שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    ח"כ הרב מלכיאור: "בושה שיהודים לא תורמים אברים"
    לא מתקבל על הדעת ולא אחראי שבמדינת העם היהודי, שהיתה צריכה להיות מספר אחת בתרומת אברים - אנשים צריכים להסתובב בעולם ולחפש תורמים, טוען ח"כ הרב מלכיאור (עבודה-מימד) ומזכיר לנו שבחתימה על כרטיס אָדי אפשר לתת תקווה וחיים ואין מצווה גדולה מזו

    החתימה

    "חתמתי על כרטיס התורם לפני שנים רבות, אך חידשתי את חתימתי לפני כשלוש שנים בהחתמה מסודרת שנערכה בכנסת".

     

    הסיבה

    "בעיסוקיי נדרשתי רבות לסוגיה זאת. זאת פשוט בושה שבמדינת העם היהודי, שהיינו צריכים להיות מספר אחת בעולם בתרומות בכלל ובתרומת אברים בפרט, אנחנו במקום כל כך נמוך, שאנשים צריכים להסתובב בעולם ולחפש תורמים. זה לא מתקבל על הדעת ולא אחראי. אם אנחנו מגיעים לרגע המוות ואפשר בחתימה על כרטיס אָדי לתת תקווה וחיים, אז אין מצווה גדולה מזו".

     

    ההתלבטויות

    "כל חיי הייתי בעד תרומת אברים וכשבאה בידי האפשרות לחתום על כרטיס אָדי, אכן חתמתי בחפץ לב. אני חושב שיש מימדים שונים של חשיבות, מעבר לעניין הצלת החיים, בעיניי, גם בשביל משפחת התורם יש כאן מרכיב גדול. כשיום יגיע, והיום יגיע, כי היום הזה יגיע לכולנו, תיפול בקרב המשפחה הזכות, באסונה האישי, להציל חיי אנשים אחרים".


     חובתנו לטפל במיעוטים כפי שאנחנו דואגים לחולי עמנו. צילום: דודי ועקנין

     

    התגובות

    "אני לא מסכים שרוב הרבנים לא בדעתי. אולי הם פחות מדברים על זה, חלקם חוששים לצאת, אבל סך הכול לא פגשתי בהתנגדות גדולה מאוד אצל רבנים חשובים שיודעים ומכירים את ההלכה ויודעים את הרגישות בהצלת חיים. אני חושב שיש להוציא את חוות הדעת של הרבנים ולשנות ולעודד את דעת הקהל בישראל".

     

    פגשתי בחולה

    "נפגשתי עם הסוגיה בהרבה מאוד מקרים. פחות בתפקידי כח"כ ויותר בתפקידי כרב. בפעם הראשונה בצורה מאוד דרמטית, פגשתי בנושא תרומת האברים כשתלמיד שלי, יהושע סלומה ז"ל, נרצח על ידי מחבלים בחברון, לפני 30 שנה. אבריו נתרמו וויכוח גדול מאוד פרץ בציבוריות הישראלית. אני חשבתי, כבר אז, שזה מעשה חשוב ביותר".

     

    חותמים עכשיו:

     

    פרויקט תורמים לחיים:

  1. 31 אלף חותמים - שיא כל הזמנים באדי
  2. מתלבטים? היכנסו לפורום אדי ב-ynet

     

    אני עושה

    "הייתי בין מקימיו של ארגון "בית מועצת יחד", בו אני משמש עד היום כנשיא כבוד. זהו, אולי, הארגון היחידי בו יושבים חרדים וחילונים גמורים ביחד, כדי לפתור סוגיות בשקט ולא בכותרות. בארגון קידמנו ועודנו מקדמים יום יום את התמיכה בהשתלת אברים אצל גדולי הרבנים בישראל. רבנים בעלי השפעה גדולה ורחבה לא רק על קהילותיהם אלא גם בשכבות עממיות הרבה יותר רחבות.

     

    "בכנסת עברה השבוע הצעת החוק של ח"כ עתניאל שנלר מקדימה (הצעת חוק מוות מוחי – נשימתי אושרה השבוע ע"י וועדת השרים – ג.ב). החוק מסדיר בפעם הראשונה, בהסכמה עם הרופאים, אף על פי שלא בהסכמה מלאה עם הרבנים, את רגע המוות המוחי. כמובן שאסור לרצוח בשביל הצלת חיים, ולכן חשוב כל כך שהדברים נעשים בדין ובהלכה, כך שבמקרה הזה מאוד שמחתי גם על התרומה הזאת, של הכנסת, להצלת חיים".

     

    התרומה והדת

    "ההחלטה של הכנסת (בדבר החוק של שנלר – ג.ב) נועדה לגבות את ההחלטה הכי חשובה, אולי, שהתקבלה אי פעם במועצת הרבנות הראשית. כבר בשנת 1986 קיבלה המועצה החלטה שהלכתית מוות מוחי הוא מוות. אחר כך פרץ ויכוח עצום בעניין. לדעתי הרבנים פחות יצאו עם זה כי זו סוגיה מאוד רגישה. זה יותר רגיש מבחינת האגדות העממיות ממה שזה רגיש מבחינה הלכתית.

     

    "בארץ ישנן כל מיני תפישות עממיות שרחוקות מאוד מהתפישה ההלכתית. אחת מהן היא שבתחיית המתים התורם יקום בלי כליות ובלי כבד או כל אבר אחר שהוא תרם. זאת, לדעתי, תפישה מוטעית מיסודה אבל מאוד מקובלת בישראל.

     

    "כמובן שמי שמחייה מתים יודע גם להסתדר עם זה, ובפרט שעברנו בעם היהודי שואה איומה. פשוט אי אפשר לתאר לעצמנו שיהודים שנרצחו בשואה כאילו להם לא תהיה תחיית המתים ולנו כן. לכן יש כל כך מעט תורמי אברים בישראל לעומת העולם המערבי. זאת אחת הסיבות שאני, גם בחיים האזרחיים וגם בחיים הפוליטיים, עסקתי רבות בעידוד רבנים לצאת בתמיכה פעילה למען תרומת אברים".

     

    כולנו שווים

    "התפישה של תרומה רק ליהודים מאוד רחוקה מאמונתי ומרוח היהדות, שתמיד אמרה שאנחנו מטפלים ודואגים לחולים שאנחנו מופקדים עליהם. זוהי חובתנו כפי שאנחנו דואגים לחולי עמנו. הריח של ההתבטאויות הללו הוא ריח מאוד רע של גזענות שמקומה לא בקרבנו. כשנרצח יהושע סלומה הי"ד, הכותרות היו שאבריו הלכו למחבלים. אחרי שביררנו את העובדות התברר שמדובר בשטות מוחלטת. באמת בין האנשים שזכו באבריו הייתה ילדה פלשתינאית בת 11 שאני לא חושב שמישהו חשד בה שהיא מחבלת.

     

    "אנחנו נולדנו כעם בניכר, ואנחנו יודעים מה זה היות בניכר ומה זה להיות מדוכאים. הפסוק שכתוב הכי הרבה פעמים בתורה הוא: "ואהבתם את הגר, כי גרים אתם הייתם בארץ מצריים". זה כתוב 36 פעמים בתורה, וכדאי גם לאנשים האלו, שחושבים שאנחנו לא צריכים לטפל במיעוטים בקרבנו, לקרוא בפסוקים האלה בתורה".

     

    מילה לספקנים

    "לא מזמן שמעתי ראיון מאוד מאוד מרגש, שמאוד השפיע עלי, עם אישה צעירה שבעלה מת והם לא הספיקו להביא ילדים לעולם. אבריו ניתנו לשלושה ילדים והאלמנה הצעירה אמרה בדמעות, שמבחינתה הם הביאו עכשיו שלושה ילדים לעולם. ככה, לדעתי, צריך להסתכל על זה. כמובן שיש גם סוגיות, ואני אומר את זה כרב, הלכתיות.

     

    "אני בהחלט חושב שאנשים שמרגישים פחות ביטחון, אם זה קורה בבית החולים, בהחלט יכולים להתנות את חתימתם ואת הסכמתם לתרומת אברים, בהסכמת הרב שלהם שאכן המוות הוא מוות ואכן האברים הולכים לתרומה. בעיניי מדובר במצווה מן התורה. הצלת חיים".

     


    כבר חתמו על כרטיס אדי ומפצירים גם בכם להציל חיים:

  3. נינט טייב: מדוע חתמתי על כרטיס אדי?
  4. הרב שלמה אבינר:  בעוד אנחנו מתלבטים - אנשים מתים
  5. ח"כ יוסי ביילין: אם אני כבר מת - לפחות שישתמשו בגופי
  6. מירי מסיקה: שהלב שלי ימשיך לפעום אצל מישהו אחר
  7. רון חולדאי: זו לא זכות, זו חובה של כולנו
  8. זבולון אורלב:  הרבנות ממליצה להציל חיים ולחתום
  9. ראש הממשלה אהוד אולמרט: בקליק אחד אתם יכולים להציל חיים
  10. הרב יהודה משי-זהב: תרומת אברים היא המצווה הכי גדולה
  11. שוש עטרי: ללא השתלת הכליה הייתי מתה מזמן
  12. טל ברמן: לא לחתום על אדי זה מעשה אגואיסטי
  13. הג'ודוקא אריק זאבי: הזדמנות לעשות משהו אלוהי
  14. שרת החינוך יולי תמיר: החתמתי גם את כל בני משפחתי
  15. גילה אלמגור-אגמון:  תרומת אברים זה כמו לידה מחדש
  16. זאב בילסקי: חתימה על אדי - מאמץ כל-כך קטן  
  17. עינת שרוף : פחדתי, אבל חתמתי
  18. יהודית רביץ: טרגדיה של משפחה אחת נתנה חיים לאחי

     


  19. לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים