שבועיים בדיוק אחרי אסון השיטפון בגבול עם טיבט, כוחות החילוץ בנפאל ממשיכים היום (ד') בניסיון להגיע ללכודים בשלוש מנהרות של תחנות כוח הידרואלקטריות שייתכן כי אפשר עדיין למצוא בהן ניצולים. הם שואבים עידוד מארבעת הניצולים שנמצאו בחיים, שלושה מהם במנהרות כאלה, בסוף השבוע. בימים האחרונים החלו המחולצים הללו לשתף בסיפוריהם, והעידו כיצד נקלעו לכיסי אוויר ונאחזו בתקווה עד ששמעו את המחלצים מפלסים דרך אליהם.
החילוץ שהפיח תקווה ביום שישי: יוצאים מהמנהרה אחרי 9 ימים בשלולית
(צילום: רויטרס)
גלריה
הניצול סנג'אי סאה נישא על כתפי מחלץ אחרי שהוצא מתחנת הכוח A3. פתאום נראתה יד באלומת האור
(צילום: Nepal Army/Handout via REUTERS)
צוותי החילוץ בפתח אחת המנהרות. הנתיבים רוויי מים, וציוד שמוטל אליהם שוקע
(צילום: Nepal Army/Handout via REUTERS)
אסון השיטפון בגבול בין נפאל לטיבט, נזכיר, אירע בשעת בוקר ב-26 באוגוסט: חלק גדול של קרחון התרסק לתוך נהר וגרם לזרם מים אדיר, דמוי צונאמי, לדהור במורדות תוך שהוא סוחף ומרסק את כל הניצב בדרכו – אנשים, בתים וכלי רכב. שבועיים בדיוק אחרי האסון, שרבים קושרים אותו להתחממות הגלובלית שגורם הזיהום מעשה ידי-אדם, עומד מניין ההרוגים הרשמי על מעט יותר מ-1,400, אך יותר מ-5,000 עדיין נעדרים, בהם יותר מ-580 אזרחים זרים, כולל שני אזרחים ישראלים.
בשבוע וחצי האחרון מתמקדים מאמצי ההצלה במנהרות של 11 תחנות כוח הידרואלקטריות שפעלו בגבול בין נפאל לטיבט ושהוצפו במהלך האסון, מתוך הנחה שיותר מ-900 פועלים היו בתוכן בשעת השיטפון. ביום שישי חולצו שני פועלים בחיים ממנהרה כזו, וביום שבת חולץ פועל נוסף, אזרח סיני. מחוץ למנהרה, בכפר סמוך, נמצאה בחיים אישה בת 64 שהחזיקה מעמד 10 ימים בחורבות ביתה.
כפרים שלמים כוסו בבוץ ונמחו מעל לפני האדמה. נפאל, השבוע
(צילום: AP Photo/Dar Yasin)
תושבים מפנים בוץ מבית שנקלע לשיטפון ונותר עומד
(צילום: Pedro PARDO / AFP)
בימים האחרונים צומצמו החיפושים כך שהם מתמקדים בראש ובראשונה במנהרות של תחנת הכוח צ'ילימה, טרישולי A3 ו-B3, שלפי הערכות כ-120 איש לכודים בהן, וייתכן מאוד שעדיין יש ביניהם אנשים בחיים. במנהרה בפרויקט צ'ילימה למשל ידוע שיש קנטינה, חדרי מגורים ואספקת אוכל, כך שלמי שנלכד שם בחיים יש אמצעים להתקיים. צוותי ההצלה גם מזרימים חמצן למנהרות.
בחדר הבקרה בקטמנדו: תחנות כוח נעלמו מהלוח
ביממה האחרונה החלו הניצולים שחולצו מהמנהרה בסוף השבוע לשתף בסיפור ההישרדות שלהם. אחד מהם הוא כביר מהרג'אן, שמצא עצמו לכוד תשעה ימים במנהרה של תחנת טרישולי A3 כשהוא שרוי במצב הזייתי ומרחף בין הכרה לחוסר הכרה בתוך שלולית של מים בוציים ובאפלה מוחלטת. כשהתעורר לבסוף בבית חולים אחרי שחולץ בדרך נס – הוא לא זיהה את אשתו: מנומנם ומבולבל הוא שאל אותה מדוע לא סידרה לו מיטה קודם לכן.
הסרטון שהדהים את ההעולם: השיטפון מחריב את מעבר הגבול בין נפאל לטיבט, כמו "צונאמי מהשמיים"
(צילום: רויטרס)
מנהל העבודה ב-A3 רץ מקומה לקומה והזהיר: "תתפנו!". אחר כך נלכד בעצמו
(צילום: Handout / PRIME MINISTER SECRETARIAT, NEPAL / AFP)
חבר הפרלמנט הנפאלי שרי ראם נופיין, שהוא מהנדס מנהרות ותיק וסייע במאמצי החילוץ, סיפר שמהרג'אן ומנהל העבודה המכני שלו סנג'אי סאה שרדו בתוך כיס אוויר. בשעה 7:30 של בוקר האסון, כשעתיים לפני הגעת השיטפון, התקשר מהרג'אן לאשתו לפני משמרתו ואמר לה: "אני חייב להיכנס למנהרה. לא תהיה שם קליטה בכלל".
פחות משעתיים אחר כך התמוטט הקרחון בהר לנגטנג לירונק וגרם למפולת העוצמתית שהחלה לשטוף ולמחוץ כפרים, עיירות ו-11 תחנות כוח. בבירה קטמנדו ניטרו באותה העת פקידים במחלקת החשמל את אספקת החשמל של הפרויקטים ההידרואלקטריים על גבי המסכים שלהם, אבל אז החלו לפתע השדות להפוך לריקים – בזו אחר זו נעלמו תחנות מלוחות הבקרה ונפלו כמו אבני דומינו. סוראז דאהל, מהנדס ברשות החשמל של נפאל שהוביל חלקים ממבצע החילוץ, מספר כי ברגע הראשון הוא לא נבהל משום ששיטפונות הם דבר די שגרתי בנפאל, אבל עד מהרה התברר שהפעם המצב שונה.
מכיוון שמנהל תחנת A3 היה בחו"ל נדרשו לפקידים שתי דקות נוספות כדי ליצור קשר טלפוני עם כ-40 עובדים שהעריכו כי נמצאים בפנים. עד לאותו רגע, לפחות שני פרויקטים הידרואלקטריים במעלה הזרם כבר נפגעו. בשעה 09:15 – שתי דקות לאחר שאשתו של מהרג'אן, הִירָה שובה מהרג'אן, ניסתה להשיגו ולא הצליחה – נתנו הפקידים את ההוראה הסופית ל-A3: "פינוי!". מנהל העבודה סאה, שעבד בחדר הבקרה של תחנת הכוח, העיד אחרי חילוצו כי מיהר מקומה לקומה והזהיר את עמיתיו באופן אישי.
סולם החילוץ יכול היה להציל שליש מהעובדים. אחת המנהרות שבהן פועלים המחלצים
(צילום: Ashish Gurung/via REUTERS)
בינתיים מחוץ למנהרות עובדים שהתפנו ניסו לברוח מפני השיטפון, אך לא היו מהירים מספיק: אנשי המקצוע ציינו כי יש להם תיעוד וידאו שבו נראית קבוצה של כ-30 עובדים נסחפת בגל שגובהו פי כמה מהם. בהמשך זיהו המחלצים סולם מילוט שיכול היה להציל עד שני שלישים מהעובדים שהיו בפנים אילו היו יודעים עליו, אבל לא היה להם מושג שהוא קיים.
ימים אחר כך, כשאנשי החילוץ בחנו שרטוטים הנדסיים של המנהרה בטרישולי A3, הם זיהו ארבעה נתיבי גישה אליה, שאחד מהם נמשך יותר מ-180 מטרים והוביל למתקן הייצור התת-קרקעי, אך אנשי ההצלה האמינו שהוא מוצף לחלוטין ואין סיכוי למצוא בו ניצולים. במקום זאת הם התמקדו במנהרת כבלים קצרה יותר שהתפתלה כלפי מעלה והייתה חשופה פחות למֵי השיטפון. שם בדיוק מצאו מהרג'אן וסאה מחסה, במרחק של 160 מטרים בלבד מהיציאה – "בפינה, בקצה המנהרה", כפי שמהרג'אן יתאר זאת בהמשך לאשתו.
תיעוד לכאורה של רגע קריסת הקרחון שהוביל לשיטפון הקטלני
בתשעת הימים הבאים הפך כיס האוויר שהציל את חייהם של השניים לכלא שלהם. סאה סיפר כי דקלם תפילות הינדואיות כדי לשמור על תקווה. מהרג'אן סיפר לאשתו כי לגם ממעט המים הבוציים שבהם ישן כדי להישאר בחיים.
קידוחים ופיצוצים מבוקרים: "כל מה שזרקנו פנימה שקע"
כשרעייתו של מהרג'אן הירה שובה שמעה לראשונה על השיטפון, היא הניחה שתחנת הכוח תהיה בטוחה. היא ניסתה להתקשר לבעלה, לעמיתיו ולכל מי שיכול היה לדעת משהו, אבל איש לא ענה. כשפקידים הראו לה מאוחר יותר תצלומים של המקום שבו עמד פעם פתח האתר, ושהפך כעת לגדת נהר חשופה, היא אמרה לעצמה: "הוא פשוט לא יכול להיות בחיים". "עמוק בתוך ליבי חוסר תקווה נורא החל להשתלט", היא מספרת, אך מוסיפה שבפני בניה, בני 15 ו-10, שמרה על חזות אמיצה.
הירה שובה, אשתו של הניצול מהרג'אן. "עמוק בלבי חוסר תקווה נורא השתלט עליי"
(צילום: REUTERS/Ranup Shrestha )
החילוץ על אלונקה ביום שישי. מפעיל ציוד כבד התקשר וסיפר: "שמענו משהו"
(צילום: Nepal Army/Handout via REUTERS)
אנשי המקצוע האמינו שכיסי חמצן המפוזרים בין ההריסות עשויים לעזור לכמה עובדים לשרוד. דהראם ראג' אופרטי, המכהן כראש הרשות הלאומית לניהול ולהפחתה של סיכוני אסונות בנפאל, הודה כי בהתחשב בכך שיותר מ-7,500 בתים נהרסו ברחבי העמק, המחלצים נאלצו לקבל החלטות סינון אכזריות לגבי השאלה היכן לחפור קודם. כך או כך תחנה A3 דורגה בראש הרשימה משום שהמומחים קיוו שבמבנה הטורבינות וקומות האוורור נוצרו כיסי אוויר, שבהם יש סיכוי למצוא ניצולים רבים יחסית.
המחוקק והמהנדס סאגאר דהקאל, שהגיע למקום יום לאחר האסון יחד עם חבר הפרלמנט והמהנדס שרי ראם נופיין, סיפר שהם גילו כי אי אפשר להכניס מיד ציוד כבד פנימה, משום שההריסות היו רוויות מדי במים. "כל דבר שאתה זורק פנימה פשוט שוקע", הסביר פראקש פוקהרל, גאולוג ברשות לניהול אסונות של נפאל. הצוותים נדרשו תחילה לבנות פלטפורמה יציבה בטרם ניתן היה להתחיל בעבודת חפירה כלשהי, וחפירה רצינית החלה רק אחרי שלושה ימים: כל ארבע המנהרות היו חסומות בבוץ, סלעים, עצים ופסולת, וחלקן היו קבורות תחת 15 עד 30 מטרים של חומרי מפולת. המחלצים פנו לקידוח, לפיצוצים מבוקרים ולשימוש בציוד כבד כדי להתקדם באיטיות סנטימטר אחר סנטימטר.
הגשר קורס, הילדים צורחים, המים פורצים לכפר: התיעודים המחרידים מהשיטפון בנפאל
על המיטה בבית החולים. מהרג'אן לא זיהה את אשתו: "הוא זכה בחיים חדשים"
(צילום: Army/Handout via REUTERS)
באזור האסון סמוך לגבול טיבט. המים סחפו והשחיתו הכול
(צילום: Pedro PARDO / AFP)
פריצת דרך הגיעה כאשר חור קידוח בקוטר 5 אינץ' שנקדח מלמעלה אישר סוף סוף את תוואי המנהרה האמיתי, והעניק לצוותים נקודת ייחוס קבועה לחפור לכיוונה. הגשם הפך את הכול לגרוע יותר: במשך כמה לילות ממטרים שוטפים מילאו מחדש את הפיר שנחפר במים צלולים ובפסולת, ומחקו בתוך דקות שעות של עבודה שנעשתה קודם לכן. למחלצים נדרשו קרוב לשישה ימים רק כדי להגיע לפתח המנהרה הקבור, וכשקראו בקול לניצולים – איש לא ענה.
בת 64 בכיס אוויר בחורבות ביתה: "תצילו אותי!"
בלילה שלפני מציאת הניצולים נתקלו המחלצים בקיר של פסולת סתומה בבוץ שאותה לא יכלו להזיז. הצוות של דהקאל אלתר פתרון, ניקב ערוץ טבעי כ-15 מטרים מעל המנהרה, והזרים דרכו מים בלחץ גבוה שפינה 4 עד 4.5 מטרים בתוך דקות. אלא שאז הגיע הגשם שוב והוביל לקריסה חלקית שגרמה לכך שכמה מחלצים נלכדו בעצמם לרגע קצר. המבצע נעצר למשך שעות בטרם עמיתים שכנעו אותם לחזור פנימה, והצוותים חיזקו את המעבר ביריעות מתכת.
(צילום: CNS / AFP)
(צילום: PRABIN RANABHAT / AFP)
בשעה 04:00 לפנות בוקר ביום העשירי קיבל דאהל שיחה מאחד ממפעילי הציוד הכבד שסיפר: המחלצים שמעו משהו. רעש. אולי ניצול. אולי סתם הברה של קולות המחלצים עצמם שקראו אל תוך החושך.
בשטח, גאנגה באראל, שהוביל את צוות החילוץ, אמר שהם החלו לשמוע קולות כאשר קדחו לתוך המנהרה. שוב ושוב הם כיבו את מנועי הכלים שלהם כדי להקשיב: "היינו קוראים, 'איפה אתם? אתם שם?'", סיפר באראל. "לפעמים הרגשנו כאילו יש אדם חי שמנסה לתקשר איתנו". בשלב הזה הם עדיין לא הצליחו לזהות מילים – אך כעת הם העריכו שהמקור נמצא במרחק של 15 עד 20 מטרים בלבד. ואז, באלומת האור, הם ראו יד. עוד 5 עד 10 מטרים של מעבר סתום בבוץ ניצבו בינם לבין הניצול. עד השעה 07:00, חיילים כבר פערו חור קטן. מבפנים בקעה מילה אחת יחידה: "הונובונצ'ה" (hunuhuncha), שפירושה הוא פחות או יותר "אנחנו כאן".
חילוצו של האזרח סיני לו האיטאו בשבת
(צילום: Nepal Army/Handout via REUTERS)
איש משני הניצולים לא היה מסוגל לעמוד כאשר המחלצים חילצו אותם לבסוף מהמנהרה. סאה, שפניו היו מכוסות בשכבת בוץ, נאלץ להינשא על גבו של מחלץ. הוא הצליח להרים יד אחת לעבר מצלמה. מהרג'אן, עם פציעות קשות יותר, פונה על אלונקה. "אמא, אבא חזר!", צעקו בניו כששמעו זאת.
דהקאל, שניהל את המבצע מבחוץ אך מעולם לא נכנס למנהרה בעצמו, פרץ בבכי כאשר שני הגברים הגיחו. "לא יכולתי לעצור את הדמעות", אמר. בבית החולים ניתחו הרופאים פצע עמוק ומזוהם ברגלו של מהרג'אן, וכשאשתו הירה שובה נכנסה לחדר הוא לא זיהה אותה. "איפה אני?", שאל אותה, אך היא הייתה פשוט נרגשת מכך שקיבלה אותו בחזרה: "הוא זכה בחיים חדשים".
חילוץ הניצולה צ'נדיקה קומארי שרסטה, בת 64. משפחתה כבר החלה בטקסי האבל על מותה
(צילום: PMO Nepal/Handout via REUTERS)
יום אחד אחרי החילוץ של שני הפועלים נמצא כאמור בחיים פועל נוסף, אזרח סין לו האיטאו, ואותרה גם הניצולה צ'נדיקה קומארי שרסטה בת ה-64. בימים שלפני כן כבר החלה משפחתה בטקסי האבל על מותה, משום שהאמינה כי היא נסחפה בשיטפונות, אבל אז בשבת מצאו אותה לפתע המחלצים בחורבות ביתה בכפר ההרוס בטראוואטי. מתברר כי שרדה שם בכיס אוויר קטן בתוך מים ובוץ: "הבית, בן ארבע קומות, נפגע בשיטפון, ובזמן שהלכנו מסביבו שמענו קריאה 'תצילו אותי'", העיד קצין המשטרה מהנדרה דארנל.
שרסטה הייתה אחת ממאות נעדרים בבטראוואטי, אזור שספג את אחת הפגיעות הקשות ביותר של השיטפון. גם בימים האחרונים חילצו שם הצוותים עוד עשרות גופות. השוק של הכפר ורוב בנייני המגורים בו, חלקם בגובה של ארבע קומות, נקברו כמעט לחלוטין תחת ההריסות שסחפו המים אל העמק.
