"עם כל הכבוד, גורמים זרים לא יקבעו את תוצאות הבחירות בישראל - לא הממשל האמריקני, לא מלך מרוקו ולא יאסר ערפאת". את הדברים האלה אמר בנימין נתניהו מעל בימת הכנסת באפריל 1996, כשהיה ראש האופוזיציה והתמודד מול ראש הממשלה שמעון פרס. הוא זעם אז על ביקורו של פרס בבית הלבן, כחודש לפני הבחירות, וטען כי יריבו מנסה לנצל את היחסים עם ארצות הברית לתעמולת בחירות. שלושה עשורים לאחר מכן, נתניהו נמצא בצד השני של המשוואה.
- עדכוני בחירות שוטפים גם בערוץ הוואטסאפ של ynet - להצטרפות לחצו כאן
תגובתו של נתניהו לתמיכת טראמפ
תשעה ימים לפני הבחירות לכנסת, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז היום (ראשון) על תמיכה מלאה בנתניהו, ואף הבהיר כי כל מנהיג ישראלי אחר יהיה מבחינתו בחירה שגויה. "אם לישראל יהיה המנהיג הלא נכון, שזה אומר כל אחד אחר מלבד ביבי, אמריקה תצטרך לעשות את העבודה הזו בעצמה", כתב טראמפ בהתייחסות למערכה נגד איראן, והוסיף כי אין לו שום נטייה לעשות זאת. נתניהו מיהר להודות לו: "תודה לך הנשיא טראמפ על התמיכה האדירה והעבודה המשותפת. יחד נשלים את המשימה!".
ההתערבות האמריקנית עוררה ביקורת בקרב יריבי נתניהו. יו"ר מפלגת ישר! גדי איזנקוט הבהיר כי יש לו הערכה רבה לטראמפ ולתרומתו לביטחון ישראל, אך הדגיש: "מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, רק אזרחי ישראל יקבעו מי יהיה ראש הממשלה ומי תהיה הממשלה". לדבריו, ארה"ב תדע לעבוד עם כל ממשלה שתיבחר בישראל. כבר באפריל האחרון, כפי שפורסם ב-ynet, פנו בכירים בגוש מתנגדי נתניהו למקורביו של טראמפ, בהם אשת העסקים מרים אדלסון, בניסיון להעביר לו מסר שלא יתערב בבחירות במדינה ריבונית.
אלא שבמבט היסטורי, טראמפ אינו הנשיא האמריקני הראשון שהעדפותיו הפוליטיות בישראל באו לידי ביטוי סמוך לבחירות. לעיתים הייתה זו תמיכה כמעט מפורשת במועמד, לעיתים מחווה מדינית שנועדה לחזק את מעמדו, ובמקרים אחרים דווקא עימות עם ראש הממשלה המכהן שסייע ליריביו. לא בכל המקרים הוכחה כוונה להשפיע על תוצאות הבחירות, אבל השפעתם של היחסים עם וושינגטון על הפוליטיקה הישראלית הורגשה היטב.
1992: בוש האב נגד שמיר - והעימות על 10 מיליארד דולר
אחד המקרים הבולטים התרחש לקראת בחירות 1992, בתקופת ממשלתו של יצחק שמיר. נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש האב, התעמת עם ראש הממשלה הישראלי סביב הבנייה בהתנחלויות והבקשה הישראלית לקבל ערבויות להלוואות בהיקף של 10 מיליארד דולר, שנועדו לסייע בקליטת גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר. הממשל האמריקני, בהובלת בוש ומזכיר המדינה ג'יימס בייקר, התנה את התמיכה בערבויות בהגבלת הבנייה בהתנחלויות. שמיר סירב לקבל את התנאים, והעימות בין ירושלים לוושינגטון הפך לאחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות. מול שמיר התייצב יו"ר מפלגת העבודה יצחק רבין, שהבטיח לשנות את סדרי העדיפויות ולשפר את היחסים עם ארה"ב.
בוש האב ושמיר. לחץ מדיני וכלכלי מצד בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל עשוי להפוך לסוגיה פנים-פוליטית מרכזית
(צילום: סער יעקב, לע"מ)
בוש לא הכריז בפומבי על תמיכה ברבין, והממשל הציג את עמדתו כחלק מהמדיניות האמריקנית נגד הרחבת ההתנחלויות. עם זאת, העימות המתוקשר עם שמיר נתפס גם כהבעת אי-אמון בדרכו המדינית. רבין ניצח בבחירות ביוני 1992, וכעבור זמן קצר השתנתה האווירה בין המדינות. באוגוסט אותה שנה הודיע בוש על תמיכתו בהסדר ערבויות ההלוואות עם ממשלת רבין, בכפוף להסכמות הנוגעות לבנייה בהתנחלויות.
הפרשה המחישה כיצד לחץ מדיני וכלכלי מצד בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל עשוי להפוך לסוגיה פנים-פוליטית מרכזית, גם בלי שנשיא אמריקני קורא ישירות לבוחרים להחליף את ראש הממשלה.
1996: קלינטון התגייס למען פרס - והודה בכך כעבור שנים
ארבע שנים לאחר מכן, בבחירות 1996, ההתערבות האמריקנית הייתה גלויה בהרבה. לאחר רצח רבין בנובמבר 1995, ביקש הנשיא ביל קלינטון להבטיח את המשך תהליך השלום שהוביל עם ממשלת ישראל. מבחינתו, שמעון פרס היה השותף המתאים ביותר להמשך הדרך, בעוד נתניהו, שהתמודד מולו מטעם הליכוד, ייצג גישה שונה להסכמי אוסלו.
בעיצומה של מערכת הבחירות, ולאחר שורת פיגועי התאבדות קשים בישראל, ארגן קלינטון במרץ 1996 ועידה בינלאומית למאבק בטרור בשארם א-שייח, בהשתתפות פרס ומנהיגים מהעולם הערבי וממדינות נוספות. משם המשיך הנשיא האמריקני לביקור בישראל, שבמהלכו הפגין קרבה רבה לראש הממשלה המכהן והודיע על העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני. באפריל התארח פרס בבית הלבן, והשניים חתמו על הצהרה משותפת למאבק בטרור.
קלינטון הודה שניסה לסייע לפרס. זה לא עזר
(צילום: gettyimages)
באותם ימים מתח נתניהו ביקורת חריפה על התנהלות פרס. נתניהו טען מעל בימת הכנסת כי מדובר ב"ניסיון ציני להשתמש ביחסים עם האמריקנים לתעמולת בחירות". הוא הוסיף כי אינו יכול לחשוב על דוגמה אחרת לממשלה ישראלית שניסתה לנצל כך את היחסים עם ארה"ב ערב הבחירות. קלינטון עצמו הכחיש אז כי הגיע לישראל כדי להתערב בבחירות, אולם ב-2018, בריאיון לחדשות ערוץ 10, הודה כי אכן ניסה לסייע לפרס לנצח את נתניהו. הוא הסביר כי ראה בפרס תומך גדול יותר בתהליך השלום, וכי ניסה לעזור לו מבלי שמעורבותו תהיה גלויה לעין.
המאמצים לא הועילו. בבחירות הישירות הראשונות לראשות הממשלה, במאי 1996, ניצח נתניהו את פרס בפער זעום. לפי עדותו המאוחרת של קלינטון, כשנפגש עם נתניהו לאחר הניצחון, ביקש ראש הממשלה החדש להבהיר לו כי ידע שהנשיא האמריקני לא תמך בו - ובכל זאת הצליח לנצח.
1999: קלינטון רצה את ברק, ויועציו הגיעו לקמפיין
בבחירות 1999 שב קלינטון לעמוד במרכז המתיחות הפוליטית בישראל. מערכת היחסים בין הנשיא האמריקני לנתניהו הידרדרה במהלך כהונתו הראשונה של ראש הממשלה, בעיקר סביב יישום ההסכמים עם הפלסטינים והמשך הבנייה בהתנחלויות. בוושינגטון קיוו כי חילופי שלטון בישראל יאפשרו להתניע מחדש את המשא ומתן המדיני.
קלינטון, ברק וערפאת. הפעם זה הצליח לנשיא האמריקני
(צילום: AP)
הפעם היה זה אהוד ברק, יו"ר מפלגת העבודה, שהתמודד מול נתניהו. לקמפיין שלו הצטרפו כמה מיועצי הבחירות הבולטים של קלינטון, בהם ג'יימס קרוויל, סטנלי גרינברג ורוברט שרום. אנשי המקצוע האמריקנים סייעו לעצב את המסרים ואת האסטרטגיה של ברק, במערכת בחירות שהתנהלה במידה רבה לפי שיטות שהוכרו מהפוליטיקה האמריקנית. עם זאת, מדובר היה ביועצים פוליטיים שפעלו במסגרת הקמפיין, ולא בשליחות רשמית של הבית הלבן.
קלינטון עצמו נמנע מהכרזת תמיכה ישירה בברק, אך העדפתו הייתה ברורה. אחרי ניצחונו של ברק במאי 1999 נרשמה הקלה בממשל האמריקני, ואנשיו לא הסתירו את תקוותם לחידוש תהליך השלום. בכך התחדד ההבדל בין תמיכה פוליטית עקיפה, המובעת באמצעות יחסים מדיניים ויועצים המקורבים לנשיא, לבין הבעת תמיכה אישית מפורשת מהבית הלבן.
2015: אובמה ונתניהו, הסירוב להיפגש - והסערה סביב המימון האמריקני
בבחירות 2015 היו היחסים בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא ברק אובמה בשפל, בעיקר סביב המשא ומתן להסכם הגרעין עם איראן. נתניהו יצא לוושינגטון כדי לנאום בפני הקונגרס נגד ההסכם המתגבש, שבועיים בלבד לפני הבחירות בישראל. הנאום תואם עם הנהגת הרפובליקנים בקונגרס, ללא תיאום מוקדם עם הבית הלבן. אובמה סירב להיפגש עם נתניהו במהלך הביקור, כשבבית הלבן הסבירו כי הנשיא נוהג להימנע מפגישות עם מנהיגים זרים בתקופה הסמוכה לבחירות בארצם, כדי שלא להיתפס כמי שמשפיע על ההליך הדמוקרטי. ההחלטה התקבלה על רקע העימות בין השניים והחריפה את המשבר המדיני. גם סגן הנשיא דאז, ג'ו ביידן, לא נכח בנאומו של נתניהו בקונגרס.
נתניהו ואובמה. יחסים מתוחים לאורך כל הדרך
(צילום: ap)
במקביל, עלו טענות שלפיהן ממשל אובמה סייע בעקיפין לגורמים שפעלו להחלפת נתניהו. במרכזן עמד ארגון V15, שפעל נגד המשך שלטונו. בדיקה של ועדת משנה בסנאט האמריקני, שממצאיה פורסמו ב-2016, העלתה כי מחלקת המדינה העבירה מענקים בסך של כמעט 350 אלף דולר לארגון OneVoice, שפעל לקידום תהליך השלום. בהמשך שימשו תשתיות שנבנו בין היתר באמצעות כספי המענקים לפעילות פוליטית של V15.
עם זאת, הדוח קבע במפורש כי לא נמצאו ראיות לכך שכספי המענקים עצמם הוצאו לצורך השפעה על בחירות 2015, וכי הארגון לא הפר את תנאי המימון. הביקורת שנמתחה על מחלקת המדינה נגעה לכך שלא הציבה מגבלות על השימוש בתשתיות לאחר סיום תקופת המענק. לא הוכח שהממשל הורה לממן קמפיין להפלת נתניהו. גם במערכת הבחירות הזו ניצח נתניהו.
טראמפ, הסיבוב הראשון: ההכרה בגולן רגע לפני הבחירות ב-2019
במרץ 2019 התחלפו התפקידים. נתניהו כבר לא נאלץ להתמודד עם נשיא אמריקני שהעדיף את יריביו, אלא נהנה מיחסים קרובים במיוחד עם דונלד טראמפ. שבועיים בלבד לפני הבחירות לכנסת, ב-25 במרץ, חתם טראמפ בבית הלבן על הצהרה המכירה בריבונות ישראל ברמת הגולן. נתניהו ניצב לצידו בטקס, וזכה להציג לציבור בישראל הישג מדיני משמעותי בעיצומו של קמפיין הבחירות.
ההכרה האמריקנית בגולן לא הייתה המהלך המדיני היחיד ששימש את נתניהו להמחשת יחסיו עם טראמפ. במהלך קמפיין הבחירות נתלו בישראל שלטי ענק שבהם הופיעו השניים יחד, והקשר האישי ביניהם הפך לאחד המסרים המרכזיים של הליכוד. טראמפ מצידו לא הסתפק במחוות סמליות, והציג שורת צעדים מדיניים שנתפסו כמחזקים את ראש הממשלה הישראלי. בספטמבר 2019, שלושה ימים בלבד לפני סבב הבחירות השני באותה שנה, הודיע טראמפ ברשתות החברתיות כי שוחח עם נתניהו על האפשרות לקדם ברית הגנה בין ישראל לארה"ב, והוסיף כי הוא מצפה להמשיך את הדיונים אחרי הבחירות. עצם העלאת הנושא בעיתוי הזה נתפסה כמחווה נוספת לנתניהו, אף שברית ההגנה לא נחתמה.
טראמפ חותם על ההכרה ברמת הגולן. מחוות בחירות לנתניהו
(Photo: AP)
הקמפיין של נתניהו ב-2019
(צילום: AP)
גם לקראת בחירות מרץ 2020 העניק טראמפ לנתניהו במה בינלאומית. בסוף ינואר הציג בבית הלבן את תוכנית השלום שלו למזרח התיכון, שכונתה "עסקת המאה", לצד ראש הממשלה הישראלי. התוכנית כללה, בין היתר, אפשרות להכרה אמריקנית בריבונות ישראלית על ההתנחלויות ובקעת הירדן במסגרת ההסדר המוצע. עם זאת, הפעם ניסה הבית הלבן לשמור לפחות על מראית עין של איזון: טראמפ הזמין לוושינגטון גם את יו"ר כחול לבן בני גנץ, שהתמודד מול נתניהו, ונפגש איתו בנפרד.
התמיכה האמריקנית והמחוות המדיניות לא העניקו לנתניהו ניצחון מכריע בקלפי. בבחירות אפריל וספטמבר 2019, וגם בבחירות מרץ 2020, לא הושגה הכרעה שאפשרה לו להקים ממשלת ימין-חרדים יציבה. בסופו של דבר הוקמה ב-2020 ממשלת אחדות עם גנץ, שהתפרקה אחרי קצת יותר משנה.
ביידן וממשלת נתניהו: "ישראל היא לא עוד כוכב בדגל ארה"ב"
אבל ההתערבות האמריקנית בפוליטיקה הישראלית אינה מוגבלת לתקופות בחירות. אחת הדוגמאות הבולטות לכך התרחשה בשנת 2023, כשממשל ביידן יצא בפומבי נגד המהפכה המשפטית שקידמה ממשלת נתניהו. הממשל האמריקני הביע במשך חודשים חשש מהשינויים המתוכננים במערכת המשפט, וקרא לממשלה לקדם מהלכים משמעותיים רק בהסכמה רחבה. העימות החריף בסוף מרץ 2023, לאחר שנתניהו הודיע על הדחת שר הביטחון יואב גלנט בעקבות קריאתו לעצור את החקיקה. ההודעה הובילה להפגנות המוניות ולמשבר פוליטי, שבסיומו הכריז נתניהו על השהיית החקיקה לצורך הידברות.
ב-28 במרץ התייחס ביידן בקולו למתרחש בישראל, ואמר כי הוא "מודאג מאוד" מהצעדים של הממשלה. "היא לא יכולה להמשיך בדרך הזו", אמר הנשיא האמריקני, והביע תקווה שנתניהו יגיע לפשרה. ביידן אף הבהיר כי אינו מתכוון להזמין את ראש הממשלה לבית הלבן בתקופה הקרובה. תגובתו של נתניהו הייתה נחרצת: "ישראל היא מדינה עצמאית שמקבלת את החלטותיה על פי רצון אזרחיה ולא על סמך לחצים חיצוניים, כולל מחברינו הטובים ביותר", כתב ראש הממשלה. הוא הדגיש כי הוא מכיר את ביידן יותר מ-40 שנה ומעריך את מחויבותו לישראל, אך עמד על זכותה של הממשלה לקבוע את מדיניותה.
ביידן: "ישראל לא יכולה להמשיך בדרך הזו. לא אזמין את נתניהו בקרוב"
גם שרי הממשלה יצאו נגד ההתערבות האמריקנית. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אמר כי "האמריקנים צריכים להבין שישראל היא מדינה עצמאית ולא עוד כוכב בדגל של ארה"ב", והוסיף כי אזרחי ישראל כבר אמרו את דברם בבחירות. שר החינוך יואב קיש הבהיר כי ישראל היא מדינה ריבונית שבה ההחלטות מתקבלות בירושלים, וח"כ דן אילוז מהליכוד תקף את מה שתיאר כ"התערבות החוזרת ונשנית של הממשל האמריקני". שר התרבות מיקי זוהר אף האשים את ביידן כי נפל קורבן ל"פייק ניוז" נגד הרפורמה המשפטית, אך מחק בהמשך את הציוץ.
מנגד, באופוזיציה ראו בדברי הנשיא האמריקני אות אזהרה. יו"ר המחנה הממלכתי דאז, בני גנץ, הגדיר את דבריו "קריאת השכמה דחופה לממשלת ישראל", ואילו ראש האופוזיציה יאיר לפיד האשים את הממשלה בפגיעה ביחסים עם בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל.
בניגוד למהלך של טראמפ כיום, ביידן לא הביע אז תמיכה במועמד מסוים לראשות הממשלה, וגם לא קרא לציבור הישראלי להחליף את שלטון נתניהו בבחירות. ההתערבות שלו התמקדה במדיניות הממשלה ובחשש שהשינויים במערכת המשפט יפגעו בערכים הדמוקרטיים שעליהם, מבחינת הממשל, נשענת הברית בין המדינות. ואולם, מבחינת נתניהו ושריו, גם הביקורת הזאת חצתה את הגבול שבין הבעת עמדה מצד בעלת ברית לבין ניסיון להשפיע על החלטותיה הפנימיות של ישראל.
איזנקוט: "רק אזרחי ישראל יקבעו מי יהיה ראש הממשלה ומי תהיה הממשלה"
בכל מקרה, ההיסטוריה מלמדת כי ההתערבות אינה מבטיחה בהכרח את התוצאה הרצויה לנשיא האמריקני. קלינטון לא הצליח להביא לבחירתו של פרס ב-1996, וגם המחוות של טראמפ לא הבטיחו לנתניהו ניצחון מכריע במערכות הבחירות של 2019 ו-2020. מנגד, עימותים עם וושינגטון הפכו בעבר לנושא מרכזי בקמפיינים בישראל, ולעיתים שימשו את יריביו הפוליטיים של ראש הממשלה המכהן.
שלושה עשורים אחרי שנתניהו תקף את פרס בטענה שהוא "מנצל את האמריקנים ומאפשר לגורם זר להתערב בבחירות", הנשיא האמריקני עצמו מבקש בגלוי שיישאר בשלטון. השאלה אם התמיכה הזאת תשפיע על החלטת הבוחרים תתברר רק בקלפי, בשבוע הבא ב-27 באוקטובר.
