בבוקר יום שלישי השבוע עמדתי על גבעת עלי מונטר, בשולי שכונת שג'אעיה שבעזה, ונזכרתי בפעם הראשונה שעליתי לכאן לפני שנים רבות. זה היה זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, ביולי 1967. מהגבעה נשקפו בקושי שני מחנות פליטים, ג'באליה ושג'אעיה. רוב השטח שמסביב לגבעה, המתנשאת לגובה 90 מטר מעל פני הים, היה מלא פרדסים, שטחים מעובדים וחולות. ממזרח ראיתי אז את נחל עוז וכפר עזה. את שדרות הקטנה עדיין אי-אפשר היה לראות משם.
כיום המראה שונה לחלוטין. השטח הפלסטיני הוא כעת ים של חורבות: גושי בטון, גגות שמשיקים לקרקע, ברזלי שלד שמבצבצים כלפי מעלה, והצבע השולט – אפור. בצד הישראלי מוריקים המטעים והשדות של נחל עוז. טרקטורים וכלים חקלאיים אחרים מעבדים עד התלם האחרון כמעט, סמוך מאוד לגדר המערכת שגובהה כעת, במקומות מסוימים, הוא יותר מעשרה מטרים.
מוצב צה"ל ברכס עלי מונטר. טנקים, מרגמות, תצפית ושפע של טכנולוגיה
(צילום: רון בן ישי)
כמה מפרשני התנ"ך טוענים שגבעת עלי מונטר היא "שערי עזה" – המקום שבו הפיל שמשון הגיבור את עמודי מקדש האלילים על הפלישתים והרג עשרות מהם. נוסע אירופי מהמאה ה-18, שצייר את מפת עזה, ציין את עלי מונטר בשם "הר שמשון".
הביטוי "שערי עזה" הוא תיאור מתאים למה שראיתי כשעמדתי על סוללת העפר המקיפה את המוצב הגדול של צה"ל שהוקם לאחרונה בראש הגבעה האסטרטגית. זהו מתחם מרובע גדול שיכול לאכלס כוח של פלוגה ומעלה, המילה האחרונה של ארכיטקטורת המוצבים ברצועה. יש בו טנקים, מרגמות, תצפית ושפע של טכנולוגיה אופטית, אלקטרו-אופטית ומכ"מית, שאמורה למנוע מתקפת פתע על המוצב ולאפשר ליושביו לשלוט בתצפית, בחיישנים מודיעיניים ובאש על כל סביבתו, עד לקו הצהוב וגם מעבר לו.
את הבטונדות הצהובות המסמנות את הקו הצהוב, שהוא הגבול הרשמי של השליטה הצה"לית בשטח הרצועה, אנחנו רואים אך בקושי בין הריסות שג'אעיה. המוצב נמצא כמה מאות מטרים ממזרח לקו הצהוב, כדי שמחבלי חמאס והג'יהאד האיסלאמי לא יוכלו להסתער עליו ישירות מהשטח שנמצא עדיין בשליטתם. הם יצטרכו לעבור מאות מטרים של שטח הריגה לפני שיגיעו למוצב.
במרחק של קילומטרים ספורים מצפון ומדרום אפשר להבחין בסוללות העפר שעליהן חומות מודולריות העשויות מתבניות ברזל מלאות בחול המקיפות את המוצבים השכנים, שבנויים ממש על פי אותו דגם. 42 מוצבים כאלה מקיפים כרגע את השטח שבשליטת חמאס. על פי נתוני פיקוד הדרום, צה"ל שולט כעת על 64 אחוזים משטח הרצועה ואילו חמאס – על 36 אחוז.
באוקטובר 2025, כשהושגה הפסקת האש שבמסגרתה שוחררו אחרוני החטופים, חלוקת השטח בין צה”ל לחמאס שסוכמה על ידי המתווכים הייתה בערך 50:50. אבל במהלך הכמעט שנה שחלפה מאז, צה"ל קידם מערבה וצפונה את הקו הצהוב. זהו מנוף לחץ יעיל מאוד, שגורם לחמאס להתגמש במשא ומתן עם בכירי מועצת השלום.
אנחנו הולכים לאורך החלק העליון של חומת המוצב, רואים מתחתינו חבורת חיילים שבוהה במסכים ושומעים חילופי דברים קצרים בקשר. לפתע ממריא מתוך החבורה הזאת רחפן קטן, שטס לעבר מה שהיה פעם שכונת שג'אעיה. הקצין, מפקד צוות הרחפנים, מסביר: "קיבלנו איתור שבו יש כנראה מחבלים שמבצעים עלינו תצפית או זוממים להניח מטען. אנחנו מנסים לאתר אותם בלי שירגישו. הרחפן הזה יודע להגיע לשם בשקט, בלי שירגישו בו". הוא מראה לי על המסך אדם נע בתוך הבית ההרוס: "ייתכן שזה אחד מתוך החבורה, אבל הוא כרגע לא חמוש, ולכן בשלב הזה אנחנו לא נדרשים לפעול נגדו או נגד אחרים שאולי מסתתרים בבית הזה".
"לאתר בלי שירגישו". פעילות צוות הרחפנים
(צילום: רון בן ישי)
פיר בתוך חדר ילדים. חלק מהמנהרות מתחילות בבית החולים האינדונזי
(צילום: דובר צה"ל)
לוחם צה"ל במנהרת חמאס, השבוע
(צילום: רון בן ישי)
"איך תפעלו?" אני שואל. הקצין מצביע על סדרת רחפנים בגדלים שונים ובתצורות שונות, שמאפשרים לא רק לצפות ולצלם את מה שקורה בתוך השכונה העזתית, אלא גם לתקוף בהפתעה. בניגוד למה ששומעים לעיתים בתקשורת, ללוחמים ברצועה אין שום מגבלה אם הם מזהים בקרבה מיידית לקו הצהוב או בקרבת המוצב משהו או מישהו שעלול להוות איום מיידי.
"אומרים שאתם מתוסכלים מפני שאתם צריכים לקבל אישור מהרמטכ"ל לירות על מחבלים חמושים שמתגרים בכם. זה נכון?", שאלתי את אחד הלוחמים.
"אני לא מכיר דבר כזה", אומר לי הלוחם, חייל סדיר בחטיבת הצנחנים הסדירה, "לי אין שום מגבלה, והוראות הפתיחה באש על מי שמאיים עלינו הן כמו שהיו כשבאנו הנה".
הפער בין הדיווחים בתקשורת לבין מה שקורה בשטח נובע מההוראות לגבי חיסולים ממוקדים בעומק שטח הרצועה, שעבורם אכן נדרש אישור מהרמטכ"ל ולפעמים גם מהדרג המדיני. באותו יום השבוע שבו סיירתי במוצבי הרצועה, בשעות הערב, בוצע סיכול ממוקד כזה, שבו נהרגו שני מפקדים בכירים בחמאס וכמה מפקדי מחלקות בארגון בעת שישבו בבית קפה ותיכננו פעילות שלדברי דובר צה”ל הייתה "מתווה טרור".
הפלסטינים מדווחים על שישה אזרחים שנהרגו באותו חיסול, שבוצע ככל הנראה באמצעות כטב”ם אחרי הפללה מדויקת של השב"כ.
לפני שבועיים הייתה אמנם האטה מסוימת בקצב החיסולים בעקבות דרישה מוושינגטון, אבל השבוע כבר הואץ מחדש קצב החיסולים, והגיע לשיאו בימים האחרונים. הרוב מתבצע באמצעות רחפנים תוקפים וכטב"מים. על פי נתוני צה"ל, מאז כניסתה של הפסקת האש לתוקף, ב-10 באוקטובר אשתקד, הותקפו כ-730 מחבלים. 520 מהם חוסלו בוודאות ובהם כ-80 מחבלי ניל"י (שלקחו חלק בטבח 7 באוקטובר ואותרו על ידי חמ"ל ייעודי למטרה זו של שב"כ), שני ראשי זרוע צבאית וכ-125 מפקדים בדרג הבכיר או בדרג הביניים. רק ביום שלישי השבוע נוספו לרשימה עוד שישה מפקדים בחמאס ואחד בג'יהאד האיסלאמי. הכוח מחטיבת הצנחנים, שאליו הצטרפתי, חיסל ביום רביעי פעיל נוח'בה ועוד מפקד בחמאס, והשמיד על הדרך מנהרה באזור שג'אעיה.
האור הירוק האמריקאי להאצת החיסולים בעזה, כמו גם לפעולה האגרסיבית בסוריה, מעיד על כך שטראמפ מגלה הבנה לצורך של נתניהו וממשלתו להפגין יד ביטחונית קשה לקראת הבחירות כדי לקרוץ לקהל הבוחרים הימני.
קונג פו פנדה בעזה
מפקד בכיר באזור, שאליו התלוויתי, לוקח אותי למרגלות המוצב ומוביל אותי דרך דלת צרה אל מנהרה שחפורה מתחת לרכס שעליו נמצאת גבעת עלי מונטר. המנהרה התגלתה אחרי הפסקת האש, כחלק ממאמץ שאפתני מאוד של צה"ל לאתר ולהוציא מכלל שימוש את כל המנהרות ההתקפיות ומנהרות הלחימה. במסגרת המאמץ הזה בוצעו קידוחים צפופים לאורך עשרות קילומטרים, והתוצאות אכן מרשימות. הקידוחים והחיישנים הטכנולוגיים החדישים שצה"ל השתמש בהם חשפו מערכים תת-קרקעיים בהיקף עצום.
איטום התוואי התת-קרקעי במרחב מחנות המרכז בעזה:
(צילום: דובר צה"ל )
אמ"ן אמנם העריך שחמאס וארגונים פלסטיניים אחרים חפרו מאות קילומטרים של מנהרות מתחת לרצועה, אבל מיקומן לא היה ידוע. שלשום עדכן פיקוד הדרום כי "כ-85 אחוז מהתת"ק (תת-קרקע) בשטחי הקו הצהוב הושמדו או נוטרלו". מדובר, על פי צה"ל, ביותר מ-260 ק"מ של מנהרות. בפיקוד טוענים בביטחון כי בשטח שבשליטת צה”ל אין עוד מנהרות שלא יודעים עליהן או שלא נחשפו. בקרוב תושלם גם הריסתן, בין אם באמצעות פיצוץ ובין אם באמצעות הזרמת בטון לתוכן. רק ביום רביעי השבוע אטם כוח מיחידת יהל"ם מנהרות באורך של שני קילומטרים באזור מחנות המרכז (שעדיין בשליטת חמאס) ודרום הרצועה.
הסיבה לכך שצה"ל לא מפוצץ את כל המנהרות היא שהצפתן מאפשרת לאטום ולהוציא מכלל שימוש גם מנהרות שנמצאות כרגע בשליטת חמאס, ולאתר את מיקומם המדויק של הפירים שמוליכים אליהן. כך, למשל, הצפת המנהרות חשפה כי חלקן מתחילות ומסתיימות בבית החולים האינדונזי הנצפה ממוצב עלי מונטר, והוא עדיין עומד על תילו אף שאינו פעיל.
אני יורד יחד עם קצין ההנדסה של אוגדה 99, סא"ל מ', אל תוך המנהרה שתחילתה בשכונת שג'אעיה במערב, והיא מסתעפת לחדרי מלחמה, שהייה ופירי לחימה סמוך לגבול הישראלי. המנהרה הזו לא תוכננה לחצות לשטח ישראל כמו מנהרות תקיפה שכנות לה, אלא הייתה חלק מהמערך של תת-קרקע ובתי מגורים של עזתים שהוכנו כתשתית הגנה ולחימה לרצועת עזה.
חמאס ידע שישראל תפלוש לרצועה בעקבות 7 באוקטובר, אולי עוד קודם לכן, והוא הכין את כל שטח הרצועה, בעיקר את השטחים הבנויים הסמוכים לגבול, כמתחמי הגנה מתחת ומעל פני הקרקע. הארגון פיזר אלפי מצלמות בגבהים שונים בבתים כדי לאתר בדיוק היכן כוחות צה"ל נעים, ואז לארוב להם מתחת לקרקע, לצאת מפיר סמוך שגם הוא נמצא בבית מגורים אזרחי, לפגוע בהם ולהימלט בחזרה מתחת לקרקע.
היו שם אלפי בתים ממולכדים, שחלקם גם התפוצצו על כוחותינו, ובתים שמהם קיבלו המחבלים במנהרות מים וחשמל. "זו הסיבה שנאלצנו להרוס 70 אחוז מהרצועה", אומר לי מפקד בכיר בגזרה. "אם לא היינו עושים זאת, האבדות שלנו היו בממדים בלתי נסבלים".
ההרס העצום שנשקף מגבעת עלי מונטר בוצע בחלקו הגדול באמצעות מה שמכונה היום בצה”ל "קונג פו פנדה". אלו נגמ"שי "זלדה" ישנים שמולאו במאות קילוגרמים של חומרי נפץ, הותקנה בהם מערכת המאפשרת שליטה מרחוק, והם נשלחו אל לב השטחים שחמאס חפר מתחתם מנהרות והכין אותם ללחימה, כמובן אחרי שתושביהם נדרשו להתפנות. הפיצוצים קרעו את חוטי החשמל והכבלים שהוליכו אינפורמציה למרכזי הפיקוד והשליטה של חמאס במנהרות, ולא איפשרו לו להילחם כפי שתיכנן.
אלא שצה"ל מתקשה להסביר עובדות פשוטות אלה לדעת הקהל העולמית. ההרס, שהוא תוצאה של השימוש שעושה חמאס באוכלוסייה כמגן אנושי, נתפס בעולם כנקמה על זוועות 7 באוקטובר, בעיקר בגלל התבטאויות של שרים בממשלה ובראשם בן גביר, סמוטריץ’ וגם שר הביטחון ישראל כ"ץ.
תיעוד שפורסם השבוע של פעילי חמאס מעבר לקו הצהוב:
תקיפה בעזה. חמאס משתמש באוכלוסייה כמגן אנושי, אבל ישראל מתקשה להסביר זאת בעולם
(Dawoud Abu Alkas, REUTERS)
בעודי משקיף על ההרס אני מבחין בתוך שכונת שג'אעיה בכמה שלדי בתים שלא נהרסו כליל, ובתוכם סימני חיים. מתברר כי אלה בתים של חמולות חמושות המתנגדות לחמאס, ועל פי הפרסומים בתקשורת הערבית והמערבית הן נתמכות בנשק ובסיוע על ידי צה"ל והשב"כ. הבתים של חמולת חלס ושל חמולת ג'ונדיה נמצאים בתוך תחומי הקו הצהוב, אבל גם בתוך שדה האש של המוצב, ויש עליהם סימנים ברורים כדי שצה"ל לא יפגע בהם מהאוויר או מהקרקע. שתי החמולות מאורגנות במה שמכונה "כוחות ההגנה העממיים של שג'אעיה", וחמאס רואה בהן אויב מר ואיום על משילותו ברצועה. לכן הוא מנהל איתן קרבות ללא הפסקה, שלעיתים מסתיימים בתבוסת המיליציות החמושות ולעיתים דווקא חמאס הוא זה שנאלץ לסגת.
בתחילת השבוע התרחש אירוע כזה, שבתקשורת הישראלית תואר בטעות כפיצוץ מטען וירי על כוחות צה"ל ללא נפגעים. מדובר היה בקרב בין אחת החמולות לבין חמאס, שארב לאנשיה ותקף אותם. מהמוצב הישראלי זה נראה בהתחלה כמו ירי על כוחותינו, אבל צה"ל הבין מהר מאוד את המצב ופעל בהתאם. ככלל, חלק ניכר מהפעילות הצבאית של חמאס כעת היא נגד החמולות האלה ולא נגד צה"ל.
זחילת הקו הצהוב
תוך כדי סיור ברצועה מתבהרת לך תמונת המצב, שבהיבטים רבים שונה ממה שמצטייר בתקשורת העולמית והישראלית. לכן רצוי לבחון, במעין מבט-על, את הכוחות הפועלים ברצועה, מה הם רוצים להשיג ומה קורה בפועל בשטח. בהקשר הזה צריך להעיר שכל ארבעת השחקנים הראשיים בחזית העזתית אינם אומרים את כל האמת, ולפעמים גם משקרים בהודעותיהם לגבי מה שהם עושים בשטח. חשוב לי גם להבהיר שתמונת המצב שאנסה לשרטט כאן נקייה מנטיות ומאג'נדות פוליטיות.
ארבעת הגורמים שמשפיעים על מה שקורה ברצועה הם ממשלת ישראל, צה"ל, מועצת השלום והמפקדה האמריקאית בקריית-גת, וחמאס.
נתחיל בחמאס, שמסרב כרגע לשתף פעולה עם הגורמים האחרים. גורמי הערכה מערביים מבחינים שהנהגת חמאס העזתית, כמו גם ההנהגה המדינית מחוץ לרצועה, רוצה מאוד להימנע מחידוש המלחמה עם ישראל. ככל שחולף הזמן מתברר שהאיום של ישראל לכבוש את העיר עזה הוא שגרם לחמאס להסכים באוקטובר 2025 להפסקת אש ולשחרור החטופים.
יש סיבה שמעדיפים להציף את המנהרות ולא לפוצץ אותן. כיור מתחת לאדמה ברצועת עזה
(צילום: רון בן ישי)
היעד הנוסף של חמאס הוא הפסקת החיסולים וזחילות הקו הצהוב. כלומר, הזזה מערבה, פעם אחרי פעם, מטר אחרי מטר, של הקו הצהוב על ידי צה”ל, באופן שמקטין בצורה מתמדת את השטח שבשליטת הפלסטינים. זחילת הקו הצהוב והחיסולים מכבידים על חמאס והוא חושש מהם מאוד.
הדבר השלישי שחמאס רוצה הוא לעבור מהר ככל האפשר לשלב ב' של תוכנית טראמפ, שבו ישראל אמורה לסגת והארגון, יחד עם ארגונים פלסטיניים אחרים, אמור להתפרק מנשקו. חמאס בדילמה קשה, מפני שישראל הודיעה למתווכות שצה"ל לא ייסוג מילימטר ואולי אף יתקדם עד שהארגון יתפרק מנשקו לחלוטין. חמאס משמיע רמזים עמומים של גמישות בנושא הזה כי הוא לחוץ, אבל אינו מוכן בינתיים להתפרק לגמרי מנשקו.
עד כאן בקומה האסטרטגית, שבה חמאס מנסה לשרוד כשלטון ברצועה ולשמר עד כמה שאפשר את יכולותיו הצבאיות כדי לקום מחדש ככוח צבאי בעוד כמה שנים. בצד האזרחי חמאס עוסק בשימור משילותו על האוכלוסייה ברצועת עזה באמצעות הפחדה, גביית מסים ושליטה בסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה. במקביל הוא משקם את התשתיות האזרחיות כמו מים, ביוב וכבישים, בעיקר של רשויות מוניציפליות בתוך הרצועה. חמאס מנסה לבסס את התשתית הכלכלית שלו באמצעות השתלטות על חלק מהסיוע ההומניטרי ומכירתו, וגביית מסים ועמלות.
חמאס מגייס צעירים באמצעות הכספים שברשותו תוך ניצול מצוקת האוכלוסייה, ולמעשה כבר מילא את שורותיו שהידלדלו במלחמה. יש לו עשרות אלפי צעירים טירונים שהוא מנסה להקנות להם כישורים צבאיים, בעיקר בתפעול נשק קל והנחת מטענים, וכנראה גם בהפעלת רחפנים.
לפני כשבועיים התקבל במודיעין אוגדת עזה מידע על התקבצות כזאת של אנשי חמאס שנראתה כמו הכנות לאימון או התארגנות לפיגוע גדול. הכטב"ם שנשלח לא איתר את ההתארגנות הזאת, וייתכן שהייתה כאן התקבצות רגעית או טעות בפרשנות של מה שקרה, ולכן גם לא נתקפה החבורה הזאת. האירוע מדגים עד כמה צה"ל והשב"כ מצוידים במודיעין מאוד מפורט, מאוד עדכני, ובניגוד למה שהיה לפני 7 באוקטובר, מתייחסים לכל תזוזה קלה חשודה בשטח במלוא הרצינות. ההחלטה לא לפעול הייתה אחרי שווידאו בפיקוד שאכן המידע או שהיה מוטעה או שפרשנותו הייתה לא נכונה.
חמאס מנסה לאכוף בכוח את שלטונו על גורמים שנראים לו מרדניים, החל ממכות למי שמדבר באופן שמשתמע כביקורת עליו, וכלה בהתקפות באש ובמטענים על המיליציות החמושות של החמולות שמתנגדות לשלטונו. יש שבע מיליציות עיקריות כאלה, בהן זו של אבו-שבאב באזור רפיח והמיליציות שכבר הזכרנו באזור העיר עזה.
חליל אל-חיה ואנשיו, הפועלים כעת מטורקיה, מנסים להשאיר את חמאס ברצועה כגורם כוח פוליטי ובהמשך גם צבאי, אבל מאחורי הקלעים. חמאס רוצה מעמד כמו של חיזבאללה בלבנון: שליטה במדינה בלי אחריות לרווחת תושביה. הארגון מנסה לחזק את כוחו הפוליטי במחנה הפלסטיני, ולכן הודיע שישתתף בבחירות לרשות הפלסטינית שאבו-מאזן מתכוון להכריז בנובמבר השנה. חמאס אפילו חבר למוחמד דחלאן, שברח בבושת פנים מהרצועה כשארגון הטרור השתלט עליה ביוני 2007. כעת נהנה דחלאן מתמיכת שליטי איחוד האמירויות וממשאבים כספיים משמעותיים. הוא בוחש בקלחת העזתית וכנראה מתכוון, יחד עם חמאס, לחזור להיות גורם בעל השפעה ברשות הפלסטינית.
אבל המטרה העיקרית של חמאס כעת היא לשקם את עזה כדי להקל את מצוקת האוכלוסייה הנתונה למרותו. ב-64 האחוזים של השטח שבשליטת ישראל אין כמעט אזרחים עזתים לא מעורבים. אבל חמאס, כשלטון, חייב לדאוג לרווחה, למזון ולמי שתייה לאוכלוסייה של כשני מיליון עזתים, שיותר ממחציתם מתגוררים בתנאים בלתי נסבלים. לרובם אין אפילו אוהלים מסודרים והם גרים במחסות ניילון או מעין סוכות. החורף הרביעי שהם חיים כך מתקרב במהירות, ועימו מחלות, קור והצפות שמאיימים להחמיר את האסון ההומניטרי. בהקשר הזה חשוב לציין כי חמאס כבר לא נהנה משליטה מוחלטת באוכלוסייה כפי שהיה בעבר, והוא חושש מהביקורת הפנימית שנמתחת עליו.
קו הגנה מודיעיני
בקומה המדינית, גם לממשלת ישראל השפעה רבה על הנעשה ברצועת עזה. לדברי מקורות מהימנים במערכת הביטחון, ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כ"ץ עדיין מצהירים, גם בדיונים סגורים, כי לא ויתרו על הכרעת חמאס ("הניצחון המוחלט"), שפירושה פירוק מוחלט של הארגון מנשקו וגירוש כל בכיריו מתוך הרצועה. לכן נדרש צה"ל להמשיך להפעיל לחץ צבאי על חמאס, למרות שישראל קיבלה על עצמה את הפסקת האש שהוכרזה כשלב ראשון במימוש תוכנית 20 הנקודות של טראמפ.
אפשר לתמצת את הכיוון שאליו הולכת הממשלה הנוכחית: לנטרל את חמאס ככוח פוליטי וצבאי לשנים רבות מבלי להתעמת עם טראמפ ואנשיו, אך גם מבלי לוותר יותר מדי כדי שלא להכעיס את בוחרי הקואליציה הנוכחית. נתניהו מנסה ללכת על חבל דק בין סטיב וויטקוף וג’ארד קושנר, הלוחשים על אוזנו של טראמפ, לבין סמוטריץ', בן גביר ואורית סטרוק.
הריסות שג'אעיה, השבוע
(צילום: רון בן ישי)
כמובן שפעילות צה"ל ברצועה נגזרת מהנחיות הדרג המדיני, אבל ברור גם שצה"ל נותן לפעמים פרשנות משלו למדיניות שמוכתבת לו. הציווי הראשון שהמטה הכללי הוריד לפיקוד דרום, עוד לפני שהוכרז על הפסקת האש, היה לייצר היערכות שתמנע כמעט בכל מחיר (תקציב של מיליארדים) התקפה עוינת מהרצועה בנוסח 7 באוקטובר ואפילו הרבה פחות מזה. לכן ההיערכות ההגנתית ברצועה כוללת לא רק 42 מוצבים לאורך הקו הצהוב הדינמי, אלא גם מכשול נגד רכב שעדיין נותר להשלימו בקטע של 3.5 ק"מ באזור שבין חאן-יונס לרפיח. אמצעי הגנה אלה כוללים גם גדר מערכת שיורדת מתחת לקרקע ומתנשאת לגובה של מטרים רבים, ושתי מיפקדות אוגדה וחמש חטיבות רגלים ושריון שחוצצות פיזית בין השטח שבשליטת חמאס לבין העוטף.
לא פחות חשוב הוא קו ההגנה המודיעיני שמובילים השב"כ ואמ"ן יחד עם יחידות האיסוף הקרבי. הקו הווירטואלי הזה, שנתמך בהרבה טכנולוגיה ומודיעין אנושי, מאפשר לצה"ל לסכל איומים הרחק בתוך השטח שבשליטת חמאס.
מפקד בכיר בשטח מדגיש שבניגוד לתקופה של לפני 7 באוקטובר, הפעם אין מצב שבו מכשול אינו מכוסה בתצפית ובאש 24/7, 365 יום בשנה. ייתכנו פה ושם מקרים שמחבל פלסטיני או שניים יתגנבו בחסות ההריסות לתוך השטח שבשליטת ישראל, אבל כפי שמוכיח הניסיון מהשנה האחרונה, הם יתגלו בתוך זמן קצר ויוזנקו לעברם כוחות.
במקביל להגנה, צה"ל מקיים מאמץ התקפי שתכליתו העיקרית ללחוץ את חמאס להסכים להתפרקות מנשקו, אך גם למנוע ממנו לשקם את יכולותיו הצבאיות ולהתעצם. את המאמץ הזה אפשר להגדיר כ"מלחמת כתישה". לא מדובר במלחמת התשה, שכן צה"ל ברצועה ערוך בתנאים נוחים שמאפשרים שהייה ארוכה ופעילות בכל מזג אוויר, בעוד שחמאס נאלץ להתגונן כל הזמן.
מלחמת הכתישה מתבצעת באמצעות חיסולים בתוך שטח הרצועה, הרס תשתיות מתחת ומעל פני הקרקע ודחיקת הקו הצהוב קדימה, לתוך השטח שבשליטת חמאס. "אני לא יכול לפגוע בכוונות הג'יהאדיסטיות שלהם, אבל אני יכול לקחת להם את היכולות הצבאיות והפיקודיות, ואת זה אני עושה בצורה יסודית", אומר לי קצין בכיר בגזרה. לדבריו, חמאס לחוץ מאוד מזה שלוקחים לו שטחים, ובעיקר מזה שמחסלים לו בכירים בסיטונאות, וזו אחת הסיבות שהוא מגלה גמישות במשא ומתן עם מועצת השלום של טראמפ.
במקביל נערכים פיקוד הדרום והמטה הכללי לכיבוש העיר עזה בגלל ערכה הסמלי והאסטרטגי, למקרה שחמאס יסרב להתפרק מנשקו באופן שישביע את רצון ישראל. האיום בכיבוש עזה הוא אמצעי לחץ אפקטיבי על חמאס.
לצד הפעילויות האלו, צה"ל מאפשר למועצת השלום שהקים טראמפ ולמפקדה האמריקאית שיושבת בקריית-גת לבצע הכנות בשטח למימוש תוכניותיהן. בצבא מדגישים כי לא מדובר בנסיגות משטחים והעברתם למועצת השלום, אלא בפעילויות שנעשות בשטחים שבשליטת צה"ל. שתי הדוגמאות הבולטות הן אזור שבין חאן-יונס לרפיח, שבו צה"ל מאפשר למפקדה האמריקאית להקים שכונה לדוגמה עבור מה שמכונה "עזתים לא מעורבים", ושאנשי חמאס לא יוכלו להיכנס לתוכה. האמריקאים קוראים לשכונה הזו "עזה הירוקה" או "עזה החדשה", אבל בינתיים לא הוקם שם אפילו מבנה אחד. צה"ל סילק את הנפלים והמוקשים ויישר את הקרקע כהכנה להקמת השכונה, והסתפק בזה.
במקביל, חברות אזרחיות פרטיות פלסטיניות ואחרות ביצעו פינוי של חלק ניכר מהריסות הבתים הסמוכים לאותו אזור, וגרסו את שברי הבטון והקירות לחצץ דק שישמש בהמשך להקמת המבנים והתשתיות בשכונה החדשה. למעשה, זו תחילתן של עבודות השיקום שמדינת ישראל התעקשה שלא יתבצעו עד שחמאס יתפרק מנשקו, אבל צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני, מניח למועצת השלום ולמפקדה האמריקאית להקים את השכונה החדשה.
חמאס, אגב, עושה ככל יכולתו לחבל בעבודות אלה, כי הוא חושש שהן יאפשרו לאמריקאים ולצה"ל לרוקן את האזור שבשליטתו מהאזרחים הפלסטינים ששוכנים בו כעת בתנאי מצוקה. אם כך יקרה, אנשי חמאס הם היחידים שיישארו באזור שממערב לקו הצהוב, מה שיהפוך אותם לטרף קל במבצע מהיר ועצבני של צה"ל.
שדות נחל עוז, צמוד לגבול. במקומות מסוימים גובהה של הגדר מגיע לעשרה מטרים
(צילום: דובר צה"ל)
לצד הכנת הקרקע לשכונה החדשה, צה"ל השתתף בהקמת מתחם שהיה גדול וממוגן עבור כוח הייצוב הרב-לאומי באזור רפיח, שאמור לחצוץ בין הכוחות הישראליים לבין חמאס ולסייע בפירוק הארגון מנשקו. מדובר בשטח גדול, מוקף בסוללות עפר גבוהות, שכוח הייצוב הרב-לאומי יצטרך להקים בו מבנים למגורי הלוחמים ממרוקו, מאוגנדה ומבורונדי שאמורים לקחת חלק בכוח הייצוב הרב-לאומי (ISF). בינתיים המתחם הזה ריק כמעט לחלוטין ומחכה לאכלוס.
בקומה האסטרטגית, מנסה צה"ל לנטרל את חמאס כממשל וככוח גרילה צבאי באמצעות מלחמת כתישה, ובה בשעה הוא מנהל לובי אצל הדרג המדיני ומול מועצת השלום כדי לשמר לעצמו את היכולת לוודא שחמאס לא יתעצם באמצעות הברחות, לא ייצר לעצמו כלי נשק חדשים, ולא יחפור מנהרות חדשות בחסות מאמצי השיקום. צה"ל דורש שתהיה לו הזכות לפעול בכוח כדי למנוע פעילות גרילה ומאמצי התעצמות ושיקום הכוח הצבאי של חמאס.
יוזמת שרגא בירן
הגורם הרביעי שמשפיע על הנעשה ברצועת עזה הוא מועצת השלום והמפקדה האמריקאית הפועלת מקריית-גת. לגופים האלה ארבע מטרות.
המטרה הראשונה היא להתקדם בביצוע תוכנית 20 הנקודות של טראמפ כדי להשביע את רצונו של הנשיא ואולי אף להשיג עבורו את פרס הנובל לשלום שהוא כל כך נכסף לו.
המטרה השנייה היא לסיים, או לפחות להקל בצורה משמעותית, את המשבר ההומניטרי העצום והמתמשך שממנו סובלים כשני מיליון אזרחים עזתים. לכן מאפשר צה"ל למפקדה האמריקאית לנהל כמעט כרצונה את הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, אך מבלי לוותר על דרישות הביטחון. בקרוב יוקם במעבר ארז מתקן נוסף שמאפשר שיקוף משאיות שלמות כדי לוודא שאין בתוכן הברחות של אמצעים צבאיים או חומרים לייצור נשק, כפי שהיה במעבר רפיח לפני 7 באוקטובר. מתקן ראשון כזה, שדרכו עובר כרגע כל הסיוע ההומניטרי, כבר קיים במעבר כרם שלום. המטרה של צה"ל היא להאיץ את הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה. ואכן, גם לפי דיווחי האו"ם, כרגע אין מחסור במזון ובתרופות ברצועה. זה עלול כמובן להשתנות עם בוא החורף.
המטרה החשובה ביותר של מועצת השלום, מנקודת מבט ישראלית, וגם מנקודת הראות של וושינגטון, היא לפרק את חמאס מנשקו ומתשתיותיו הצבאיות. לכן מועצת השלום הסכימה, בלחץ ישראל והבית הלבן, לתקן את מפת הדרכים שהציגה לפני שבועיים. מפת הדרכים הרשמית, שהוצגה השבוע, מדברת לא רק על פירוק חמאס מכל נשקו הכבד, הבינוני והקל, אלא גם על הוצאת הנשק הזה מכלל שימוש. על פי המפה המעודכנת, לישראל גם יש זכות לרדוף ולפגוע במי שלקחו חלק בטבח 7 באוקטובר. דבר נוסף שמועצת השלום הסכימה לו השבוע בלחץ ישראל, בשיחות בין קושנר לנתניהו, הוא שצה"ל יהיה רשאי לפעול כדי להסיר איומים מיידיים ולמנוע את שיקום חמאס והתעצמותו. בנושא זה, מועצת השלום הלכה צעד לקראת ישראל בלחץ הבית הלבן. השאלה היא אם חמאס, שהסכים לגרסה הקודמת של מפת הדרכים, יסכים גם לגרסה הנוכחית המתוקנת. לטורקיה, קטאר ומצרים, שחברות במועצת השלום, יש אינטרס לשמר ברצועה חמאס מוחלש, אבל חזק מספיק כדי להוות גורם כוח פוליטי וצבאי. ישראל לא רואה זאת בעין יפה והיא דורשת מהבית הלבן לרסן את המתווכות, בעיקר קטאר וטורקיה.
אחד המניעים החשובים של מועצת השלום לקידום הביצוע בשטח של תוכנית 20 הנקודות הוא הרווח העצום שיפיקו וויטקוף וקושנר וכן איחוד האמירויות, מצרים, קטאר ואולי גם טורקיה מהפרויקטים של שיקום עזה ששוויים מוערך בעשרות מיליארדי דולרים. לכן מופעל לחץ כבד הן על ישראל והן על חמאס. בהקשר הזה כדאי להזכיר יוזמה של עורך הדין ויזם הנדל"ן הישראלי שרגא בירן, שזוכה להתעניינות רבה. על פי התוכנית שהוא מציע, האזרחים העזתים יהיו הדיירים והבעלים של הבתים שהם עצמם ייקחו חלק בבנייתם. מועצת השלום והיזמים הפרטיים שינהלו את הפרויקטים יעמידו להם מראש משכנתה לרכישת הזכויות בנכסים שבהם יגורו, שאותה יחזירו בתשלומים נוחים וצנועים במהלך העבודה על הפרויקט.
אחד הגורמים שמעכבים כרגע את ביצוע תוכנית טראמפ הוא הקופה הריקה של מועצת השלום (המשתתפים הבטיחו סכומים ניכרים, אבל הכסף עוד לא הגיע). המועצה גם מתקשה למלא את שורות כוח הייצוב הבין-לאומי (ISF), וגם זה מעכב את מימוש התוכנית.
בשורה התחתונה, כל הגורמים הרלוונטיים ממתינים כעת לתוצאות הבחירות בישראל ולהסכמת חמאס למפת הדרכים החדשה של מועצת השלום, שדורשת ממנו פירוק נשק אפקטיבי ומוחלט לפני שישראל תיסוג אפילו מילימטר אחד. המועצה מנסה להתגבר על הקשיים באמצעות הצעה לפירוק חמאס מנשקו בשלבים, כל פעם במקום אחר, כשכל מהלך פירוק נשק שכזה יזכה בתגמול ישראלי. בישראל מוכנים לשקול זאת בתנאי שלא יהיו נסיגות של צה"ל לפני פירוק נשק מוחלט של חמאס, אלא רק הטבות כמו הקמת בית חולים חדש באזור שבו הארגון יתפרק מנשקו.
סביר להניח שעד 27 באוקטובר לא תהיינה התפתחויות מרעישות בזירה העזתית. ייתכן מאוד שגם אחרי הבחירות יימשך המצב כפי שהוא, עם עליות ומורדות בקצב הכתישה של צה"ל, בהתאם למצב הרוח שאיתו הנשיא האמריקאי קם בבוקר.
