פעם-פעם, לפני מה שנראה כמו שנות דור, תיירים נהגו לטייל בין בנייני המאה ה-19 של בחמוט, ליהנות מהליכות בערוגות הוורדים בפארק שליד האגם המקומי, וללגום יין תוסס מהמערות ההיסטוריות התת-קרקעיות של העיר. אבל כל זה היה כשחבל דונבאס שבמזרח אוקראינה נחשב עדיין יעד תיירותי פופולרי, והימים האלה עברו: בבחמוט, עיר של מכרות מלח וגבס, מתנהל בששת החודשים האחרונים הקרב הקשה והארוך ביותר של המלחמה נגד רוסיה, והיא הפכה לעיר רפאים. הרוסים מפגיזים אותה ללא הפסקה ומנסים לכתר אותה, ואף שטרם הצליחו לכבוש את המקום, שיטת האדמה החרוכה שלהם הפכה לבלתי אפשרי את ניסיונם של מעט התושבים שנשארו בבחמוט לקיים סוג כלשהו של חיים נורמליים.
19 צפייה בגלריה
ירי ארטילרי של הצבא האוקראיני באזור בחמוט. התושבים שנשארו כמעט לא רואים אור יום
(צילום: AP)
"זה גיהינום עלי אדמות כרגע, אין לי מילים לתאר את זה", אומר פטרו וולושצ'נקו בן ה-44, חייל אוקראיני תושב קייב שהגיע לאזור באוגוסט, כשהמתקפה הרוסית שם החלה. מאז הוא הספיק לציין בבחמוט את יום הולדתו, את חג המולד ואת ליל השנה החדשה, וראה את העיר, השוכנת כ-100 קילומטרים מגבול רוסיה, הופכת לתל חורבות: רוב הבתים בה ספגו פגיעות קשות ונותרו ללא גגות, תקרות, חלונות או דלתות, כך שאי אפשר עוד לגור בהם. לפני המלחמה חיו בבחמוט כ-80 אלף תושבים, אבל כעת נותרו בה רק כמה אלפים, והם כמעט שלא זוכים לראות אור יום, משום שאת רוב זמנם הם מעבירים במרתפים, שם הם מסתתרים מהלחימה העזה המתנהלת סביב. הדי פיצוצים מחרידים את העיר כל העת, וכל מקום בה הוא יעד פוטנציאלי להפגזה.
בחמוט שוכנת במחוז דונייצק: זהו אחד מארבעת המחוזות האוקראיניים שרוסיה סיפחה אליה שלא כחוק בסתיו האחרון, אבל גם כעת שולטת מוסקבה רק בחצי מהמחוז, וכדי להשתלט על החצי הנותר אין לרוסים ברירה אלא לעבור דרך בחמוט, שיכולה לספק להם גישה לערים גדולות יותר שבהן מחזיקים הכוחות האוקראיניים. "בלי שהצבא הרוסי ישתלט על הערים האלה הוא לא יוכל להשלים את המשימה הפוליטית שניתנה לו", אומר מיקולה ביילייסקוב מהמכון הלאומי האוקראיני למחקרים אסטרטגיים, ומבהיר את חשיבותה של העיר לצבאו של ולדימיר פוטין.
ההידרדרות בבחמוט החלה בקיץ, אחרי שרוסיה השתלטה על העיר הגדולה האחרונה שעוד הייתה בידי האוקראינים במחוז לוהנסק, ששוכן בסמוך למחוז דונייצק ויחד איתו מרכיב את חבל דונבאס. מוסקבה שלחה אז כוחות גדולים וציוד רב לאזור בחמוט במטרה לכבוש את העיר ולפרוץ לה דרך לעומק דונייצק, אבל אוקראינה עשתה את אותו הדבר, ושני הצדדים התחפרו בשוחות בפאתיה – ופתחו בעימות שהפך למלחמת התשה. בסתיו שינתה רוסיה טקטיקה, ובמקום לבחון את השטח באמצעות הפגזות מרחוק היא החלה לשלוח חיילים לעומק שדה הקרב ולהתעמת עם האוקראינים מקרוב.
לפי דיווחים המגיעים מבחמוט, השיטה הרוסית שם עובדת כך: תחילה שולח צבא רוסיה את החיילים הכי פחות מיומנים שלו לעבר הצבא האוקראיני כדי לגרום לו לפתוח לעברם באש וכך לחשוף את החוזקות והחולשות של מערך ההגנה שלו, ולאחר מכן הוא שולח יחידות של חיילים מאומנים יותר כדי לנצל את המידע שנאסף ולפגוע בחיילים האוקראינים שנותרו מולם. בממשלה בקייב אומרים שלרוסיה אין שום ערך לחייהם של החיילים חסרי ההכשרה שאותם היא שולחת כפתיון לכוחות האוקראיניים, ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אמר השבוע: "היא פשוט לא סופרת אותם".
בקרב הראשון, הבנתי שאני רק בשר עבורם
לפי עדויות המגיעות מבחמוט, תפקיד מרכזי בלחימה שם ממלאים שכירי החרב של ארגון "קבוצת וגנר", מיליציה רוסית פרטית שהחלה את פעילותה ב-2014, במהלך המלחמה במזרח אוקראינה, ומשם התרחבה לסוריה, לוב ואפריקה שמדרום לסהרה. בכל הזירות שאליהן הגיעה היא משרתת את האינטרסים של הקרמלין: דחיקת רגליהם של צבאות המערב, עקירת האידיאולוגיה המערבית, ערעור הדמוקרטיה, הטמעת הרעיון שרק כוח רוסי יכול להשליט סדר – וניצול המשאבים הכלכליים שיש למדינה המארחת להציע, כגון זהב, כסף ויהלומים. הארגון מגייס לשורותיו חיילים לשעבר בצבא הרוסי, אבל גם אסירים מבתי כלא ברוסיה מוזמנים להצטרף אליו תמורת חנינה.
19 צפייה בגלריה
מרכז גיוס של "קבוצת וגנר" ברוסיה. אסירים מקווים לשרוד 6 חודשים ולחזור הביתה במקום לכלא
(צילום: רויטרס)
בראש "קבוצת וגנר" עומד האוליגרך הרוסי יבגני פריגוז'ין בן ה-61. פריגוז'ין הוא אסיר לשעבר שישב שנים בכלא אחרי שהורשע בהונאה, אך בעקבות קריסת ברית המועצות שוחרר לחופשי, נכנס לעסקי המסעדנות ופתח מסעדה יוקרתית בסנט פטרסבורג שאליה הגיעו לקוחות עשירים ומוכרים, בהם הנשיא-לעתיד פוטין. חברת הקייטרינג שהקים פריגוז'ין, "קונקורד", החלה בהמשך לעבוד עם הקרמלין, וכך הוא זכה לכינוי "השף של פוטין". באמצעות חוזי ענק שאותם קיבל מהשלטונות צבר פריגוז'ין הון עצום, המגיע למיליארדים רבים.
חייליו של פריגוז'ין ב"קבוצת וגנר" הואשמו באין ספור פשעים נגד האנושות והוצאות להורג בזירות המלחמה שבהן הם פועלים, מאוקראינה ועד למרכז אפריקה, ועצם הניסיון לחקור את מעשיהם כרוך בסיכון אדיר: ביולי 2018, בפרשה שעוררה הדים בעולם, נרצחו במארב שהוצב להם במרכז אפריקה שלושה עיתונאים שערכו תחקיר על מעללי הארגון. פריגוז'ין נתון לסנקציות כבדות מצד ארה"ב והאיחוד האירופי לא רק בשל פשעים כאלה, אלא גם בשל "מפעל הטרולים" הגדול שלו, שמפיץ באינטרנט "פייק ניוז" ודיסאינפורמציה המשרתים את הקרמלין. מפעל זה הואשם בין השאר בהטיית הבחירות בארה"ב ב-2016 לטובתו של דונלד טראמפ.
לפי "המכון לחקר המלחמה", נכון לתחילת דצמבר "קבוצת וגנר" לבדה איבדה בבחמוט יותר מ-1,000 לוחמים, ומכיוון שבחודשיים שעברו מאז לא פסקה הלחימה לרגע – סביר להניח שהמספר הזה גדל מאוד. רשת CNN דיווחה השבוע כי רוב החיילים שאותם מקריבה "קבוצת וגנר" בגל התוקפים הראשון שהיא שולחת בכל פעם אל העמדות האוקראיניות בבחמוט הם מגויסים מבתי הכלא של רוסיה, שאין להם הבנה גדולה בשיטות לחימה ושאינם מצוידים כראוי לקרב. לפי הרשת, רובם רק מקווים לשרוד את ששת החודשים שהתחייבו להעביר במלחמה בתמורה לשחרורם מהכלא – ואז ללכת הביתה במקום לבית הסוהר.
19 צפייה בגלריה
הלוויית חייל אוקראיני שנהרג בבחמוט. שני הצדדים ספגו אבדות קשות, אבל אצל האוקראינים אלה חיילים מהטובים ביותר
(צילום: רויטרס)
חייל אוקראיני בשם אנדריי, שנלחם בבחמוט, סיפר ל-CNN על שיטת הלחימה של קבוצת וגנר בעיר: "הם יוצרים קבוצה של משהו כמו 10 חיילים, מתקדמים 30 מטר ומתחפרים. אחר כך באה עוד קבוצה, מתקדמת עוד 30 מטר, ומתחפרת. ככה, צעד-צעד, הם מנסים להתקדם, ובדרך הם מאבדים הרבה אנשים. רק כשהגל הראשון מפסיק לתפקד 'קבוצת וגנר' שולחת לוחמים מנוסים יותר בניסיון להשתלט על עמדות אוקראיניות".
החייל אנדריי השווה את המראות משדה הקרב לסרט זומבים, וסיפר על עמית שלו שירה ופגע באחד התוקפים הרוסים ונדהם לראותו ממשיך לעמוד למרות שנפגע, עד שדימום מסיבי הכריע אותו כנראה והפיל אותו לקרקע. "הם מטפסים על הגופות של החברים שלהם, דורכים עליהן. זה נראה ממש כאילו הם לקחו איזה סם לפני ההתקפה", אמר אנדריי ל-CNN.
הרשת האמריקנית דיווחה גם על שיחה בין אנדריי לאחד מלוחמי "וגנר" שהוא וחבריו תפסו בשדה הקרב. השבוי הרוסי סיפר לאנדריי ועמיתיו כי ברוסיה הוא היה מהנדס, אך בשלב מסוים התחיל למכור סמים כדי להרוויח כסף. ל"קבוצת וגנר" התנדב לדבריו כדי שהרישום הפלילי שלו יימחק וכך ישתפרו סיכויי בתו להגשים את חלומה ולהפוך לעורכת דין. "ומתי הבנת שאתה רק בשר מבחינתם?", שאל אותו אנדריי. "במשימה הקרבית הראשונה", ענה השבוי.
עד החייל האחרון, כדי להציל את הלב הפועם
חצי שנה אחרי תחילת הקרב על בחמוט, ושלושה שבועות לפני שהמלחמה באוקראינה תסגור את שנתה הראשונה, איש בעולם אינו יודע לומר מהו בדיוק מספר ההרוגים בעיר וסביבותיה, אבל כולם מסכימים כי האבדות בנפש שם אדירות. לורנס פרידמן, פרופסור אמריטוס מקינגס קולג' בלונדון, שמתמחה בחקר המלחמה, אומר כי עבור האוקראינים הידלדלות כוח האדם שם היא בעיה חמורה יותר מלרוסים, משום שבמקרה שלהם לעתים קרובות ההרוגים נמנים עם החיילים הטובים ביותר של צבא אוקראינה. ביילייסקוב מהמכון למחקרים אסטרטגיים אומר כי האוקראינים מתמודדים גם עם מחסור בציוד כבד ובתחמושת, אך לדבריו הם מפצים על כך בנכונות להילחם עד לחייל האחרון: "הם מחזיקים מעמד והודפים את ההתקפות ככל יכולתם".
19 צפייה בגלריה
"עתיד הערים ששוחררו תלוי בקצב פעימותיה של בחמוט". לוחמים אוקראינים ליד העיר
(צילום: gettyimages)
כמו מריופול, אותה עיר נמל במחוז דונייצק שרוסיה הצליחה אשתקד לכבוש אחרי מצור בן 82 ימים, שבמהלכו התבצרו מאות חיילים ואזרחים אוקראינים במפעל המתכות "אזובסטל", בחמוט הפכה בחודשים האחרונים לעיר שהקרב עליה הוא מבחינת החיילים האוקראינים קרב כמעט אגדי. "בחמוט היא כבר עכשיו סמל להיותם של האוקראינים בלתי-ניתנים להכנעה", אומר החייל וולושצ'נקו. "בחמוט היא הלב של אוקראינה, ועתידן של הערים ששוחררו מידי רוסיה תלוי בקצב פעימותיה".
הכוחות הרוסיים אמנם רשמו לאחרונה התקדמות מסוימת באזור בחמוט, בראש ובראשונה כשהשתלטו על עיירת מכרות המלח סולדר הרחוקה כ-20 ק"מ ממנה, אך התקדמותם איטית למדי וגובה מהם אבדות כבדות, ולדברי מומחים אי אפשר להתייחס אליה כאל מהלך התקפי דרמטי. בחמוט, בינתיים, נמצאת כולה תחת שליטתו של הצבא האוקראיני, גם אם היא מתפקדת יותר כמבצר מאשר כמקום שאנשים חיים, עובדים ומבקרים בו.
ליד שדה הקרב בבחמוט ריאיינה השבוע סוכנות הידיעות AP חייל אוקראיני בן 22 המכונה דסייטי. הצעיר, שהתגייס לצבא בתחילת המלחמה בשנה שעברה, מספר שגם עכשיו, אחרי חודשים של לחימה שבה איבד בבחמוט רבים מחבריו לנשק, אין לו חרטה: "אוקראינים אולי מתים בבחמוט, אבל הם מתים למען מטרה מסוימת. לאוקראינה אין ברירה אלא להגן על כל סנטימטר מהאדמה שלה. המדינה חייבת להגן על עצמה, במיוחד עכשיו, בקנאות, בנחישות, בנואשות. זה מה שיעזור לנו לשחרר את האדמות הכבושות שלנו בעתיד".
