ב-24 בפברואר 2022 הרחיבה רוסיה את פלישתה לאוקראינה לקנה מידה מלא, במהלך צבאי התקפי ודרמטי שהרעיד את אמות הסיפים ברחבי אירופה והמערב בכלל, שבחלקו הגדול סירב בכלל להאמין שרוסיה תעז לנקוט צעד כזה. המהלך הזה של הנשיא ולדימיר פוטין שיקף את חזונו להכפפת אוקראינה כולה לשליטת מוסקבה, תוך שאיפה למחוק את הזהות הלאומית האוקראינית, ולהפוך את המדינה השכנה למדינת חסות לכל דבר, שבה רוסיה תשלוט בפועל. אלא שהתוכניות של פוטין למבצע צבאי התקפי קצר וקטלני השתבשו לחלוטין. אוקראינה סירבה להיכנע, והשיבה מלחמה שערה שנמשכת גם היום.
המלחמה באוקראינה – כותרות נוספות:
• "שטחי השמדה" ומיליוני רחפנים: כך הפכה אוקראינה למעצמת כטב"מים – ומה ישראל יכולה ללמוד
• הכטב"מים מתפוצצים על "אמזון הרוסית", ומביאים את המלחמה לחצר של פוטין
• אין קליטה תחת אש: המלחמה באוקראינה החזירה את הטלפונים הציבוריים לרחובות
• פוטין בדרך להסלמה: "כועס, מתחפר, נוזף ביועציו – ומחפש ניצחון"
גלריה
גם אחרי 4.5 שנים, רוסיה שקועה עמוק בבוץ האוקראיני. החשש במערב: פוטין "יחפש ניצחון" במקום אחר
(צילום: REUTERS/Evgenia Novozhenina, REUTERS/Gleb Garanich, AFP, Oleg Petrasiuk/Press Service of the 24th King Danylo Separate Mechanized Brigade of the Ukrainian Armed Forces/Handout via REUTERS)
כמעט ארבע שנים וחצי מאוחר יותר, המלחמה הפכה לזירת התשה מדממת, אכזרית וממושכת, ששינתה ללא היכר את המציאות הביטחונית ביבשת אירופה – פינלנד ושבדיה הצטרפו שתיהן לברית נאט"ו, תוצאה ישירה של הרחבת הפלישה הרוסית, והעמידו את רוסיה בפני אתגר אסטרטגי עצום בים הבלטי, שמכונה כעת "האגם של נאט"ו". לפינים גבול יבשתי ארוך בן 1,340 ק"מ עם רוסיה, שהפך למעשה לגבול של רוסיה עם כוחות הברית הצפון-אטלנטית.
בעיניים מערביות, רוסיה שקועה עמוק בבוץ האוקראיני – אבדותיה בנפש כבדות מנשוא ומגיעות לפי ההערכות ל-400 אלף הרוגים, ובנוסף כ-700 אלף פצועים ונעדרים. רוב טנקי המערכה המודרניים והחדישים שלה הושמדו בשדות הקרב, אם על ידי טילי נ"ט בשלבי המלחמה הראשונים, ואם על ידי רחפני נפץ אוקראינים זולים שהתפוצצו עליהם לאורך קו החזית הארוך בן ה-1,200 ק"מ. גם בזירה הימית ספגו הרוסים מכות קשות ומשפילות – צי הים השחור, שנחשב פעם לגאוות האימפריה הרוסית ולאחר מכן ברית המועצות, ספג מכות משפילות, איבד את ספינת הדגל שלו ומספר רב של כלי שיט, ונאלץ להסיג את ספינותיו מזרחה לים אזוב, אך גם שם כטב"מים וכשב"מים (כלי שיט בלתי מאוישים) אוקראיניים עושים שמות בספינות ומכליות רוסיות, והצי הרוסי למעשה לא בא לידי ביטוי.
הרוסים אמנם ממשיכים לתקוף ברחבי אוקראינה באמצעות טילים מסוגים שונים וכטב"מים, פוגעים בערים ובתשתיות אנרגיה ותחבורה, וגובים קורבנות רבים, אך בשנתיים האחרונות גם אוקראינה מצליחה לתקוף בעומק רוסיה באמצעות כטב"מים תוצרת בית, וכעת פוגעת קשות בתשתיות האנרגיה של רוסיה – בבתי הזיקוק שלה ובמאגרי הנפט – באופן שמחולל נזקים כלכליים כבדים ומחסור בדלק ברחבי רוסיה. מצבה של הכלכלה הרוסית – שהפכה לכלכלת מלחמה באופן מלא, שבה 42% מתקציב המדינה (כמעט 7% מהתמ"ג, נכון לרבעון הראשון של 2026) מופנים לביטחון – הולך ומחמיר, וכל זה פוגע במעמדו של הנשיא פוטין מבית באופן ברור. כיום כמעט כל אזרחי רוסיה, כולל במוסקבה וסנט פטרבורג, אך גם בסיביר והרי אורל, חשים על בשרם את השלכות המלחמה, ואינם שבעי רצון כלל וכלל.
על פניו, נראה שפוטין נמצא במצב מורכב מאוד – המלחמה לא מתקדמת לשום מקום, צבאו המוכה עדיין לא מצליח לכבוש את כל חבל דונבאס שבמזרח אוקראינה אחרי ארבע שנים וחצי, היקף האבדות עצום – יותר מ-30 אלף הרוגים ופצועים בחודש – הכלכלה במצב בעייתי ואזרחי רוסיה מתחילים לאבד את סבלנותם כלפי הממסד. לכאורה, סביר היה במצב כזה שפוטין יחתור לסיום המלחמה, או לפחות להקפאתה בקווים הנוכחיים, ולו כדי לצבור כוחות ולנסות להיערך למהלך התקפי בעתיד הקרוב.
אלא שזה לא קורה: על פי מקורות מקורבים לקרמלין ששוחחו עם התקשורת המערבית, פוטין נחוש מתמיד להמשיך במלחמה עד להשגת מטרותיה, ואף להסלימה. המומנטום האוקראיני של השבועות האחרונים, וההצלחות המרשימות שהשפילו את הרוסים, כולל הפגיעה בבית הזיקוק הגדול של מוסקבה, רק חיזקו את עמדתו ואת עקשנותו. כדי להבין את הצעד הבא של הקרמלין וממה הוא נובע, עלינו לנסות ולהתבונן בהתפתחויות לא כפי שהמערב רואה ומנתח אותן, אלא מזווית הראייה של פוטין עצמו – כי היא שונה לחלוטין.
בראייתו של הנשיא הרוסי, מצבה של ארצו אינו רע כל כך – לא רק שהיא שורדת את הסנקציות הדרקוניות והמקיפות, אלא שהיא מצליחה לכופף את המערב, לעקוף את המגבלות ולעצב מחדש את הסדר העולמי הרב-קוטבי. פוטין שב וטוען שארצו לא נלחמת נגד אוקראינה לבדה, אלא נגד כל מדינות ברית נאט"ו למעשה, שמספקות לקייב סיוע צבאי ופיננסי משמעותי. כשפוטין מביט אל עבר אירופה וארה"ב, הוא לא רואה חזית אחידה ומוצקה, אלא חומה רופפת רוויית סדקים בלכידות של ברית נאט"ו, ועייפות גוברת בנכונות האמריקנית, ודאי תחת ממשל טראמפ, להושיט יד להגנת היבשת בעת הצורך. ופה מזהה הנשיא פוטין ככל הנראה חלון הזדמנויות להסלמה מבוקרת מול כוחות ברית נאט"ו, שבראייתו חלשים ממה שנדמה.
תיעוד ממתקפה אוקראינית בשבוע שעבר: שריפת ענק במחסן של הגרסה הרוסית ל"אמזון", במוסקבה
(צילום: רויטרס)
תמרור אזהרה דרמטי ומהדהד בהקשר זה נחשף במסמך אסטרטגי מקיף ומרתק שפרסם לא מכבר מכון המחקר האמריקני היוקרתי "המועצה האטלנטית". המסמך, שנכתב על ידי המומחה הצבאי ריצ'ארד הוקר, נושא את הכותרת המטרידה: "צעדו הבא של פוטין? חמישה תרחישי תקיפה רוסיים שאירופה חייבת להיערך אליהם". מחברי המסמך מנתחים לעומק כיצד השינויים הגיאופוליטיים האחרונים, ובראשם הצטרפותן של פינלנד ושבדיה לנאט"ו, יוצרים דינמיקה מסוכנת שבה פוטין, תחת לחץ מבית ותחושת מבוי סתום באוקראינה, עלול לחפש את הניצחון הגדול שלו דווקא במקום אחר, בשטחי נאט"ו, תוך ניצול נקודות תורפה מבודדות בצפון אירופה ובים הבלטי.
בשביל פוטין, לחץ פוליטי הוא לא גורם מרסן
כדי להבין את אופן המחשבה של הקרמלין, צריך להפריך תחילה את הנחת המערב שלפיה פוטין פועל מתוך דחק פוליטי פנימי שעומד למוטט את שלטונו. פוטין, שבאוקטובר הקרוב ימלאו לו 74, ושמציין כעת יותר מרבע מאה בהנהגת רוסיה, מחזיק עדיין באחיזת ברזל אבסולוטית ויציבה מתמיד במערכת הפוליטית והחברתית של רוסיה.
בספטמבר הקרוב תתקיימנה בחירות פרלמנטריות לבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, ה"דומה". גם הן צפויות להיות, בדיוק כמו אלה שקדמו להן, מיצג תיאטרלי מבוים שאין בו שמץ של איום אמיתי על כסאו, ודאי לא בעת הנוכחית, שבה בעקבות הרחבת הפלישה הממסד ריסק לחלוטין כל פעילות אפוזיציונית אמיתית בעלת משמעות, חוקק חוקים נוקשים מאוד ולמעשה הביא את הדיכוי הפוליטי ברוסיה לשיא חדש. אילי ההון הגדולים, ראשי הצבא ובכירי זרועות המודיעין השונות סורסו לחלוטין מכל יכולת להקים מוקדי כוח עצמאיים או לקרוא תיגר על החלטותיו של פוטין, והם עדיין נאמנים לו באופן מוחלט. האופוזיציה הרוסית האמיתית חוסלה דה-פקטו – מנהיגיה הבולטים ביותר נכלאו במושבות עונשין, הוגלו מהמדינה, או מצאו את מותם בנסיבות מחשידות כאלה ואחרות.
המתנגדים נכלאו, גורשו - או חוסלו. הנשיא פוטין
(צילום: Alexander Kazakov, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
החברה הרוסית עצמה, הנתונה לשטיפת מוח אינטנסיבית ויומיומית באמצעות כלי התקשורת הממלכתיים, תופסת את המצב לא כהפרה של החוק הבינלאומי, אלא כמלחמת קיום היסטורית, כמעט דתית, נגד הניסיון המערבי לפרק את רוסיה. האוכלוסייה הרוסית, שחונכה על ברכי מסורת ארוכה של סבל והקרבה קולקטיבית, הוכיחה יכולת מרשימה לספוג אבדות עצומות בחזית ופגיעה מתמשכת ברמת החיים, מבלי שהדבר יתורגם לגלי מחאה משמעותיים שיאיימו על יציבות הקרמלין.
עבור פוטין, הלחץ הציבורי אינו מהווה גורם מרסן כפי שהוא מהווה במדינות הדמוקרטיות הליברליות. פוטין מבין כמובן שהציבור הרוסי יקבל כל מחיר כל עוד הוא יתווך כחלק מהמאבק על כבודה של "רוסיה הגדולה" – פוטין הצליח עד היום לא רע בכלל להציג לציבור ולהצדיק בפניו נרטיב ולפיו המערב הכריז מלחמה על רוסיה, שבה הוא שואף "להוריד אותה על ברכיה". רבים בציבור הרוסי מאמינים לחלוטין בקביעה הזו, ולפיכך עדיין תומכים פוטין, למרות הכול.
במקביל ליציבות הפוליטית, גם ההנחה שהכלכלה הרוסית תכרע ברך תחת עול הסנקציות הבינלאומיות התבררה כאשליה מערבית. הכלכלה הרוסית לא רק שלא קרסה, אלא הציגה שיעורי צמיחה מרשימים של 3.4% בשנת 2024, בעיקר הודות להחלטה האסטרטגית להעביר את המדינה לסטטוס מלא של "כלכלת מלחמה". במסגרת שינוי זה, תקציב הביטחון הרשמי של המדינה זינק לקרוב ל-7% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), פסי הייצור של המפעלים הביטחוניים עובדים מסביב לשעון בשלוש משמרות, והמדינה מצליחה לייצר ולשקם תחמושת, רקטות, רכבים משוריינים וטנקים בקצב מהיר בהרבה מכל מה שחזו גופי המודיעין במערב. זה לא שהמצב הכלכלי מצוין כמובן – רחוק מזה – אבל הוא לא נוראי כפי שרבים במערב האמינו שיהיה, וזה משחק לטובת הקרמלין.
פסי הייצור הבטיחוניים עובדים מסביב לשעון, ב-3 משמרות. ניסוי רוסי אשתקד בטיל בליסטי בין-יבשתי
(צילום: Russian Defence Ministry/Handout via REUTERS)
החוסן הכלכלי הזה נשען על כמה יתרונות מבניים שרוסיה נהנית מהם: היא מדינה בעלת אוטרקיה חקלאית ואנרגטית מוחלטת, כלומר היא מסוגלת לספק לעצמה את כל תצרוכת המזון, הדלק והחשמל שלה מבלי להזדקק לייבוא. היא מחזיקה בעתודות משאבי הטבע הגדולות והעשירות בעולם, כולל נפט, גז טבעי, עצים, פחם, מתכות נדירות ועפרות ברזל.
כשאירופה ניסתה לגמול את עצמה מהגז והנפט הרוסי, מוסקבה הגיבה במהירות והקימה את "צי הצללים" – מאות מכליות נפט ישנות הפועלות תחת רישומים זרים ודגלי נוחות, המאפשרות לה לעקוף את תקרת המחיר הבינלאומית ולהזרים את הנפט לשווקים רעבים חדשים בסין, הודו, טורקיה ומדינות נוספות. למרבה האירוניה, חלק ניכר מהאנרגיה שאירופה צורכת כיום מגיע ממקורות רוסיים שנרכשו דרך מדינות שלישיות בשווקים המשניים. בשבועות האחרונים האוקראינים אמנם פוגעים בכלי שיט רבים השייכים ל"צי הצללים" הרוסי, ועדיין – הרוסים מצליחים שוב ושוב למצוא פתרונות יצירתיים לייצוא נפט באופן עוקף סנקציות, ולהכניס כסף לקופת המדינה ולמימון המלחמה.
בנוסף, רוסיה לא באמת מבודדת כפי שהמערב היה רוצה לראות – היא נהנית מתמיכתו הישירה והעקיפה של ציר מדינות אוטוקרטיות יציב מאוד – סין, איראן וצפון קוריאה מספקות לקרמלין רשת ביטחון אסטרטגית. הסינים מספקים נתיבי סחר חלופיים ומזרימים לרוסיה רכיבים אלקטרוניים מתקדמים ושבבים, הדרושים לתעשייה הצבאית לצורך ייצור נשק מונחה ומערכות תקשורת. איראן מספקת אלפי כטב"מים מתאבדים, טילים בליסטיים וטכנולוגיית ייצור, וצפון קוריאה שלחה מיליוני פגזי ארטילריה, טילים בליסטיים ואף כוחות לוחמים כדי לתגבר את המאמץ הרוסי. הבריתות הללו מבהירות לפוטין כי הוא אינו לבד, וכי יש לו את אורך הנשימה הכלכלי והלוגיסטי להמשיך בעימות מול המערב למשך שנים ארוכות. בנוסף, לרוסים קשרים טובים עם רוב מדינות "הדרום הגלובלי" – כולל הודו, מדינות אסיה, דרום אמריקה ויבשת אפריקה.
חלון ההזדמנויות לניפוץ "אשליית ההרתעה" של נאט"ו
אם המשטר יציב והכלכלה בסך הכול מתפקדת, מדוע שפוטין יבחר להסתכן בהרפתקה צבאית חדשה ונועזת מחוץ לגבולות אוקראינה דווקא בעת הנוכחית? הניתוח האסטרטגי מלמד כי ייתכן בהחלט שבמוחו של הנשיא הרוסי מתלכדים כעת שני גורמים מרכזיים: המבוי הסתום בשדה הקרב האוקראיני, והזיהוי של נקודת חולשה היסטורית וסדקים עמוקים בתוך ברית נאט"ו. פוטין מזהה חלון הזדמנויות יוצא דופן הנובע מהשבר הפנימי בברית הצפון-אטלנטית ומהשינוי העמוק במדיניות החוץ האמריקנית. וושינגטון משדרת מזה זמן מה מסרים מורכבים וביקורתיים כלפי בעלות בריתה באירופה. הממשל האמריקני של טראמפ מאמץ גישה עסקית אינטרסנטית ברורה, מציב את סין ואת הזירה סביבה כ"איום המרכזי היחיד" שלו, ודורש מאירופה להתחיל לדאוג לביטחונה בעצמה.
ההרתעה היא רק אשליה? מטוס קרב F-35B בריטי על גבי נושאת המטוסים של חיל הים המלכותי HMS Prince of Wales, במהלך תרגיל נאט"ו בים ליד נורבגיה בחודש שעבר
(צילום: Leon Neal/Getty Images)
(צילום: Leon Neal/Getty Images)
הדרישות האמריקניות הגורפות להעלאת תקציבי הביטחון של מדינות אירופה לרמות חסרות תקדים של 5% מהתמ"ג מעוררות חרדה, כעס ומבוכה בבירות אירופה, בעוד שבמערכת הפוליטית האמריקנית נשמעים קולות רציניים הקוראים לצמצום דרמטי של הנוכחות הצבאית ביבשת או אף לנסיגה מוחלטת מברית נאט"ו. עבור פוטין זו ממש מוזיקה נפלאה לאוזניו – והזדמנות שכדאי מאוד לשקול בחיוב לנצל. הוא מאמין באמת ובתמים שניתן לפרק את הסדר המערבי. עלייתן של תנועות ימין קיצוני ותנועות פופוליסטיות ברחבי אירופה, לצד עמדותיהן המוצהרות של מדינות חברות כמו בולגריה, טורקיה וסלובקיה, המסרבות לקחת חלק בסנקציות או בסיוע צבאי משמעותי, מאותתות לפוטין שהפעלת סעיף 5 של אמנת נאט"ו – הקובע כי התקפה על מדינה אחת היא התקפה על כולן – אינה אוטומטית עוד.
הוא מעריך שבמקרה של משבר מוגבל, חילוקי דעות פוליטיים וגרירת רגליים בתוך נאט"ו ישתקו את יכולת התגובה של הברית ויביאו לקריסתה התודעתית. פוטין סבור שמהלך התקפי מוגבל יסייע לו לנפץ את מה שהוא רואה כ"אשליית ההרתעה של נאט"ו" – אם רוסיה תתקוף טריטוריה קטנה, מבודדת או מוגבלת של מדינה החברה בנאט"ו, והברית תימנע מלהגיב בעוצמה צבאית מאוחדת וברורה בשל פחד מהסלמה גרעינית או חילוקי דעות פנימיים, נאט"ו תחדל מלהתקיים מבחינה מעשית. והוא סבור ככל הנראה שיש לו חלון זמנים קצר להוציא לפועל מהלך כזה.
חמשת תרחישי הפלישה:
הניתוח המעמיק של מסמך "המועצה האטלנטית" מספק מפת דרכים מדויקת הכוללת חמישה תרחישים מרכזיים, המדורגים מהרמה הגבוהה ביותר של סיכון עבור מוסקבה ועד לרמה הנמוכה ביותר:
1. התרחיש בעל הסיכון הגבוה ביותר, אך גם בעל הפוטנציאל הנפיץ ביותר, הוא פריצת פרוזדור יבשתי לקלינינגרד, המובלעת הרוסית השוכנת לחופי הים הבלטי בין פולין לליטא. מאז התפרקות ברית המועצות, המובלעת בקלינינגרד – שמשמשת כבסיס הבית של הצי הבלטי הרוסי וכמחסן נשק ענקי הכולל גם יכולות גרעיניות טקטיות – מנותקת גיאוגרפית מרוסיה היבשתית בנתיב של כ-300 ק"מ.
המרחק - 300 ק"מ בלבד. המסדרון היבשתי שדרכו עלולה רוסיה לנסות לפרוץ דרך לקלינינגרד
בסיס הבית של הצי הבלטי הרוסי, ו"מחסן נשק" ענקי. קלינינגרד
(צילום: Shutterstock)
בתרחיש זה, כוחות צבא רוסיים, שיכולים להתארגן בשטחה של בלארוס המשמשת כמדינת חסות וכבסיס קדמי, יפתחו במתקפת פתע מסיבית ורחבת היקף דרך שטח ליטא כדי ליצור חיבור יבשתי ישיר למובלעת. מהלך כזה ינתק לחלוטין ובאופן פיזי את המדינות הבלטיות – ליטא, לטביה ואסטוניה – משאר חלקי אירופה, ויעמיד את נאט"ו בפני מלחמה כוללת וחזיתית מול עוצמתו של הצבא הרוסי המשוקם. הסיכון כאן עבור פוטין הוא עצום, שכן מתקפה כזו תאלץ את פולין, המחזיקה באחד הצבאות החזקים והמודרניים ביותר בנאט"ו, להיכנס מיד ללחימה כדי להגן על גבולותיה ועל שכנותיה.
2. תרחיש שני, בעל רמת סיכון בינונית-גבוהה, מתמקד באי השבדי גוטלנד. האי, הממוקם במיקום אסטרטגי יוצא דופן במרכז הים הבלטי, נחשב בעיני מתכננים צבאיים כ"נושאת מטוסים מבטון בלתי פגיעה". שליטה רוסית בגוטלנד תעניק למוסקבה יכולת לשתק לחלוטין את התנועה הימית והאווירית של נאט"ו בכל המרחב הבלטי, להציב מערכות מכ"ם וטילים מתקדמות שיאיימו ישירות על שטוקהולם, ולמעשה להעביר את הבעלות על הים הבלטי לידיים רוסיות. מתקפה על גוטלנד תהיה מיועדת להעניש את שבדיה על החלטתה ההיסטורית להצטרף לנאט"ו ולזעזע את המדינות הנורדיות.
3. ברמת סיכון בינונית נמצא תרחיש מזרח אסטוניה, המתמקד בחבל המולדת שסביב העיר נארווה, השוכנת ממש בגבול בין רוסיה לאסטוניה. אזור זה מתאפיין ברוב מוחלט של תושבים ממוצא אתני רוסי, שרבים מהם מחזיקים בדרכונים רוסיים ואינם דוברי אסטונית. במסגרת תרחיש זה, רוסיה לא תפתח במלחמה גלויה עם טנקים ומטוסים, אלא תשתמש בכלי הנשק החביב עליה: לוחמה היברידית חשאית. סוכני מודיעין, אנשי כוחות מיוחדים ללא סימני זיהוי ("אנשים ירוקים קטנים") ופעילי תעמולה יחדרו לאזור, יעוררו מהומות אזרחיות, ישתלטו על מבני ממשל מקומיים ויכריזו על הקמת "רפובליקה עממית עצמאית" שתבקש להסתפח לרוסיה, בדיוק לפי המודל שיושם בהצלחה מרובה בחצי האי קרים ובדונבאס בשנת 2014. פוטין יציב בפני המערב דילמה קשה: האם אתם מוכנים לשלוח חיילים אמריקנים או בריטים למלחמה כדי להחזיר עיר קטנה שתושביה ממילא רוצים להיות חלק מרוסיה?
4. התרחיש הרביעי, בעל רמת סיכון בינונית-נמוכה, נוגע לאיי אולנד השייכים לפינלנד. מדובר בארכיפלג המונה אלפי איים קטנים השובר את המעבר בין הים הבלטי למפרץ בוטניה. על פי הסכמים בינלאומיים היסטוריים, איי אולנד הם שטח מפורז לחלוטין, ללא שום נוכחות צבאית או ביצורים פיניים. השתלטות רוסית מהירה באמצעות כוחות קומנדו ימיים או נחיתה אווירית חשאית תעניק לקרמלין עמדת חניקה מצוינת על נתיבי השיט והמסחר המובילים להלסינקי ולשטוקהולם, ותהווה מכת פתע כואבת לפינלנד, החברה הטרייה בנאט"ו.
מטיילים באחד מאיי אולנד. שטח מפורז בלי ביצורים - וההשתלטות תהיה מהירה וכואבת
(צילום: Schorle / wikimedia)
5. ויש תרחיש חמישי, ובעיני מחברי המסמך גם הסביר ביותר – "המלכודת הקרה" של ארכיפלג סבלברד: מבין כלל חמשת התרחישים שנבחנו במסמך של "המועצה האטלנטית", קיים יעד אחד המבלט את עצמו מעל השאר, ומציע לנשיא פוטין את שילוב התנאים המושלם: אפס התנגדות ראשונית בשטח, עמימות משפטית בינלאומית, חשיבות אסטרטגית עילאית, וסיכון נמוך ביותר לתגובה צבאית מאוחדת של נאט"ו. היעד הזה הוא כאמור ארכיפלג סבלברד, השייך לנורבגיה.
סבלברד (שנודע בעבר בשם ספיצברגן) הוא קבוצת איים מבודדת וקפואה הממוקמת עמוק בתוך האוקיינוס הארקטי, כ-750 ק"מ מצפון לחופיה הצפוניים של נורבגיה היבשתית. הארכיפלג דליל באוכלוסייה ומאכלס פחות מ-3,000 תושבים, המרוכזים בעיקר בשני יישובים קטנים. מצבו המשפטי הבינלאומי של המקום ייחודי ומורכב: על פי אמנת סבלברד שנחתמה בפריז בשנת 1920, הריבונות על האיים הוענקה לנורבגיה, אך תחת מגבלות חמורות ונוקשות. האמנה קובעת באופן חד-משמעי כי הארכיפלג הוא שטח מפורז לחלוטין – נורבגיה אינה רשאית להקים בו בסיסים צבאיים, ביצורים או להחזיק בו כוחות צבא סדירים. בנוסף, האמנה מעניקה לאזרחי כל המדינות החתומות עליה זכות שווה לחלוטין להתיישב באיים ולנהל בהם פעילות מסחרית וכלכלית, בכפוף לחוק הנורבגי האזרחי.
רוסיה, שהבינה היטב את הפוטנציאל הטמון בעמימות הזו, מחזיקה באיים נוכחות רציפה וקבועה של אזרחים רוסים מזה עשרות שנים, בעיקר סביב יישוב כריית הפחם הרוסי בבארנצבורג. במהלך השנים האחרונות, הקרמלין החל להפעיל אסטרטגיה תעמולתית מכוונת ומתוזמרת היטב: גורמים רשמיים במוסקבה משמיעים שוב ושוב תלונות והאשמות שקריות נגד ממשלת נורבגיה, בטענה שהיא מפרה את האמנה, מנסה לבצע "מיליטריזציה" חשאית של האיים ומצרה את צעדיהם של החוקרים והכורים הרוסים במקום. בעיניים מערביות מנוסות, זוהי הכנת הקרקע התודעתית והמשפטית הקלאסית המוכרת של הקרמלין לצורך יצירת תירוץ ("קאזוס בלי") לפעולה צבאית עתידית, במסווה של הגנה על אזרחיה ועל האינטרסים ההיסטוריים שלה.
מבחינה גיאופוליטית וצבאית, החשיבות של סבלברד עבור רוסיה היא עצומה. האיים יושבים בדיוק בנקודת המפתח השולטת על המעבר הימי שבין האוקיינוס האטלנטי הצפוני לבין האוקיינוס הארקטי. חצי האי קולה, השכן לסבלברד, הוא האזור האסטרטגי החשוב ביותר של רוסיה: שם שוכנים בסיסי הבית המרכזיים של הצי הצפוני הרוסי, הכולל את עיקר צוללות התקיפה והצוללות הגרעיניות הנושאות טילים בליסטיים, המהוות את עמוד השדרה של ההרתעה המערכתית של מוסקבה. שליטה רוסית בסבלברד תאפשר לקרמלין ליצור רצועת הגנה היקפית מבוצרת ("מבצר קולה"), למנוע מנאט"ו להציב מתקני מכ"ם או האזנה שיעקבו אחר תנועת הצוללות הרוסיות, ולשבש במקרה של עימות את נתיבי השיט הטרנס-אטלנטיים.
סבלברג. המערב יסתכן במלחמת עולם שלישית על "כמה איים קפואים"?
(צילום: AFP)
מבצע השתלטות רוסי על סבלברד, כפי שמתארים המומחים, תוכנן ככל הנראה כמהלך קצר, חשאי ומהיר במתכונת של עובדה מוגמרת, שיותיר את המערב המום ומפולג. כך עשוי המבצע להיראות:
• חבלה בתקשורת: בשלב הראשון, יבוצעו פעולות חבלה היברידיות, חשאיות וניתנות להכחשה, שיביאו לניתוק כבלי התקשורת והסיבים האופטיים התת-ימיים המחברים את סבלברד לנורבגיה היבשתית, דבר שיעוור את מערכות הניטור של אוסלו ויקטע את זרימת המידע מהאיים (אירוע דומה ומסתורי כבר התרחש בינואר 2022, כאשר כבל תקשורת מרכזי באזור נחתך באופן פתאומי).
• תפיסת נמל התעופה: במקביל, כוחות מיוחדים רוסיים ("ספצנאז") ואנשי מודיעין יחדירו לאיים לוחמים בלבוש אזרחי במסווה של תיירים או עובדים חלופיים. כוחות אלו יבצעו השתלטות חשאית ומהירה על שדה התעופה האזרחי היחיד בארכיפלג, הממוקם מצפון לעיר לונגיירביין.
• הנחתת הכוח העיקרי: מיד לאחר אבטחת מסלול הנחיתה, מטוסי תובלה צבאיים כבדים של חיל האוויר הרוסי ינחיתו באיים גדודי נחתים של הצי הצפוני (מחטיבת הנחתים ה-61 הממוקמת במורמנסק), שישתלטו על מבני הממשל, על תחנת התקשורת הלוויינית הגדולה ועל הנמלים, ללא צורך בניהול קרבות קשים, שכן אין במקום שום חייל נורבגי שישיב אש.
• ביצור המובלעת: בתוך שעות ספורות, רוסיה תנחית באיים מערכות הגנה אווירית מתקדמות וסוללות טילים חופיים נגד ספינות, ויחד עם צוללות וספינות מלחמה של הצי הצפוני שיסגרו את המרחב הימי, היא תייצר אזור חסימה אווירי וימי מוחלט שימנע מבעלות הברית כל אפשרות להתקרב לאיים מבלי לספוג אבדות כבדות.
לאחר השלמת המבצע הפיזי, יופעל המרכיב המרכזי באסטרטגיה של פוטין: המלכודת הפסיכולוגית והפוליטית לנאט"ו. מוסקבה תודיע לעולם כי היא תפסה את האיים באופן זמני כדי להגן על אזרחיה וכדי למנוע מנאט"ו להפר את האמנה הבינלאומית, אך תבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי כל ניסיון מערבי לפתוח במבצע צבאי לכיבוש מחדש של האיים ייתקל בתגובה רוסית קשה, כולל שימוש פוטנציאלי בנשק גרעיני טקטי המצוי בשפע בידי כוחותיה באזור.
טראמפ בפסגת נאט"ו החודש. הסדר העולמי הישן עלול להגיע לקיצו במבצע צבאי מוגבל, דל נפגעים - וזול במיוחד עבור הקרמלין
(צילום: Win McNamee/Getty Images)
בשלב זה, פוטין בונה על כך שבתוך מפקדת נאט"ו בבריסל ובבירות האירופיות המרכזיות יתפתח ויכוח פנימי משתק ואכזרי. מנהיגים פוליטיים במערב, הנתונים ללחצים פוליטיים מבית ועייפים מהעימות הממושך באוקראינה, ישאלו את עצמם את השאלה הנוקבת: האם אנחנו באמת מוכנים להסתכן במלחמת עולם שלישית, בחורבן כלכלי מוחלט ואולי אף בחילופי מהלומות גרעיניות מול רוסיה, רק בשביל להחזיר לנורבגיה כמה סלעים קפואים באוקיינוס הארקטי שאין בהם כמעט תושבים?
אם נאט"ו תהסס, תתעכב או תחליט להסתפק בסבב נוסף של סנקציות כלכליות והצהרות גינוי דיפלומטיות חריפות, במקום לשלוח כוחות צבא להילחם ברוסים – פוטין ישיג ניצחון אסטרטגי, אולי הגדול ביותר של תקופת שלטונו: סעיף 5 של אמנת נאט"ו יוכח כריק מתוכן, ברית נאט"ו תתפרק למעשה, והסדר העולמי הישן בהובלת ארה"ב יגיע לקיצו הרשמי – כל זאת במבצע צבאי מוגבל, דל נפגעים וזול במיוחד עבור הקרמלין.
