77 ימים לפני הבחירות, שוב צפויים אזרחי ישראל לשמוע הבטחות על ביטחון, הרתעה, משילות ויד קשה מול הטרור. אלא שהפעם ההבטחות האלה יישמעו אחרת. בין מערכת הבחירות של 2022 לזו של 2026 ניצב טבח 7 באוקטובר, ואחריו כמעט שלוש שנים של מלחמה רב-זירתית ששינו את ישראל, את צה"ל ואת מפת האיומים שסביבה.
בבחירות הקודמות הביטחון היה אחד מקווי ההתקפה המרכזיים של מחנה נתניהו נגד ממשלת בנט-לפיד. בליכוד האשימו את הממשלה היוצאת בחולשה מול חמאס וחיזבאללה ובתלות ברע"מ, והבטיחו להביא מדיניות תקיפה יותר. נתניהו הציג את ניסיונו הביטחוני כאחת הסיבות המרכזיות להחזירו לשלטון, והתחייב להשיב את ההרתעה שנשחקה לדבריו.
אחת הדוגמאות הבולטות הגיעה באוקטובר 2022, כחודש לפני הבחירות. על הפרק עמד אז הסכם הגבול הימי עם לבנון, שנתניהו הפך לסמל של מה שהגדיר ככניעה ישראלית לאיומי חיזבאללה. "יאיר לפיד נכנע באופן מביש לאיומים של נסראללה", אמר אז, וטען כי ראש הממשלה מוסר "שטח ריבוני" ונכסים של ישראל. את הסרטון חתם בהבטחה מפורשת: "אם המחטף הלא חוקי הזה יעבור, הוא לא יחייב אותנו".
ההסכם עבר - אבל גם אחרי שנתניהו חזר לראשות הממשלה הוא לא בוטל. ארבע שנים אחר כך, ישראל ולבנון כבר נמצאות במציאות אחרת לחלוטין לאחר שתי מערכות קשות מול חיזבאללה, וכיום הן אף מקיימות בתיווך אמריקני מגעים רחבים יותר להסדרה ביטחונית בין המדינות.
בן גביר מתעמת עם השר לביטחון פנים הקודם, עמר בר-לב. 2022
(צילום: צילום מסך)
סמוטריץ' מניף תמונות נרצחים בטרור בפני בנט
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
נתניהו לא היה לבד. במפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית הפכו את הטיפול בטרור ובמשילות לדגל מרכזי. חברי הציונות הדתית אף הניפו בכנסת תמונות של נרצחי טרור במחאה נגד ממשלת בנט, ובמרץ 2022, אחרי הפיגוע בחדרה, הגיע איתמר בן גביר לזירה והתעמת עם השר לביטחון הפנים דאז עמר בר-לב. "תתבייש, אתה השר הכי שמאלן ונתנו לך להיות שר לביטחון פנים", צעק עליו. בר-לב השיב: "אני לא מתבייש, אתה אפס".
בתוך האווירה הזו נולדה ממשלת "הימין מלא-מלא", עם סל הבטחות ביטחוניות רחב במיוחד: החזרת ההרתעה, הורדת הטרור הפלסטיני, שינוי הוראות הפתיחה באש, חוק חסינות לחיילים ולשוטרים, עונש מוות למחבלים, גירוש משפחות מחבלים, שינוי מבנה הסמכויות ביהודה ושומרון וחיזוק מעמדם של משרתי הסדיר והמילואים. לצד כל אלה נותרה גם אחת ההבטחות הנפיצות ביותר של הקואליציה - הסדרת גיוס החרדים בחוק.
ההבטחה להרתעה - ומדיניות ההכלה
בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה, עוד לפני 7 באוקטובר, הפער בין הרטוריקה הביטחונית למדיניות בפועל החל להתחדד. 34 ישראלים נרצחו בפיגועי טרור עד חודש אוגוסט, כשבמיוחד זכורים פיגוע הירי בשכונת נווה יעקב בירושלים ופיגוע הדריסה בשכונת רמות. עדות להיעדר תחושת ביטחון בציבור התקבל בספטמבר 2023, אז מרדף משטרתי שגרתי ברחוב דיזנגוף בתל אביב הביא לכך שהמונים נסו בבהלה מחשש לפיגוע טרור נוסף.
במרץ 2023 חדר מחבל מלבנון, הגיע לעומק שטח ישראל והפעיל מטען כלימגור בצומת מגידו. אזרח ישראלי נפצע באורח קשה. המחבל חוסל כשעשה את דרכו חזרה צפונה, אך ישראל נמנעה מתגובה רחבה נגד חיזבאללה. זמן קצר לאחר מכן הגיעה פרשת האוהלים בהר דב, כשחיזבאללה הקים אוהל מאויש בשטח שבישראל הגדירו כריבוני. למרות ההבטחות למדיניות תקיפה יותר, בירושלים העדיפו במשך חודשים לנסות לפתור את המשבר באמצעות תיווך ויוניפ"ל, מחשש שפעולה צבאית תוביל לימי קרב. האוהל הפך לאחד הסמלים הבולטים של שחיקת ההרתעה בגבול הצפון ערב המלחמה, ולא רק: בחודש ספטמבר 2023 ניסה חיזבאללה לחסל את הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, בפארק הירקון, עם מטען חבלה שהתפוצץ במקום שבו היה אמור לעבור.
אוהל חhזבאללה בצד הישראלי של הגבול עם לבנון, באזור הר דב. 2023
גם בדרום המשיכה ישראל לפעול לפי תפיסה שלפיה חמאס מעוניין בשקט ובשיפור המצב הכלכלי ברצועה. בחודשים שקדמו לטבח התקיימו ליד הגדר הפרות סדר, הופעלו מטענים, הופרכו בלוני תבערה וחמאס ערך אימונים גלויים. בישראל פירשו חלק גדול מהפעילות כניסיון להפעיל לחץ להגדלת מספר היתרי העבודה ולהזרמת כסף לרצועה. למעשה, ממשלת נתניהו אף פנתה לקטאר ערב 7 באוקטובר כדי להגדיל את העברת הכסף לחמאס, והבנות הושגו ב-29 בספטמבר 2023. כך, בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, כולם היו בטוחים שאחרי שהסכם כבר הושג - לחמאס אין אינטרס בהסלמה.
לצד ההנחה שחמאס "מורתע" ואינו מעוניין במלחמה כוללת, המכשול הטכנולוגי החדש סביב עזה נתפס כמרכיב מרכזי בהגנה על היישובים. ב-7 באוקטובר 2023 קרסה התפיסה הזו באחת. כ-1,200 בני אדם נטבחו במתקפת חמאס ו-251 נחטפו לרצועה. ישראלים נלקחו לרצועת עזה עירומים וקטועי איברים, נגררו בטנדרים והופקרו להתעללות מחרידה מצד המון עזתי שטוף שנאה. נשים נאנסו על-ידי מחבלים בשטח ישראל, בטרם נרצחו באכזריות. יישובים שלמים נכבשו. הבטחת הבחירות של נתניהו "להחזיר את ההרתעה" קיבלה משמעות חדשה לחלוטין.
ישראל עברה להתקפה
המלחמה שפרצה בעקבות הטבח הפכה למערכה הארוכה והרב-זירתית ביותר בתולדות ישראל, שבה נהרגו יותר מ-920 חיילי צה"ל לצד עשרות אזרחים. צה"ל פעל בהיקף ובעוצמה חסרי תקדים: ברצועת עזה פורקו חלק ניכר מהמסגרות הצבאיות המאורגנות של חמאס, תשתיות רבות הושמדו וכל בכירי הארגון- בהם איסמעיל הנייה, יחיא סינוואר ומוחמד דף - חוסלו. חמאס ספג את המכה הקשה בתולדותיו. המחיר היה השארת החטופים זמן רב בשבי, חלקם שנתיים שלמות, ומותם של 41 מהם שנחטפו בחיים. הבטחות ל"הגירה המונית" מעזה לא מומשו, והניסיון להשיגן גבה מחירים כבדים. גם מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית ותדמיתה הידרדרו משמעותית.
גם בצפון השתנתה המציאות. לאחר כמעט שנה של מלחמת התשה, שהחלה בכך שחיזבאללה הצטרף למלחמה כדי לסייע לחמאס, ישראל עברה למערכה התקפית רחבה נגד ארגון הטרור הלבנוני. חסן נסראללה ורבים מבכירי הארגון חוסלו, מערכי פיקוד, טילים, תשתיות וכוח רדואן נפגעו קשה, ובשלבים שונים של המערכה נכנס צה"ל לשטח לבנון.
סינוואר ונסראללה. שניהם חוסלו
(צילום: AP)
בסוריה ניצלה ישראל את קריסת המשטר כדי לפגוע בתוך זמן קצר במאגרי נשק וביכולות צבאיות שעלולות היו לאיים עליה. באיראן הותקפו מתקני גרעין, מערכי טילים והגנה אווירית וחוסלו בכירי משטר, מפקדים ומדעני גרעין. המערכה שינתה באופן עמוק את מאזן הכוחות האזורי ופגעה באויביה המרכזיים של ישראל.
אי אפשר להתעלם מהישגי המלחמה כשבוחנים את מבחן התוצאה של הממשלה. ישראל של 2026 נמצאת מול חיזבאללה חלש משמעותית, חמאס מוכה ואיראן שנפגעה באופן שלא היה ניתן לדמיין ערב המלחמה. אבל גם כאן התמונה אינה חד-משמעית.
נחלשו מאוד, אבל לא נעלמו
השאלה שהייתה בלב ההבטחות הביטחוניות של 2022 הייתה לא רק כמה קשה ישראל תכה באויביה - אלא האם תצליח לייצר הכרעה והרתעה לאורך זמן. חמאס איבד את הנהגתו ואת מרבית כוחו הצבאי המאורגן, אך לא נעלם. שרידיו ממשיכים לפעול במתכונת גרילה, לגייס פעילים ולנסות לשקם יכולות. גם חיזבאללה ספג מכה היסטורית, אך מוסיף להתקיים כארגון חמוש ולהתנגד לדרישה להתפרק מנשקו. ישראל ולבנון עדיין מנהלות מגעים על מנגנון שיוכל לוודא את פירוקו מנשק - הוכחה לכך שהסוגיה טרם הוכרעה.
עלי חמינאי. גם הוא חוסל, אבל המערכה מול איראן רחוקה מסיום
(צילום: AFP PHOTO / HO / KHAMENEI.IR)
גם מול איראן המאזן מורכב. הפגיעה בה הייתה קשה, אך סוגיית הגרעין לא הוסרה מהשולחן והמערכה האזורית עדיין לא הסתיימה. כלומר, אם ערב הבחירות הקודמות ההבטחה הייתה להחליף "הכלה" ב"הכרעה", בפועל ישראל הגיעה להישגים צבאיים אדירים - אך עדיין נדרשת להחזיק כוחות גדולים בכמה זירות במקביל ולהיערך לאפשרות שהאיומים שנפגעו ינסו להיבנות מחדש.
במקביל, החשש מאובדן התמיכה בארה"ב - כשבחירות האמצע בנובמבר, ובמיוחד הבחירות לנשיאות ב-2028, לא מבשרות טובות - עלול לטרוף את הקלפים בכל הקשור לתמיכה המדינית שלה ישראל זוכה, ומגינה עליה מסנקציות בינלאומיות.
חסינות ללוחמים: הובטחה, לא נחקקה
לצד ההבטחות האסטרטגיות היו בקמפיין גם התחייבויות קונקרטיות. אחת מהן הייתה חוק חסינות לחיילים ולשוטרים מפני חקירות בעקבות פעילות מבצעית. עוצמה יהודית הציבה אותו כהבטחה מרכזית ואף קידמה הצעת חוק בתחילת הקדנציה, אך בסופו של דבר לא נחקקה חסינות רחבה מהסוג שהוצג לבוחרים. בין היתר עלו במערכת המשפט ובמערכת הביטחון חששות שחסינות פנימית גורפת דווקא תגדיל את החשיפה של לוחמים להליכים משפטיים בחו"ל.
גם הבטחת שינוי הוראות הפתיחה באש לא התממשה במתכונת הרחבה שהוצגה בקמפיין. הוראות הפתיחה באש של צה"ל לא שונו בחקיקה, וגם במשטרה לא נקבע שינוי כולל וקבוע. מנגד, מאז פרוץ המלחמה השתנה בפועל חופש הפעולה המבצעי של הכוחות באופן דרמטי בהתאם לזירות ולנסיבות הלחימה.
עונש מוות וגירוש עברו - ונשארו על הנייר
בתחום החקיקה התמונה מעורבת יותר. חוק עונש מוות למחבלים, שהיה במשך שנים אחת מהבטחות הדגל של בן גביר, אכן עבר לבסוף. הוא אושר בכנסת במרץ האחרון ופורסם בספר החוקים בתחילת אפריל. מבחינת קיום ההבטחה הפוליטית מדובר בהישג ברור לקואליציה. אלא שנכון להיום החוק טרם הופעל בפועל, ולא ברור אם הוא באמת שינה משהו במצב החוקי הקיים בישראל. גם מאות מחבלי הנוחבה שנעצרו בעקבות טבח 7 באוקטובר אינם צפויים להישפט במסגרתו, והקשיים המשפטיים סביב תנאי הפעלתו מותירים סימן שאלה גדול סביב השאלה כמה משמעות מעשית תהיה לו.
בן גביר מנסה לפתוח שמפניה אחרי אישור חוק עונש מוות למחבלים
(אמיר אטינגר)
גם חוק גירוש משפחות מחבלים עבר בכנסת כבר בנובמבר 2024. אלא שכמעט שנתיים לאחר מכן, תחקיר ynet ו"ידיעות אחרונות" חשף כי למרות יותר מ-100 בקשות שהוכנו לצורך יישומו, המנגנון נבלם והחוק נותר בפועל על הנייר.
ביו"ש: השינוי שכן קרה
בתחום אחד קשה לטעון שהמציאות נותרה כפי שהייתה: יהודה ושומרון. הבטחת "הציונות הדתית" להעביר חלק מהסמכויות האזרחיות מידי המנהל האזרחי לדרג הפוליטי התממשה באופן חלקי באמצעות השינויים במשרד הביטחון והקמת מנהלת ההתיישבות. מנגד, המהלך להשאיר בידי הדרג האזרחי שליטה רחבה יותר במערכת נתקל שוב ושוב בחיכוכים עם פיקוד המרכז וצה"ל. גם הכוונה להעביר את מג"ב איו"ש לאחריות מלאה של המשרד לביטחון לאומי לא הושלמה, בין היתר לנוכח התנגדות צה"ל לפיצול שרשרת הפיקוד המבצעית.
אבל בכל הקשור להתנחלויות חל שינוי גדול הרבה יותר. מספר רב של מאחזים הוסדר, חוות חקלאיות הורחבו, קודמו תוכניות בנייה ונוצרה מציאות חדשה בשטח. ריבונות רשמית לא הוחלה, ותוצאות המהלכים שנויות במחלוקות, אך מדיניות הממשלה ביו"ש היא אחת ההבטחות שבהן הפער בין הקמפיין לביצוע קטן משמעותית מבתחומים אחרים.
ההבטחה שהפכה למשבר כוח אדם
אלא שדווקא אחת הסוגיות שכמעט לא הייתה בראש סדר היום הביטחוני ערב 7 באוקטובר הפכה לבעיה הדחופה ביותר של צה"ל בסוף הקדנציה: כוח האדם. הקואליציה התחייבה להסדיר בחוק את מעמדם של תלמידי הישיבות, וזה לא קרה. בג"ץ קבע כי בהיעדר הסדר חוקי אין למדינה סמכות להמשיך להימנע מגיוס תלמידי ישיבות, וצה"ל החל להוציא צווי גיוס לציבור החרדי. בפועל, מספר המתגייסים עדיין רחוק מהצרכים שעליהם מצביע הצבא.
באותו זמן בדיוק הלך הנטל על הציבור שכבר משרת וגדל. בחודש שעבר אישרה הכנסת כי שירות החובה לגברים לא יקוצר ל-30 חודשים כפי שהיה אמור לקרות בינואר 2027, ויישאר לפי שעה 32 חודשים. צה"ל דרש 36 חודשים והבהיר שגם ההסדר שאושר אינו נותן מענה מלא למחסור בכוח האדם.
כמה זמן עוד יכול הצבא שמופקד על ההרתעה הזאת להמשיך לשאת את הנטל?
(צילום.: דובר צה"ל)
גם מערך המילואים נדרש שוב ושוב לעשרות ואף למאות ימי שירות. משפחות, מקומות עבודה ועסקים נאלצו להתמודד עם סבבים חוזרים ונשנים של גיוס, בעוד הצבא מחזיק כיום יותר זירות פעילות ויותר קווי הגנה מאשר ערב המלחמה. הרמטכ"ל אייל זמיר אף הזהיר בקבינט כי ללא פתרון כולל למשבר כוח האדם, שכולל הארכת שירות, הסדרת מערך המילואים והרחבת בסיס המתגייסים - "צה"ל יקרוס לתוך עצמו".
והפער בולט במיוחד מול אחת ההבטחות שנשמעו ערב הקמת הממשלה: לחזק את מי שמשרתים. התוכנית להשוות את שכר חיילי החובה לשכר המינימום לא התממשה. משרתי המילואים אמנם קיבלו מענקים, הטבות ופיצויים בהיקפים גדולים במהלך המלחמה, אבל אלה נולדו בעיקר כתגובה למלחמת החירום הארוכה - ולא כרפורמה המבנית שהובטחה מראש.
לסיכום, ארבע שנים אחרי הבחירות הקודמות, המאזן הביטחוני של ממשלת "הימין מלא-מלא" אינו נכנס בקלות לטבלה של "קיימתם" או "לא קיימתם". ההרתעה שהובטחה ערב הבחירות קרסה באופן הקשה ביותר ב-7 באוקטובר. אחר כך יצאה ישראל למערכה ששינתה את המזרח התיכון, חיסלה מנהיגים, פירקה מערכים צבאיים ופגעה באויביה בעוצמה שלא נראתה שנים.
חלק מההבטחות הפכו לחוקים או למדיניות בשטח. אחרות נתקעו, נבלמו או איבדו רלוונטיות בתוך מציאות ביטחונית חדשה. והבעיה שאיתה נכנסת ישראל למערכת הבחירות הבאה אינה רק השאלה אם חמאס, חיזבאללה ואיראן מורתעים יותר משהיו ב-2022. אחרי כמעט שלוש שנות לחימה, השאלה היא גם כמה זמן עוד יכול הצבא שמופקד על ההרתעה הזאת להמשיך לשאת את הנטל.
