ביום שבת, 6 באפריל 2024, בשעה 17:53 חיינו השתנו ללא היכר. בננו ריף, נהרג בהיתקלות קשה עם מחבלים יחד עם עוד שלושה חברי צוות מיחידת אגוז.
מיד כשפתחתי את הדלת, אחרי אותה נקישה, הבנתי והחלטתי שני דברים (אולי אז בחוסר מודעות). הדבר הראשון שאמרתי לעצמי בראש "אנחנו בוחרים בחיים". לא הבנתי אז מול פניהם הכבויות של המודיעים עד כמה קשה הבחירה הזו. הדבר השני שמיד החלטתי הוא שלא ישכחו את ריף. הבנתי באותה שנייה שאעשה הכול שלא ישכחו את הילד המתוק שלי.
לבחור בחיים זו קודם כל החלטה. החלטה שמגיעה מהחושך הכי גדול, כואב, עמוק, שאבא ואמא יכולים לקבל בחייהם. אין קשה יותר לדעתי מלאבד ילד.
אבל החושך הוא בחירה. הרצון האמיתי שלנו לחיות מדליק עבורנו בוקר בוקר אור קטן, שמואר עוד ועוד במהלך היום. זו עבודה. זו התחייבות אישית. זה לא קל. אבל זו בחירה.
מצאנו, כולנו, המשפחה הקרובה והמורחבת שאנחנו חייבים לעשות הכל יום אחרי יום להתגבר על החושך. על הקושי.
עבורנו (עם כל הקושי לקבל את זה) ריף חי במקום אחר וממשיך ללוות אותנו במהלך חיינו.
"באנו חושך לחבק" - טורים נוספים
"גיליתי בעצמי חוזקות שלא ידעתי שקיימות" / עופרי ביבס לוי
"כשיש משמעות לקיום, אפשר להמשיך לחיות" / איריס חיים
"מצאתי את עצמי מול הפחד הכי גדול שאימא יכולה לחוות" / קרן שם
"גם אם כרגע קשה מנשוא - זה לא אומר שככה זה יהיה תמיד" / כרמית פלטי קציר
"המוות של רועי לא היה לשווא. הוא מציל אנשים דרך הסיפור שלו" / תום וסרשטיין
"להושיט יד זה לא סימן לחולשה, אלא הגבורה הגדולה ביותר"/ רם חיון
החיים חזקים מהכול - מסתבר שזה נכון. בבחירה בחיים אנחנו מצילים את עצמנו מנפילה עמוקה. אנחנו מצליחים לתת לאחרים מאורו של ריף.
ריף, גם במותו, ממשיך בעזרתנו, בעזרת הבחירה בחיים שלנו, לעשות טוב לאחרים, בדיוק כמו שעשה בחייו.
הגעגוע גובר על כל כאב.
געגוע יכול להפיל ויכול להרים. להניע לפעולה.
יחד עם הכאב העצום, אנחנו בוחרים יום יום לראות את האור ולהתקדם. עבורנו. עבור משפחתנו. עבור ריף. עבור אחרים.
חג חנוכה שמח.
- "באנו חושך לחבק" הוא פרויקט שנתי של תנועת מש"ה - מילים שעושות הבדל, שתכליתו העלאת המודעות למניעת אובדנות באמצעות הקהילה
- אם אתם או אנשים בסביבתכם מתמודדים עם אובדנות, אנא פנו למש״ה בוואטסאפ 050-999-0940 או בהודעה פרטית – אובדנות לא מחזיקים לבד
