פעילותו של צה"ל לא עוצרת ביום שבו מסתיימות הבחירות, ובהיעדר ממשלה מתפקדת רשימת ההכרעות שממתינות לדרג המדיני בנושאי אסטרטגיה ותקציב רק הולכת ומתרחבת. הצבא אומנם יכול להמשיך לבצע את המשימות שהוטלו עליו, אבל במצב הנוכחי הוא מתקשה לתכנן את הצעד הבא. החשש הוא שככל שתקופת המעבר תתארך, הפער בין הפעילות המבצעית השוטפת לבין היכולת לתכנן קדימה יגדל. מצב זה עלול להכניס את המערכת הצבאית לסוג של קיפאון - דווקא בזמן שהאיומים והצרכים הביטחוניים רק הולכים וגוברים ונדרשת גמישות והתאמה למציאות משתנה.
גלריה
קווי ייצור של חימושי יבשה עומדים בפני סכנת עצירה, גם קווי ייצור של מיירטים עלולים להיפגע. פגזי ארטילריה.
(אלכס קולומויסקי)
בהיעדר תקציב מדינה חדש, המדינה מתנהלת באמצעות תקציב המשכי, שמבוסס ככלל על אחד חלקי 12 מהתקציב השנתי הקודם מדי חודש, בכפוף למגבלות הקבועות בחוק. המשמעות היא שמערכת הביטחון אינה יכולה לבצע התאמות תקציביות, לקדם תוכניות חדשות, או להוציא הזמנות רכש בהיקפים שנדרשים לה.
אי-הוודאות סביב הסיוע האמריקני מקשה גם הוא על תכנון הרכש. מדובר בכ-3.8 מיליארד דולרים בשנה, שחלק משמעותי מהם מיועד לרכישת מערכות ואמצעי לחימה מתעשיות הביטחון האמריקניות. ב"ידיעות אחרונות" נחשף כי בניגוד לרושם שיצרה הודעת הנשיא, הסיוע צפוי לרדת בהדרגה. בכל אופן, מערכת הביטחון תידרש לבחון מחדש תוכניות רכש ולמצוא מקורות תקציביים חלופיים, דווקא כשאין ממשלה שיכולה לקבל הכרעות רחבות בנושא.
החובות לתעשייה הביטחונית מתקרבים ל-20 מיליארד שקל. מיירטי כיפת ברזל | צילום: רפאל
הפער התקציבי של שנת 2026 ממחיש את עומק הבעיה. בתחילת השנה דרשה מערכת הביטחון תקציב של 144 מיליארד שקלים, על בסיס אומדן הפעילות הצבאית הצפויה. אלא שמבצע "שאגת הארי" והמערכה העצימה בלבנון, שכללה את הרחבת רצועת הביטחון, שינו את תמונת הצרכים.
במערכת הביטחון ביקשו להגדיל את התקציב ל-177 מיליארד שקלים, אך הממשלה הגדילה אותו ל-143 מיליארד בלבד. ב-30 ביוני סיכם ראש הממשלה בנימין נתניהו, על העברתם של 40 מיליארד שקל נוספים למערכת הביטחון, כדי להשלים את השנה. בפועל הועברו עד כה 15 מיליארד בלבד. הפער שנותר עומד על כ-25 מיליארד שקלים, ובמערכת הביטחון מבינים כי בשל הפלונטר הפוליטי אין ממש עם מי לדבר.
המחסור התקציבי כבר משפיע על היכולת לשמור על כשירות, לממן הצטיידות מיידית, ולהוציא הזמנות חדשות לתעשיות הביטחוניות. החובות לתעשיות מתקרבים ל-20 מיליארד שקלים, והחשש המרכזי הוא מפגיעה ברציפות הייצור. קווי ייצור של חימושי יבשה, ובהם פגזי טנקים וארטילריה, עומדים בפני סכנת עצירה, משום שלא ניתן להוציא הזמנות חדשות. גם קווי ייצור של מיירטים עלולים להיפגע בתקופה הקרובה. זו כבר אינה רק שאלה של תוכניות לעתיד, אלא של היכולת להבטיח אספקת אמצעי הגנה ולחימה לצה"ל.
החשדנות בין הדרג המדיני לצבאי הופך החלטות שגרתיות יחסית למורכבות.
(צילום: יאיר שגיא, דובר צה"ל, אריאל חרמוני/משרד הביטחון, AP Photo/Jehad Alshrafi)
האויבים לא עוצרים - והשאלות שנותרו פתוחות
מלבד תקציב מערכת הביטחון, גם בניין הכוח לעשור הבא נמצא בהמתנה. משרד הביטחון גיבש תוכנית ארוכת טווח, אך התקציב שאמור לאפשר את מימושה טרם קודם, למעט החלטות הנוגעות לשתי טייסות של מטוסי קרב ולטייסת של מסוקי אפאצ'י.
החלטות שהיו אמורות להתקבל כעת נדחו לקיץ 2027. בין היתר מדובר ברכש מטוסי תדלוק שביעי ושמיני, שיאפשרו לישראל עצמאות רבה יותר בתקיפות ביעדים רחוקים כמו איראן, ובהרחבת טייסת מסוקי היסעור מ-12 ל-18 מסוקים. גם פרויקטים בתחום החימוש והתקשוב אינם מתקדמים בקצב המתוכנן בשל הקושי להתחייב לרכישות קדימה. בזמן שמדינות באזור ובעולם ממשיכות להתחמש ולבנות פלטפורמות חדשות, גם אויביה של ישראל אינם עוצרים את בניין הכוח שלהם.
גם האסטרטגיה הישראלית בגזרות השונות נמצאת תחת סימן שאלה. לאחר מבצע "שאגת הארי", שבו הגרעין האיראני לא נפגע במידה שסיימה את האיום, נותרו באיראן כ-450 קילוגרמים של אורניום מועשר, שלפי מקורות זרים נמצאים במעקב של גופי מודיעין בעולם.
ההחלטה על הרחבת הטייסת נדחתה לקיץ 2027, מסוק יסעור
(דובר צהל)
השאלה המרכזית סביב איראן היא מה תעשה ישראל אם ארה"ב תחליט שלא לתקוף? האם תצא למערכה עצמאית, כפי שעשתה במבצע "עם כלביא", או תמתין להתפתחויות? החלטה כזאת מחייבת הכרעה מדינית, הגדרת יעדים והבנה של המחיר והמשמעויות. קשה לראות כיצד מתקבלת הכרעה אסטרטגית כזו כאשר המערכת הפוליטית נמצאת בתקופת מעבר ממושכת - והאיראנים כאמור לא מחכים.
גם בלבנון יש להיעדר המדיניות השלכות ישירות על הכוחות. הסטטיות בשטח עלולה לייצר פגיעוּת לכוחות הנמצאים במרחב הקו הצהוב, ובהיעדר הכרעה על המשך המדיניות הישגי התימרון העמוק עלולים להישחק. צה"ל אומנם מגביר את התקיפות נגד חיזבאללה, אך ארגון הטרור ממשיך להיערך לאפשרות של סבב נוסף באמצעות שיגור רחפני איסוף והעברת אמצעי לחימה. זאת למרות הפגיעה הקשה שספג.
בסופו של דבר, השאלות העומדות בפני הדרג המדיני מגיעות עד לחייל בעמדה: האם ימשיך להחזיק במיקום הנוכחי בדרום לבנון? האם ייסוג לעמדות אחרות? כיצד ייערך לחורף? ומה יהיה המענה לתושבי הצפון במקרה של התפתחות ביטחונית?
הסטטיות בשטח מסכנת את הכוחות ועלולה לשחוק את ההישגים. תמרון בקו הצהוב
(צילום: יואב זיתון)
בדרום, צה"ל ממשיך לסכל איומים כמעט מדי יום בעוד שארה"ב לוחצת להתקדם עם תוכנית 21 הנקודות של הנשיא טראמפ. אלא שבהיעדר אופק מדיני ברור וכתובת שאפשר לקדם מולה את המהלך, נמשכת המציאות הקיימת.
לאורך הגבול הוקמו עשרות מוצבים המכונים "מטאורים", בהשקעה של מיליוני שקלים, אך לא ברור מה יהיה עתידם, האם יש צורך בבנייה של נוספים? האם אלו שנבנו ייהרסו בשל החלטה מדינית בלחץ אמריקאי? ומתי זה יקרה? בעוד חצי שנה או שנה? הצבא ממשיך להחזיק בשטח ולבצע את משימותיו, אך ללא הכרעה מדינית קשה לו לתכנן את השלב הבא ואת אופן השימוש בכוחות ובמשאבים.
מילואימניקים בחוסר ודאות
לצד כל אלה נותרו פתוחות גם סוגיות כוח האדם. צה"ל העריך שחסרים לו כ-12 אלף חיילים, מהם כ-8,000 לוחמים. חוק הגיוס, שהיה תקוע עוד קודם לכן, נותר ללא פתרון, והיעדר ממשלה מקשה על קידום הכרעה שתיתן מענה לצורכי הצבא. גם חוק המילואים וההסדרים הנוגעים למשך השירות ולהיקפו ממתינים להסדרה.
צה"ל מתכנן להוריד את היקף שירות המילואים בכשליש - זה תלוי בהחלטות הדרג המדיני
(צילום: זיו קורן)
לפי תכנון צה"ל, בשנת 2027 צפויה ירידה של כ-30 אחוזים בהיקף שירות המילואים לעומת 2026, אך מימושה תלוי בהתפתחויות בזירות השונות ובהחלטות הדרג המדיני אם לצאת למערכה נוספת. בינתיים, המשרתים ומשפחותיהם ממשיכים להתמודד עם חוסר ודאות.
גם שדרת הפיקוד אינה מנותקת מהמצב הפוליטי. סבבי מינויים ושיבוצים מתקיימים בתוך הצבא, אך מינויים בכירים, ובהם מינויי אלופים, מחייבים את אישור הדרג המדיני. כאשר לא ברור מתי תקום ממשלה חדשה, החלטות הנוגעות לעיצוב שדרת הפיקוד עלולות להתעכב.
לכך מצטרפים המשקעים שנותרו במערכת היחסים בין הדרג המדיני הנוכחי, קרי ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ, לצמרת צה"ל והרמטכ"ל אייל זמיר, עוד מימי מערכת הבחירות. במציאות כזאת, גם החלטות שגרתיות יחסית עלולות להפוך למורכבות עם חשדנות הדדית.
