בתוך הרעש התקשורתי וברשתות החברתיות שמייצרת הפוליטיקה הפנימית שלנו ייתכן שנעלמה מעיני חלק ניכר מהציבור עובדה חשובה ומשמעותית: עברנו לשלב "דמדומי המלחמה". זה השלב שבו יש כבר הפסקת אש זמנית, שבמהלכה הצדדים והמתווכים מעצבים את הסדרי הקבע שייצבו לזמן ארוך את הפסקת הלחימה. בשלב הזה אמנם תיתכן עדיין הפעלת כוח צבאי על-ידי הצדדים, אבל העיקר הוא המשא ומתן הדיפלומטי שבאמצעותו ינוסחו ההסדרים הביטחוניים, המדיניים והפוליטיים שעל פיהם יתנהל האזור בשנים הבאות.
מי שהתניע את המעבר לשלב הזה היה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. בשיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום שני בערב, "המליץ" הנשיא האמריקני לראש ממשלת ישראל לעבור בהדרגה - בעזה, בלבנון ובסוריה - מיוזמות התקפיות ואיומים בהסלמה לדיפלומטיה וצעדים בוני אמון, כדי שאפשר יהיה לעבור לשלב האזרחי של יישום תוכנית "20 הנקודות" של טראמפ בעזה, ולהגיע להפסקת לחימה מלאה ויציבה ואולי אף לכמה הסכמי נורמליזציה בחזיתות פעילות נוספות. הפרטים ייקבעו בשיחות שיהיו לנתניהו וצוותו כשיבוא לפי הזמנת הנשיא טראמפ לוושינגטון ב-28 בדצמבר או מעט מאוחר יותר.
לדברי גורם ביטחוני מהימן, נתניהו קיבל המלצה דומה גם מבכירי צה"ל שלהוטים להתחיל בשיקום הצבא אחרי יותר משתי שנות מלחמה ובבנייה מחדש של צבא גדול ומודרני להתמודדות עם אתגרי העתיד. לכן, יש במטה הכללי רוב שסבור שבתקופה הנוכחית, בכל מה שנוגע לרצועת עזה יש "לזרום" עם ממשל טראמפ ועם המלצות "מרכז התיאום הצבאי-אזרחי" (CMCC) האמריקני שבקריית גת. במה שנוגע ללבנון, סוריה ואולי איראן, רצוי כעת להשיג את מטרות המלחמה של ישראל (או את רובן) באמצעות הסדרים שיקבעו וימסדו את ההישגים הצבאיים של צה"ל במלחמה.
לבנון כמו עזה
בהקשר זה, ראוי לזכור שב-31 בדצמבר יפקע האולטימטום שטראמפ נתן לממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו. ישראל כבר הבהירה לממשלת לבנון שאם זה לא יתבצע - צה"ל יסלים את הלחימה. טראמפ ככל הנראה מעוניין למנוע התפתחות כזאת, כשם שהוא מעוניין לעבור לשלב האזרחי של יישום תוכנית "20 הנקודות" שלו בעזה.
כתוצאה ישירה מאותה שיחה ביום שני בערב, הודיע נתניהו ביום רביעי שישראל מסכימה לפתוח את מעבר רפיח ליציאת עזתים פצועים וחולים מהרצועה בפיקוח נציגים של הרשות הפלסטינית ושל מדינות אירופה. דוברים רשמיים במצרים יצאו מיד בשצף קצף נגד ההודעה הזו. היא מעוררת בקהיר את החשש שאם מעבר רפיח ייפתח רק ליציאה של עזתים ולא לשני הכיוונים, זה בעצם יהיה הצעד הראשון למימוש תוכנית "ההגירה מרצון" שיזם טראמפ בשעתו ואשר השרים בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וישראל כ"ץ משתדלים לממש אותה ככל יכולתם. מצרים חוששת שמאות אלפי פלסטינים יעברו לשטחה, כולל אנשי האחים המוסלמים, שהם שנואי נפשו של הגנרל א-סיסי שרואה בהם איום על משטרו.
עדיין לא ברור אם מעבר רפיח ייפתח, זה ייעשה בשיתוף נציגים של הרשות הפלסטינית ושל האיחוד האירופי שיהיו נוכחים במעבר, וכשברצועת עזה ישנו עדיין חטוף חלל שחמאס עוד לא החזיר לנו. לא צריך להיות דיפלומט מיומן כדי לזהות שעצם הסכמתה של ישראל למהלך הזה הוא ויתור מדיני ברור. "מרכז התיאום הצבאי-אזרחי" בקריית גת יזם, והנשיא האמריקני כפה על ראש ממשלת ישראל הר כגיגית.
טראמפ: "השלב השני בעסקה בעזה מתקדם, זה יקרה בקרוב"
(צילום: מתוך X)
אירוע משמעותי נוסף התרחש ביום רביעי בלבנון. ישראל העמידה בראש נציגיה לוועדת התיאום הצבאית הפועלת בלבנון את האזרח אורי רזניק, שהוא נציג המל"ל (המטה לביטחון לאומי). לבנון, במקביל, העמידה בראש נציגיה לוועדה את השגריר והדיפלומט הוותיק סימון כרם. לשכת ראש הממשלה נתניהו הודיעה שהשניים ינהלו ביניהם שיחות כלכליות. אבל עצם קיום המפגש בין דיפלומטים אזרחיים מקרב שני הצדדים מהווה צעד לכיוון שטראמפ מעוניין בו.
מאז "ועידת מדריד" בראשית שנות ה-90, לא שוחחו דיפלומטים ישראלים ולבנונים ישירות זה עם זה. הסכמת נשיא לבנון מישל עאון וראש ממשלת לבנון נואף סלאם למפגש, מאותתת ששתי המדינות (אך לא חיזבאללה) מעוניינות להניח את העימות הצבאי מאחוריהן, ולהתקדם לעבר נורמליזציה ואולי בעתיד הרחוק להסכם שלום. עם זאת, ישראל לא נדרשת עדיין על-ידי ארצות הברית להפסיק את תקיפות ומבצעי האכיפה של הבנות הפסקת האש בלבנון או לעשות מחוות נוספות. לכן, עצם הסכמת הממשל הלבנוני למשא ומתן האזרחי הישיר מהווה צעד בונה אימון מצידו יותר משהו ויתור מדיני ישראלי. עד כה, ממשלת לבנון נמנעה ממשא ומתן ישיר ואזרחי עם ישראל.
לכך יש להוסיף את הביקור של השליחה המיוחדת של טראמפ ללבנון, מורגן אורטגוס, תחילה בירושלים, ובלבנון. משמע, ארצות הברית, שעד עתה נתנה לירושלים יד כמעט חופשית בלבנון, נכנסת כרגע למהלך תיווך דיפלומטי פעיל שנועד ככל הנראה למנוע את ההסלמה שישראל מאיימת בה, ולסייע לממשלת לבנון בשיקום ובחילוצה מהמשבר הכלכלי והחברתי שבו היא נתונה.
לעבור למישור הדיפלומטי
אם נוסיף לכל אלה את הנזיפה "הרכה" שטראמפ שיגר לירושלים אחרי הקרב שניהלו לוחמי צה"ל לפני כשבוע בבית ג'ן שבסוריה, נראה שכרגע הנשיא טראמפ מנסה לקבוע כללי משחק חדשים שיקבעו את התנהלות הצדדים ב"יום שאחרי" המלחמה: הכלל הראשון - עיקר מאמצי הצדדים לעימות בעזה, לבנון וסוריה יועברו למישור הדיפלומטי.
שנית, גם בשלב הזה ישראל תוכל להמשיך לאכוף את הבנות הפסקת האש בגזרות השונות וגם להפעיל לחץ צבאי על חיזבאללה וחמאס. אבל זה ייעשה בעיקר באש סלקטיבית ומדויקת מהאוויר ולא בתמרון קרקעי-התקפי. המשמעות היא שהאיום בהסלמה מצד ישראל עדיין קיים, אבל יהיה צורך להוציא אותו לפועל הביצוע יהיה על פי כללי הריסון החדשים.
פירוק חמאס וחיזבאללה מנשקם, למשל, לפי הכללים האלה, ייעשה בעיקר באמצעים מדיניים ולחץ על-ידי המתווכות וארצות הברית, ובינתיים ישראל לא תורשה לכפות אותו בכוח באמצעות תמרון לשטח שבשליטת חמאס ממערב ל"קו הצהוב". הכלל השלישי הוא שהצדדים יעשו צעדים בוני אמון אלה כלפי אלה.
כדי להבין ולנסות לצפות מה עומד לקרות בחודשים הקרובים, צריך לקרוא את מפות האינטרסים של השחקנים הראשיים: נשיא ארצות הברית רוצה יציבות ואם אפשר שלום במזרח התיכון, לארבע תכליות שחשובות לו אישית וגם משרתות את האינטרסים האסטרטגיים של ארצו. טראמפ אישית משתוקק לקבל פרס נובל לשלום, ומעוניין שהחברות בבעלותו, שאותן מנהלים כעת בניו, ימשיכו לצבור מיליארדים מעסקי נדל"ן וקריפטו במזרח התיכון.
האינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב שאותם מקדם טראמפ מחייבים מזרח תיכון יציב, שבו מדינות הנפט הערביות אינן מאוימות על-ידי איראן והחות'ים או מעוצמתה הצבאית של ישראל, ולכן אינן זקוקות לסין שקונה מהן נפט ומוכרת להן בעיקר נשק ומהווה מתחרה כלכלי. כנ"ל לגבי רוסיה. טראמפ רוצה שמדינות המפרץ כתוצאה מהשלום והנורמליזציה עם ישראל וסילוק האיום האיראני ימשיכו לאורך שנים להעדיף ברית עסקית ומדינית עם ארצות הברית ועם המערב בכלל ולא עם סין ורוסיה. טראמפ גם מעוניין להפחית למינימום את כמות החיילים האמריקנים שנמצאים במזרח התיכון, כפי שחזר והבטיח במערכת הבחירות שלו.
השחקן המרכזי השני בזירה הרלוונטית לנו במזרח התיכון הוא נתניהו ומדינת ישראל. המנוף העיקרי של ישראל הם ההישגים הצבאיים שצה"ל הגיע אליהם באיראן, בלבנון, ברצועת עזה ובסוריה. אבל נתניהו לא מסתפק בהישגים האלה, כפי שלמעשה מציע לו הנשיא האמריקני, אלא רוצה ניצחון מוחלט, שמשמעותו הפרקטית היא פירוק חמאס וחיזבאללה מנשקם, פירוז רצועת עזה וכל שטח לבנון מתשתיות צבאיות (בעיקר מנהרות וסדנאות ייצור אמל"ח) ופירוז דרום-מערב סוריה מנוכחות גורמים ג'יהאדיסטיים ונשק כבד. זו פחות או יותר המשמעות המעשית בשטח של הניצחון המוחלט שראש הממשלה נתניהו עדיין לא ויתר עליו.
איננו יודעים בוודאות מה מנסה נתניהו להשיג, מפני שהוא שומר את הקלפים קרוב מאוד לחזה, וחוץ מהשר המתפטר רון דרמר והמזכיר הצבאי רומן גופמן שמונה לתפקיד ראש המוסד, איש אינו יודע בוודאות לאן ראש הממשלה שלנו חותר. לא רק הקבינט ממודר, גם בכירי צה"ל אינם שותפים כבעבר לשיקולים האסטרטגיים והמדיניים של ראש הממשלה. נתניהו מתייעץ אמנם עם הקבינט, עם המל"ל ועם בכירי צה"ל וקהיליית המודיעין, אבל זה קורה רק כשמדובר בביצוע מהלכים מעשיים, טקטיים לרוב, בשטח. בקומה האסטרטגית נתניהו גר כמעט לבדו. אופן פעולה כזה מאט מאוד את תהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיות בירושלים ומכרסם באיכות ההחלטות שמתקבלות. אל הריק שנוצר נכנס לעיתים קרובות טראמפ, כפי שעשה השבוע.
מלבד ניצחון מוחלט לפי הפרמטרים שהוזכרו לעיל, נתניהו רוצה את המרכיבים הבאים בהסדרים שיהיו: ראשית, מניעת דריסת רגל בעזה לרשות הפלסטינית, כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית שרצועת עזה תהיה כלולה בה. כמו כן, נתניהו רוצה שלטורקיה ולקטאר לא תהיה דריסת רגל צבאית וגם לא אזרחית בשיקום עזה.
בלבנון, סביר להניח שישראל תהיה מוכנה לשקול את פינוי המוצבים שנמצאים מעבר לקו הגבול, החזרת עצירים, ולאפשר חזרה של הכפריים השיעים שברחו מדרום לבנון, בתנאי שאזור זה יישאר מפורז מנשק ומאנשי חיבזאללה כפי שהוא כעת. ישראל כעת דורשת בעיקר שמרכז וצפון לבנון, בעיקר הבקעא, יהיו מפורזים מנשק כבד, בעיקר מטילים ורקטות בליסטיים ומכטב"מים.
שיקום כוח מהיר
בהקשר זה חשוב לציין שחיזבאללה, בעזרת איראן ומבריחים סורים, משקם כעת במהירות את כוחו, הן בכוח אדם והן בתשתיות. לכן ישראל הזדרזה בשבוע שעבר לסכל את הרמטכ"ל החדש של חיזבאללה הייתם עלי טבטבאי, שהאיץ וניצח במיומנות רבה על ארגון מחדש ושיקום של ארגון הטרור. עם זאת, צריך לציין שמתוך 130 אלף חימושים מכל הסוגים שהיו לחיזבאללה לפני המלחמה, נותרו לו כעת רק 20 אלף, מתוכם מאות בודדות של טילים מדויקים. כעת הוא בונה במרץ את כוח הכטב"מים שלו, כדי שיוכל להוות איום גם על ישראל וגם על לבנון. המאמץ הזה מתבצע בעיקר מצפון לליטני ובבקעת הלבנון. לכן ישראל ממשיכה לדרוש שממשלת לבנון תפרק את חיזבאללה מהנשק הכבד ומתשתיותיו הצבאיות גם באזורים שמצפון לליטני.
בשקט מציינים גורמי ביטחון בישראל שצבא לבנון, בעזרת האכיפה באש של צה"ל, אכן הצליח לטהר כמעט כליל את דרום לבנון מנוכחות חיזבאללה ונשקו. אבל פירוק חיזבאללה מיכולותיו הצבאיות מצפון לליטני, זה כנראה למעלה מכוחו של צבא לבנון ושל ממשלת לבנון הנוכחית שחיזבאללה מאיים עליה במלחמת אזרחים.ראוי לזכור שכמעט שליש מצבא לבנון הם בני העדה השיעית, שספק אם יצאו נגד חיזבאללה במקרה של עימות.
מנגד, יש לחץ כבד של בני העדות האחרות, כולל גורמים בעלי השפעה בעדה השיעית בלבנון שמאשימים את חיזבאללה בהרס שנגרם ללבנון, ודורשים ממנו להימנע ממעשים שימנעו מישראל לחדש את המהלומות שלה כפי שהיא מאיימת לעשות. לחיזבאללה יש גם מצוקה כספית והוא לא מצליח לפצות את הכפריים השיעים שברחו מדרום לבנון ורוצים כעת לחזור לבתיהם. על הלחץ הזה, שיפעילו העדות וממשלת לבנון על חיזבאללה, בונה כנראה טראמפ את תוכניתו להגיע להפסקת לחימה יציבה בין לבנון לישראל, ואולי אפילו לנרמול בנוסח "הסכמי אברהם".
כאמור, נתניהו היה רוצה שגם פירוק חמאס בעזה יושג באמצעים מדיניים, אבל הוא עדיין עומד על דרישתו, שאם זה לא יתבצע בטווח זמן של חודשים ספורים, ישראל תתמרן לשטח שבשליטת חמאס במערב עזה כדי לפרק אותו מתשתיותיו התת-קרקעיות ומנשקו כפי שצה"ל עושה כעת באזור רפיח, בחאן יונס ובבית חאנון. בשלושת האזורים האלה ישנם עדיין כיסי התנגדות תת-קרקעיים שצה"ל מהדק עליהם את טבעת הכיתור, כדי שהיושבים בהם ייכנעו או ימותו.
תמרון לתוך השטח שעדיין בשליטת חמאס כעת בעיר עזה ובאזור מחנות המרכז ואל-מוואסי יצריך מאמץ צבאי גדול ומסובך, ויתאפשר רק אחרי שהאוכלוסייה הלא-מעורבת באזורים אלה תתפנה משם. אבל לשם כך צריכה להתבצע תוכנית "עזה החדשה", שהמטה האמריקני בקריית גת הכין. זה כנראה לא יקרה בקרוב. בעיקר מפני שכוח הייצוב הבינלאומי (ISF) שארצות הברית רוצה להכניס לרצועה עדיין לא קורם עור וגידים.
האינטרסים הנוספים של ישראל
מה שכן מתקדם זה הקמת "מועצת השלום" שבראשה יעמדו הנשיא טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, וכן המועצה הפלסטינית שתנהל בפועל את ענייני הרצועה. אבל נתניהו דורש את פירוק חמאס מנשקו ומיטוט שלטונו ברצועה כבר בזמן הקרוב, ואם לא ילך בטוב - אז במבצע צבאי ישראלי. זו נקודת מחלוקת עיקרית בין טראמפ לבין ראש הממשלה נתניהו. נקודה נוספת היא סירובו של נתניהו לתת לרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן להיות מעורבת ברצועת עזה.
בסוריה, נתניהו רוצה אזור מפורז מצבא ומנשק כבד, שישתרע מדרום לדמשק עד גבול ירדן בדרום ובגבול ישראל בגולן עד קו הטילים ברמת הגולן. כלומר, כ-20 קילומטרים. באיראן, נתניהו דורש בראש ובראשונה את הפסקת ההתחמשות המואצת של משמרות המהפכה בטילים בליסטיים ובכטב"מים משוכללים, וכמובן מניעת חידוש פרויקט הגרעין.
אינטרס נוסף של ישראל לפי נתניהו הוא הבטחת חופש השיט בים האדום ובלימת הסכנה של הסתערות טנדרים ואופנועים של החות'ים ואולי גם של מיליציות שיעיות אחרות הנאמנות לאיראן דרך ירדן (אולי גם הגולן הסורי) על הגבול המזרחי והצפון מזרחי של ישראל. החות'ים, שמתאמנים על כיבוש מוצבים ישראליים, עלולים להגיע רכובים על רכבי שטח בנוסח דעאש מעיראק דרך ירדן אל הגבול המזרחי שלנו בתוך ארבע עד חמש שעות. נתניהו וצה"ל רוצים למנוע כעת חזרת 7 באוקטובר האסוני בגבול המזרחי.
תיעוד של משגרי הרקטות שאותרו על-ידי הכוחות במרחב "הקו הצהוב"
(צילום: דובר צה"ל)
לצה"ל יש כעת אינטרס כמו לטראמפ לעבור משלב הלחימה העצימה בחזיתות השונות להפסקת לחימה יציבה. הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, בגיחותיו התכופות לשטח בזירות הלחימה השונות, מדגיש שהוא מעוניין כעת בראש ובראשונה לשקם ולבנות מחדש את צה"ל אחרי יותר משתי שנות לחימה. זמיר רוצה להחזיר את כשירות הצבא על-ידי ארגון מחדש, השלמת מלאים והקמת יחידות ומערכים חדשים מבוססי דיגיטל, בינה מלאכותית וטכנולוגיה. כמו כן מעוניין זמיר בשיקום המשאב האנושי של צה"ל ובעיקר הקטנת הנטל על המילואים באמצעות מיצוי כוח האדם שיש כעת לצה"ל, גיוס אלפי חרדים והחזרת מערך הסדיר למשטר אימונים מלא.
אבל מה שעומד בראש מעייני הצבא הוא כעת התכוננות לאתגרים המבצעיים הצפויים בשבע זירות הלחימה, לפי תפיסת הביטחון החדשה, שעיקריה הם מניעת איומים עוד בתחילתם וסיכול איומים קיימים (במקום אסטרטגיית ההכלה שהייתה נהוגה עד 7 באוקטובר). עיקרון נוסף הוא הגנה קדמית שלפיו צה"ל יהיה נוכח פיזית בין האיומים לבין היישובים האזרחיים בכל הגבולות.
העיקרון השלישי הוא שצה"ל כולו וכל אגף ויחידה בנפרד יהיו במוכנות מלאה 24/7/365 למתקפת פתע בלי שתהיה התרעה מודיעינית. מה שמפריע לצה"ל להשיג את היעדים האלה כעת הם תקציב, חוק הפטור מגיוס לחרדים בצה"ל (מה שמכונה חוק ההשתמטות), ובעיקר היעדר הרגל המסיימת המדינית בירושלים, שתשתף פעולה עם הנשיא טראמפ, תשים קץ ללחימה הפעילה, ותאפשר לצה"ל לעבור לאכיפת הסדרי הביטחון החדשים באש, ובמקביל, להתארגן מחדש ולבנות את כוחו לעימותים העתידיים.
