ממרומי סוללת העפר והביצורים הנוספים שמקיפים את המוצב, יש בימי אביב אלה תצפית מצוינת על המוואסי שבדרום רצועת עזה לכל אורכו. באזור שפעם הוריקו בו החממות של גוש קטיף מצטופפים כעת כ-400 אלף פלסטינים באוהלים, מחסות מניילון ופחים ובעיקר בתוך מבנים חרבים למחצה. "גם חמאס נמצא שם, משתדל להיטמע בין חסרי הבית כדי שישמשו לו מגן אנושי", אומר לי קצין בכיר בפיקוד הדרום. "כעת הם בעיקר אוספים מודיעין ומנסים מפעם לפעם לבצע פיגועי ירי או להניח מטענים".
לא הייתי ברצועה בחודשים האחרונים, ולכן הופתעתי דווקא ממה שראיתי באזור שנשלט על ידי צה"ל. המוצב שרחש פעילות מתחתינו לא דמה לשום מתחם הגנה צה"לי שהכרתי בעבר; לא בימי מלחמת ההתשה בתעלה ובבקעה בשנות השבעים, וגם לא ברצועת הביטחון בלבנון בשנות השמונים והתשעים. אי אפשר לפרט לאור ביטחון מידע, אבל לא היו שם בונקרים אימתניים שיגנו מפני ארטילריה כבדה או הפצצות מהאוויר, אלא מבנים מבטון שמעניקים מיגון טוב מאש ישירה ותלולת מסלול. הם זמינים באופן שאפשר לתפוס בהם מחסה תוך שניות, ואפשר גם לניידם במהירות אם רוצים להעתיק את מקומו של המוצב.
יותר מכל, המוצב דמה למתחמים המבוצרים שהאמריקנים הקימו בעיראק ובאפגניסטן כדי להגן על כוחותיהם מפני מתקפות גרילה: מתחם שבו שוהה כוח גדול יחסית עם אמצעים רבים, ושאנשיו יכולים לעבור משגרה ללחימה תוך דקות.
צה"ל הקים 40 מוצבים כאלה בשטח הרצועה; כולם מיועדים לאכלס צוותי קרב משולבים בגדלים שונים של כוחות שריון, רגלים והנדסה. רוב המוצבים האלה גמורים, בעיקר בצפון הרצועה, וחלקם עדיין בבנייה. עלות כל מוצב כזה כחמישה מיליון שקלים. בין המוצבים יש הסתייעות הדדית בתצפית ובאש.
20 אלף מחבלים נותרו
המוצב שבו ביקרתי חולש על חורבות, ומה שנשאר מהמבנים, בכפר בני סוהילה. במרחק של כ-600 עד 700 מטרים מדרום וקצת ממזרח לנו, על דיונה גבוהה, אפשר היה לראות את חומת העפר של מוצב נוסף, שנמצא גם הוא על שטח שולט בתצפית ובאש עד הים. המוצבים לא ממוקמים ממש על ה"קו הצהוב", אלא במרחק של כמה מאות מטרים בתוך השטח שבשליטת צה"ל. המטרה היא למנוע הסתערות עליהם היישר מהשטח שחמאס שולט בו, או מתוך מנהרה, ולצמצם את פגיעותם לאש ישירה מטווח קרוב.
מעמדת התצפית במוצב ניתן היה להבחין בקלות שה"קו הצהוב" עובר כאן ממש על דרך סלאח א-דין (ציר "טנצ'ר") שבמרכז הרצועה. בעבר הדרך הזו חיברה את צפון הרצועה לדרומה מקצה לקצה; כיום נותרו ממנה רק כמה מקטעים של אספלט ואיי תנועה שבורים, על אף שעדיין קל להבחין בה ביום ובלילה. הלוחמים במוצב יודעים שמי שחוצה את הדרך הזו, יש לעצור או להרוג אותו.
בשטח - שרוחבו מאות מטרים בין שני המוצבים ובינם לבין ה"קו הצהוב" - מבסס צה"ל מרחב התרעה ואבטחה. לאורכו נחפרת כעת תעלה שתמנע הסתערות מהירה של אופנועים, טנדרים ורכב גלגלי אחר לשטח שבשליטת צה"ל, ואולי גם ליישובי עוטף עזה. בנוסף, בשטח הזה צה"ל מבצע קידוחים כדי לחשוף מנהרות שנמצאות שם עוד מלפני 7 באוקטובר, או כאלה שחמאס חופר אותן כעת. המטרה היא למנוע הפתעות לכוחות שבמוצבים, או כשהם נעים בשטח.
עד כה, מאז טבח 7 באוקטובר, חשף צה"ל והשמיד כ-450 ק"מ מנהרות. את חלקן הוא פוצץ, ואחרות מילא בבטון. המפקדים בשטח אומרים כי הן אינן שמישות יותר לכל אורכן.
9 צפייה בגלריה
צה"ל השמיד כ-450 ק"מ של מנהרות. תיעוד מתוך מתחם תת-קרקעי שאותר והושמד באזור זייתון
(צילום: דובר צה"ל)
על כל אלה נוסף המכשול הגדול לאורך גבול הרצועה עם ישראל. גדר "שעון חול" שנפרצה ב-7/10 שוקמה וחוזקה לכל אורכה, כולל בשערים מיוחדים ועמדות "רואה יורה" חדישות הנשלטות מרחוק ושבצה"ל טוענים שהן חסינות בפני רחפני נפץ. החשש העיקרי אצל כוחותינו הוא ממטענים ומיקושים על צירי התנועה, ולכן כוסו באספלט רוב הדרכים אל המוצבים וגם ביניהם.
לחמאס יש אמנם רחפנים, וכנראה גם כטב"מי נפץ, אבל בינתיים אין להם סיב אופטי כפי שיש לחיזבאללה בלבנון. צה"ל נהנה לעת עתה מעליונות רחפנית וכטב"מית כמעט מוחלטת בשמי הרצועה. כך, באמצעות מודיעין מעולה שיש לאמ"ן ולשב"כ, כולל מודיעין אנושי וטכנולוגי ברמה גבוהה, צה"ל מחסל בשיטתיות את דרגי הפיקוד הבכירים, את "בעלי המקצוע" של הזרוע הצבאית ואת מפקדי ואנשי מנגנון המשטרה שאחראים למשילות.
על פי דובר צה"ל, רק בשבוע שחלף חוסלו מהאוויר 13 מחבלים, בהם ארבעה מבכירי מנגנון הביטחון הכללי של חמאס ברצועת עזה - ומחבל שפעל לקידום פעילות טרור נגד הכוחות שמוצבים בה. אותו מחבל פשט לשטח הארץ ב-7/10 ולקח חלק בחטיפתם של ארבעה ישראלים מהמיגונית בצומת רעים.
אלא שלמרות זאת, לפי מידע עדכני, לזרוע הצבאית של חמאס יש כעת בכל שטח הרצועה כ-20 אלף פעילים - מתוכם כ-8,000 לוחמים מנוסים, רובם אנשי נוחבה. השאר הם צעירים ונערים שגויסו בחופזה וקיבלו אימון בסיסי ונשק קל, כולל RPG. אנשי חמאס מסרבים להתפרק מנשקם וממשיכים לנסות לפחות לנהל לוחמת גרילה. הם עדיין מייצרים מטענים, אוספים מודיעין ושולחים מבוגרים ובעיקר נערים (המכונים בצה"ל 'חוטר') כדי לבדוק מתי צה"ל מבחין בהם, כמה מהר הוא מגיב ואיך.
ריק משילותי
אבל חמאס מוכה, ובימים האחרונים אינו יוזם הרבה מעבר לאיסוף מודיעין, כדי שלא לגרור תגובה עצימה של צה"ל. גורם נוסף שמציק לחמאס ופוגע במשילותו הן החמולות החמושות שאנשיהן ומשפחותיהן - עשרות אלפים במספר - חיים בשטח שבשליטת צה"ל ומאתגרים את חמאס ללא הרף. נראה שתמיכת האוכלוסייה בארגון הטרור הולכת ופוחתת, ועדות לכך הייתה ההלוויה של עז א-דין חדאד - מפקד העיר עזה שהתמנה למנהיג חמאס ברצועה אחרי חיסול כל ההנהגה. רק כמה עשרות עזתים הגיעו אליה, במקום עשרות אלפים שנכחו בעבר בהלוויות של מפקדים זוטרים ממנו.
את חדאד החליף מוחמד עודה, וגם הוא חוסל בינתיים. בחמאס, למודי ניסיון, לא מפרסמים את שמו של המנהיג החדש, אבל כלי תקשורת ערביים מהימנים מדווחים כי ממלא אותו כעת מוהנד רג'ב – שהיה מפקד חטיבת עזה ומקורב לחדאד. הוא יהיה לא פחות ניצי ומיליטנטי מהמנטור שלו. מחשש לסיכולו של רג'ב, וכדי להמשיך ולייצר רציפות פיקודית במקרה כזה, שוקלים בזרוע הצבאית של חמאס לפי הדיווחים להקים הנהגה קולקטיבית שבה יהיו לצידו עוד ארבעה בכירים בדרג מפקדי חטיבות שנותרו עדיין לארגון.
נכון שחמאס לא הושמד כליל, אבל הזרוע הצבאית שלו מוכה קשות, ועל פי מידע מהימן היא אינה מתעצמת בקצב מבהיל כפי שלפעמים נטען בתקשורת. גם משילותו האזרחית של חמאס בשטח שעדיין בשליטתו היא מוגבלת. החיסול השיטתי של שוטרי חמאס - שמנסים לאכוף את מרות הממשל האזרחי שלו ולגבות מיסים מסוחרים - מוביל לכך שהמשטרה מצמצמת נוכחות במקומות שאינם צמתים או שווקים ראשיים הומי אדם, שם מעריכים בארגון הטרור שצה"ל לא יתקוף אותם.
בניגוד לעבר, גם לאזרחים שאינם אנשי חמאס או בני משפחותיהם יש מזון, מים ותרופות ברצועה. זה קורה הודות לסיוע ההומניטרי הנדיב שהמפקדה האמריקנית בקריית גת - בסיוע מצרים ובמימון איחוד האמירויות ומדינות נוספות מ"מועצת השלום" - מזרימה פנימה. אבל חמאס עדיין משתלט על חלק ניכר מהסיוע הזה ומוכר אותו בעיקר כדי לממן גיוס פעילים חדשים. האזרחים מקבלים הרבה פחות ממה שנכנס לרצועה, גם מפני שהקשב הבינלאומי נדד מעזה למפרץ הפרסי, ובגלל סגירת מצר הורמוז שייבשה את מקורות המזומנים של המפרציות. לכן נאלצים ארגוני הסיוע הבינלאומי, שקופותיהם מתרוקנות, לסגור את המטבחים הציבוריים שמספקים מזון מבושל למאות אלפים ומרפאות שמספקות שירותי בריאות.
אבל הבעיה שמטרידה היא שבהיעדר אכיפה יעילה של חוק וסדר, שורר בכ-40% משטח הרצועה ריק משילותי שבו איש הישר בעיניו יעשה. לא רק קבוצות פשע מנצלות את המצב הזה, אלא גם אזרחים רגילים. יש דיווחים רבים על תקיפת נשים או ניצול מצוקתן, ועל גניבות ומריבות שכנים במאהלים הצפופים שמסתיימות לעיתים ברצח. במצב כזה המסגרות השבטיות והחמולתיות הן שמונעות התפרקות טוטאלית ותוהו ובוהו בחברה הפלסטינית.
9 צפייה בגלריה
תושבי עזה מקבלים הרבה פחות. סגירת מצר הורמוז ייבשה את מקורות המזומנים של המפרציות
(צילום: REUTERS/Stringer/File Photo)
מנגד, בכ-64% משטח הרצועה שכמעט ריק מאדם, צה"ל שולט ומגן על יישובי העוטף באמצעות שתי מפקדות אוגדה: 143 בדרום ו-99 בצפון, שמפעילות בסך הכול שש חטיבות ו-18 גדודים. זאת, לעומת שתי חטיבות וארבעה גדודים שהגנו על עוטף עזה מקו הגבול ב-7 באוקטובר.
האפשרויות של צה"ל
האופן שבו צה"ל ערוך ופועל כעת ברצועה, מנטרל כמעט לחלוטין את יכולתו של חמאס לבצע פעולות בהיקף של יותר מחולייה של שניים עד שישה מחבלים. במילים פשוטות, חמאס כבר איננו צבא טרור, אלא חזר להיות ארגון גרילה. אנשיו אמנם עלולים מדי פעם לתקוף מוצב או להניח מטען על דרכי הגישה והאספקה מגבול הרצועה ל"קו הצהוב", אבל האיום על יישובי דרום ישראל הוסר כמעט לחלוטין - לפחות כל עוד צה"ל ערוך כפי שהוא כעת.
יתרה מזאת, לצה"ל יש יכולות אפקטיביות למנוע מחמאס מלשקם את יכולותיו הצבאיות והמשילותיות ברצועה, גם אם הארגון יסרב להתפרק מרצונו מנשקו והפיקוד הבכיר שלו יסרב ללכת לשבי או לגלות. אלוף פיקוד דרום ומפקדים בשטח משוכנעים שכיבוש השטח הנשלט כרגע על ידי חמאס, כולל העיר עזה, לא ייארך יותר מכמה שבועות. התכניות קיימות וצריך רק אישור של הדרג המדיני להוציאן לפועל.
אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ממהר - ולא רק מפני שהוא חושש מזעמו של טראמפ, ולא רק מפני שצה"ל חייב כעת להיות מסוגל לצאת למתפרצת בלבנון. הסיבה היא שכדי לצאת למבצע מכריע בעזה, יהיה צורך לרכז כוח לפחות כפול בגודלו מזה שנמצא ברצועה כיום. פעולה כזו תגרום גם לאבידות לכוחות צה"ל, ויידרשו חודשים - אולי אף יותר משנה - עד שהצבא יפרק את חמאס מנשקו ויעצור או יהרוג את מפקדי ופעילי הנוחבה שנותרו בשטח. סביר גם להעריך שאם צה"ל יחזור לתמרן קרקעית בעזה, מדינת ישראל תיתקל שוב בהתנגדות קשה בזירה הבינלאומית, אולי אפילו מצידו של נשיא ארה"ב.
ואולם, מבצע בעזה לפירוק חמאס מנשקו הוא לא האופציה היחידה. ישנה גם אופציה אלטרנטיבית, הגנתית והתקפית, שהיא חסכונית יותר בכוח אדם, באבידות ובאמצעים. היא גם פחות תאתגר את הלגיטימציה שיש לפעולות צה"ל בזירה הבינלאומית. הדפ"א האסטרטגית הזו, שצה"ל כנראה כבר הציג לדרג המדיני, גורסת להמשיך ולהעצים את דפוס הפעולה הנוכחי כדי להגיע לתוצאה הרצויה.
בצד ההגנתי, עיקרי התוכנית הן להמשיך ולהגן על יישובי הדרום והכוחות במוצבים, באמצעות מכשולים ואמצעי איסוף מודיעין והתרעה. אבל ההיבט ההתקפי יהיה העיקר: צה"ל ושב"כ ישתמשו במודיעין האנושי והטכנולוגי הרב, המפורט והמהימן שיש להם כעת - ובכטב"מים והרחפנים שנמצאים בכמות גדולה יחסית בשמי הרצועה - כדי לכתוש את חמאס ולמנוע ממנו למשול ולהשתקם. כל זאת, עד שתגיע השעה לשים קץ לשלטונו ברצועה באמצעים קינטיים או מדיניים.
הסכנה שאורבת בעזה
שתי האופציות הצבאיות האלה קיימות, שתיהן ישימות, אבל ההחלטה איזו מהן להפעיל תלויה במה שיקרה או לא יקרה במגזר האזרחי. זאת, מפני שבתנאים הנוכחיים, הפצצה המתקתקת האמיתית והאיום לטווח הארוך בעזה, הוא לא חמאס שנאבק לשרוד - אלא כ-2.1 מליון עזתים שהוא מחזיק בתנאים לא אנושיים כבני ערובה. הם כלואים בשטח שגודלו כ-120 קמ"ר (36% משטח הרצועה), באזור שגדלו כשטחן המוניציפאלי של באר שבע או ירושלים רבתי - שמספר תושביהן הוא פחות מחצי.
9 צפייה בגלריה
חמאס מחזיק 2.1 מליון עזתים שהוא בתנאים לא אנושיים כבני ערובה. אחת מתמונות השנה בעולם 2025. פלסטינים חוזרים לצפון הרצועה בינואר
(צילום: REUTERS/Ramadan Abed)
מה יקרה להם ולנו אם תפרוץ שם מגפה, או שפצצת אוויר תסטה ממסלולה המתוכנן? שלא לדבר על אלפי הילדים שגדלים ומתחנכים שם לשנוא את ישראל ולהתאבד, רק כדי להכאיב ליהודים. מכאן שזה אינטרס ישראלי אסטרטגי כמעט קיומי לתת פתרון שאוכלוסיית עזה תוכל לחיות בו בתנאים סבירים - ועדיף מוקדם, לפני שתקרה קטסטרופה שהעולם יתלה על צווארנו. חוץ מזה, אוכלוסייה שיש לה אופק שיקומי ותקווה, גם לא תשלח את בניה להתגייס כדי לקושש כמה דולרים אצל חמאס.
הצרה היא שכרגע נראה שהסיכויים לממש ואפילו רק להתניע את תוכנית 21 נקודות של טראמפ קלושים, והם יישארו קלושים גם אחרי שיסתיים העימות עם איראן. לא רק שחמאס מסרב להתפרק מנשקו, אלא ש"כוח הייצוב הבינלאומי" שאמור להתפרש ברצועה ולהבטיח את שלטונה של ממשלת הטכנוקרטים העזתים עדיין לא קם. בנוסף, "מועצת השלום" שהקים טראמפ בקול תרועה אינה מצליחה לגייס אפילו שליש מהמימון שהבטיחו המנהיגים החברים בה.
צריך לזכור שהמפרציות הערביות ספגו נזקים פיננסיים חמורים בגלל סגירת מצר הורמוז, והן לא ימהרו להקצות את עשרות המיליארדים הדרושים לפינוי ההריסות והבנייה מחדש של עזה. בתנאים כאלה, התוכניות שהכינו סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר לשיקום עזה יישארו לזמן רב, אולי לתמיד, על הנייר.
ואם ישראל תחליט לכבוש את הרצועה כדי לפרק את חמאס מנשקו, סביר להניח שצה"ל יצטרך להקים ממשל צבאי ומדינת ישראל תהיה אחראית לשלומם ורווחתם של מיליוני עזתים - ולהירתם בעצמה לשיקום הרצועה. לכן מוטב לממשלת ישראל, בתנאים הנוכחיים, לא למהר לכבוש את הרצועה, אלא להמשיך בכתישה איטית מבוססת מודיעין של חמאס, ולמנוע את שיקום הזרוע הצבאית שלו. כל זאת, עד שטראמפ, הקהילה הבינלאומית או הממשלה הבאה בישראל - אם תהיה יותר פרגמטית מהנוכחית - יצליחו לגבש תוכנית ריאלית שכסף בצידה, שתיתן פתרון ארוך טווח בשלבים להמוני העזתים מבלי לסכן את ישראל. אז גם יגיע יומו של חמאס.
