השפוטים
שדרים שרואים כמו סוסי משטרה
"השתוללות ברוטאלית חסרת רסן של כוחות הביטחון", דיווח קריין בלתי נראה על רקע סרטון מטושטש, שצילם אוהד מכבי חיפה במהלך העימותים עם המשטרה בנתניה. "בגלל אביזרי עידוד להיכנס ליציע? אתה רואה את הסרטונים", ניתח תחקירן הווטסאפ רז זהבי. "המשטרה צריכה להפעיל שיקול דעת", הצטרף למקהלת הפופוליזם מגיש חדשות החפיף אלי אילדיס.
למחרת הגיעו סרטונים מטעם המשטרה, שהציגו תמונה הפוכה ואפילו סוסים שנפצעו, אבל זה היה כבר מאוחר. המח"ש באולפנים מיהר להסיק מסקנות, אף על פי שאת התמונה המלאה איש מהם לא ראה. למה בעצם? זה היה המשחק המרכזי, והאצטדיון מרושת במצלמות.
ובכן, בקשה שהוגשה לאחרונה בהתאם לחוק חופש המידע, לחשיפת נוסח ההסכם בין ההתאחדות לזכיין – ערוץ הספורט, שופכת אור גם על הפרשה הזו. בעצם חושך.
המסמך שעל בסיסו נכרת ההסכם בין הצדדים - ואשר צורף לחוברת המכרז שפרסמו מנהלת הליגות וההתאחדות - מגדיר בין השאר בפרוטרוט מה נחשבות "ביקורות מזיקות" שפירושן הפרה של ההסכם, כמו למשל: "כל עידוד של צופים להדיר רגליהם ממגרשי הכדורגל", או "כל ביטוי של זלזול ו/או בוז ו/או גנאי ו/או דימוי פוגעני ו/או הטחת עלבון ו/או השפלה ו/או כל ביטוי אחר אשר יש בו בכדי לבזות ו/או לפגוע בכדורגל הישראלי, בשחקנים ובנושאי התפקיד, בשופטים, האוהדים, המנהלים ו/או עובדי התאחדות"... כלומר, לצוות השידור אסור להעליב את כל מי שאחראי לכדורגל העלוב שלנו.
ההסכם כולל אפילו תעריף קנסות: "בגין ההתבטאות המזיקה הראשונה בעונת המשחקים תישלח לזכיין אזהרה ע"י ההתאחדות. במידה ויפרסם תיקון ו/או הבהרה ו/או התנצלות, לא יוטל קנס. במידה והזכיין לא יפעל לשביעות רצון ההתאחדות, יחול הקנס – בגין ההתבטאות המזיקה השנייה פיצוי בסך השקול לעד 3,000 שקל, בגין ההתבטאות המזיקה השלישית עד 4,000, ובגין כל התבטאות מזיקה החל מהרביעית ואילך תקבע ההתאחדות, לאחר שתקבל תגובת הזכיין, פיצוי בסך השקול לעד 5,000 שקל"... מנחם בגין מתהפך בקברו, בגין סתימת הפיות.
6 צפייה בגלריה
"בגלל אביזרי עידוד להיכנס ליציע? אתה רואה את הסרטונים", ניתח תחקירן הווטסאפ רז זהבי. "המשטרה צריכה להפעיל שיקול דעת", הצטרף למקהלת הפופוליזם מגיש חדשות החפיף אלי אילדיס
(איור: אופיר בגון)
ולא רק קנסות על דיבורים הקומיסרים מההתאחדות מטילים, אלא גם הנחיות לצלמים. הנה לשון ההסכם: "הזכיין לא יתמקד וידאג להסיט את השידור ממצלמה המצלמת אירוע גזענות ו/או אלימות ו/או התפרעות אחרת במגרש ו/או ביציעים ו/או בכל מקום אחר באצטדיון לרבות אבוקות, רימוני עשן, גילויי אלימות (בקריאות, נהמות, שלטים או אקטים אחרים מכל מין וסוג)". עכשיו לפחות ברור מדוע במקום תיעוד חדשותי איכותי, נזקק הערוץ לצילום חובבני סלולרי, ולמה שדה הראייה של שדריו מוגבל לא פחות מזה של סוסי משטרה.
אחרי שפירט את שלל המקרים שיש להסתיר מהצופים בבית, מופיעות בהסכם גם הוראות בימוי מדויקות: "במקרים הנ"ל, תמונת השידור תעבור באופן מיידי לצילום רחב של המצלמות הגבוהות המובילות, ולא ייעשה שום שימוש בצילום קרבה (ZOOM) עד אשר יסתיים האירוע". ובמילים אחרות, הערוץ המשדר מחויב לברוח מהמציאות.
הפייק ניוז בא לביטוי גם בהוראה להימנע מ"צילום אוהדים מוכרים אשר הופעתם ותדמיתם אינן עומדות בקנה אחד עם שאיפות המיתוג של ההתאחדות", ובהנחיה להתמקד ב"ססגוניות אוהדים (בדגש על משפחות וילדים)". כלומר ליצור תחושה שלפיה לכדורגל הדוחה שלנו מגיע אותו קהל כמו לפסטיגל עם יובל המבולבל.
6 צפייה בגלריה
ליצור תחושה שלפיה לכדורגל הדוחה שלנו מגיע אותו קהל כמו לפסטיגל עם יובל המבולבל
(צילום: עמית שעל)
מכיוון שמשחקים ללא קהל יסגירו את מה שקרה, ההסכם המביש מספק פתרון גם לזה: "לבקשת ההתאחדות יפיק הזכיין על חשבונו פסקול קהל, באופן שיוגדר ע"י ההתאחדות, למשחקים אשר ייערכו ללא קהל"... בחוזה לא נקבע אם נעימת הכיסוי תילקח מאנפילד ו/או מאולד טראפורד.
הזלזול בצופי הטלוויזיה, שכבר עבדו עליהם בעיניים אף על פי ששילמו עבור השידורים ביוקר, נמשך בנושא הפרסומות – וזה כבר בניגוד גמור לנאמר בהסכם: "בכפוף לקבלת אישור ההתאחדות, מראש ובכתב, יוכל הזכיין לשלב במהלך שידור משחקי הכדורגל פרסום על גבי מסך הטלוויזיה ובלבד שלא יהיה בכך כדי להסתיר באופן כלשהו את מהלכי המשחק"... זה ממש לא מפריע לפרסומות ולחסויות בסיטונות לרוץ על המסך ולהסתיר שליש מגרש, בחסות... החזירות.
ואם לסכם את ההסכם: ההתאחדות, המינהלת וזכיין השידורים דאגו יופי לעצמם וחשבו על הכל, חוץ מדבר אחד – הצופים. חצופים!
הממזר
הסקאוט קישון מלכלך על המשטרה
בסרטונים שהפיצה המשטרה נראים אוהדים ירוקים שמשליכים כיסאות, בועטים ויורקים על שוטרים ביציע, ומיידים לעברם רימון עשן ואבנים מחוץ לאצטדיון. את הברוטאליות משולחת הרסן של בריוני הטריבונה, החנפנים בתקשורת הצניעו. הכי קל להיכנס בשוטרים, או כמו שאמר פעם יו"ר בני־יהודה חיים ברזל אחרי התפרעות אוהדיה: "לא ייתכן שהמשטרה תיקח את החוק לידיים". ברור, ככה זה במדינת צחוק.
על האמת המרה יכולים להעיד אוהדים נורמטיבים (אף שאינם אובייקטיבים), מכל הקבוצות: מי שהופך פה את הכדורגל לשדה קרב אלה הפרחחים המשועממים, שמרגישים גיבורים כשהם ביחד ביציע, מתגרים בכוחות הביטחון עם להיטי השמצה והקנטות כמו "אם לא תלמד תהיה שוטר", ואף חותרים למגע. עם ה"אינטליגנטים" האלה, אוהדים מן השורה לא יעזו להתעסק.
"צריך להוציא את השוטרים מהיציעים", יאמרו הדמגוגים, ויוסיפו שבהיכל התרבות אין עונשי רדיוס והצגות בלי קהל. זה נכון, כי לתיאטרון לא באים צופים רעולי פנים או נטולי חולצות, שמקללים וזורקים חפצים על השחקנים. בהתאחדות מכריחים את הערוצים לשדר משפחות ביציע, אבל להביא ילדים לכדורגל זו חשיפה לגועל נפש.
גם בתוך המועדונים יש בריוני צעצוע, שתופסים טרמפ על הטרנד כדי ללקק לאולטראס. כמו למשל אחד בשם יזהר קישון, סקאוט במכבי חיפה, שצייץ בתאריך 13 בדצמבר: "13.12 ו־ACAB שמח לשמחים", לצד צילום של גרפיטי תואם. הפירוש, למי שלא מעורה בדאחקה, הוא: "כל השוטרים ממזרים" או אם תרצו "מניאקים" – סלוגן שאומץ ע"י פורעי חוק במדינות שונות, ומאפשר לכל צייצן קטן לשחק אותה גנגסטר.
האם זה תופס גם לגבי השוטר והסקורר במיל' משה סלקטר, שהביא למכבי חיפה אליפויות כשהסקאוט חלם להיות בצופים? מה חושב על הציוץ האוהד הירוק ודובר המשטרה, אלי לוי? "לא מכניס את חיי האישיים לעבודה", התחמק אתמול לוי. והכי מעניין מי הממזרים שהמליצו לסגור את תיק הקטינות של עומר אצילי.
הקנאי
כץ עדיין פוחד משפירא
לפני משחקה של הפועל חיפה נגד מכבי בני־ריינה הקריא הכרוז כמה מילים לזכר רובי שפירא, לצד אזכור סמלי על המסך באצטדיון, וזהו. כך כיבד הבעלים יואב כץ את האיש שהביא לקבוצה את האליפות היחידה בתולדותיה, והלך לעולמו לפני 21 שנה. בעמוד הפייסבוק של המועדון התעלמו מהתאריך, והעדיפו לפרסם תמונות של חנוכיות וסופגניות, לזכר המכבים.
אלמלא הקנאה והקטנוניות יכול היה כץ לצאת גדול, ואולי אף למלא את האצטדיון, כפי שעשה שפירא ז"ל בעונת האליפות ב־1999 בקריית אליעזר. לשם כך הוא היה צריך להזמין לדשא את המשפחה השכולה ואת גיבורי העונה ההיא, עם הצלחת. אפילו במועדון הכדורסל האדום אירגנו כהרגלם טקס מרגש, לפני המשחק אמש מול הפועל חולון, בנוכחות ילדיו ונכדיו של שפירא. כץ עדיין מבוהל מצילו של קודמו.
האוהדים לא שוכחים. בדקה ה־21 בשבת, כמדי שנה, הם נעמדו וכיבדו את זכרו של שפירא בתשואות. השדר רן מלובני והפרשן גיא לוי התעלמו, אבל אחרי שהוסבר להם פשר העניין, לוי התגאה: "כל השחקנים פה לא היו אז, אבל אני הייתי". זה נכון, הוא היה המאמן, אבל באזכרה הוא לא היה, כמו עוד כמה שחקני ומאמן עבר ששכחו. בין אלה שכן באו היו טל בנין, אפרים גבאי ואייל טרטצקי. המועדון לא שלח אפילו זר, כי ככה הוא מנהל החשבונות כץ. נופל גם בזרים.
המחדל
חולדאי ובנימיני מרטיבים אוהדים
גשם לא רציני במיוחד ירד בשבת במשחקה של מכבי ת"א בבלומפילד, אבל בגלל היעדר הגג והשיפוץ הרשלני ב־2019, יציעים הוצפו ואוהדים נרטבו.
למחרת התראיין מנכ"ל היכלי הספורט, מאור בנימיני, וחזר על הנימוק ההיסטורי המטופש של ראש העירייה רון חולדאי: "לאורך השנים האחרונות אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים הגשומים". ממש לא נכון, והעיקר שאת האוהדים הם לא סופרים.
חצי מיליארד שקל, כספי ציבור, הוציאה עיריית ת"א על השיפוץ, חריגה של כ־150 מיליון מהתקציב המתוכנן, ודווקא בגג החליט חולדאי לחסוך. בחיפה יש בונבוניירה, גם בנתניה, בבאר־שבע ובפ"ת היציעים מקורים, ורק בעיר שהפכה לסמל הליברליות, ושראשה הזחוח והנפוח מקפיד להזכיר שגם יפו תחת חסותו, יש הכי הרבה אוהדים יראי שמיים. ומגרש שראוי לחזור לשמו המקורי: אצטדיון באסה.
מילה זו מילה
"הגיע המאמן ההולנדי, ואן טאח, ופשוט התנקם בו"
אלון מזרחי מסכם את פרשת רונאלדו במנצ'סטר יונייטד, ופוגע בשמו הטוב של המאמן, אריק טן האח
