יותר משבוע אל תוך הפסקת האש, הנחיות פיקוד העורף עדיין מחמירות יחסית, ובעולם המסעדנות מנסים להרים ראש. באופן כמעט פלאי מקומות חדשים ממשיכים להיפתח בישראל על אף חוסר הוודאות שבה כולנו חיים, ואחד מהם הוא דיינר בקריית אונו - אח קטן למקום של בשר בנווה צדק, ממסעדות הבשר המובילות והמוערכות בישראל כבר שנים רבות.
הביס של יהונתן
(צילום: יהונתן כהן)
כמעט שנה חלפה מאז הביקור האחרון שלנו בקריית אונו, באזור החדש שסובב את הקריה האקדמית. לא ייאמן עד כמה הוא התפתח. מגדלי המשרדים התמלאו, מגרשי החניה עמוסים להתפקע, וכמות המסעדות ובתי הקפה הפכו את האזור למגוון ואטרקטיבי לכל דורש. לדיינר, ששואף להביא את הסטנדרט של מקום של בשר רק בגרסה יומיומית ומשפחתית יותר, יש תחרות לא קטנה עם כמה וכמה שחקנים מצוינים ובראשם ג'אגר, אטליז שמציע כמה מנות טובות וזוכה בצדק לאהדה גדולה. ההבדל העיקרי בין שני המקומות המוצלחים הוא שהדיינר הוא הרבה יותר מסעדה, ומציע שירות מלא וישיבה נוחה.
ואכן, חלל מרשים יש לדיינר. לא מעט שולחנות, בר ארוך, הרבה עץ ומגוון יינות בתצוגה. כל אלה מייצרים תחושה חמה ונעימה לישיבה. המפעילים של המקום הם לא אחרים מאשר הילדים של מייסדי מקום של בשר. חבר'ה צעירים, אחרי צבא ברובם, שמביאים לידי ביטוי את הניסיון שצברו עם השנים כמי שנולדו, גדלו ובעצם חיו במסעדות של הוריהם. אז האווירה צעירה ונינוחה, אבל גם מוקפדת ורצינית.
עוד ביקורות:
התפריט קליל יותר ממסעדת האם בנווה צדק. יותר מנות ראשונות, יותר כריכים ובעיקר פחות נתחים על העצם - רק שלושה סטייקים ייצוגיים. בדיינר יש מגוון אפשרויות לסעודות משפחתיות רחבות, ולא רק גן עדן לקרניבורים. כן, אפילו הצמחוניים לא יצאו רעבים. המחירים לגמרי ממוצעים ולפעמים ממש נוחים ביחס לתקופה ולרמה שהמקום מציע. בולט במיוחד דיל הצהריים שמציע מנה ראשונה ותוספת במחיר העיקרית, כלומר למעט הסטייקים, מדובר בארוחה מלאה תמורת כ-100 שקל, סכום שכבר הפך להגון ואפילו אטרקטיבי.
תבוא כל יום
בחרנו להתמקד במנות הבשר. להתחלה: סטייק טרטר (68 שקל). נתחי בקר משובחים שנכבשו קלות באיולי חלמונים, צלפים, בצל סגול וירוקים. הבשר הונח על פרוסות של לחם קלוי, ונוצר תמהיל מנצח של כריך פתוח שהייתי שמח לפתוח איתו את היום. כל יום.
מנה ראשונה מסקרנת נוספת הייתה הטאטקי סינטה (74 שקל), סוג של קריצה לאחת ממנות הדגל של האדסון, מסעדת הבשר שנאבקת באופן קבוע עם מקום של בשר בצמרת של מסעדות הסטייקים בארץ, שם נקראת המנה "חלונות ניו יורק". בדיינר עושים אותה אחרת והמרכיב הדומיננטי הוא ציר פטריות, חמאה וסויה. הבשר צלוי מצוין במעטפת שלו, ונא במרכזו, ושילוב הטעמים מייצר תחושת אומאמי מהנה. זו גרסה שדומה למקור ברעיון ובנראות, אך שונה ממנו בפרטים רבים. טעים.
אחת המנות הפופולריות במקום של בשר היא המבוגר כמהין, או בכלל התוספות השונות והמושחתות שמוצעות על ההמבורגרים. אנחנו דווקא בחרנו ללכת על הגרסה הקלאסית (86 שקל) כדי לבחון את המנה בצורה הכי בסיסית שלה. 200 גרם של בשר קצוץ שמתאחד לקציצה אוורירית, בשרית ולא דחוסה מדי. לחמנייה מתקתקה שקלויה כמו שצריך ותוספות מינימליות של מיונז עם חסה, עגבנייה, בצל וחמוצים. קלאסי במובן הכי מוצלח של המילה. והנה גרסה שלישית ושונה של מנת בשר שמבוצעת לעילא.
חשוב לציין, המנות מגיעות נקיות על הצלחת, ולכל מנה עיקרית מתלווה תוספת לבחירה, שמגיעה בצלחת אובלית לא קטנה ובכמות שלחלוטין מספיקה לחלוקה בין שני סועדים. ניסינו את טבעות הבצל האדירות. מדובר בחתיכות גדולות של בצל טרי שמטוגנות במעטפת פריכה במיוחד עד לכדי ביס שעושה רעש וכיף גדול. התרד המוקרם, מנת חובה בכל סטייקהאוס ניו יורקי, מבוצעת מעולה גם בגרסת בקעת אונו. תרד שנמס לתוך קרם שמנתי שמסב עונג.
עוד מנה שמושכת את העין ומביאה למבחן טכניקה נוספת, היא כריך הבשר המפורק (84 שקל). זו מנה גדולה של בשר שאליו מתלווים חמוצים, בצל סגול, רוקט ואיולי צ'יפוטלה. הכול נח בתוך ג'אבטה חרוכה, קריספית וממכרת.
הסטייק לא אכזב. הנתח, הצלייה, החיתוך - הכול היה בדיוק כפי שמצופה. עבודת שיניים על הבשר לצד שומן נמס שמרכך מחד, ומעצים טעמים מנגד. בארוחה טעימה מאוד, הוא היה הכי טעים
עד עכשיו ניסינו נא, חריכה קלה, צלייה ובישול ארוך. רק טיגון חסר לנו, ולכן לא היה מנוס מלטעום גם את מנת הספיישל היומית, הקריספי צ'יקן (86 שקל). מדובר בחתיכה ענקית של חזה עוף שעוברת השריה רצינית, ואז מקבלת ציפוי וטיגון שמייצרים מעטפת פריכה ותוכן עסיסי במיוחד. איולי קארי, חסה וכמה קורנישונים משלימים הנאה גדולה.
את הביס הנועל שמרנו לאתגר הכי משמעותי של המטבח. זה שלשמו התכנסנו והוא חלון הראווה של המקום: אנטריקוט 300 גרם, עבור 185 שקל, סכום שהפך לממוצע במסעדות הז'אנר. לשמחתנו הרבה, גם הסטייק לא אכזב. הנתח, הצלייה, החיתוך. הכול היה בדיוק כפי שמצופה מסטייק מוצלח. עבודת שיניים על הבשר לצד שומן נמס שמרכך מחד, ומעצים טעמים מנגד. בארוחה טעימה מאוד, הוא היה הכי טעים. וגם: הסטייק גדול ויכול להספיק לזוג, אם הולכים על עוד ראשונה או תוספת.
באופן טבעי, שעות הצהריים הן שעות הפיק של האזור. מעניין לראות מה קורה בדיינר בשעות שהעסקים נרגעים והולכים לישון. דבר אחד בטוח: קריית אונו הרוויחה מסעדה ברמה גבוהה, כזו שיודעת את העבודה ובעיקר מקפידה על סטנדרט שעובר מדור לדור בצורה מקצועית ומרשימה. הרבה אנשים שחיים בתעשיית האוכל הישראלית, טוענים לא פעם שזה התחום הכי קשה ולא צפוי שיש, והשנים האחרונות בוודאי מעידות על כך. ייתכן שהבעלים של מקום של בשר היו שמחים שילדיהם יתפתחו לתחומים אחרים ולאו דווקא למסעדנות, אבל ההורים יכולים לכל הפחות להיות גאים בכך שהסינטה לא נפלה רחוק מהפרה.
ובהשאלה מעולמות הכדורגל האהובים עלינו: אם בנווה צדק אפשר לראות מקרוב את הקבוצה הבוגרת האהודה, אז בקריית אונו תקבלו מבט קרוב לאקדמיה הצעירה והמבטיחה. רק בגישה פחות פורמלית אך לא פחות מקצועית ומוצלחת. השורה התחתונה פשוטה: טעים מאוד שם.
