בדצמבר האחרון נמכר NFT מהקולקציה היוקרתית Bored Ape Yacht Club תמורת כ-0.75 אתריום בלבד (כ-3,000 דולר נכון ליום המכירה) בעקבות טעות הקלדה. המוכר התכוון למכור את האיור שברשותו בסכום גבוה פי מאה, 75 אתריום (כ-300 אלף דולר), אבל מכיוון שכל קנייה ומכירה של NFT נרשמת באופן אוטומטי בבלוקצ'יין - תשתית מבוזרת לאחסון מידע שאינה מפוקחת על ידי גוף מרכזי - לא ניתן היה לבטל את העסקה. המוכר נאלץ להשלים עם העובדה שבלחיצת כפתור אומללה אחת, כ-297 אלף דולר ירדו לטמיון.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
האנקדוטה הזאת מסמלת את אחת הבעיות המשמעותיות במסחר ב-NFT: הבלוקצ'יין סובל הכול - הונאות, זיופים, טעויות הקלדה. הכול נרשם על מיליוני מחשבים, ששומרים תיעוד של כל עסקה שהתרחשה אי פעם. אין מבוגר אחראי שאליו ניתן לפנות או לבוא בטענות כאשר משהו משתבש - ובעולם ה-NFT, דברים בהחלט משתבשים. מצד שני, הביזור הוא אבן היסוד של ה-NFT, של הקריפטו ושל הבלוקצ'יין. נתתם למישהו זכות וטו? חזרתם לעולם הריכוזי הישן.
אבל נחזור רגע אחורה. אם במקרה פספסתם, נזכיר שבחסות הקורונה, NFT (ראשי תיבות של Non Fungible Token, אסימון חסר תחליף) הפך לאחד הטרנדים הגדולים של 2021. מדובר באישור בעלות שמוטמע בבלוקצ'יין על נכס דיגיטלי, ומאפשר להפוך כל תמונה, סרטון, שיר או קובץ לסחורה שניתן לקנות ולמכור.
בתחילת השנה שעברה נמכרה יצירה של האמן Beeple כ-NFT תמורת סכום מופרך של כ-69 מיליון דולר. זמן קצר לאחר מכן מכר מייסד טוויטר ג'ק דורסי את הציוץ הראשון אי פעם ברשת החברתית תמורת יותר מ-2.9 מיליון דולר, ובזה אחר זה נמכרו כמה מהממים והסרטונים הפופולריים ביותר בתולדות האינטרנט, בהם "ילדת האסון", "החברה התלותית" ו"בריאן מזל רע".
גופים מסחריים זיהו את הטרנד ומיהרו להיכנס לתמונה: מותגים כמו קוקה קולה, מקדונלדס, מרצדס, אדידס, גוצ'י ואחרים השיקו בשנה האחרונה NFTs משלהם. למעשה, אחרי ש-NFTs בשווי של כ-40 מיליארד דולר נמכרו בשנת 2021, נראה שאין כיום גוף מסחרי שלא נכנס או שוקל להיכנס לתחום. הטרנד מאיים לסחוף גם את הרשתות החברתיות: טוויטר כבר מאפשרת למנויי השירות בתשלום טוויטר בלו להשתמש ב-NFT כתמונות הפרופיל שלהם, ופייסבוק, לפי דיווח ב"פייננשל טיימס", שוקלת גם היא ללכת בעקבותיה ואולי אפילו לפתוח מרקטפלייס משלה.
במקביל, בחודשים האחרונים צברו תאוצה קולקציות יוקרתיות של NFT, למשל Bored Ape Yacht Club, אוסף של עשרת אלפים קופים מאוירים שכל אחד מהם שווה מאות אלפי דולרים. הקופים האלה הפכו הפכו תוך זמן קצר לסמל סטטוס בעשירון העליון - תשאלו ידוענים כמו ג'ימי פאלון, סטפן קרי, פריס הילטון וגווינת' פאלטרו שחובקים קוף מאויר ויקר משלהם.
שלב ההתפכחות
לצד ההייפ שמסרב לדעוך, נראה שבחודשים האחרונים חלה התפכחות מסוימת לגבי הסכנות בעולם ה-NFT. בחודש שעבר פרסם דן אולסון, היוטיובר שמאחורי עמוד בשם Folding Ideas, סרטון בשם Line Goes Up - The Problem With NFTs שבו לאורך יותר משעתיים וביסודיות מרשימה הוא שולח את חציו אל עבר עולם הבלוקצ'יין, הקריפטו וה-NFT. הסרטון זכה עד כה ליותר מ-5 מיליון צפיות, ועורר סערה בקרב העוסקים בתחום.
(הסרטון המלא של דן אולסון)
המסקנה העיקרית של אולסון היא ש-NFTs הם תרמית פירמידה, שבה המשתתפים חייבים למצוא קונה לסחורה שלהם על מנת לקבל בחזרה את הכסף שהשקיעו. הוא מצביע גם על העובדה שהמרוויחים העיקריים מהמסחר ב-NFT הם המשקיעים המוקדמים באתריום (המטבע הקריפטוגרפי שעליו מתבסס המסחר, שערכו זינק ב-425% ב-2021), על ההונאות והזיופים הרבים בתחום וגם על מגבלות טכניות מהותיות שסוחרים רבים כלל אינם מודעים להן.
שירן גרינברגצילום: יעל בר כהןגם אם לא מקבלים את התיאוריה של אולסון במלואה, אי אפשר להתעלם מהבעיות הרבות בשוק ה-NFT. אחת מהן היא חוסר הבהירות לגבי מהו בדיוק NFT, ומה בדיוק מקבלים כשרוכשים אחד. התשובה לכך פשוטה למדי: אלא אם נאמר לכם אחרת, אתם מקבלים אישור בעלות, שמוטמע בבלוקצ'יין, על קובץ דיגיטלי ותו לא. "אנשים נוטים לבלבל את הבעלות על NFT עם זכויות יוצרים", אומר שירן גרינברג, ראש חמ"ל הסייבר בחברת cynet. "זה בכלל לא אותו דבר. זה שיש לך בעלות על גרפיקה מגניבה ב-NFT לא אומר שאני לא יכול להדפיס את הגרפיקה במאה אלף עותקים ולמכור אותה. יש כמובן פרויקטים שנשענים על התפיסה הזאת, לא מסבירים שזה לא נכון, ונהנים ממכירות מוגברות".
מי ששילם 69 מיליון דולר על Everydays: the First 5000 Days, יצירתו של Beeple, לא יכול לדרוש את הסרת מיליוני העותקים של היצירה שמסתובבים באינטרנט. הוא יכול רק להתרברב בכך שבארנק הדיגיטלי שלו נמצאת הוכחה לכך שהוא הבעלים של היצירה. גם מי שקנה את הציוץ הראשון בטוויטר ב-2.9 מיליון דולר לא יכול לערוך אותו או להסיר אותו מהרשת החברתית. אין לו שום אזכור בקוד של טוויטר, אבל הוא יכול להוכיח בקלות שג'ק דורסי העביר לו את הבעלות על הציוץ מ-2006, שבו נכתב "just setting up my twttr".
קחו לדוגמה את הסיפור של ג'וליאן לנון, בנו של ג'ון לנון, שמכר החודש שישה פריטים נדירים כ-NFT: שלוש גיטרות חשמליות של חברת גיבסון שקיבל במתנה מאביו; גלימה שאביו לבש בזמן צילומי הסרט !Help; מעיל אפגני שלנון האב לבש בצילומי הסרט Magical Mystery Tour; וגולת הכותרת - דף עם הערות שרשם פול מקרטני על השיר "היי ג'וד". לנון לא מכר את הפריטים עצמם, אלא סרטונים שבהם הם מצולמים ב-360 מעלות על רקע קריינות שלו, אבל ספק אם כל מי שהגישו הצעה לרכישת הפריטים - שנמכרו בסכומים שנעו בין 11,520 ל-76,800 דולר - הבינו שגם אחרי המכירה הסרטונים האלה ימשיכו להיות זמינים לכל המעוניין לצפייה ברשת.
גיא זיסקינדצילום: ניר זיסקינדמי שמצאה פתרון לבעיה הזאת היא חברת SCRT Labs הישראלית, שפיתחה תשתית בלוקצ'יין שעליה אפשר לאחסן NFT מוצפנים. הבמאי קוונטין טרנטינו בחר להשתמש בטכנולוגיה שלה בשביל למכור חלק מהתסריט של "ספרות זולה" כ-NFT סודי תמורת 1.1 מיליון דולר. "בעולם ה-NFT יש בדיחה פנימית, 'Right Click Save' - כל אחד יכול לשמור את ה-NFT שלך, אז מה התועלת?", אומר מנכ"ל החברה גיא זיסקינד. "אנחנו פותרים את זה. טרנטינו יכול לעשות מכירה, ורק מי שיקנה ייחשף למידע. כך הוא מעניק לרוכש תחושה של בעלות אמיתית".
ים של זיופים
ה-NFT הסודיים נמצאים עדיין בשוליים, ועל אף שישנן אלטרנטיבות נוספות, נכון לעכשיו רוב המסחר מתנהל ברשת האתריום החשופה לציבור. זוכרים את הסרטונים של ג'וליאן לנון? כל אחד יכול להוריד אותם למחשב, להטביע אותם מחדש כ-NFT ולנסות למכור אותם בעצמו. זה כנראה לא חוקי (תיראו מופתעים: המחוקקים עוד לא נתנו את דעתם בעניין), אבל מדובר בפרקטיקה נפוצה למדי אשר מעיבה על המסחר ב-NFT כולו.
בחודש שעבר הודתה פלטפורמת Opensea, המרקטפלייס הגדול ביותר בעולם ל-NFT, כי 80% מהפריטים שהוטבעו באמצעות הכלי החינמי שלה הם למעשה "עבודות גנובות, קולקציות מזויפות וספאם". ב-Opensea החליטו להגביל את השימוש בכלי החינמי ל-50 פריטים בלבד, בתקווה שהמהלך יסייע למגר את הזיופים, אבל נסוגו בעקבות לחץ של משתמשים.
ב-Opensea מתעקשים שהם נאבקים בהונאות בדרכים אחרות: לטענתם, הפלטפורמה מסירה מדי שבוע כ-3,500 קולקציות בגלל זיופים או בעיות אחרות, ובהמשך היא מתכוונת להילחם בבוטים שמטביעים באופן אוטומטי NFT מזויפים באמצעות טכנולוגיית ReCaptcha. כמו כן, החברה מתכננת להטמיע באתר מערכת שתשווה בין פריטים חדשים שעולים לפלטפורמה לבין יצירות אמנות שכבר קיימות ברשת.
עד שזה יקרה, אמנים רבים רואים בעיניים כלות כיצד נוכלים מרוויחים מעמל כפיהם: האמנית אג'ה טרייר חשפה שהעבודות שהיא יוצרת בהשראת וינסנט ואן גוך הוטבעו כ-86 אלף פעם כ-NFT ללא ידיעתה או הסכמתה. האבסורד הוא שבמקום ש-Opensea תפעל מיוזמתה להסרת הפריטים המזויפים, טרייר צריכה להגיש בקשה פרטנית לגבי כל פריט ופריט.
תופעת הזיופים כה רווחת שפלטפורמת Cent, שבאמצעותה מכר ג'ק דורסי את הציוץ הראשון בטוויטר, החליטה להפסיק את המכירות של רוב הפריטים. "אנשים מטביעים ומטביעים ומטביעים נכסים דיגיטליים מזויפים", הסביר המנכ"ל והמייסד קמרון חג'אזי. הפלטפורמה אומנם נהגה לחסום חשבונות בעייתיים, "אבל בכל פעם שחסמנו אחד חשבון חדש היה צץ במקומו, או ששלושה היו צצים במקומו". המסחר בציוצים יימשך, אגב, מכיוון שאותם קשה יותר לזייף.
גם זיסקינד חווה את תופעת הזיופים על בשרו: "אנחנו ראינו עשרות קולקציות מזויפות של טרנטינו שעלו ל-Opensea, ואנשים נפלו בזה. כל הזמן פנינו אליהם ודיברנו איתם, אבל הם לא עומדים בעומס. הם אומנם השתפרו, אבל זה תמיד יהיה מרוץ של חתול ועכבר".
תום סוללתום סולל, דירקטור שירותי סייבר בחברת סיגניה (Sygnia), מוסיף: "אם אתה מטביע תמונה של חתול שיצרת והחלטת שהיא שווה 20 אלף דולר, ואני שם את אותה תמונה, אולי טיפה שונה, ואומר שאני זה אתה - לך תוכיח שאין לך אחות. מי אמר שאתה המוכר הרשמי או שאני המוכר הרשמי? מי מחליט את זה? כאן נכנס העולם של המהימנות והמוניטין. כדי לבצע מכירות הוגנות, המרקטפלייס צריך לדעת לייצר מוניטין נכון ואמין ללקוחות שלו. הוא צריך להראות שהאמן שמוכר דרכו עושה את זה בצורה חוקית, ולאמת את הזהות שלו בצורה שיהיה קשה לזייף - אבל ההאקרים יודעים לשחק מסביב לזה".
"הייתי מציע לאנשים לעשות זום-אאוט ולראות מה קרה עם כל מיני הייפים קודמים, ולהחליט אם כדאי לשים את הכסף שלהם ב-NFT. אם למישהו יש 50 אלף שקלים אחרונים, כנראה לא הייתי שם את זה שם"
תופעה מדאיגה נוספת היא ניפוח עסקאות בטכניקה שנקראת Wash Trading ("מסחר מכובס"): מכיוון שהארנקים הדיגיטליים הם אנונימיים, כל סוחר יכול להשתמש בכמה ארנקים במקביל, ולהעביר NFT מאחד לשני כדי לנפח את הערך שלו. הקונה התמים יביט בהיסטוריית העסקאות, ויאמין שהערך של ה-NFT שהוא רוכש אכן עלה לאורך הזמן באופן אורגני. לדברי סולל, חלק מהנוכלים אפילו מקימים קבוצות ייעודיות בדיסקורד (פלטפורמת צ'טים פופולרית בקרב סוחרי NFT) על מנת ליצור אמינות לפריטים שהם מוכרים. "אתה מגיע למצב שאתה מאבד אמון ולא יודע מה אתה קונה", אומר סולל. "אתה יכול לזרוק את הכסף שלך לפח. המרקטפלייס צריך לדעת לנטר את הקבוצות האלה ולהכניס אותן לרשימה שחורה, אבל זה מאוד-מאוד קשה. ברגע שיפתרו את זה, העסקאות יהיה ברמת ביטחון יותר גבוהה".
אין למי לפנות
הביזור, כאמור, הוא אבן היסוד של הבלוקצ'יין, אבל במקרים של הונאות או כאשר האקרים פורצים לארנקים ומרוקנים אותם ממטבעות או מ-NFTs, הוא מתגלה כחרב פיפיות. "אם אני פורץ לחשבון הבנק שלך ומוציא ממנו מיליון דולר, הבנק יחזיר לך את הכסף", אומר סולל. "פה אין בנק, אתה לא יכול לפנות לאף אחד". אומנם היו מקרים שבהם פלטפורמות המסחר הקפיאו עסקאות בעקבות תלונות על הונאות, "אבל אז התעורר כל עולם האתריום והבלוקצ'יין ואמר שמדובר בשלילה של היכולת של העולם הזה להתנהל בצורה מבוזרת. בסוף המרקטפלייס הופך להיות הבנק של פעם".
נניח שצלחתם את כל המשוכות שדיברנו עליהן והצלחתם לשים יד על NFT אותנטי. ייתכן שתתאכזבו לגלות שבארנק הדיגיטלי שלכם תופיע אחרי הקנייה גרסה של הקובץ שרכשתם ברזולוציה נמוכה. רוצים לצפות בתמונה שרכשתם באיכות גבוהה? תצטרכו לגשת לקישור ציבורי - כן, אותו קישור שזמין לכל העולם בחינם. הקובץ עצמו, בניגוד ל-NFT, כלל לא מאוחסן בבלוקצ'יין. תמיד קיימת האפשרות שמישהו ימחק אותו מהרשת או ישנה את ה-URL שלו, כך שבסופו של דבר תישארו עם NFT שמאשר ששילמתם הרבה כסף על נכס שכבר לא קיים.
"קודם כל תעשו שיעורי בית"
אז מה עושים? ההמלצה של דן אולסון היא להתרחק מ-NFT כמו מאש. גרינברג פחות דרמטי, אבל הוא מציע לכל מי ששוקל להיכנס לתחום "לקרוא המון, להבין מה זה ביטקוין, מה זה קריפטו, מה זה בלוקצ'יין. כמו בכל השקעה, חשוב להתמצא בנושא לפני שקופצים על עוד הייפ שמדברים עליו בחדשות. אם שמעת על זה בחדשות, כנראה זה כבר לא הזמן להיכנס".
סולל מסכים: "מי שרוצה להיכנס לעולם הזה, קודם כל שיעשה שיעורי בית. הייתי גם מציע לאנשים לעשות זום-אאוט ולראות מה קרה עם כל מיני הייפים קודמים, ולהחליט אם כדאי לשים את הכסף שלהם ב-NFT. אם למישהו יש 50 אלף שקלים אחרונים, כנראה לא הייתי שם את זה שם. זאת לא הצעה פיננסית, זה עניין של היגיון בריא. לעשות כסף מהיר? זאת מחשבה נחמדה, אבל הסיכון עצום".
ד"ר מילי פריגיל ארציד"ר מילי פרי, יו"ר מרכז מצוינות בלוקצ'יין בלשכה לטכנולוגיות המידע, מקבלת חלק מהביקורת אבל מבקשת להסתכל על התמונה הרחבה יותר: "כל החיים האינטלקטואליים שלנו עוברים לעולם הדיגיטלי, ואנחנו צריכים כלים דיגיטליים כדי לפעול שם, בעיקר בצד הכלכלי, אבל גם בצד החברתי, הבין-אישי, הבידורי ועוד. ה-NFT יהיה פיצ'ר נוסף בארגז הכלים שלנו. המופע הספציפי שלו בעולם האמנות ענה על איזשהו צורך, והרחיבו אותו לכל מיני פריפריות שהוא לא היה צריך להגיע אליהן, אבל בעיניי גם להייפ יש תפקיד בראייה הכללית והכלכלית. המיליונים שנכנסו לעולם ה-NFT, חלקם הפסידו וחלקם הרוויחו, אבל עכשיו הם יודעים לפתוח ארנק, יש להם אתריום, יש להם סט כישורים שמכין אותם לעולם הדיגיטלי שיבוא".
גם זיסקינד מבקש לא לשפוך את התינוק עם המים: "העובדה שאתה יכול לקחת כל תוכן דיגיטלי, להצמיד לו בעלים ולוודא את זה בצורה מאוד קלה - זאת טכנולוגיה מאוד חשובה. אנחנו מגרדים את קצה הקרחון. יהיו לזה המון שימושים, למשל במשחקים - מה ההיגיון שכלכלת המשחק תישמר בחוות שרתים של חברה ריכוזית, שאם היא תיסגר הכול ייעלם ולא יהיה לו ערך? NFTs יכולים לשמש גם ככרטיסי כניסה לאירועים או כדרכונים דיגיטליים. אני לא חושב שהם יסיימו את דרכם בקולקציות של קופים, עם כל הכבוד".
