את דדי גדות, האיש שלנו במטאברס, היינו אמורים לפגוש בדיוק ביום שבו הודיע מארק צוקרברג - המייסד, היו"ר והמנכ"ל של מטא (פייסבוק לשעבר) - על גל הפיטורים הגדול ביותר בכל 18 שנות קיומה, 11 אלף עובדים. הראיון נדחה מטעמים מובנים. השבוע, בעודנו משוחחים, הודיע ג'ון קארמק, מחלוצי המציאות המדומה בעולם, כי הוא עוזב את תפקידו כיועץ בכיר במטא, לא לפני שהעביר ביקורת על החברה בטענה שהיא "עובדת בחצי יעילות" והמליץ למנהליה "לקבל החלטות טובות יותר".
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
מטא בצרות, ולא רק מסיבות הקשורות במגפת הקורונה ובמשבר הכלכלי העולמי. ההימור הגרנדיוזי של צוקרברג על המטאברס, הסביבה הווירטואלית שבה אנחנו אמורים בעתיד לנהל את שעות הפנאי שלנו ואת קשרינו המקצועיים והחברתיים, מצטייר יותר ויותר כמהלך מעורפל, שהצלחתו מוטלת בספק, בטח יחסית לעשרות המיליארדים המושקעים בו. התחומים המסורתיים שבהם עוסקת מטא, שהיו יכולים לספק גיבוי לחבלי הלידה הקשים והממושכים, לא מתרוממים: ספינת הדגל פייסבוק חווה ירידה במספר המשתמשים - הצעירים בורחים לטיקטוק - וההחלטה של אפל למנוע ממטא "שאיבה" של מידע אישי מהאייפון ללא הסכמת המשתמש עושה שמות ברווחיה. ובמציאות הכלכלית החדשה, אחרי שצוקרברג כבר איבד שני-שליש משוויו האישי, החברה סובלת לראשונה בתולדותיה מירידה בהכנסות ונדרשת להדק חגורה. המניה שלה צנחה מתחילת השנה בכ-65%.
נכון לעכשיו, ואחרי ניעור השמועות על כוונתו להתפטר, צוקרברג עדיין רואה את העתיד של מטא במטאברס. האיש טוטאלי בעניין, ויש אומרים אובססיבי. אלפי עובדים הועברו מתחומי עיסוק אחרים לצוותי הפרויקט; חטיבת "ריאליטי לאבס" ("מעבדות המציאות"), שמפתחת את מוצרי המטאברס החדשניים, לא מפסיקה לבלוע סכומי עתק: ברבעון הראשון של 2022 היא הפסידה כ-2.8 מיליארד דולר.
מטא, כמו ענקיות הטכנולוגיה הבינלאומיות האחרות, לא אוהבת להטיל זרקור על שלוחה ספציפית שלה במדינה כלשהי. אבל למרכז הפיתוח הישראלי של החברה יש חלק משמעותי בפיתוח המטאברס. זו הפעם הראשונה שמטא מאפשרת לראיין בארץ מנהל בכיר ב"ריאליטי לאבס" המדוברת. לדדי גדות, שמוביל מבניין החברה במגדלי שרונה את הפעילות העולמית של תת-הקבוצה המרכזית של ה"לאבס", אין קשר כמובן לכשל העסקי ("אני לא איש של ביזנס"), אבל הוא מנסה להדוף ככל יכולתו את הטענות נגד המטאברס, ונלהב לפזר כאן לראשונה את העמימות הגדולה סביב הפרויקט; זה שאפילו מנכ"ל אפל, טים קוק, אמר לאחרונה באנדר-סטייטמנט כי הוא "לא בטוח שהאדם הממוצע מבין אותו".
אם קוק לא מבין, מה נגיד אנחנו?
גדות: "יש סיפור ידוע, שלפני המצאת המכונית שאלו רוכבי סוסים מה הם צריכים, ואף אחד מהם לא דיבר על מכונית; הם דיברו על סוס שיאכל קצת פחות וירכב קצת יותר. במקרה של המטאברס, אני חושב שיש פה חזון, והאתגר הוא למצוא את הטכנולוגיה שתממש אותו. בזה בדיוק אנחנו עוסקים".
יד ביד עם אנשי החומרה
גדות, 38, הוא תושב תל אביב, נשוי לנעה, פלוס שני בנים. בצה"ל שירת כנווט בחיל האוויר, והיום, כפריק של מציאות מדומה, הוא עדיין מפנה 5-4 שעות בשבוע למשחק סימולציית טיסה ריאליסטי במציאות מדומה. בהשכלתו הוא "תפור" לצרכים של מטא: תואר שני במדעי המחשב, עם התמחות בראייה ממוחשבת ובלמידת מכונה. גדות הצטרף לחברה לפני כשנתיים, אחרי שנים כמנהל המחקר והפיתוח ב"פאיון" ז"ל של עומר בר-לב, שר ביטחון הפנים היוצא, שהתמחתה בדימות רפואי. בהמשך היה אחד ממייסדי מרכז הפיתוח הישראלי של מג'יק ליפ, חברת המציאות הרבודה האמריקאית, שם ניצח על פיתוח הדור השני (והמרשים) של המשקפיים שפיתחה, עד שנכנסה לקשיים.
קבוצת התוכנה שאותה מנהל גדות (בהגדרתו הרשמית "דירקטור מחקר יישומי ופיתוח ב'ריאליטי לאבס'") מפוזרת בתל אביב, בציריך, בסיאטל, בניו יורק, בבוסטון, בלוס אנג'לס ובסן פרנסיסקו. בישראל היא מונה עשרות חוקרים ומהנדסים, ועובדת במקביל לקבוצת חומרה - גם היא חלק מה"ריאליטי לאבס", גם היא מונה עשרות עובדים.
גדות: "אנחנו בונים את המטאברס; מתמקדים בבניית כלים שמאפשרים את חוויית המציאות המשולבת בסביבה הזו. בקבוצה שלי אנחנו אחראים אמנם על התוכנה, אבל חייבים לעבוד באינטראקציה עם החומרה. לכן, אנחנו מעורבים גם בבחירת החיישנים והמעבדים ובאיפיון הסיליקון, ועובדים יחד עם קבוצת החומרה, ממש יד ביד. רק השבוע קיבלנו ביחד המון החלטות ספציפיות לגבי מוצרים עתידיים, ואני לא יכול כמובן לפרט".
בוא נתחיל במה זה בכלל מטאברס?
"מדובר קודם כל בסביבה אינטרנטית תלת-ממדית, לעומת הדו-ממד שכולנו מכירים מהמחשב או מהסלולרי. שנית, מדובר בחוויית נוכחות, 'פרזנס', מעמיקה. זה אומר, למשל, שאם בעולם המטאברס מצטרף אלינו לשיחה אדם נוסף בדרך וירטואלית, אנחנו נרגיש כאילו הוא ממש, אבל ממש, לצידנו, גם אם הוא בעצם מעבר לאוקיינוס. תחשוב על תחושת הריחוק שיש לך היום בשיחות בזום. כאן, גם אם תהיה בסן פרנסיסקו, תוכל להציע לי לשחק איתך גולף. אנחנו קוראים לסט היכולות הזה Presence Platform. מטא מוֹכֶרת כבר היום אימוני כושר כאלה עבור משקפי המציאות המדומה שלה, הקווסט; אתה מתרגל בבית שלך, אבל המורה יכול להיות בכלל איפשהו בפיליפינים. איך נחווה את זה? באמצעות מוצרים לבישים. אם היום, כדי להיכנס לאינטרנט צריך לפתוח מחשב או טלפון, בעתיד זה יתבצע בעזרת המוצרים הלבישים".
אתה מתכוון למשקפי המציאות המדומה המגושמים, שחוסמים את העיניים ומנתקים את הבן אדם מהמציאות.
"לא. ניקח למשל את סביבת העבודה המשרדית. בחזון הסופי אנחנו מדברים על משקפיים דקיקים וקלים, לא אטומים, שירכיב העובד, והוא לא יזדקק לשום דבר על השולחן שלו חוץ ממקום להניח את הידיים. כיוון שהם שקופים הוא יוכל לראות ולתקשר מצד אחד עם האנשים שעוברים לצידו פיזית, ומצד שני עם קולגות שנמצאים הרחק ממנו. הוא ירגיש כאילו הם נמצאים לידו ממש. בעיניי, זאת הטרנספורמציה הכי גדולה של העתיד".
אתה אומר לי בעצם: תשכח מקסדות ה-VR (מציאות מדומה) המגושמות, הם לא העניין; המשימה האמיתית של פרויקט המטאברס היא משקפי AR (מציאות משולבת) דקיקות.
"אני לא אומר 'תשכח', כי גם למשקפי ה-VR יש ויהיה ערך משמעותי. גם כשנגיע למימוש החזון הסופי של המציאות המשולבת, עדיין יהיה להם מקום. הם יהיו חלק מן ההיצע שיעמוד לרשותך, הם לא רק 'צעד בדרך'. יש המון משתמשים למוצרים האלה, ועוד יהיו סביבם טרנדים שיתפתחו בעתיד. בהרצליה, למשל, פועל סניף של חברה בינלאומית שרכשה עשרות אלפי משקפי VR לעובדים שלה; הם עובדים כבר היום בתוך 'אופן ספייס' וירטואלי. גם אני, כשאני מקיים מפגש עם העובדים שלי בחו"ל, זה מתבצע בתוך סביבה וירטואלית".
מפלצת בחדר שלך
רגע, לא כל אחד בקיא במונחים האלה. אולי תעשה לנו סדר בעולמות ה-VR וה-AR.
"יש גם MR... אוקיי, התחום מאופיין בשלושה סוגי מוצרים. האחד, מוצרי VR, מציאות מדומה. זו הטכנולוגיה שמאחורי משקפי הקווסט שאתה מכיר היום: הם אטומים, ואתה רואה דרכם רק עולם וירטואלי ב-360 מעלות. סוג שני הוא MR, מציאות מעורבת, שזה בעצם משקפי VR רק עם טוויסט - משולבים בהם מצלמות וחיישנים, שקולטים גם את העולם סביבך - וגם את הבעות פניך. והסוג השלישי הוא משקפי AR, מציאות רבודה, שהם שקופים, ומשלבים בין העולם האמיתי לבין אלמנטים וירטואליים.
"נכון להיום, גם למטא וגם לחברות אחרות יש כבר מוצרי VR, כמו משקפי הקווסט 2, ויש גם מוצרי MR, כמו משקפי הקווסט פרו, שמצוידים במצלמות ובמיקרופונים. אבל החזון שלנו, כאמור, עוסק בסוג השלישי - משקפי AR, שיהיו שקופים ודקיקים בדיוק כמו שלך, ואפשר יהיה לראות דרכם באופן מלא גם את העולם האמיתי, גם אלמנטים וירטואליים לגמרי, וגם שילוב של שניהם. בקבוצה שלי אנחנו עובדים על מוצרים מכל שלוש ה'משפחות' האלו".
תן לי דוגמה לאתגר שאתם מתמודדים איתו.
"למשל, אנחנו מפתחים כלים לזיהוי עצמים במרחב - בניין, שולחן, כיסא, קיר - כך שאם תיכנס מפלצת וירטואלית לחדר האמיתי במשרד, התפקוד שלה ייקח את העצמים האלה בחשבון והיא לא 'תיבלע' בהם.
"חלק אחר בעבודה שלנו הוא שכלול האווטארים - הייצוג העצמי שלנו באמצעות דמויות וירטואליות. היום אנחנו כבר יודעים לעקוב אחר תווי הפנים שלך - כולל מצמוץ, דיבור, חיוך, הרמת גבות וכו' - ולהעביר אותם אחד לאחד לדמות האווטאר שבחרת. הדבר הבא בתחום הוא אווטאר תלת-ממדי, שנראה בדיוק, אבל בדיוק, כמוך. אווטאר כזה הוא כל כך מושלם, עד שבכלל לא ישנה לך אם אתה יושב פיזית ליד האדם שהוא מייצג, או בצורה וירטואלית. יש לנו צוותים בארץ שעוסקים בדיוק בזה, וזה יעבוד בכל הפלטפורמות - גם בסמארטפון ובמחשב, ובכל המוצרים העתידיים של מטא. עוד דוגמה? אנחנו אחראים על התוכנה של הבקרים (קונטרולרים) לידיים, הנוכחיים והעתידיים, מהסוג שאנחנו מכירים כיום בקונסולות המשחקים, ואמורים לייצר במטאברס אינטרקציה מורכבת בהרבה עם העולם המרחבי".
יד על הלב - אתם לא יוצרים פה צורך שלא קיים? אני מסתדר היום היטב בלי לשחק גולף על מגרש וירטואלי עם חברים שמתגוררים בהוואי.
"זו שאלה שמלווה תמיד טכנולוגיות חדשות. בעבר שאלו גם למה צריך סמארטפון אם יש כבר מחשב נייד. התשובה היא, שיש סיטואציות שונות, שבהן אנחנו זקוקים לכלים שונים לשימושים שונים. המוטו של מטא הוא כידוע 'לחבר אנשים', וקיימים עדיין תחומים, שבהם הדרכים הקיימות לחיבור בין אנשים פשוט לא מספיקות. בדיוק כמו שכשנולד הטלפון עוד לא הייתה אופציה של ועידת וידאו".
אתה מתאר בעצם עתיד שבו נמשיך בחיינו כרגיל, ותהיה לנו האופציה, כשנרצה בכך, להרכיב משקפי AR שקופים דקיקים, לאורך כל היום או רק ברחוב או בבית, ולהיעזר בהם לניווט בדרך, לפגישות בעבודה, או למשחקים. וכשנרצה למשל, כמוך, להטיס מטוסים וירטואליים, או ליהנות מחוויה טוטאלית במופעים או בסרטים - נוכל לעשות שימוש במשקפי ה-VR הקלאסיים, שאוטמים אותנו מן העולם החיצוני.
"כן. למשל, אם תרצה להכין מצגת ותרצה קצת שקט מהסביבה, עם משקפי ה-VR תוכל להתנתק מן העולם ולהכין אותה כשאתה יושב על אי בודד וירטואלי וקסום, מול הים".
"תיאטרון הבימה יוכל להחליט שהוא מעלה הצגה וירטואלית בכיכר דיזנגוף, ואתה תוכל לצפות בה בכמה דרכים: במשקפי AR שקופים, בבית, כשהדמויות הווירטואליות ישוטטו בתוך הסלון שלך, או בכיכר דיזנגוף, כשהן יטפסו על המזרקה של אגם, או במשקפי VR אטומים, בכל מקום אחר, כי תרצה להיות מעורב לגמרי בחוויה"
זו לא פנטזיה? אתם לא רחוקים מאוד ממימוש החזון האוטופי הזה? הרי רק בתחילת השנה הציג צוקרברג את האתגרים הסופר-מסובכים בפיתוח המשקפיים למטאברס. אף אחד מהדגמים שהציג שם לא מתקרב אפילו למשקפי ה-AR השקופים שאתה מדבר עליהם.
"הטכנולוגיה הבסיסית שמאפשרת את זה קיימת כבר שבע-שמונה שנים. אנחנו עובדים היום לממש אותה בגודל שדומה למשקפי הראייה שאתה מרכיב עכשיו, כך שיתאימו גם לי ולך ולא רק לחברות ענק ולארגונים. בזה אנחנו שונים גם מאופציות אחרות שקיימות היום בשוק".
אבל גם החברות שפיתחו את ה"אופציות" האלה ניסו בהתחלה ללכת על השוק הפרטי - גוגל עם גוגל גלאס, מיקרוסופט עם הולולנס - אבל זה פשוט לא עבד. כי המכשירים מסורבלים ויקרים, ולא נוחים ונראים מוזר, ודורשים ידע בתפעול.
"זאת בדיוק הנקודה. קח לדוגמה את התפתחות הסלולרי. זוכר את מכשירי מוטורולה הראשונים? בהתחלה היה טלפון במזוודה, אחר כך הוא עבר למכונית. הוא הגיע אליך ואליי רק אחרי שכבר נכנס לכיס. כלומר, הטכנולוגיה הבסיסית של המובייל כבר הייתה קיימת, האנושות רק לקחה את הזמן ועבדה על המזעור שלה. אז אני אומר: הטכנולוגיה הבסיסית כבר פה, ואנחנו במטא משקיעים את כל משאבינו לפתור את זה בתצורה ובגודל שלא יהיה מסורבל".
הצגה בסלון הבית
ומה לגבי מגבלת הפיזיקה? הסמארטפונים שלנו, למשל, לא מצליחים ממש לחקות מצלמות מקצועיות כיוון שפשוט לא ניתן להקטין עדשה איכותית. המזעור שאתה מדבר עליו ריאלי בכלל?
"כן, אני מדבר על 5 שנים מהיום, ואין מגבלות פיזיקליות להגיע לשם. על הקביעה הזאת אני חותם ב-100%. נכון, יש מגבלות של איכות הנדסית; צריך יכולת אינטגרטיבית מאוד גדולה כדי שהדברים באמת 'ינגנו' כמו שצריך - למזער בלי לאבד בדרך אנרגיה, בלי שתהיה התחממות, ועוד אתגרים מן הסוג הזה. כשיהיו לנו משקפי AR עובדים, שנוכל ללכת אתם כל הזמן, זו תהיה למעשה פריצת הדרך הגדולה של האנושות. זה אומר מכשיר קל משקל, שזמן הסוללה שלו מאפשר שימוש יומיומי בלי לטעון כמה פעמים במהלך היום, ושעובד בכל מקום, לא רק בבית. אנחנו עובדים כבר עם אב-טיפוס כזה, שנקרא ARIA".
בעולם המציאות המעורבת, יש חשיבות למיקום. אתם לא מבטלים את הממד הפיזי?
"לגמרי לא. למעשה, זו המשימה של הקבוצה שלי - לאפשר לתוכן הווירטואלי 'להתכתב' עם העולם האמיתי. החוכמה היא לדעת לזהות את האובייקטים שנמצאים בסביבת היום-יום שלנו, על תכונותיהם והדרך שבה הם 'מתנהגים'. כיום הרבה טכנולוגיות כבר יודעות לעבוד עם חלל החדר. המדרגה הבאה היא חלל הבית או המשרד כולו. בשלב הבא אנחנו מדברים על עיר שלמה, ואחר כך על העולם כולו".
תסביר.
"כשאני מדבר על 'עיר', אני מתכוון, למשל, שתיאטרון הבימה יוכל להחליט שהוא מעלה הצגה וירטואלית בכיכר דיזינגוף, ואתה תוכל לצפות בה בכמה דרכים: במשקפי AR שקופים, בבית, כשהדמויות הווירטואליות ישוטטו בתוך הסלון שלך, או בכיכר דיזנגוף, כשהן יטפסו על המזרקה של אגם, או במשקפי VR אטומים, בכל מקום אחר, כי תרצה להיות מעורב לגמרי בחוויה".
ובמשקפי ה-AR אעשה שימוש גם כדי לדעת כמה יעלה לי לשכור דירה שראיתי בדרך - המחיר יזנק לי מול העיניים - או מהו התפריט של המסעדה הסמוכה.
"כן. הכל מבוסס על שכבות של מידע. על מידול של העולם האמיתי. כמו שווייז או גוגל מאפס עושים מודל של העולם האמיתי בדו־ממד, בכבישים, כאן יש מודל דומה של העולם - רק בתלת-ממד, שעל בסיסו ניתן להוסיף שכבות של מידע".
איך תתבצע התקשורת שלי עם המשקפיים? בסלולרי יש לי אצבע, במחשב יש עכבר. מה יהיה כאן?
"זה אחד האתגרים הכי גדולים. כי מאוד קל להמציא תהליכי התממשקות מגושמים ומעיקים. קשה יותר להמציא תהליך שהוא טבעי לאדם, כמו המגע בסמארטפון. יש כמה אופציות: למשל, הנקודה אליה אתה מביט עם העיניים; למשל, מחוות ידיים ואצבעות, כולל היכולת 'להזיז' אלמנטים וירטואליים; למשל בקרים מהסוג הקיים בקונסולות. כל אלה כבר נמצאים עמוק-עמוק בפיתוח, את חלקם כבר אפשר לחוות היום. יש גם צמידים שאנחנו מניחים על היד, שמאפשרים לחוש את האותות שהמוח שולח לאצבעות, בלי שיהיה צורך להזיז אותן באמת. מבחינתנו, המושג מטאברס הוא אוסף של תקנים פתוחים, כמו שאומרים הדור ה־5 של האינטרנט: כל חברה שרוצה, כל מכשיר שמתאים, יוכלו להתחבר".
מארק צוקרברג מציג את חזון המטאברס שלו
זו לא קצת חוצפה מצד מטא, לחשוב שדווקא היא תקבע את התקן העולמי? הנה, אפל כנראה תצא השנה עם משקפיים משלה, ומניסיון העבר - אולי גם עם סוג של מטאברס משלה.
"יש באמת כמה אסטרטגיות בנושא. מטא אמרה מהיום הראשון 'בואו נבנה קונסורציום של חברות, כדי שנכריע ביחד בכל הדילמות והקונפליקטים'. מתחילת הדרך חברנו לשותפים, לחברות הכי גדולות בתעשייה, וגם לגורמי ממשל. יש פה גם סוגיות אתיות וחוקיות כבדות משקל שאנחנו ממש לא רוצים ולא יכולים להכריע בהן בעצמנו. אנחנו לגמרי לא חושבים שכל האמת נמצאת אצלנו. יש לנו רק 'חוק' אחד בנושא - שסט התקנים שיפותח יישאר פתוח לכלל הציבור".
"כאשר הסלולרי בא לעולם ישראל לא הייתה שחקנית חזקה בתחום, הצטרפנו רק אחרי שנים. המשימה שלנו שישראל תשחק הפעם תפקיד משמעותי מההתחלה במטאברס, ולא תצטרף כשחקן משנה בלבד בעוד שנים"
אני מבין איך המטאברס ישתלב בגיימינג ובפעילות גופנית. איך התוכנות המשרדיות של מיקרוסופט, למשל, הולכות להשתלב כאן?
"אנחנו מכוונים שהמשרד העתידי יהיה תלת-ממדי, ולא מוגבל בגודלו. בלפטופ שלי או בנייד שלך יש מגבלת מקום במסך. לעומת זאת, כשארכיב את המשקפיים יהיו לי כמה מסכים שאני רוצה. כל תרחישי העבודה במשרד ישתנו בצורה דרמטית כתוצאה משלושה דברים: טכנולוגיות תלת-ממד, שטח צפייה בלתי מוגבל, והעובדה שהכל יהיה נגיש ולביש וכל הזמן איתנו".
ועדיין יש כאן הנחה סמויה, שמשקפיים - קלים וקטנים ככל שיהיו - הן דבר נסבל, שרוב האנשים יהיו מוכנים להניח על עצמם, כל הזמן או רק חלק מהזמן. לא הייתי חותם על כך. ובלי ה"מתווך" הזה, המטאברס בצרות.
"זו לא הנחה, זו משימה. אם הייתי אומר לך לפני עידן הסלולר, ששעות ארוכות מיומך אתה תקדיש לרכינה על גבי מסך קטן, היית צוחק ממני; אבל היום, הערך שאתה מקבל מהעובדה שהאינטרנט איתך כל הזמן, וכך גם ההודעות בוואטסאפ והמיילים שלך, גורם לך לוותר על חוסר הנוחות, ולהתפשר על סוללה שנגמרת באמצע היום. המשימה היא, שהערך שנצליח לתת עם הטכנולוגיות הללו יהיה מספיק גבוה כדי להצדיק את הרכבת המשקפיים".
לא נחכה הרבה
אז למה, דדי גדות, אם הכל כל כך מבטיח, העולם לא נסחף עם צוקרברג להרפתקה הזו? אפילו לא משקיעים של מטא עצמה, שכבר רוטנים בכעס, וגם לא חלק מעובדיה, שמרשים לעצמם להתבטא נגדו ברשתות. ההפסדים של מטא השנה נובעים, בין השאר, גם מחוסר האמון במטאברס.
"העולם התרגל לקצב מהיר מאוד של חידושים, וזה נפלא. אבל יש מהפכות שלוקחות פשוט יותר זמן, בעיקר חידושים טכנולוגיים שתלויים בחומרה. אנשים מסוימים, שאולי יש להם פחות סבלנות, מתאכזבים מזה. מושג המטאברס, אגב, קיים משנת 1992 והוא הופיע לראשונה ברומן המדע הבדיוני 'סנוקראש' של ניל סטיבנסון. הרבה מהרעיונות נוסחו אפילו הרבה לפני כן".
התפנקנו בשנים האחרונות, אתה אומר.
"התרגלנו לקצב מהיר. פיתוחים של התקני חומרה ומזעור זקוקים לזמן שלהם. ואני אומר: זה גם לא ייקח כל כך הרבה שנים. התוכניות שלנו אגרסיביות למדי".
אבל מישהו צריך לממן את הדבר הזה. צוקרברג שופך כסף ללא הגבלה בקבוצת ה"ריאליטי לאבס" שלך, בלי לראות מזה דולר אחד בינתיים.
"אנחנו רואים כבר הרבה מאוד נתונים של מכירות ופעילות, שנותנים לנו ביטחון מאוד גבוה במהלך. מעבר לכך - יש גם הערכות מקצועיות מחוץ לחברה, שמתייחסות לעולם המטאברס ולעולם הלביש התלת-ממדי, ולפי התחזית האחרונה שראיתי, עד שנת 2031 המטאברס יהיה 2.8 אחוז מהתמ"ג העולמי, בסכומים שנמדדים בטריליוני דולרים בשנה. מי שיזכה בפיס, לדעתי, היא החברה, שגם תעשה את זה הכי מהר וגם תשים את הצרכן בראש. כלומר, שלא תוציא מוצר חצי אפוי".
איפה נמצאת ישראל בהרפתקה הזו?
"יש בארץ משהו מאוד מיוחד: את כל שלוש ה'רגליים' שנדרשות לחברות גדולות - גם אנשי תוכן, שיודעים לעשות אפליקציות, גם אנשי אלגוריתמיקה והנדסה וגם אנשי חומרה לתכנון שבבים וחיישנים, וגם אנשים עם יכולות לעבוד בשני התחומים. אפשר ממש למצוא כאן הכל מהכל. אנחנו משקיעים הרבה כספים בעבודה עם חברות בארץ ובתמיכה בסטארטאפים שמתעניינים בתחומי המטאברס. כאשר הסלולרי בא לעולם ישראל לא הייתה שחקנית חזקה בתחום, הצטרפנו רק אחרי שנים. המשימה שלנו שישראל תשחק הפעם תפקיד משמעותי מההתחלה במטאברס, ולא תצטרף כשחקן משנה בלבד בעוד שנים. וזה כבר קורה".
