הלחימה בין אזרבייג'ן לכוחות הארמניים במובלעת נגורנו קרבאך שבקווקז נכנסה הבוקר (יום ד') ליומה ה-11, והפסקת אש עדיין לא נראית באופק. יותר מ-200 בני אדם נהרגו כבר ועוד מאות נפצעו בסבב הלחימה הנוכחי, ובשבוע שעבר דווח גם על זליגה ראשונה של הירי לתוך איראן השכנה ועל פציעתו של ילד שם מרסיס של פגז. אל מול הקרבות בנגורנו קרבאך מוצא עצמו המשטר האיראני בסבך של אינטרסים – ביטחוניים, מדיניים, כלכליים ודתיים, והמטרה שלו ברורה: להביא לסיום מהיר של הקרבות.
המלחמה בקווקז – סיקור נרחב ב-ynet:
• ארדואן, נגורנו קרבאך – והמחיר לישראל
• לוחמים להשכרה: סורים בקרבות בקווקז
• שבוע לחימה שני: "טילים לעומק אזרבייג'ן"
• על מה נלחמים בנגורנו קרבאך? מדריך מקוצר
הרס בנגורנו קרבאך ותיעוד הירי הארמני
(צילום: רויטרס)
13 צפייה בגלריה
מנהיג איראן חמינאי. לא להרגיז את האזרים, לא לאבד את ירבאן
(צילום: AFP, shutterstock)
כשהסכסוך בין אזרבייג'ן לארמניה בנגורנו קרבאך התלקח לכדי מלחמה של ממש בתחילת שנות ה-90, איראן לא הזדרזה לעמוד לצד אזרבייג'ן, הרפובליקה המוסלמית היחידה מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר שיש בה רוב שיעי (כמו באיראן). יתרה מכך, טהרן אף שימשה למעשה ציר אספקה עיקרי של סחורות כמו נפט וגז לארמניה הנוצרית, ובכך סייעה למאמץ המלחמתי שלה.
במהלך השנים התפרסמו אומנם כמה דיווחים על הירתמות של לוחמים איראנים לצדה של אזרבייג'ן בלחימה בנגורנו קרבאך, ומפקד משמרות המהפכה בשנות ה-90 מוחסן רזאי אף טען אז כי איראנים שנלחמו שם מטעם משמרות המהפכה נהרגו ונפצעו בקרבות, אולם מהימנותם של דיווחים אלה אינה ברורה.
מאז ראשית שנות ה-90 ניחנים היחסים בין איראן לאזרבייג'ן במתיחות רבה, והם ידעו עליות ומורדות. המתיחות הזו נסובה בעיקר סביב שתי סוגיות, והראשונה שבהן היא החשש האיראני מפני התחזקות שאיפות בדלניות בקרב המיעוט האזרי הגדול החי באיראן (כ-20% מאוכלוסיית המדינה).
תסיסה במגרש הכדורגל
ככלל, השתלבות האזרים באיראן נחשבת מוצלחת למדי יחסית ליתר המיעוטים האתניים-לשוניים הקיימים בה, ומנהיג איראן עלי חמינאי הוא בעצמו אזרי למחצה. רוב האזרים רואים עצמם כפטריוטים איראנים (אף כי אינם פרסים), בין היתר משום שבמשך מאות שנים הם היו למעשה האליטה הפוליטית באיראן, עד עליית השושלת הפהלווית, השושלת המלוכנית האחרונה ששלטה במדינה (מ-1925 ועד למהפכה ב-1979).
עם זאת, מדי פעם עולה המתיחות האתנית בין אזרים לפרסים אל מעל לפני השטח. כך למשל פרצו במאי 2006 מהומות בעיר תבריז ובערים נוספות במחוזות האזריים באיראן, לאחר שהעיתון הממשלתי "איראן" פרסם קריקטורה שבה הוצג דובר טורקית-אזרית כג'וק. בנובמבר 2015 פרצו הפגנות מחאה בכמה ערים מרכזיות בצפון איראן, משום שהטלוויזיה האיראנית שידרה תוכנית ילדים ששמה ללעג את בני המיעוט האזרי. במשחקי כדורגל בין קבוצת "תראקתור סאזי" מתבריז לבין קבוצות איראניות אחרות נשמעות לעיתים סיסמאות תמיכה באזרבייג'ן ואף קריאות בדלניות בנוסח "דרום אזרבייג'ן אינה איראן".
ניסיון של הממשל האזרי לקדם את התפיסה הרואה במחוזות המאוכלסים על-ידי אזרים בצפון איראן חלק בלתי נפרד מאזרבייג'ן העצמאית, הוא סוגיה המטרידה את איראן זה שנים. אמצעי תקשורת איראניים אף איימו בעבר כי אם ממשלת אזרבייג'ן לא תשנה את מדיניותה המעודדת בדלנות אזרית באיראן, טהרן עלולה לדרוש להשיב אליה את שטחי הקווקז שהועברו מידיה לידי רוסיה במסגרת הסכמים שנחתמו בין שתי המדינות במאה ה-19.
נוסף על הסוגיה האתנית מעודדת את המתיחות בין טהרן לבאקו גם המעורבות הישראלית הגוברת באזרבייג'ן, ובעיקר הסיוע הצבאי והדיווחים על שיתוף פעולה מודיעיני בין באקו לירושלים. חילוקי דעות בנוגע לזכויות בים הכספי, מחלוקות סביב השקעות משותפות בשוק האנרגיה, הנטיות הפרו-מערביות של אזרבייג'ן וההאשמות שמפנה באקו נגד איראן, שלפיהן היא תומכת בגורמי אופוזיציה איסלאמיסטיים באזרבייג'ן, תרמו אף הם למתיחות בין שתי המדינות. עם זאת חשוב לזכור כי השתיים ממשיכות לקיים יחסים כלכליים ומסחריים ענפים ביניהן, ובשנים האחרונות הן עשו מאמצים לחזק את הקשרים.
ארמנים במג'לס ודי לכיבוש
במקביל מקיימת איראן יחסים מדיניים וכלכליים נרחבים עם ארמניה. היחסים הכלכליים והמסחריים בין המדינות משרתים היטב את האינטרסים של שתיהן: את ארמניה כדי לעקוף את מגבלות הסחר בשל המצור הכלכלי שמטילות עליה שכנותיה אזרבייג'ן וטורקיה, ואת איראן כדי לעקוף את הסנקציות הכלכליות שמוטלות עליה עצמה. ראוי לציין כי באיראן יש קהילה קטנה יחסית של כ-100 אלף ארמנים, ובדומה ליתר המיעוטים הדתיים שם (יהודים, זורואסטרים ונוצרים-אשורים) היא זוכה לייצוג משוריין במג'לס (שני נציגים ארמנים).
על רקע זה, חידוש הקרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן מעמיד את איראן בפני אתגר לא פשוט. מחד גיסא היא מחויבת לקשרים הטובים שלה עם ארמניה, ומובן כי גם עמדת רוסיה, שותפתה האסטרטגית של איראן, הניצבת לצד ארמניה, משפיעה על העמדה האיראנית. מאידך גיסא, איראן רגישה מאוד לסוגיה האתנית וחוששת מהתפרצות של מחאה בקרב המיעוט האזרי בשטחה. אם עד לסוף השבוע האחרון היה מדובר בחשש תיאורטי בלבד, הרי שבמהלכו פרצו כמה הפגנות בהשתתפות מאות בני אדם בתבריז ובערים נוספות במחוזות האזריים בצפון איראן. בהפנות הללו נשמעו קריאות בזכות אזרבייג'ן, ובכמה מקרים פוזרו המפגינים על-ידי כוחות ביטחון הפנים. ההפגנות מעידות בבירור על הפוטנציאל הנפיץ הטמון בהמשך העימות בקווקז.
בכירים איראנים מנסים להרגיע את הרוחות בקרב בני המיעוט האזרי בצפון איראן, בין היתר באמצעות הצהרות תמיכה באזרבייג'ן מצד נציגי המנהיג העליון חמינאי במחוזות המאוכלסים על-ידי אזרים-איראנים. בסוף השבוע שעבר פרסמו ארבעת נציגי המנהיג במחוזות מזרח-אזרבייג'ן, ארדביל, זנג'אן ומערב-אזרבייג'ן הצהרה מיוחדת שבה נאמר כי חבל נגורנו קרבאך הוא חלק בלתי נפרד מאזרבייג'ן. בכירים איראנים, בהם גם יועצו הבכיר של מנהיג איראן, אף הביעו בימים האחרונים תמיכה בלכידותה הטריטוריאלית של אזרבייג'ן וקראו לארמניה לשים קץ לכיבוש החבל. גם כמה חברי מג'לס המייצגים את המחוזות האזריים בפרלמנט האיראני פרסמו תמיכה חד-משמעית באזרבייג'ן, וקראו למשרד החוץ האיראני לאמץ עמדה דומה.
בסיכומו של דבר, נראה שלאיראן יש אינטרס ברור להביא את העימות בין ארמניה לאזרבייג'ן לסיום מהיר ככל הניתן. בימים האחרונים קראו בכירים בטהרן לשתי המדינות להסכים להפסקת אש ואף הציעו לתווך ביניהן. שר החוץ האיראני קיים שיחות עם עמיתיו האזרי והארמני, והנשיא חסן רוחאני דיבר בטלפון עם ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן ועם נשיא אזרבייג'ן אילהאם אלייב. עם זאת, ברור שהמפתח לסיום הלחימה אינו נמצא בטהרן, אלא בבאקו, בירבאן, במוסקבה ובאנקרה.
עדכון (דצמבר 2020): אחרי שתי הפסקות אש שקרסו הצליחה רוסיה להביא להפסקת אש הנשמרת מאז 10 בנובמבר. במסגרת ההסכם נאלצה ארמניה להעביר לידי אזרבייג'ן את השליטה בכמה אזורים בנגורנו קרבאך ובסמוך לו, הישג שנתפס בבאקו כניצחון ובירבאן כהפסד צורב. הפגנות סוערות פרצו בארמניה, ואלפים דרשו בהן מראש הממשלה ניקול פשיניאן להתפטר בעקבות ההשפלה-לכאורה. בסך הכול נהרגו במלחמה יותר מ-5,000 בני אדם, רובם הגדול חיילים. בצד האזרי נהרגו יותר מ-2,700 חיילים ובצד הארמני יותר מ-2,400.
ד"ר רז צימט הוא מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי.
