אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, חיסול רוב צמרת חמאס, פגיעה קשה בזרוע הצבאית והרס נרחב של תשתיותיו, המציאות ברצועת עזה ממחישה את הפער שבין הישגים צבאיים לבין הכרעה שלטונית. צה"ל פגע בחמאס באופן חסר תקדים, אך בלי תוכנית של הדרג המדיני ל"יום שאחרי" - לא הצליחה ישראל להחליף אותו. ובהיעדר גורם אחר שקיבל לידיו באופן מלא את האחריות על האוכלוסייה, השירותים האזרחיים והסדר הציבורי - הארגון שנגדו יצאה ישראל למלחמה נותר גורם מרכזי ברצועה, וכעת גם כתובת עבור מי שמבקש לעצב את עתידה.
הרמטכ"ל בעזה: "לא נחזור ל-6/10"
(צילום: דובר צה"ל)
זו אינה התפתחות שאיש לא התריע מפניה. כבר בחודשים הראשונים למלחמה הזהירו במערכת הביטחון כי פירוק כוחו הצבאי של חמאס אינו מספיק, וכי ללא יצירת חלופה אזרחית-שלטונית יהיה קשה למוטט את שלטונו. אלא שבמשך תקופה ארוכה ישראל ידעה בעיקר את מי היא אינה רוצה לראות שולט ברצועה - ולא הצליחה להעמיד במקומו גורם אחר שיקבל לידיו את המפתחות.
בסיור גזרה שערך היום ברצועת עזה, הדגיש הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר כי "אנחנו מיישמים לקחים, שינינו את התפיסה - צה"ל לא יחזור ל-6 באוקטובר". הוא הבהיר כי "צה"ל לא יוותר בעזה על יעד העל - פירוז הרצועה ופירוק חמאס מנשקו, בכל האמצעים הנדרשים", והוסיף: "אנחנו ממשיכים לפעול באופן שיטתי לפגיעה מתמשכת בחמאס ובמנהיגיו בכל מקום - ובכלל כך מערכה מתמשכת למניעת התעצמותו".
האזהרה שהייתה שם כבר בתחילת המלחמה
במרץ 2024 הזהיר שר הביטחון דאז יואב גלנט בקבינט מפני המשמעות של הימנעות מהכרעה בסוגיית "היום שאחרי". "אם לא נייצר אלטרנטיבה שלטונית ברצועה, לא נמוטט את חמאס", אמר לשרים. גלנט הציג ארבע חלופות שאותן הגדיר "רעות", והדיון הפך לעימות לאחר ששרים האשימו אותו כי הוא מבקש לקדם את הרשות הפלסטינית. אלא שהשרים שתקפו את האפשרות הזו לא הציעו באותו דיון פתרון חלופי.
גלנט הזהיר בקבינט, נתניהו הבהיר: עזה לא תהיה "חמאסטאן" ולא "פתחסטאן"
(צילום: דובר צה"ל)
וכך, די במהירות, הוויכוח על זהותה של החלופה הגיע למבוי סתום. ראש הממשלה בנימין נתניהו שלל שוב ושוב את האפשרות שהרשות הפלסטינית תחזור לשלוט ברצועה, והבהיר כי מבחינתו עזה לא תהיה לא "חמאסטאן" ולא "פתחסטאן". במקביל הועלו לאורך הדרך רעיונות אחרים - החל בגורמים מקומיים ברצועה ועד מנגנונים אזרחיים בסיוע גורמים ערביים ובינלאומיים - אך במשך זמן רב אף אחד מהם לא הפך למערכת שלטונית אפקטיבית שיכולה לקבל את השליטה בשטח מחמאס.
כך נוצרה בעיה שליוותה את ישראל לאורך המלחמה: צה"ל יכול היה להיכנס לשטח, לפרק גדודים, לחסל מפקדים ולהשמיד תשתיות, אבל אחרי יציאת הכוחות נותרה שאלת השליטה האזרחית פתוחה. בלי גורם אחר שמסוגל להיכנס לשטח ולהחזיק בו מבחינה שלטונית, עצם הפגיעה הצבאית בחמאס לא הבטיחה את היעלמות מנגנוניו.
צה"ל פגע, חמאס חזר לוואקום
ככל שהתמשכה המלחמה, האזהרות בנושא נעשו חריפות יותר. במערכת הביטחון התריעו כי ללא חלופה שלטונית, הישגים שהושגו בפעילות הצבאית עלולים להישחק - משום שחמאס מסוגל לחזור למרחבים שמהם צה"ל יוצא ולהפעיל מחדש מנגנונים אזרחיים. "היעדר עיסוק ביום שאחרי בעזה יחזיר אותנו ל-6 באוקטובר", אמרו בכירים במערכת הביטחון בדצמבר 2024.
מחבלי חמאס על משאית סיוע הומניטרי, ארכיון
(צילום: AP)
"בהיעדר חלופה", הוסיפו הגורמים, "לא יהיה מנוס משובו של שלטון חמאס. צריך לקבל החלטה עכשיו. גם בעסקה 'קטנה', חמאס יחזור לשליטה מלאה. אם לא תהיה החלטה, אנחנו שומטים את הישגי המלחמה ולא עומדים באחד מיעדי המלחמה - מיטוט חמאס". גם דיפלומטים מערביים טענו אז כי ארגון הטרור הצליח לשקם חלק ניכר מיכולות השליטה האזרחיות באזורים מסוימים ברצועה.
בכך הלך והעמיק הפער בין שני חלקי המטרה הישראלית: חמאס ספג פגיעה קשה כארגון צבאי, אך היכולת להפקיע ממנו את מעמדו כמערכת שלטונית התבררה כמורכבת בהרבה. במשך קרוב לשני עשורים בנה הארגון ברצועה מנגנוני ממשל, שיטור, גביית מסים ושירות ציבורי. ללא גוף אחר שמחליף אותם, החלשת הזרוע הצבאית לבדה לא הביאה לפירוק התשתית השלטונית.
גם הניסיונות המאוחרים יותר למצוא פתרונות מחוץ לרשות הפלסטינית לא הולידו עד כה חלופה יציבה. ישראל ניסתה לקדם גורמים מקומיים ומיליציות שיוכלו לפעול באזורים מסוימים נגד חמאס, אך גם אלה לא התגבשו לשלטון חלופי ברצועה. וכך, כמעט שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, נוצר פרדוקס: ישראל הצליחה להחליש מאוד את חמאס מבחינה צבאית, אך לא הצליחה להפוך אותו לגורם שאפשר להתעלם ממנו.
מגייס, משלם משכורות וגובה מסים
למרות המלחמה והפגיעה הקשה שספג, חמאס עדיין רחוק מלהיעלם מהזירה הפלסטינית. בחודשים האחרונים מצטברות אינדיקציות לכך שהארגון שומר על יכולת שלטונית וצבאית, ממשיך לשלם לעובדיו, מגייס פעילים חדשים ואף נערך להשתלב מחדש במערכת הפוליטית הפלסטינית.
חמאס ממשיך להפעיל מנגנונים אזרחיים ברצועה
(צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)
לפי רויטרס, במהלך המלחמה גייס חמאס בין 10 ל-15 אלף פעילים חדשים, בהם צעירים שחלקם לא עברו הכשרה צבאית משמעותית. בהמשך פורסמו הערכות שלפיהן הארגון הציב יעד לגייס כ-30 אלף צעירים לזרוע הצבאית שלו, גדודי עז א-דין אל-קסאם. גם ב-2026 פורסמו הערכות ישראליות שלפיהן חמאס הצליח לצרף לשורותיו כ-12 אלף מגויסים חדשים, במטרה למלא את השורות שנפגעו במהלך הלחימה.
הנתונים השונים אינם מאפשרים לקבוע בוודאות מהו היקף כוח האדם של הזרוע הצבאית כיום - וחלקם מתייחסים לתקופות ולהגדרות שונות - אך הם מצביעים על כך שמנגנון הגיוס של הארגון ממשיך לפעול. במקביל, חמאס ממשיך להפעיל מנגנונים אזרחיים ברצועה. לפי גורמים בעזה ששוחחו עם ynet, הארגון ממשיך לשלם משכורות לעשרות אלפי עובדי "הממשל", ומנגנוניו עוסקים גם בשיטור, גביית מסים והסדרת הפעילות הכלכלית באזורים שבהם הוא שומר על השפעה.
החודש דווח כי מאז הפסקת האש הצליח ממשל חמאס לגבות עד כ-100 מיליון דולר ממיסוי על סחורות שנכנסות לרצועה, בין היתר באמצעות גביית מס של עד 20% על סחורות מדווחות ועד 80% על סחורות שלא דווחו ונתפסו. בחמאס מכחישים כי הכספים מועברים לזרוע הצבאית.
השלטון אמור לעבור - אבל חמאס עדיין שם
הניסיון להעביר את ניהול הרצועה לוועדת טכנוקרטים ממחיש גם הוא את הקושי לנתק את חמאס ממנגנוני השלטון. גם כאשר הארגון הודיע על צעדים לקראת העברת השליטה, גורמים ישראליים טענו כי חלק מהמהלכים היו בעיקר סמליים וכי בפועל מנגנונים ואנשים המזוהים עם חמאס נותרו במקומם.
קושנר נפגש עם אל-חיה ודחלאן - שממוצב בצומת המרכזית
(צילום: CHIP SOMODEVILLA / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
המציאות הזו מסבירה כיצד ארגון שאיבד את יחיא סינוואר, מוחמד דף ובכירים רבים נוספים, ושחלקים גדולים מכוחו הצבאי נפגעו, עדיין מסוגל להשפיע על חיי היום-יום ברצועה. שלטון אינו מורכב רק ממפקדי גדודים ומרקטות, הוא נשען גם על פקידים, משטרה, כסף, גביית מסים ומנגנונים מקומיים - ובתחומים האלה חמאס לא נעלם.
הארגון שאמור היה לצאת מהמשוואה - עדיין יושב סביב השולחן
אולי הביטוי הבולט ביותר לכך נמצא דווקא מחוץ לרצועה. חמאס נותר צד בשיחות שעוסקות בעתידה. נציגיו מקיימים מגעים עם מצרים, קטאר וטורקיה, והחודש נפגש השליח האמריקני ג'ארד קושנר במצרים עם מנהיג חמאס חליל אל-חיה. בפגישה השתתף גם מוחמד דחלאן, שהפך לדמות משמעותית יותר במגעים סביב עתיד הרצועה. יש בכך אירוניה שקשה להתעלם ממנה: כמעט שלוש שנים אחרי שישראל יצאה למלחמה שאחד מיעדיה המרכזיים היה מיטוט שלטון חמאס, השליח האמריקני הבכיר נפגש עם מנהיג הארגון במסגרת המגעים על עתיד עזה.
חמאס עצמו מנסה כעת להבטיח שמעמדו לא ייעלם גם במסגרת הסדר עתידי. אל-חיה ואנשיו מנסים לשמר את חמאס כגורם כוח פוליטי ובהמשך גם צבאי "מאחורי הקלעים", במודל שמזכיר מבחינתם את מעמד חיזבאללה בלבנון: שליטה באזור בלי אחריות לרווחת התושבים. במקביל, הארגון פועל לחזק את כוחו בתוך המערכת הפלסטינית.
ועכשיו חמאס רוצה לחזור גם דרך הקלפי
לקראת הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית המתוכננות ל-28 בנובמבר 2026, חמאס מנהל מגעים עם הג'יהאד האיסלאמי, הזרם הרפורמי בפתח המזוהה עם דחלאן ופלגים נוספים להקמת "ברית לאומית" שתתמודד בבחירות.
ב"מועצת השלום" מותחים ביקורת על הפעילות הישראלית ברצועה. העיר עזה
(צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)
המשמעות האפשרית חורגת מההתמודדות האלקטורלית עצמה: אחרי שנים שבהן ישראל ביקשה לפרק את כוחו של חמאס, הארגון מנסה כעת לתרגם את הישרדותו למעמד מחודש בתוך המערכת הפוליטית הפלסטינית. דחלאן ממלא תפקיד הולך וגדל בתפר שבין חמאס, מצרים, מדינות המפרץ והממשל האמריקני, ובמקביל מקדם את ההתקרבות בין הארגון לבין המערכת הפוליטית הפלסטינית.
ברשות הפלסטינית כבר מביטים בהתפתחויות האלה בדאגה. גורם בכיר ברשות אמר ל-ynet: "ישראל לא רצתה 'פתחסטאן', השאלה אם בסוף תקבל 'חמאסטאן' בדמות דחלאן".
וכעת גם ישראל מואשמת בפגיעה בהסדר שאמור לפרק את חמאס
אלא שכאן מתווסף למצב פרדוקס נוסף. לא רק שחמאס לא נעלם, אלא שכעת נשמעת ביקורת בינלאומית גם על הדרך שבה ישראל פועלת במסגרת ההסדר שנועד, בין היתר, להביא לפירוקו מנשקו.
גורמים ב"מועצת השלום" שהקים נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ טענו היום כי שני הצדדים עדיין מפרים את "הסכם 20 הנקודות". לצד הביקורת על הפרות מצד חמאס, הם מתחו ביקורת חריפה גם על הפעולות שמבצע צה"ל ברצועה. לדבריהם, ככל שההסכם ייושם מהר יותר ניתן יהיה להתקדם לפירוק חמאס מנשק כבד וקל – ואם הארגון יסרב להתפרק מנשקו, ישראל תוכל לפעול נגדו "בעוצמה ועם גיבוי מדיני בינלאומי".
הביקורת שלהם על ישראל הייתה חריפה במיוחד. לטענתם, הפעולות שמבצע צה"ל בשבועות האחרונים "עושות הרבה רעש תקשורתי אבל אלה פעולות טקטיות חסרות משמעות ביטחונית, שגורמות לנזק אסטרטגי משמעותי". הם אף טענו כי הפעולות האלה "מנציחות את חמאס בשלטון האזרחי והצבאי", והזהירו כי על כל פעיל שמחוסל מסוגל הארגון לגייס 100 צעירים חדשים. מדובר בטענות של גורמים במועצה, ולא בהערכה ישראלית רשמית - אך הן מוסיפות נדבך נוסף לוויכוח על תוצאות האסטרטגיה הישראלית ברצועה.
במילים אחרות, ישראל נמצאת כעת במצב מורכב: חמאס לא פורק, מנגנוניו לא נעלמו והוא עדיין חלק מהמשחק הפוליטי והמדיני; ובמקביל, גורמים המעורבים ביישום ההסדר מאשימים גם את ישראל בכך שפעולותיה פוגעות במסלול שאמור להביא בסופו של דבר לפירוק הארגון מנשקו.
אז כמעט שלוש שנים אחרי - מי מנהל את העניינים?
במובן הזה, שאלת ההצלחה או הכישלון של האסטרטגיה הישראלית אינה יכולה להימדד רק במספר המחבלים שחוסלו, בכמות הנשק שהושמדה או במספר המנהרות שנהרסו. היא נמדדת גם בשאלה פשוטה בהרבה: מי מנהל את העניינים כשצה"ל אינו שם.
במשך תקופה ארוכה ישראל ידעה היטב את מי היא אינה מוכנה לראות שולט בעזה - חמאס מצד אחד והרשות הפלסטינית מצד שני - אבל לא הצליחה להעמיד בזמן גורם אחר שמסוגל לקבל את השליטה בפועל. החלופות שהועלו לא הבשילו לשלטון יציב, אלה שנוסו לא הצליחו להחליף את המנגנון הקיים, ולתוך החלל הזה המשיך לפעול הגוף שכבר החזיק במנגנוני שלטון, כוח אדם וניסיון של כמעט שני עשורים: חמאס.
כעת, כשהדיונים עוברים ממלחמה לשיקום, פירוק נשק, מנגנוני ביטחון והמערכת הפוליטית הפלסטינית, מתבררת המשמעות של אותו ואקום. חמאס ספג מכה צבאית קשה, איבד מנהיגים ומפקדים ושלטונו אינו דומה לזה שהיה ערב 7 באוקטובר. אבל הארגון שישראל ביקשה להפוך ללא-רלוונטי נותר גורם שאי-אפשר להתעלם ממנו: המצרים מדברים איתו, הקטארים והטורקים מדברים איתו, האמריקנים נפגשים עם מנהיגיו - והוא עצמו נערך לחזור גם לזירה הפוליטית הפלסטינית.
במקביל, ישראל עצמה נאלצת כעת להתמודד עם ביקורת שלפיה פעולותיה הטקטיות אינן מקרבות את פירוק חמאס ואף פוגעות במאמץ האסטרטגי לעשות זאת. אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, חמאס כבר אינו השליט הבלתי מעורער שהיה ב-6 באוקטובר 2023. אבל הוא גם לא הפך להערת שוליים. ישראל הצליחה לפגוע בו בעוצמה שלא הכיר מאז הקמתו, אבל היא לא הצליחה, לפחות עד כה, לייצר מציאות שבה גורם אחר מחליף אותו באופן מלא ובר-קיימא. וכשאין בעל בית אחר - חמאס עדיין נמצא בחדר שבו מתקבלות ההחלטות על עתידה של עזה.
