היום.
16 צפייה בגלריה
הנשיא טראמפ (שוב) מתארח בפוקס ניוז. אחרי 11 בספטמבר הפך לערוץ החדשות הנצפה באמריקה
(צילום: )
גואנטנמו
כחלק מהחופש הבלתי מוגבל שקיבל ג'ורג' בוש בשם "המלחמה בטרור" הפך מפרץ גואנטנמו, אזור השייך רשמית לקובה, לבית כלא לחשודים בפעולות טרור. מכיוון שהוא שוכן מחוץ לטריטוריה של ארה"ב, הפעילות בו לא הייתה כפופה לחוקה האמריקנית או לבתי המשפט, ואלפי חשודים נכלאו בו למשך שנים בלי משפט. 20 שנה אחרי, "גיטמו" – כפי שהוא מכונה – עדיין קיים.
עינויים
ב-2006 הודה ג'ורג' בוש לראשונה כי ארה"ב מפעילה מאז 11 בספטמבר Black Sites שמנוהלים בידי ה-CIA. תחקירים עיתונאיים גילו כי מדובר בתאי מעצר מאולתרים, במדינות בעלות ברית של ארה"ב במזרח התיכון, ואפילו בסתם ספינות של הצבא האמריקני, שבהם עוברים חשודים בטרור חקירות שאין עליהן שום פיקוח או הגבלות. בעקבות עדויות על עינויים מזעזעים שהתחוללו בהם ותגובות חריפות ברחבי העולם, הופסק, לפחות רשמית, השימוש באתרים האלה.
הגירה
11 בספטמבר הביא את תחילת גל ההתנגדות להגירה, שבסופו של דבר הוליד את הנשיאות של דונלד טראמפ. כחלק מהפאניקה הכללית שאחזה בה, זרקה ארה"ב לפח את ה-DNA שלה כמדינת מהגרים, ומאז ההתנגדות הימנית למהגרים בעלי צבע עור ספציפי למדי רק מתגברת בכל שנה. ההשפעה על הנכונות לקלוט פליטים למדינת פסל החירות הייתה הרסנית במיוחד: מ-90,000 פליטים שהתקבלו באמריקה בשנה שלפני 11 בספטמבר ירד המספר ל-10,000 בשנה שעברה.
בן לאדן
בדיוק עשר שנים אחרי שהוציא לפועל פיגוע טרור כל כך ספקטקולרי, שעד היום נראה יותר כמו סרט הוליוודי מאשר כמו מציאות מחרידה, הצליחה סוף סוף ארה"ב לסגור את החשבון עם מנהיג אל-קאעידה אוסמה בן לאדן. חיסולו אולי נתן תחושה של קלוז'ר, אבל ממרחק של 20 שנה נראה כי ההצלחה של בן לאדן באותו יום הייתה גדולה הרבה יותר מכפי שהוא יכול היה לחלום. הנזק שנגרם לנשמה של ארה"ב נראה בלתי הפיך.
הגירעון הלאומי
ב-11 בספטמבר 2001 עמד הגירעון של ארה"ב על 5.7 טריליון דולר. 20 שנה, שתי מלחמות ושני משברים כלכליים אחרי, החוב עומד על 28 טריליון דולר, והוא יצמח בעשרות אלפי דולרים בזמן שייקח לכם לקרוא את הכתבה הזו.
שינויי אקלים
פיגועי 11 בספטמבר הכניסו את העולם, בין היתר, לפאניקת אנרגיה. בוש הבן יצא למלחמה שנייה בעיראק, שנועדה – בדיוק כמו המלחמה שאליה יצא בוש האב ב-1990 – להבטיח שליטה במקורות הנפט במסווה של מציאת נשק דמיוני להשמדה המונית. המשך התלות בנפט גרם לדחייה הרסנית של המאבק בשינויי האקלים.
מלחמות ללא סוף – וללא ניצחון
20 שנה באפגניסטן ויותר מעשור בעיראק לא נתנו לאמריקנים אפילו תמונת ניצחון להתנחם בה. חיסול בן לאדן היה אולי רגע כזה, אבל הוא חלף במהירות והמלחמות נותרו.
16 צפייה בגלריה
אנשי הטליבאן חוזרים לקאבול בצל נסיגת ארה"ב, בחודש שעבר. 20 שנות מלחמה, וכלום לא השתנה
(צילום: EPA)
השפה
הביטוי "ניין אילבן" (9/11) שבו משתמשים האמריקנים שונה לגמרי מהדרך שבה הם נוהגים לבטא תאריכים באנגלית. יום העצמאות, למשל, הוא תמיד July Fourth או Fourth of July, אבל הוא אף פעם לא Seven Four. עם השנים הפכה צורת הביטוי הזו מיוחדת למקרי טרור ואירועים ביטחוניים: כך למשל הפיגוע בלונדון ב-7 ביולי 2005 הוא "סבן סבן" (7/7) וההתקפה של תומכי טראמפ על הקונגרס היא "סיקס וואן" (6 בינואר).
איחוד לאומי אחרון
ארה"ב של 12 בספטמבר הייתה מעין הגשמה של חלום האיחוד האמריקני. 300 מיליון איש שבדרך כלל לא מסכימים על כלום שמו את כל המחלוקות בצד, ובכו יחד. התמיכה בג'ורג' בוש אחרי הפיגועים הגיעה ל-95%, רודי ג'וליאני הפך ל"ראש העיר של אמריקה", וכולם אפו עוגות לכבאים ולשוטרים. באופן טבעי כמובן זה נגמר די מהר: בוש בזבז את כל הרצון הטוב הזה על מלחמת עיראק, וב-19 השנים האחרונות התבצרו שני חלקי אמריקה עמוק מתמיד בפינות שלהם.
16 צפייה בגלריה
ראש העיר ניו יורק ב-11 בספטמבר 2001 רודי ג'וליאני. זכה להערצה על ניהול המשבר, היום נחשב על-ידי רבים לדמות נלעגת
(צילום: AP)
התשובה לשאלה אם אמריקה של היום יכולה להתאחד כך אם חלילה תעמוד שוב בפני קטסטרופה כזו היא "כנראה שלא". היא לא יכולה להתאחד אפילו מאחורי מאבק במגיפה.
