פחות מחודש לתחילת שנת הלימודים בבתי הספר, ובמשרדי הממשלה השונים עדיין מתווכחים אם לפתוח אותה כסדרה, על רקע העלייה בתחלואה בנגיף הקורונה. הוויכוח הנוכחי הוא עוד חוליה בשרשרת של אתגרים עמם נאלצו להתמודד תלמידים, מורים והורים מאז פרוץ המגפה, שהביאה עמה שינויים מהירים ומרחיקי לכת באופן הלמידה, והרבה אי ודאות. אבל פרט לאתגרים, גם אם קשה לראות זאת עכשיו, התקופה הזו מביאה איתה גם הזדמנויות רבות בתחום החינוך, שכבר לא יחזור להיראות כמו שהכרנו פעם - כך אומר אנתוני סלסיטו, סגן נשיא במיקרוסופט העולמית שמוביל את תחום החינוך בחברת הענק, בשיחה עם ynet.
עוד כתבות בשבילכם:
במסגרת תפקידו, סלסיטו נפגש עם אנשי חינוך מכל העולם, כדי להבין כיצד ניתן לענות על צרכיהם במוצרים ובשירותים שמציעה החברה. ואם תהיתם מה בכלל הקשר בין יצרנית ווינדוס לבין חינוך, אלה חלק מהכלים שמציעים בחברה לאנשי ומוסדות חינוך - תוכנות אופיס 365 ו-Teams (תוכנת הקולבורציה של מיקרוסופט שמשמשת לצרכים פנים-ארגוניים כמו שיחות וידאו, התכתבויות ועוד) שנמצאות בשימוש גם בעולם החינוך; גרסה חינוכית של המשחק הפופולרי "מיינקראפט", באמצעותו תלמידים לומדים כישורים כמו שיתוף פעולה, תכנות ואפילו היסטוריה; הכלי Immersive Reader שמסייע בלימוד קריאה, ותומך גם בתלמידים שלומדים שפה שנייה, או בעלי לקויות למידה כמו דיסלקציה ודיסגרפיה; Flipgrid, פלטפורמה לדיונים בווידאו ועוד. "למיקרוסופט יש מחויבות עמוקה לחינוך", אומר סלסיטו. "אנחנו מספקים כלים שיעזרו לבתי ספר להפיק תובנות כדי שיקבלו החלטות אפקטיביות לגבי תהליך הלמידה, ולהבין איך לשמור על הסביבה בטוחה ומכילה עבור תלמידים מכל הסוגים. מרכז המחנכים של מיקרוסופט, מספק תכניות לימוד למורים כדי שיוכלו להתכונן לדרכים בהן טכנולוגיה תוכל לעזור להם בכיתות, להתפתח ולהשתמש בטכניקות שונות, כמו למידה היברידית ומרחוק, למידה מבוססת משחקים ועוד".
"אחד הדברים שמנהלי בתי ספר צריכים ללמוד בכל העולם זה שאנחנו לא הולכים לחזור למה שהכרנו. אופן החשיבה על טכנולוגיה התהפך", אומר סלסיטו. "בעבר, מנהלים התמקדו ברכישת טכנולוגיה עבור סביבת בית הספר. תלמידים קיבלו גישה למכשירים בכיתות, בזמן שהם עם שאר התלמידים והמורה, החזירו אותם בסוף היום, ובבית היו מנותקים. היום אנחנו חייבים להיות מודעים יותר ליכולת של טכנולוגיה לחבר אותנו להזדמנויות ללמידה, ואחד לשני, גם כשאנחנו לא נמצאים פנים אל פנים, ומנגד להיות יותר מכווני מטרה לגבי ניצול הזמן שלנו יחד כשאנחנו שוב בבית הספר. בארה"ב למשל, היינו מרוחקים רוב המגפה, אבל בזכות החיסונים באביב האחרון הייתה הרבה למידה בבתי הספר, אבל היו תלמידים ששאלו בסוף היום למה לא יכלו לעשות את כל מה שעשו בכיתה מרחוק. אנחנו צריכים להכיר בזה שלמדנו איך לשתף פעולה, להשתמש בכלי אודיו ו-וידאו, לעבוד יחד על מסמכים, כשאנחנו לא יחד. מורים ותלמידים ימשיכו להשתפר בשימוש בכלים דיגיטליים, ונצטרך לחשוב איך לשנות את הסביבה כדי ליצור הבדלה בין הנוף הדיגיטלי שימשיך להתקיים, לבין המציאות פנים אל פנים".
אז גם בעולם שאחרי הקורונה, המודל יהיה של חינוך היברידי יותר?
"בהחלט, למידה היברידית תהפוך לדעתי ל'נורמלי החדש'. תהליך המעבר הזה התרחש גם לפני הקורונה, אבל בקורונה דברים שהיו בתכנון, הפכו להכרח. אם נרצה שתלמידים יחזרו עכשיו לחשוב שהזמן בו הם לומדים הוא רק הזמן בו הם בכיתה - זה צעד ענק אחורה. האפשרות ללמוד בכל זמן, מכל מקום, היא פרדיגמה רחבה בהרבה עבור אנשי חינוך, שיכולים לתמוך ולנווט את התלמידים שלהם בתוכה. כבר אימנו את השריר שמאפשר לנו לשתף פעולה, וללמוד מעבר ליום לימודים של 6-8 שעות, וזה משחרר חיים שלמים של למידה משמעותית בהרבה. לצורך זה נצטרך לספק משאבי לימוד דיגיטליים לתלמידים, מה שלא רק יהפוך אותם לזמינים יותר, אלא גם יחסוך עלויות בטווח הארוך. בנוסף נצטרך הרבה יותר דאטה כדי לספק תובנות שיעזרו לבצע התאמה אישית של תהליך הלמידה וגם יעזרו לאנשי החינוך למצוא כלים שונים עבורם".
4 צפייה בגלריה
"אם תלמידים יחזרו לחשוב שהם לומדים רק כשהם בכתה - זה צעד ענק אחורה"
(צילום: Shutterstock)
מה לגבי הפגיעה בהורים? כדי לאפשר למידה מרחוק, בגילאים מסוימים הורים חייבים להישאר עם הילדים בבית.
"זה בהחלט נכון", אומר סלסיטו. "בעולם שבו הורים עובדים מהבית, למידה מרחוק זה קל, וכשהורים עובדים בחוץ וילדים נשארים בבית זה לא יעבוד. אבל כשאני מדבר על למידה היברידית, זה לא בהכרח במהלך יום הלימודים", הוא מדגיש ומסביר - "הקונספט של למידה הפוכה יהפוך ליותר נפוץ - במקום שיעורי בית, אולי בשעות שאחרי יום הלימודים, תלמידים יצפו בהרצאה מקוונת, או ילמדו דרך קורס דיגיטלי. למחרת, הם יגיעו ללימודים מלאי אנרגיות ממה שלמדו, ויעבדו על פרויקט בצוות או ישתפו ברגשות שלהם. אנשים חושבים שלמידה היברידית או מרוחקת קשורה לשימוש במחשב. אבל בפועל הנקודה היא לא רק שילוב חוויות פיזיות ודיגיטליות, אלא שילוב שיטות לימוד וקונספטים - כמו שילוב של צפייה בווידאו, עם השתתפות בהרצאה פיזית, למידה דרך פרויקטים, רפלקציות אישיות עם המחנך, או לעשות מדיטציה בכתה. הטכנולוגיה פשוט תאפשר את כל זה לאנשי חינוך. זה ידרוש מהם לאמץ דרכי לימוד חדשניות, וזה מסע שאני חושב שהתחלנו במהלך תקופת הקורונה".
"הטכנולוגיה בענן תיצור קצת יותר שוויון הזדמנויות, כי אנחנו נראה דברים מאוד חדשניים קורים בבתי ספר עם מעט משאבים טכנולוגיים. באופן כללי, הולך להיות הרבה יותר קל לבתי ספר לנהל את הטכנולוגיות. ראינו את זה בקורונה - את היכולת לעבור לדיגיטל בלי השקעה במשאבים דיגיטליים בגלל הכוח של הענן, מה שפעם הצריך תשתיות ומומחי IT"
לסלסיטו חשוב שהשיעורים החשובים שהעוסקים בחינוך למדו בתקופות של סגרים וריחוק חברתי, לא ילכו לאיבוד גם בתקופת פוסט-קורונה. אחד מהם נוגע לאופן שבו מורים התמודדו עם הצורך לספק תמיכה רגשית לתלמידים בזמנים המאתגרים הללו. "המפתח להתמודדות הוא בהתנהגות אנושית יותר, ומודעות לצורך ברפלקציה על רגשות, כי כולנו חיים בזמנים של אי ודאות, ומורים צריכים להיות רגישים לזה. שמעתי ממורים שסיפורי ההצלחה שלהם בתקופה הזו תמיד קשורים ליכולת ליצור קשר אנושי יותר. היו מורים שאמרו שמעולם לא הרגישו אנושיים יותר עם התלמידים שלהם מאשר כשהיו רחוקים, כי הם הסירו את המחסומים, היו על אותו מסך כמו התלמידים, בשונה מאשר לפני הכיתה. כולם היו בבית, עם חיות המחמד, פעמון דלת שמצלצל ודברים שכולנו מתמודדים איתם כבני אדם. זה דבר חיובי שאפשר לקחת הלאה. פרקטיקה טובה נוספת הייתה לפתוח את השיעור עם בדיקה איך כולם מרגישים. הוספנו ל-Teams כלי בשם 'Reflect', שבאמצעותו תלמידים יכולים לסמן בתחילת שיעור איך הם מרגישים, זה לא גלוי לשאר התלמידים, ואם המורה מזהה משהו לאורך זמן הוא יכול להתייחס אליו".
שיעור חשוב נוסף שנוגע לתקופה הזו, מייחס סלסיטו להכרה בערך של המורים. "זה אחד הדברים המרכזיים שראינו בחינוך. לפני הקורונה, במשך יותר מדי זמן שמעתי ממחנכים שהם חוששים שעליית הטכנולוגיה תאיים על הערך שלהם, וניסיתי לומר להם שזה לעולם לא יקרה. כשכולם עברו ללמידה מרחוק זה הוכיח את זה - הערכנו אפילו יותר את התפקיד של מורים. העולם קיבל תזכורת לערך המהותי שלהם עבור תלמידים, ולכך שעבודת החינוך תהיה אפילו בעלת השפעה גדולה יותר בעולם שמלא בטכנולוגיה. אני חושב שבמהלך הקורונה למדנו הרבה על בסיס יום-יומי, אבל גם קיבלנו תזכורת לדברים שידענו במשך הרבה זמן. וההכרה הזו בערך של אנשי החינוך צריכה להישאר גם אחרי הקורונה".
אתגר נוסף לשילוב של טכנולוגיות בחינוך הוא שאנשים או חברות עם פחות משאבים נשארים מאחור. איך מתמודדים עם זה?
"אי שוויון הזדמנויות בחינוך הוא דוגמה נוספת לדבר שהיה קיים עוד לפני תקופת הקורונה, במקרה הזה לבעיה שהתמודדנו איתה - והתגברה בתקופה הזו. זה הפך למציאות ברורה אף יותר שאנחנו חייבים לפתור. גישה לטכנולוגיה היא זכות ולא פריבילגיה לכל תלמיד על הכדור. אני מקווה שממשלות, ומנהיגים בתחום החינוך, ראו את החשיבות בצורך בחיבור דיגיטלי וגישה לטכנולוגיה. מנהיגים מתחילים להבין שמה שדרוש כדי לשפר את הכלכלה, לייצר עוד עבודות, ולבנות צמיחה בת קיימא - מתחיל בחינוך. זה לא מתחיל בלהשקיע במתן זיכוי מס לתמיכה בתאגידים, זה עשוי לעזור אבל זה לא יוצר בסיס לעבודות בעתיד. בנוסף, רוב שרי האוצר מכירים בכך שטכנולוגיה תהיה מרכיב בצמיחה הזו. אז נהיה חייבים לתמוך בחינוך וגישה לטכנולוגיה. יש הרבה צעדים שאפשר לעשות כדי לאמץ טכנולוגיות חדשות", אומר סלסיטו ומוסיף כי במיקרוסופט משתפים פעולה עם ארגונים כמו אונסק"ו ויוניסף כדי להציע פתרונות טכנולוגיים מתאימים ומקומיים לסוגיה במדינות עניות.
סלסיטו גם מבטא אופטימיות מסוימת בעניין שנובעת מעצם ההתקדמות הטכנולוגית, שמאפשרת לעשות יותר - בפחות: "הטכנולוגיה בענן תיצור קצת יותר שוויון הזדמנויות, כי אנחנו נראה דברים מאוד חדשניים קורים בבתי ספר עם מעט משאבים טכנולוגיים. באופן כללי, הולך להיות הרבה יותר קל לבתי ספר לנהל את הטכנולוגיות. ראינו את זה בקורונה - את היכולת לעבור לדיגיטל בלי השקעה במשאבים דיגיטליים בגלל הכוח של הענן, מה שפעם הצריך תשתיות ומומחי IT. נוכל לעשות דברים יותר ויותר עוצמתיים. היום אפשר לשתף פעולה, לכתוב מסמכים, לשחק משחקים באמצעות אפליקציות. וכל זה נעשה עם הרבה פחות משאבים ממה שהיינו צריכים רק לפני חמש שנים".
הכנה לעולם העבודה העתידי
פרט לשינויים שסלסיטו חוזה בעולם החינוך שיתבטאו בלמידה היברידית, סלסיטו אומר כי שינוי חשוב נוסף נוגע להכנת סטודנטים ותלמידים לעולם העבודה. "במהלך הקורונה הייתה טרנספורמציה בחינוך, אבל גם בעולם העבודה. אוניברסיטאות במיוחד צריכות להציע ערך לסטודנטים שמשלמים שכר לימוד, ועבור רוב הסטודנטים הערך הזה הוא בהכנה למקום העבודה העתידי שלהם. אבל זה יידרש גם בתיכונים".
איך אפשר לדעת איזה כישורים סטודנטים יצטרכו בעבודה, כשהמציאות משתנה כל כך?
"זה מתחיל בכישורים בסיסיים שהיינו צריכים בעבר ואנחנו עדיין צריכים - כמו סקרנות, שיתוף פעולה, יצירתיות, תקשורת. מעבר לכך, אנחנו משתמשים בנתונים של לינקדאין (רשת חברתית שמתמקדת בחיפושי עבודה ובעולם המקצועי בכלל, שמיקרוסופט רכשה) כדי להבין דרך 7 מיליון הפרופילים שבה, לאילו עבודות וכישורים יש דרישה צומחת. הוצאנו את המידע הזה לכלי בשם Career Coach שנמצא בתוך Teams, והוא מייצר את ההקשרים בין כישורים לקריירות לשני הכיוונים - תלמיד שחושב שהוא מאוד טוב במשהו, יוכל לראות שם נתיבי למידה וקריירה לתפקידים שהוא אולי לא ידע שקיימים, ואם סטודנט כבר יודע שהוא רוצה להיות ביולוג ימי, הכלי יסביר לו על כישורים שהוא צריך, וייתן המלצות למשאבים דיגיטליים שזמינים לו באוניברסיטה בה הוא לומד, המלצות לקורסים, ובוגרים מהתחום שניתן לקשר אותו אליהם".
איך לדעתך תיראה הכיתה של העתיד?
"אכפת לי יותר איך היא תרגיש. כיתות העתיד לא יהיו חייבות להיות חלל פיזי, אלא מקום או דבר שיוצר יכולת פעולה אצל תלמידים, שמעצים אותם לצפות ליותר מהעתיד שלהם, ועוזר להם עם הכלים שהם צריכים כדי להגיע ליותר. הכיתה העתידית תהיה שונה. היא תהיה במקומות שונים, זמנים וממדים שונים - דיגיטלי ופיזי. לדעתי השינוי לא יתבטא רק בכתה אלא בכל בית הספר שיהיה גמיש יותר, עם חללים מגוונים בשל עירוב שיטות למידה שונות. אולי יהיה בו אודיטוריום מסורתי נהדר, אבל יהיה רק אחד כזה בבית הספר, וכשמורה יעביר הרצאה מסורתית או שתלמידים יעבירו פרזנטציות הם ישתמשו בו. אבל יהיו בו גם הרבה מרחבי שיתוף פעולה. כך שהשינוי הוא גדול יותר מאשר מה שקורה בכיתה. כי עכשיו אני רואה כיתות שהופכות לגמישות, למשל עם כיסאות ורהיטים שיכולים לזוז, אבל אני חושב שנראה בתי ספר שמאמצים גישה הוליסטית יותר, לעומת הרעין של הרבה חללי כיתה כאלה שיהיו גמישים, אבל זהים".
סלסיטו אף מציין כי בעתיד, נראה שילוב גדול יותר של בינה מלאכותית בתחום החינוך. "עתיד בתי הספר והלמידה יאופיין בגישה טובה יותר לדאטה ותובנות ללמידה מותאמת אישית, בתור מחנך אני רוצה לקבל מושג איך לספק לכל תלמיד את החומרים הנכונים בזמן הנכון, ובסגנון הלמידה הנכון, ובינה מלאכותית בהחלט תסייע ביצירת הקשרים, ובלספק תובנות, וגם תהיה כלי בו תלמידים יכולים להשתמש כדי לפתור בעיות".
הוא מסכם את השיחה בכך שהאתגר החינוכי הגדול עוד לפנינו - "בשלבים שאחרי המגפה, השאלות והאפשרויות האמיתיות יתחילו. האם המנהיגים בתחום החינוך ירצו לחזור למה שהיה קודם, ייתפסו לנוסטלגיה, וכך יאבדו הרבה מהדברים החשובים שהם למדו? מנגד - האם הם יעשו מעבר חד מדי לדיגיטל ולא יאמצו את מה שמיוחד באינטראקציה פנים אל פנים? צריך לשאול מה הערך של בית הספר, ומה להיות בבית הספר אפילו אומר במציאות החדשה הזו? אנחנו נראה הצלחה עתידית אצל מי שיאמץ את הלך הרוח הנכון, שיאפשר לו לתמוך בתלמידים, ללמוד מעמיתים, ולהסתגל לבניית תרבות וסביבה שיצליחו בעולם החדש. אלה הדברים שנצטרך כשנתקדם הלאה. טכנולוגיה תהיה חלק מזה, אבל זה מתחיל מאנשים".
