קיירי ארווינג הוא PUNK. פרחח. הוא גדל בבית מבוסס, ילד מפונק (שאיבד את אמו בגיל ארבע), בילה שנה אחת באוניברסיטה מעולה, דעתן חסר בינה שטען ברצינות שהעולם אינו עגול ("יש לי זיקה ללימודים ואני קורא את מילון אוקספורד, ככה שאי אפשר להתווכח איתי", טען בזמנו). ארווינג הוא מתנגד חיסונים, תמיסת רעל בכל קבוצה שהגיע אליה, ואנטישמי פר-אקסלנס. לא רק בגלל שקידם בחשבון הטוויטר שלו סרט אנטישמי (הסרט והספר שעליו הוא מבוסס קפצו לצמרת טבלת המכירות של אמאזון, אפל ורשתות ספרים אחרות), אלא בעיקר בגלל שכשנשאל אם הוא מחזיק בדעות אנטישמיות, הוא התחיל להתפלסף במקום לענות "לא". פעמיים.
סערת קיירי ארווינג - כתבות נוספות
ארווינג הוא מהמסוכנים שבחורשי תיאוריות הקשר. הוא מתחבר ותומך באנשים מסוכנים נוספים שמקדמים תיאוריות קשר, והוא מהווה השראה למיליונים שעוקבים אחריו ברשתות החברתיות. הוא שחקן כדורסל נהדר באופן אישי, נוראי באופן קבוצתי, והוא איש חסר אחריות שמרוויח מיליונים ולא מבין את האחריות שמגיעה עם הסטטוס והפריבילגיה הזו, בעיקר בעידן המקוטב שבו נמצאים אמריקה והעולם.
אבל ארווינג הוא לא ממש הסיפור. הסיפור הוא נושא הדיון והתגובה העלובה אליו. כמעט שבוע שלקח לקבוצתו ברוקלין נטס, לספונסרית שלו נייקי, לקומישנר היהודי של ה-NBA אדם סילבר, להרחיק את ארווינג מאזור החיוג שלהם. שבוע. שחקן כדורסל דומיננטי, שמשחק באחד הרובעים הכי יהודיים בעולם, מקדם תכנים אנטישמיים, מסרב להתנצל למרות שקיבל כמה הזדמנויות, וכולם שותקים (חוץ משחקן העבר והפרשן הבכיר צ'ארלס בארקלי, כמובן). תארו לכם אמירה דומה על נשים, על שחורים, על להט"בים, על היספנים. ארווינג היה נקלע לאש תופת חברתית ותקשורתית. מאחר שגם בפרשת קניה ווסט חזינו בתגובה דומה, החברה האמריקאית נותנת לנו להבין שאנטישמיות היא דבר שצריך להכיל, עד גבול מסוים. שיהודים הם קורבן שאפשר לחבוט בו כרגע. אנחנו עסוקים בפניות קודמות, תיכף נתפנה.
הפסאודו-אינטלקטואל ארווינג מעלה דילמה (זה הדבר שהוא הכי אוהב בעולם: גם על טענת העולם אינו עגול וגם על הפיכתו למאמין באיסלאם אמר שהוא רק רוצה לקדם דיון). הוא שחקן נהדר שמביא ניצחונות ומביא איתו כלים מצוינים לשיווק, אבל מה זה אומר על הקבוצה שלך או על הליגה בכלל שמוכנה לממן שחקן בעל דעות אנטישמיות? מה המחיר שקבוצה או ליגה מוכנים לשלם? וכמה לציבור באמת אכפת כדי להעניש את הקבוצות בנושא הזה? הפסאודו-התנצלות של ארווינג חשפה שיש חלקים בסרט שהוא כן מסכים איתם. באלו חלקים מדובר? לא ברור. הנה, עוד נושא ל"דיון".
לברון ג'יימס טען ש"ארווינג גרם לקצת נזק וכאב בקידומו של הסרט". נזכיר: הסרט המדובר מכיל רעיונות מתוך "הפרוטוקולים של זקני ציון" ומשתמש בציטוט לא נכון כדי לנסות לזכות את היטלר מאשמת פשעיו. אבל לברון ג'יימס, שחקן ופעיל חברתי ששנים עוצם את עיניו לעוולות כלפי המיעוט המוסלמי בסין בשם מכירות המוצר שלו במדינה, חושב שמדובר בנזק קטן. האנטישמיות בארה"ב נמצאת בגרף ברור צפונה, וג'יימס מדבר על קצת נזק, פלסטר קטן וזה עובר. והתגובה של ג'יימס יחסית קיצונית. לפחות הוא התבטא, אמר משהו. צריך להזכיר שג'יימס העלה גם הוא ב-2018 לאינסטגרם שיר עם מוטיבים אנטישמיים, אבל הוריד אותו אחרי שהבין שהוא יכול להיות פוגעני.
שוב, קשה להתעלם מהחיבור בין מקרה קניה ווסט למקרה ארווינג. בשניהם סלבריטאים עצומים החליטו שזה בסדר להתבטא כך נגד יהודים, לתת משב רוח לאקלים שגם ככה הוא כבר אנטישמי. זה לא רק מלמד על הקרע העמוק בין שחורים ליהודים באמריקה (אם בשנות ה-60 יהודים ושחורים צעדו יחדיו בצעדות לזכויות השחורים ולשינויים חברתיים, הרי שחלק מהפגנות black lives matter הפכו למופעי אנטישמיות דוחים בכסות אנטי-ישראלית), אלא גם מוכיח שאנטישמיות היא כמעט לגיטימית. מעניין, בנושא הזה, לראות מה תהיה התגובה של הליגה והקבוצות כשארווינג יסיים את ההשעייה שספג מברוקלין (באיחור רב), מעניין מה תהיה תגובת האוהדים, ואיזו קבוצה תעז לקחת אותו כשיסיים את חוזהו בסוף השנה. נייקי כבר החליטה לנתק איתו כל קשר, למרות ההתנצלות שלו.
גם דני אבדיה היה יכול להגיב בחריפות רבה יותר. השחקן הישראלי של וושינגטון, היהודי היחיד ב-NBA והשחקן הראשון שגינה את מעשיו של ארווינג, דיבר על כך שארווינג שחקן גדול ומודל לחיקוי וחבל שהתבטא בצורה שילדים והדורות הבאים יאמינו לדבריו. עם זאת, הוא בחר לפטור את התקרית כ"טעות". ובכן, זו לא טעות. אם הוא רוצה דוגמה, שיצפה בדבריהם של בארקלי או של קארים עבדול ג'אבר, שביקר את השתיקה הרועמת של השחקנים ואמר: "אין שום תקווה לשינוי מקיירי, הוא עטוף בכסף ותהילה. אף אחד לא יגיד לו כלום. מבחינתי, דווקא ההתנצלות שלו גילתה לי מה הוא חושב באמת".
