מאמצי הפשרה של הנשיא יצחק הרצוג מעלים לפי שעה חרס, וביום שני הקרוב צפוי לעלות להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת החלק הראשון של המהפכה המשפטית: הסעיפים הכוללים את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – באופן שמעניק רוב לנציגי הקואליציה – ואיסור על בית המשפט העליון להתערב בחוקי יסוד.
7 צפייה בגלריה
נתניהו ולוין, ופסל בבית משפט בקנדה שמניף את "מאזני הצדק"
(צילום: Shutterstock, אלכס קולומויסקי)
(צילום: ירון ברנר)
על רקע המחאה הנרחבת נגד המהפכה המתוכננת בשיטת המשטר בישראל, מחשש שתפגע קשות בדמוקרטיה שלה ותעניק כוח כמעט בלתי מוגבל לממשלה, צידוק מרכזי שמעלים תומכיה הוא שהיא דווקא תקרב את ישראל לשיטות הנהוגות בדמוקרטיות אחרות במערב. ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו טען שוב ושוב – עד שהיועמש"ית גלי בהרב-מיארה אסרה עליו לעסוק בתוכנית בגלל ניגוד העניינים שבו הוא מצוי בשל משפטו – כי המהפכה המשפטית רק "תחזק" את הדמוקרטיה בישראל וכי בסך הכול מדובר בניסיון "להשיב" את האיזון הראוי בין שלוש הרשויות.
גם שרת ההסברה גלית דיסטל-אטבריאן שבה על הטיעון הזה בסרטון שפרסמה השבוע, שנוסח כתשובה לסערה שחוללו דבריו של ראש העיר תל אביב רון חולדאי, שהזהיר כי דיקטטורות חוזרות להיות דמוקרטיות רק בשפיכות דמים. "מה רע בזה שהעם יבחר את שופטיו דרך הנציגים שהוא בוחר בקלפי? מה כל כך לא דמוקרטי בזה?", תהתה – וטענה שב-33 מדינות דמוקרטיות מה-OECD יש כבר נוהג דומה, לכאורה, וכי רק בעוד שתי מדינות לשופטים יש "אותו כוח אבסולוטי כמו בישראל": יוון וטורקיה, שוב לכאורה. "הרפורמה מעניקה לרצון הבוחר קצת, באמת קצת כוח, כדי שישראל תהיה טיפל'ה יותר דומה לרוב המכריע של המדינות המתוקנות בעולם המערבי", הסבירה שרת ההסברה.
(הסרטון שפרסמה שרת ההסברה)
מעבר לכך שדי ברור שבטורקיה לשופטים אין כוח אבסולוטי – ארגוני זכויות אדם מזהירים שוב ושוב מפגיעה בעצמאות המערכת המשפטית תחת שלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, שסילק שלל שופטים באמצעות גוף משמעתי שהוא ואנשיו בפרלמנט ממנים את חבריו – משפטנים בעולם הצטרפו לאזהרות שהשינויים הדרמטיים יפגעו קשות בעצמאות מערכת המשפט הישראלית, וכך גם ארגון ה-OECD שהזכירה השרה דיסטל-אטבריאן. גם מנהיגי אותן מדינות שמתכנני המהפכה מבקשים לכאורה להשוות את המצב בארץ למצבן הביעו הסתייגות, לא ממש מרומזת: נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר לנתניהו בביקורו בפריז שאם התוכנית תיושם ניתן יהיה להסיק שישראל "התנתקה מהתפיסה הרווחת של הדמוקרטיה", ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן קרא להגיע ל"הסכמה רחבה" סביב "שינויים מרחיקי לכת".
גם היועמ"שית בהרב-מיארה פירקה לגורמים את הטענות הללו, והדוח הנרחב שלה על התוכנית (לחצו כאן לדוח המלא) כולל השוואה של המצב החוקתי והמשטרי בישראל לעולם. היועמ"שית קובעת בסקירה שלה כי התוכנית המוצעת להחלשה דרמטית של כוחו של בית המשפט ללא כל הגבלה מקבילה על יכולתה של הכנסת לחוקק חוקים וחוקי יסוד שיפגעו בזכויות אדם היא חריגה ביותר ביחס למצב במדינות דמוקרטיות אחרות. היא מדגישה שוב שוב כי בניגוד לדמוקרטיות אחרות בישראל אין חוקה של ממש ואין איזונים ובלמים אחרים על הרשות המחוקקת והמבצעת – שבישראל, היא הדגישה, הן היינו הך – כגון שני בתים נפרדים בתוך הפרלמנט, או לחלופין מגילת זכויות אדם.
בפרק בדוח שעוסק בפסקת ההתגברות מציינת היועמ"שית כי סקירת המצב בעולם מלמדת שברוב המכריע של המדינות הדמוקרטיות אין מנגנון התגברות דומה – כזה שמאפשר לפרלמנט להחזיר לספר החוקים חוקים שבית המשפט קבע כי אינם חוקתיים. "כבר בכך יש כדי להמחיש את הקושי באימוץ מרכיבים מסוימים במודלים הקיימים בעולם לעניין הסדר אחד מסוים, מבלי לאמץ באופן רחב יותר את מכלול האיזונים והבלמים שיש בהן ביחס למערכת היחסים שבין הרשויות", כתבה.
בדוח מוסיפה היועמ"שית כי הסקירה העלתה שרק בשתי מדינות קיים מנגנון שניתן להשוותו ל"פסקת ההתגברות": קנדה ופינלנד. גם במדינת המחוז ויקטוריה שבאוסטרליה מנגנון דומה. בקנדה החוקה כוללת סעיף שמאפשר לפרלמנט לחוקק חוק, ברוב רגיל, המתגבר על ההגנה על זכויות אדם הקבועות בה. הוראה זו מאפשרת לפרלמנט הפדרלי או לפרובינציות השונות בקנדה לקבוע כי חוק מסוים יעמוד בתוקפו למשך 5 שנים (ולהאריך את ההוראה המתגברת לתקופה של 5 שנים בכל פעם) למרות הסתירה.
אולם פסקת ההתגברות בקנדה כוללת הגבלות שונות: המחוקקים יכולים להתגבר רק על זכויות ספציפיות שהוגדרו בה, כגון חופש המצפון, ההתאספות וההתאגדות והזכות לשוויון שאינה קשורה לענייני מגדר – והם לא יכולים להתגבר למשל על זכויות הנוגעות להענקת שוויון בין גברים לנשים, וכמובן על הזכות לבחור ולהיבחר. בדוח מצוין כי החרגת הזכויות נעשתה בשעתו על רקע ויכוח ציבורי סוער שהתחולל בקנדה בתקופה שבה חוקקה פסקת ההתגברות, וכבר אז הציפייה הייתה שהשימוש בה יהיה מועט למדי.
7 צפייה בגלריה
בית המשפט העליון באוטווה. "המודל הקנדי" ישמש השראה לפשרה אפשרית בישראל?
(צילום: בית המשפט העליון קנדה אוטווה)
למעשה, כך לפי הדוח, מאז שהפסקה הועברה לפני יותר מ-40 שנה הפרלמנט הפדרלי באוטווה מעולם לא ניצל אותה, ורק הפרובינציות השונות עשו בה שימוש. דוגמה אחת שמובאת שם היא חוק שחוקקה פרובינציית קוויבק בשנה שעברה, ובו נקבע כי השפה הצרפתית תהנה מעליונות על עקרונות משפטיים אחרים, באופן שמאפשר למשל לממשלה המקומית לאסור מתן שירותים בשפות אחרות למהגרים שאינם דוברי צרפתית.
היועמ"שית מדגישה בדוח: "פסקת ההתגברות בקנדה היא חלק משיטה חוקתית הכוללת רכיבים משמעותיים נוספים של איזונים ובלמים בין הרשויות. בין השאר, בקנדה קיימת חוקה כתובה ונוקשה, יש בה מגילת זכויות, יש בה שלטון פדרלי, יש בה שני בתים של הפרלמנט ופסקת ההתגברות לא חלה על כלל הזכויות אלא רק על זכויות מסוימות. כמו כן, הביקורת השיפוטית בקנדה היא מבוזרת ובית המשפט רשאי לקבוע כי חקיקה מסוימת בטלה משום שהיא סותרת את החוקה, ללא שקיימת הגבלה על גודל ההרכב או על הרוב הנדרש מבין השופטים".
לדבריה "כל המאפיינים הללו אינם מתקיימים בשיטה המשטרית הישראלית הקיימת, וכל שכן ביחס למצב המוצע" – וההמלצה שלה היא לקחת את "המודל הקנדי" בכללותו כהשראה לשינויים שאפשר לעשות בישראל, ולא רק חלק אחד ממנו, זה שמאפשר להתגבר על זכויות אדם מסוימות.
בפינלנד יש "מסלול דחוף", אבל עדיין מסובך
גם בפינלנד קיימת יכולת להעביר חוקים שמנוגדים להוראות בחוקה, אבל גם היא מוגבלת למדי: מנגנון ההתגברות הפיני דומה למעשה להליך החקיקה של החוקה עצמה, ועל תיקון כלשהו להתקבל ברוב רגיל בפרלמנט ואז ברוב של שני שלישים בפרלמנט הבא אחריו. קיים שם "מסלול דחוף", שמאפשר להעביר את התיקון באותו פרלמנט, אבל כדי לאשר את שאלת הדחיפות נדרש רוב של חמש שישיות מבין כלל המצביעים, ואז הצבעה על התיקון עצמו שדורשת רוב של שני שלישים.
7 צפייה בגלריה
ראש ממשלת פינלנד סאנה מרין. נדרש רוב מיוחד כדי לחוקק חוק בניגוד לחוקה, וזה יחכה לפרלמנט הבא
(צילום: AFP)
הסקירה בדוח היועמ"שית הגיעה עד לרמת מדינת המחוז ויקטוריה באוסטרליה, וגם שם הענקת חסינות לחוקים שמנוגדים לחוקה כוללת הגבלות שונות, כגון משך זמן מקסילמי של 5 שנים (עם אפשרות להארכה חוזרת ונשנית). "ההסדר המוצע חריג בקנה מידה עולמי, וזאת גם ביחס לאותן מדינות בודדות שבהן קיימת הוראת התגברות", מסכמת היועמ"שית את עמדתה בכל הנוגע לפסקת ההתגברות המוצעת בישראל, שהקואליציה מתעקשת לפי שעה שתכלול רוב פשוט של 61 כדי לחוקק מחדש חוקים שבג"ץ פסל.
גם בנוגע לשאר הסעיפים במהפכה המשפטית נערכה השוואה למצב בעולם בדוח היועמ"שית, והסקירה בנוגע לסוגיית בחירת השופטים מראה שגם הטענה שברבות ממדינות העולם המערבי נציגי הנבחרים הם שבוחרים את השופטים וכי המצב בישראל הוא "חריג ביותר", אינה מדויקת. בדוח מזהירה היועמ"שית כי דווקא אימוץ ההצעה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, באופן שיעניק רוב מוחלט לנציגי הקואליציה, יעמיד את ישראל במצב חריג ביותר ביחס לעולם. היועמ"שית מדגישה כי המודלים בעולם שבהם הדרג הנבחר בוחר שופטים או שיש לו זכות וטו על בחירתם מחייבים לרוב הסכמה פוליטית רחבה, או שהם כוללים מנגנונים מאזנים אחרים של היוועצות.
בדברי ההסבר להצעת החוק הממשלתית שניסח שר המשפטים יריב לוין (שעליה השיבה היועמ"שית, אף שכעת מקדמת הקואליציה הצעת חוק אחרת אך דומה), הוזכרה צרפת כמדינה שהשינויים המוצעים כעת בישראל מתיישבים עם המצב החוקתי בה. אבל היועמ"שית מדגישה כי מינוי חברי המועצה החוקתית העליונה בצרפת, גוף שיפוטי שאחראי בין היתר על בחינת חוקתיות של חוקים, "מחייב הסכמה רחבה בין הגופים הפוליטיים" במדינה. חברי המועצה, מלבד נשיאים לשעבר שמקבלים אוטומטית זכות לשבת בה, ממונים על ידי הנשיא ומנהיגי שני בתי הנבחרים.
7 צפייה בגלריה
נתניהו עם מקרון בפריז, החודש. הנשיא הצרפתי הזהיר: "נסיק שהתנתקתם מהתפיסה הרווחת של הדמוקרטיה"
(צילום: AFP)
בדוח מציינת היועמ"שית כי השיטה שבה נבחרים שופטים בערכאות ה"רגילות" בצרפת היוותה דווקא השראה למצב הקיים בישראל כבר עשרות שנים, שנקבע באופן שמבקש להבטיח את העצמאות השיפוטית: בצרפת מכהנת "מועצה עליונה לשפיטה", שלצד אחריות על התובעים הכלליים אחראית גם על מינוי שופטים. חברים במועצה הזו שופטים, התובע הכללי, נציגי הנשיא, נציגי שני בתי הפרלמנט ונציגים נוספים.
תומכי המהפכה המשפטית הזכירו גם את גרמניה כמקור השראה לשינוי המוצע בוועדה לבחירת שופטים, אבל גם במקרה זה היועמש"ית מדגישה כי המצב שם הרבה יותר מורכב: הפרלמנט בגרמניה הוא זה שממנה אמנם את שופטי בית המשפט החוקתי, אבל כדי לעשות זאת נדרשת גם שם הסכמה רחבה. מחצית מהשופטים נבחרים על ידי הבונדסטאג, הבית התחתון, והמחצית השנייה על ידי הבונדסראט, הבית העליון שמייצג את המדינות השונות בתוך גרמניה. בשני הבתים נדרש רוב של שני שלישים למינוי השופטים.
יצוין כי גם במצב הקיים בישראל הוועדה לבחירת שופטים יכולה למנות שופטי עליון רק בהסכמה רחבה, כזו שדורשת למעשה פשרה בין נציגי השופטים, הפוליטיקאים ועורכי הדין, והמהפכה המשפטית מבקשת לאפשר מינוי שופטי עליון ברוב רגיל (כזה שיוענק כאמור לקואליציה).
7 צפייה בגלריה
הפגנות מחוץ לעליון בארה"ב בעקבות החלטתו בשנה שעברה לבטל את הזכות להפלות ברחבי המדינה
(צילום: AFP)
גם בניו זילנד, עוד מדינה שהוזכרה ככזו שבה הכוח למנות שופטים נמצא בידי נבחרי הציבור, המצב מורכב יותר: שם הסמכות למנות את שופטי בית המשפט העליון היא של שר המשפטים – אך בטרם בחירת המועמד השר נוהג להתייעץ עם פרקליט המדינה ועם נשיא בית המשפט העליון. לפי הסקירה בדוח, בניו זילנד מוטעמת מסורת משפטית שלפיה שרי המשפטים לא מכלילים שיקולים פוליטיים בהליך המינוי, והתפקיד "שמור למשפטנים המנוסים והמוכשרים ביותר".
בארה"ב המצב שונה, ושם לפוליטיאים כוח מוחלט על מינוי שופטים: הנשיא ממנה אותם, באישור הסנאט. היועמ"שית מציינת אבל כי הסנאט יכול לשמש כמנגנון בקרה, כיוון שלנשיא אין בו רוב מובנה כמו במצב בישראל, שבו הממשלה נהנית מרוב מובנה בכנסת. היא מציינת גם את העובדה שלאחרונה גוברת הפוליטיזיציה בהליך מינוי השופטים בארה"ב, באופן שלפי מחקרים שונים פוגע באמון הציבור האמריקני במערכת המשפט – והדוח מטיל לפיכך ספק ביכולתה של ארה"ב לשמש השראה למצב בארץ. בסקירה מצוין כי גם ביפן הממשלה היא זו שממנה את השופטים, אבל הם עומדים לאישור תקופתי במשאל עם והאזרחים יכולים למעשה להדיח אותם. גם הפרלמנט יכול להדיח שופטים, ובסקירה צוין שהדבר נעשה בעבר מסיבות פוליטיות.
רוב מיוחס לביטול חוקים רגילים? גם ברוסיה
בקנדה מי שממנה את שופטי העליון הוא ראש הממשלה, אבל הוא נשען על ועדה מייעצת עצמאית א-פוליטית ומקצועית שמטרתה לאתר את המשפטנים האיכותיים ביותר לתפקיד. חברי הוועדה נדרשים להתייעץ עם נשיא בית המשפט העליון וגורמים מרכזיים נוספים במערכת המשפט טרם גיבוש ההמלצה לראש הממשלה, ומחויבים לספק רשימת מועמדים מאוזנת מבחינה מגדרית וחברתית הכוללת שלושה עד חמישה מועמדים.
7 צפייה בגלריה
ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו. ממנה את השופטים, אבל רק בהמלצת ועדה מקצועית וא-פוליטית
(צילום: רויטרס)
ומה המצב בעולם בנוגע לחלקים אחרים במהפכה המשפטית? בנוגע לדרישה המוצעת לרוב מיוחס של שופטי העליון כדי לבטל חוק של הכנסת (לפי הצעת לוין יידרש רוב של 80% אך לפי הצעה אחרת שהוגשה השופטים יידרשו לעשות זאת פה אחד) הסקירה ההשוואתית בדוח היועמ"שית הראתה שרק במדינות בודדות יש דרישה לרוב מיוחס שכזה, מרביתן באמריקה הלטינית.
בסוף הדוח צורפה טבלה של המדינות הללו, בהן צ'ילה (רוב מיוחס של 80%), קוסטה ריקה (שני שלישים), אל סלבדור (פה אחד), וגם לבנון (שבעה מתוך עשר שופטים), מרוקו (שני שלישים), דרום קוריאה (שני שלישים) ורוסיה (שני שלישים). יצוין כי היועמ"שית דווקא הביעה תמיכה עקרונית בדרישה לרוב מיוחס בביטול חוקים, אך טענה שהרוב של 80% שהציע לוין מוגזם מדי.
בנוגע לעילת הסבירות מציינת היועמ"שית כי היא אינה ייחודית למשפט הישראלי, ו"נחשבת לעילת ביקורת שיפוטית מוכרת ורווחת ביחס להחלטות מנהליות במדינות שונות בעולם". בדוח פירטה כיצד העילה הזו הורחבה עם השנים גם בבריטניה ואוסטרליה, כשגם בקנדה נעשה בה שימוש. המגמה בשלוש המדינות הללו, כך כתבה, "היא להרחיב את עילת הסבירות, ולא לצמצמה, כל שכן לבטלה".
