טקס פרסי ישראל לשנת תשפ"ו נערך הערב (רביעי) בירושלים, לרגל יום העצמאות ה-78 למדינה, במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שר החינוך יואב קיש, ראש העיר ירושלים משה ליאון, ובני משפחות הזוכים. "הפרס מוענק מדי שנה כהוקרה על מצוינות יוצאת דופן, יצירה פורצת דרך ותרומה משמעותית לחברה, למדינה ולעם היהודי. הזוכים לשנה זו משקפים את פניה המגוונות של העשייה הישראלית - במדע, ברוח, באמנות ובתרומה הציבורית, ומבטאים את חוסנה של החברה הישראלית ואת המשכיותה של הרוח הישראלית", נמסר ממשרד החינוך.
השנה, יוענקו לראשונה פרסים על שתי קטגוריות חדשות: פרס למנהיגות צעירה, שיוענק לעדי אלטשולר על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה בקרב הדור הצעיר (עד גיל 50), ופרס על "תרומה מיוחדת למען העם היהודי", המיועד גם לאישים שאינם אזרחי ישראל, שיוענק לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הנשיא עצמו לא הגיע לטקס, וגם לא שלח ברכה מוקלטת כפי שדובר שיקרה. ynet העביר את הטקס בשידור ישיר.
קיש מספר בדמעות על בנו
(צילום: מזמור הפקות)
נשיא ארה"ב טראמפ הוזמן ארצה לקבלת הפרס הישראלי היוקרתי, אולם כפי שפורסם לראשונה ב-ynet, האפשרות הזו ירדה מהפרק בשל המצב הביטחוני והמלחמה באיראן. לפיכך, בוטלה גם ההופעה של הזמרת נועה קירל, שהייתה אמורה לשיר עם נכדותיו של הנשיא, ובישראל מתכננים להעניק לו את הפרס בביקור עתידי. הטקס גם הוקלט מראש ליתר ביטחון, למקרה שהמצב הביטחוני לא יאפשר את קיום הטקס.
רשימת הזוכים בתחומי המדעים והמחקר השנה כללו את פרופ' רשף טנא על חקר הכימיה והנדסה כימית; פרופ' שולמית מיכאלי-גולדברג על חקר מדעי החיים; פרופ' בנימין וייס על חקר המתמטיקה ומדעי המחשב; פרופ' מיכה פופר על חקר מדע הניהול; וד"ר מרים בר-מטיוס על חקר הגאולוגיה ומדעי כדור הארץ.
בתחומי הרוח והחברה הוענקו הפרסים לפרופ' יוסף שיטרית על חקר חקר לשונות היהודים וספרויותיהם; ולפרופ' בילי מלמן על חקר ההיסטוריה הכללית.
עוד קיבלו את פרס מפעל החיים פרופ' אברהם ריבקינד, עירית אורן גונדרס ושנטל בלזברג על מסירותם ותרומתם רבת השנים לחיזוק החברה והמדינה, וכן עדי אלטשולר - מייסדת "הכנפיים של קרמבו" - על מנהיגות צעירה. אורן גונדרס, מייסדת עמותת "אור למשפחות", ובלזברג, מייסדת עמותת "משפחה אחת", קיבלו פרס משותף על תרומתן והסיוע שהן נותנות למשפחות השכולות.
"בלי תשוקה זה לא שווה את המאמץ"
את הטקס הנחו המגישה נטע-לי שם טוב והשחקן ישראל אטיאס. מקבלי הפרסים התראיינו ודיברו על פועלם, ודבריהם הוקרנו במהלך הטקס. פרופ' טנא, שקיבל את הפרס על חקר הכימיה והנדסה כימית, אמר: "היו לי אינספור אפשרויות להיות בחו"ל, אבל בחרתי להישאר פה. זו המדינה שלי ואין לי ארץ אחרת. תתחילו במשהו ואחרי זה תחליטו במה לעסוק כשתהיו גדולים, אבל תעשו את זה עם תשוקה. כי בלי תשוקה זה לא שווה את המאמץ".
אחריו הוצג ד"ר פופר, בן לניצולי שואה, שקיבל את הפרס על חקר מדע הניהול וחקר בין השאר את הצורר הנאצי אדולף היטלר. "יש פער בין אדם אחד למיליוני אנשים. מאוד עניינה אותי איך קרתה התופעה של היטלר. השאלה העסיקה אותי הייתה למה הרגשות האלה פורצים. גיליתי שהתופעה של מנהיגות זה לא המנהיגים, זה המונהגים. הניצוץ זה המנהיג, וחומרי בעירה הם המונהגים. כולם מדברים על לימודי ליבה אבל אזרחות יותר חשובה ממתמטיקה. תהיו עצמאים בחשיבה, אל תזלזלו. תקשיבו - אבל תחקרו".
השחקן גבי עמרני אמר: "להיות שחקן זה להילחם בכל אבן קטנה שמפריעה שכביש. הייתי כזה ילד רזון, נחמד ומצחיקן. אם זה בצופים או בשומר הצעיר או איפה שלא הייתי. לא הייתה לי ילדות עשירה, אבל היה חינוך אמיתי. השחקן זה מקצוע, אין דמות שאני יכול לבחור ולהגיד - 'זה אני'. הייתי צריך לחפש המון כדי שלא יהיה זיק של זיוף. אחרי ההצגה הראשונה אצל חנוך לוין כמעט בכיתי. הם כל כך נהנו מהנתינה ומההופעה. זה מה שרצית. גבי בן 15, הייתי אומר לו: 'אתה יכול לעשות הכול. בלי לבוא בטענות, כי אז תיכשל'".
פרופ' שטרית, יליד מרוקו, סיפר על עבודתו, שעסקה בין השאר בפולקלור של יהדות עדות המזרח: "נולדתי בדרום מערב מרוקו. אמא הייתה ידועה בקהילה וזה השפיע עליי. היא ישבה עם נשות המשפחה בחגיגות משפחתיות. מה שתופס אותי זה המנגינות. התחלתי לשחזר את זה. בהקלטה מצאתי שירים היסטוריים של יהודי צפון אפריקה שאין עליהם תיעוד, ואני מנסה לראות יצירה של 500 שנה - איך הם חשו את החיים שלהם בגולה? זו הייתה תרבות מגוונת שהזינה עשרות זמרים. למדתי במסלול החינוך הצרפתי, ואם הייתי פוגש את עצמי הייתי אומר: 'ניסית לברוח לתרבות מערבית, אבל בסוף התרבות שלך תפסה אותך והחזירה אותך אליה".
פרופ' בר-מטיוס סיפרה על עבודתה בחקר האקלים: "אני מרגישה שאני פותרת פאזל מאוד גדול. העולם מחולק להרבה חלקים, והייתה לי זכות להניח חלק ולפתור אותו. מאוד אהבתי לצאת בתור ילדה מהבית ולהקשיב לטבע. נטיפים מטפטפים וזורמים אל האקלים, הם מספרים לנו מיליוני שנים אחורה. יש לנו מידע על הזמן והמרחב, אנחנו יכולים להקיש על התנאים האקלימים שהיו. אם הייתי פוגשת את מירה בגיל 15, הייתי אומרת לה: 'לא משנה הציונים הלא כל כך טובים והתעודה הגרועה, בסוף את תמצאי את הדרך שלך".
האמן יעקב אגם סיפר: "אני משתף את הצופה בחווית ההתהוות והופך אותה למציאות. שיהיה לו רק לב פתוח. כל הדברים שאני עושה משתנים כשהמציאות משתנה, זה מופיע בעבודות שלי. צבעי הקשת, יש את כל הצבעים השונים. הם סטטים אבל אם הם בהתהוות הם יוצרים אור. היצירה החשובה ביותר שעשיתי שאני עכשיו משתתף ביצירה שאני משתתף בהתהוות. ברגע שיש התמזגות יש אהבה. אם אני לא אתן לך רגע של אהבה טהורה - נכשלתי בביטוי. הייתי ילד שמחפש אמת איפה שיש אמת".
פרופ' מלמן אמרה: "היסטוריה לא חוזרת על עצמה, היא מעניקה לנו תובנות למה שקרה ומה שעלול לקרות. אני זוכר את עצמי כילדה קטנה קוראת המון. היסטוריה מראה לנו איך חברות אנושיות בוחרות לפעול. דרך משקפי המגדר אנחנו מבינים דברים כמו הבדלים בשכר ובנוגע לאזרחות, שהיו לאנשים זכויות שונות. אם הייתי פוגשת את אני הקטנה הייתי אומרת 'תודה על הזכות להתפרנס מהתחביב שלי. והיסטוריה היא התחביב שלי. זו מי שאני".
פרופ' וייס אמר: "כל מתמטיקאי יוצר במובן מסוים את הפתרונות ומושגים חדשים. לכל בעיה יש פתרון? התשובה היא לא. אחד הדברים שהיוונים גילו שיש בעיות שאין להן פתרונות. כתבתי מלא מאמרים ב-15 שנים האחרונות. העולם של המתמטיקה הוא מאוד גדול, השינויים יכולים לבוא 100 שנה אחרי המחקר. הזמן לא משחק תפקיד. הוא יכול לצוץ פתאום. למדתי בגיל צעיר לא להסתכל אחורה, רק קדימה. לחשוב מה הייתי יכול לעשות? אני לא מתעסק בזה".
פרופ' מיכאלי-גולדברג אמרה: "המוטיבציה היא אדירה, לחקור, לבדוק ולהמציא. הרומן שלי עם המדע החל בגיל קטן. חלמתי להיות כמו מארי קארי, שיש לה מעבדה בבית והייתה קמה בלילה לראות אם יש תוצאות. גיליתי משהו חדש בעולם הסרטן והמחלות הזיהומיות. בוער לי להביא את התרופה שגיליתי לשושנת יריחו לציבור הרחב. כילדה הייתי אומרת שתמיד צריך לפעול עם תשוקה ואהבה לדבר, כי בלי אהבה לדבר אין לנו בעצם כלום".
עדי אלטשולר אמרה: "אני מרגישה שזה בחר בי. החינוך זה המשימה של החיים שלי. תמיד הרגשתי אחריות על כולם. על המציאות ב'כנפיים של קרמבו' היה לי מזל. הייתי בת 16, לא ידעתי את הכללים והחוקים. זה יצר לי מקום בעולם לא פחות מלילדים שלקחו חלק. 'זיכרון בסלון' נולד כי הרגשתי מנותקת מזיכרון השואה, שזה לא שלי. מי ששומר את הלהבה זה אנשים שמרגישים שזה שלהם ולוקחים אחריות על הדבר הזה. הקמנו 15 בתי ספר שמכילים ילדים וגורמים להם לראות בעצמם נכס ולא נטל. אם הייתי רואה את עצמי בגיל 15, הייתי אומרת לילדה ההיא שתהיה מרוצה מעצמה, שלא תוותר ושתרדוף אחר החלומות שלה".
פרופ' אברהם ריבקינד אמר: "חיים ומוות זה לא פילוסופיה. או שאתה חי, או שאתה מת. כשאתה נכנס למחלקת טראומה, אתה הופך דיסקט. אתה רוצה את הבן אדם חי. רפואה זה לא מידע מדויק, לא כל מה שעשיתי בימי חיי הוא ידע. הייתי צריך לאלתר. אמא שלי היא הפולניה היחידה שלא רצתה שהילד שלה יהיה רופא. הקמנו את יחידת הטראומה הראשונה בארץ, והיא הצילה רבים שנפגעו מתאונות דרכים ומקרי טרור. אין לי איך להביע את הנתינה שלי, זה משהו שנתון בי. זה יוצא באופן ספונטני ממני. אני גאה ביחידה. לא נתתי דין וחשבון מאיפה זה. זה בא, ודיר באלק זה יעלם ממני".
הפרס המשותף לנשים שמסייעות למשפחות השכולות
הילד אליאב עבדוש, שהוריו גל ונאג'י נרצחו במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, ונועה מורנו, שאחיה איתי נפל בקרב מול מחבלים ליד זיקים ארבעה ימים אחרי הטבח, ודודה עמנואל מורנו נפל במלחמת לבנון השנייה, הזמינו את עירית אורן גונדרס, שסייעה רבות למשפחות שכולות וייסדה את עמותת "אור למשפחות", לקבל את הפרס. " להסתכל רק קדימה", אמרה אורן גונדרס. "הייתי סגן אלוף בהנדסה קרבית. שמעתי על שני חיילים שנפלו וככה כל שבוע מתקשרת לכל הורי החיילים ומזמינה אליי. כל אחד סיפר לי איך הוא מנציח את הילד, גם בדיחות, והם אמרו לי 'מה עשית לי? שלוש שנים לא יצאתי מהבית'. כל העשייה שלנו, כל האדוות האלה, זה התחיל מהבית. זו המתנה הכי יפה שאפשר להעניק להורים. אתם לא לבד - הילד שלכם הוא ילד של אומה שלמה. כי אומה שזוכרת את עברה יהיה לה גם עתיד".
שנטל בלזברג, מייסדת עמותת "משפחה אחת", אמרה: "'הותר לפרסום', אני כבר מרגישה מה המשפחה עוברת ואיך נהיה שם בשבילם, לתת להם תקווה ולהחזיק אותם. משפחה זה לא רק עניין ביולוגי, זה מישהו שמחזיק לך את היד ועובר איתך דברים ביחד. קהילות נותנות המון כוח, ואנו בונים המון קהילות. אתם יכולים לחשוב על האבא, על האח, וזה נותן להם מקום בטוח, מקום שיהיו בו איך שהם רוצים. אני מקבלת את החוסן מהמשפחות עצמן. זה בעצם משפחה, וזה מה שאנו עושים".
החיבוק של קיש לכלת הפרס
לאחר מכן נאם שר החינוך קיש, שציין כי הזמין את נשיא ארה"ב טראמפ הוזמן לקבל את הפרס המיוחד. לאחר מכן דיבר בגרון חנוק על בנו מתן ז"ל, בעל צרכים מיוחדים, שהלך לעולמו. הוא דיבר בהתרגשות על עבודתה של עדי אלטשולר.
״מתן, בני זכרונו לברכה, היה ילד מופלא, ילד מיוחד. בגיל שנה אובחנה אצלו מחלה גנטית נדירה שלא אפשרה לו חיים רגילים. רגע האבחון היה מכה קשה שטלטלה את עולמנו. הכאב הגדול ביותר היה על כל מה שהבנתי שלא יחווה לעולם, הוא לא ילך, לא תהיה לו בת זוג, לא יקים משפחה. אבל מתן לימד אותי שיעור לחיים. הכאב הזה היה הכאב שלי לא שלו. למרות הקושי מתן היה ילד שמח ומאושר, הוא אהב לצחוק ואהב אנשים. למרות שלא הוציא מילה מפיו כל חייו הוא ידע לתקשר", סיפר.
"מתן היה חבר בתנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו'. וכשאני מביט מכאן אל במת הזוכים, אני מבקש לומר בשמו של בני מתן ובשמם של כל הילדים המיוחדים תודה למייסדת העמותה כלת פרס ישראל עדי אלטשולר. עדי, יזמת והקמת מסגרת שמעניקה שייכות אמיתית. מתן הרגיש בה אהוב, רצוי, הרגיש שייך. מתן הרגיש את האהבה שקיבל מהילדים בתנועה והם הרגישו את אהבתו שחוזרת אליהם. את בנית גשר במקום שאחרים ראו רק קושי". לאחר מכן, ניגש קיש וחיבק את אלטשולר. עוד הוא דיבר על עבודתה של פרופ' מלמן, שבמחקריה עסקה בין השאר בסביו של קיש, פרד קיש, שהיה קצין בכיר בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
פרופ' ריבקינד נאם לאחר מכן בשם מקבלי הפרס: "אני עומד כאן היום, לא רק בשם עצמי. אני עומד בשם כולנו, שנבחרנו השנה לפרס הנכבד הזה. באנו מעולמות שונים. אבל יש דבר אחד שמאחד אותנו. כולנו אוהבים את הארץ הזו יותר מכל פרס שיוכלו להעניק לנו. פרס ישראל הוא לא רק הכרה. הוא אמירה של מדינה לאזרחיה: ראינו אתכם, ידענו מה עשיתם, לא שכחנו".
"אנחנו עם קטן, ארץ קטנה", הוסיף, "ובכל זאת הצלחנו לייצר כאן משהו שהעולם מסתכל עליו בפליאה. לא בגלל שיש לנו יותר משאבים. בגלל שיש לנו יותר סיבות. כי כשאתה יודע בשביל מה אתה עושה - את מה שאתה עושה - אתה עושה אותו אחרת. ישראל כשהיא בשיאה היא לא מדינה, היא משפחה. אנחנו מודים לכוחות הביטחון וההצלה, לחיילי צהל, לאנשי המילואים והמתנדבים, לאנשי הרפואה. אתם לא רק עמיתים לדרך, אתם ההוכחה שהעם הזה חפץ חיים".
"למשפחתי שחלקה בי עם אלפי אנשים שלא הכירו ולא יכירו לעולם, תודה. ולמדינת ישראל שהייתה קיימת כבר לפני שנולדתי, ותהיה קיימת לעד, תודה שנתת לנו את הזכות לתת לך. יהי זכרם של כל הנופלים ברוך. ותחזקנה ידי כל הממשיכים. מאחל לכולנו חג עצמאות שמח, ושתהיו לי בריאים", קרא בסיום דבריו.
