הנה, חברים, הגענו לרגע המרגש - חשיפת זוכי טקס פרסי הטלוויזיה של ynet, תחת השם המקורי והבכלל-לא-מתכתב עם טקס פרסי האמי האמריקני, "פרסי העמי". דמיינו מעטפות נפתחות בידיים רועדות מהתרגשות, גם אם בתכלס מדובר על שורות קוד שעוברות אלינו במייל בפורמט של אותיות ומשפטים.
וזה לא היה קל. לבד מהצורך למיין את הכמות הלא סבירה בעליל של יצירות טלוויזיוניות שהפציעו במהלך השנה האחרונה - בערך מיוני 2021 ועד למאי 2022, במקביל לתקופה שמכסים פרסי האמי - בכל העת ניסינו לכלול את הדברים שבהם צפיתם, שעליהם דיברתם ושאותם כיסינו. וכאמור, היו הרבה. במסדרונות ynet עדיין מנקים את הדם שנשפך במאבקים האינטנסיביים שלנו על התמהיל המדויק של המועמדים.
וחשוב לציין שלא היינו יכולים לעשות זאת בלעדיכם. כאילו, באופן מילולי, אז תודה לכם שהצבעתם והשפעתם. חשוב גם לציין שבאופן מצער נאלצנו לוותר על הרבה דברים, חלקם משובחים לא פחות מאלו שכן מופיעים פה. אז אנא, הרגישו חופשיים לנזוף בנו (בעדינות) בתגובות על מה שהשמטנו, וגם להתווכח ביניכם. אבל בדרך ארץ כמובן. בכל זאת, מדור תרבות פה.
ברמת הזוכים בהחלט ישנה נוכחות בולטת לדברים המדוברים יותר שהפציעו השנה (כולל הדברים ה"מוזרים" שבהם; ראיתם מה עשינו שם?), כי זה פשוט טבע הדברים בעידן של אינפלציית תוכן טלוויזיונית חסרת תקדים. הסדרות המדוברות ביותר, באופן טבעי, הן אלו שמגיעות לאוזנינו, ומשם לעינינו ולרשתות החברתיות - שם אנו חולקים את רשמינו מהן ומזינים את ההתעניינות בהן מצד אחרים. זהו מעגל שמזין את עצמו, אין ספק, וייתכן מאוד שיש מקום לקטגוריות נוספות, אולי כאלו שממבט ראשון נראות שוליות או אזוטריות יותר, בפעמים הבאות. אנא הרגישו חופשיים גם להציע לנו כאלה, ועד אז, בואו נצלול ישר לתוך העניין, ונחשוף בפניכם את זוכי טקס פרסי העמי הראשון.
סדרת הדרמה הטובה ביותר: "סמוך על סול"
המתחרות הצמודות: "משחק הדיונון" (מקום שני), "עוזרת הבית" (מקום שלישי)
טוב, זה היה צפוי: בעונתה השישית והאחרונה, "סמוך על סול" לקחה את הכתר, ולא בכדי. עם 13 פרקים שכל אחד מהם היה יוצא דופן בזכות עצמו, תעוזה סגנונית וקשת עלילתית שאפתנית ועמוסה בשיאים של רגש ומתח, סדרת הספין-אוף של "שובר שורות" המופתית התגלתה כמופתית לא פחות. לדעת אי אלו מצופיה האדוקים, ייתכן שהיא מופתית אף יותר. אבל הם מגזימים, אז נתעלם מהם.
וכל זאת למרות שמסעו של גיבור הסדרה (בגילומו של בוב אודנקירק) מג'ימי מק'גיל לסול גודמן דרש מצופיה סבלנות רבה. הניואנסים, ההתכתבות המחוכמת עם סדרת האם, והידיעה לאן היא חותרת - זה לא פשוט, ליצור סדרה עם סוף ידוע מראש - עמדו בעוכריה לעיתים. ובכל זאת, "סמוך על סול" צלחה את כל אלו ועוד, הפתיעה לאורך כל הדרך והפכה ליצירה נפלאה בזכות עצמה.
ומדובר בהישג משמעותי. לא רק ברמת הזכייה בתחרות הנחשקת שלנו, אלא גם ברמת ההצלחה והשבחים שלהם זכתה סדרה שבגדול, לפחות ברמת הפיץ', רכבה על תהילת קודמתה. ההיסטוריה הטלוויזיונית לא ראתה הרבה סדרות ספין-אוף שהתעלו על סדרת האם שלהן. "פרייז'ר" בהחלט התקרבה לכך, אם כי הייתה כה מובחנת ושונה מ"חופשי על הבר", עד שזה די רוקן את ההבחנה מתוכן. "סמוך על סול", לעומתה, עבדה באופן מבריק עם המורשת העלילתית של קודמתה, וסיימה את דרכה בניצחון חד-משמעי. כמעט 40 אחוז מכם בחרתם בה, כך שכנראה שגם אתם מסכימים.
ובמקום האחרון: "אטלנטה". מסתבר שעונתה השלישית, התובענית והכורעת תחת יומרותיה של הדרמה הקומית פרי עטו של דונלד גלובר, פחות עשתה לכם את זה הפעם. לא מאשימים אתכם. גם לנו היא פחות עשתה את זה.
סדרת הקומדיה הטובה ביותר: "טד לאסו"
המתחרות הצמודות: "רק רוצחים בבניין" (מקום שני), "בארי" (מקום שלישי)
אוקיי, זו תעלומה לא קטנה. איך הצליחה העונה השנייה והסנטימנטלית עד כדי מחנק של "טד לאסו" לנצח את קומדיית המתח האלגנטית והנהדרת "רק רוצחים בבניין"? ומה עם עונתה השלישית, המבריקה והשחורה-משחור של "בארי"? איך הצליחו הסוודרים המגוחכים של ג'ייסון סודייקיס לנצח גם אותה?
התשובה היחידה שניתן להעלות על הדעת היא שפורמולת הפיל-גוד של סודייקיס ועמיתיו פשוט חזקה מדי. כשעלתה עונתה הראשונה, עמוק לתוך משבר הקורונה העולמי, "טד לאסו" הייתה מזור מבורך מהתעוקה הגלובלית; תרופה ללב ולנשמה, גם אם העלתה על הפנים יותר חיוכים מאשר פרצי צחוק בלתי נשלטים. אלא שעונתה השנייה לא הביאה בשורה חדשה, ובעצם ניסתה לשחזר במדויק את כל מה שהפך את עונתה הראשונה לסיפור הצלחה כה גדול - רק עם רגל יותר חזקה על דוושת הסנטימנטליות הדביקה.
גם בעונה השנייה הסדרה נותרה מתוקה ואנושית, מיינד יו, אבל נלוותה לכך תחושה של מלאכותיות, של מאמץ ניכר ליצור את הרושם שהיא אכן כזו, מתוקה ואנושית. וכנראה שזה עבד, כי הנה, הגענו לפה - לזכייה במקום הראשון בקטגוריית הסדרה הקומית הטובה של השנה. ההפרש הלא גדול בינה לבין "רק רוצחים בבניין" במקום השני מדגים שייתכן והמצב היה מעט שונה אם רק יותר מכם הייתם צופים בפנינה של דיסני+/הולו. אוף.
ובמקום האחרון: "בנות לנצח". הסדרה הקומית המתוקה הזאת מבית טינה פיי (מרדית' סקארדינו היא היוצרת, פיי הפיקה והעטירה מרוח הנונסנס שלה) ראתה השנה את עונתה השנייה. אם יהיו עונות נוספות, וכנראה שיהיו, צפו לטיפוס הדרגתי במעלה הרשימה.
סדרת הפנטזיה/מד"ב הטובה ביותר: "דברים מוזרים"
המתחרים הצמודים: "הבנים" (מקום שני), "אקדמיית המטרייה" (מקום שלישי)
ובכן, בפנינו עוד תעלומה, אבל לא ממש תעלומתית. זאת אומרת, לא ממש ברור איך "דברים מוזרים" בעונתה הרביעית עצומת-הממדים והנמתחת הצליחה לנצח את "הבנים" המרושעת וההיסטרית (אפילו לא בעונה סופר-מוצלחת שלה), או את "אקדמיית המטרייה" - שבעונתה השלישית, היצירתית והפרועה הפכה באופן סופי את קונספט הפנטזיה/מד"ב שלה לתיאטרון אבסורד משכר ורב-דמיון.
אלא שכאמור, זה כן ברור, וזוהי לא בדיוק תעלומה. יחד עם מתקפת היח"צ האימתנית של נטפליקס, קנה המידה המדווח וחסר התקדים של "דברים מוזרים" הביא אליה מיליוני צופים, ששמעו על הפרקים שאורכם כשל סרט קולנוע לא קצר, ועל תקציב הענק, וניזונו ממיליון ואחד האייטמים שפורסמו על אודותיה. ומה לעשות שעבור הצופים הללו, וייתכן שאתם בהם, "דברים מוזרים" עשתה את העבודה. היא העניקה את הספקטקל הנדרש, פרשה סיפור בקנה מידה אפי ולקחה את שלל דמויותיה למסעות של גילוי עצמי, הקרבה וגאולה.
אלא שהיא הייתה ארוכה מדי מכפי טובתה, וחלק מהדמויות הללו לא הצדיקו את המאמץ, וחלק מהקווים העלילתיים היה מיותר בתכלית (היי למסעות שריף הופר, ג'ויס ומוריי בסיביר הקפואה; היי וביי). אבל לכם כנראה שזה לא הפריע, כי בסופו של דבר, חבילת הבידור הטוטאלי שהציעה העונה הרביעית של "דברים מוזרים" כבשה אתכם וקטפה את המקום הראשון. תכלס, זה מובן לחלוטין. גם אנחנו צפינו ודי נהנינו, נו מה.
ובמקום האחרון: "הספר של בובה פט". כי לעשות סדרה משעממת מצייד הראשים המיתולוגי של יקום "מלחמת הכוכבים" זה הישג - ולהודות בזה באמצעות נטיעת המנדלוריאן בשניים מפרקי העונה, שהיו הטובים ביותר שלה בלי שאלה בכלל, ובפער עצום - ובכן, זה כבר הישג של ממש.
הדמות האהובה ביותר: תומאס שלבי, "כנופיית ברמינגהם"
המתחרים הצמודים: אדי מונסון מ"דברים מוזרים" (מקום שני), טד לאסו מ"טד לאסו" (מקום שלישי)
אז מה בעצם הופך את תומאס שלבי, מנהיגה הקשוח והערמומי של "כנופיית ברמינגהם", לדמות המועדפת עליכם השנה? הרי דרמת הפשע התקופתית של סטיבן פרייס ראתה השנה את עונתה השישית והאחרונה, ומן הסתם בשלב הזה כבר היינו אמורים למצות את שלבי, משפחתו וחבריו. אז מה הסוד שלו?
14 צפייה בגלריה
ספר לנו למה אנחנו לא יכולים בלעדיך. תומאס שלבי, מתוך "כנופיית ברמינגהם"
(צילום: MATT SQUIRE/NETFLIX)
ובכן, ייתכן מאוד שקיליאן מרפי המהפנט, שמגלם בעזוז את שלבי כבר תשע שנים, הוא הסוד של הדמות ובעצם של הסדרה בכלל. למעשה, זו כנראה התשובה, כי באמת שקשה להוריד ממנו את העיניים - גם כש"כנופיית ברמינגהם" סבלה ממונוטוניות-מה, גם כשקווי העלילה חרגו מגבולות הסביר והאפשרי, גם כשפרייס איבד מעט את האנרגיה האפלה שאפיינה את הסדרה בעונותיה הראשונות. וגם המתחרים לא ממש הרשימו - לא אדי מונסון החביב שניגן את Master of Puppets כל הדרך למותו ההירואי, ובטח שלא טד לאסו הבלתי. אז יאללה, ניתן לך פעם אחת אחרונה, תומאס שלבי. כשמגיע - מגיע.
ובמקום האחרון: פייפר בוי, "אטלנטה". כבר דיברנו פה קצרות על עונתה השלישית היומרנית והמתסכלת של "אטלנטה", ופייפר בוי (בראיין טיירי הנרי) - הגם שמדובר באחת מהדמויות היותר מובנות, עקביות ונסבלות של הסדרה - היה חלק ממנה. מסכן, זו לא אשמתו. מגיע לו יותר מזה.
הדמות שאוהבים לשנוא: הומלנדר, "הבנים"
המתחרים הצמודים: כל הדמויות ב"אוזרק" (מקום שני), אמילי קופר מ"אמילי בפריז" (מקום שלישי)
אחחח, הומלנדר, גיבור-על פסיכופת רצחני ואהוב שכמוך. האם הייתה אי פעם דמות שעונה באופן מוצלח יותר על התואר "הדמות שאוהבים לשנוא"? כי הומלנדר, בגילומו הטוטאלי של אנתוני סטאר הניו זילנדי ("באנשי"), פשוט נולד לזה. וכן, העונה האחרונה של "הבנים" מעט נפלה מצמד קודמותיה ברמה העלילתית, ולעיתים ממש הסתובבה סביב זנבה בניסיון להרחיב את היריעה (למשל בכל הנוגע לקו העלילתי של פרנצ'י, בגילומו של תומר קאפון). וגם על הומלנדר לא פסחה התחושה הזו של אובדן כיוון ועמידה במקום, וזאת למרות הצורך המעט דחוף להעניק לו יותר מאשר סך התכונות האיומות שלו, אחרי שתי עונות; אולי אפילו ליצוק בו מעט יותר אנושיות, עכשיו שאנו מודעים לאופן המזעזע שבו גדל.
אבל כל התלונות נשרפות בקרני הלייזר הקטלניות שבוקעות מעיניו של הומלנדר, כי כשהוא על המסך, שום דבר אחר לא באמת משנה. אתה מוצא את עצמך מרותק לחלוטין לאישיות הרעילה שלו, המועצמת פי מיליון מתוקף היותו גיבור-על שיכול לעשות ככל העולה על רוחו. והוא אכן עושה, מטבח חסר-הבחנה של חפים מפשע, ועד להתעללות רגשית/פיזית מתמדת בקולגות שלו ובעצם כמעט בכל מי שנקרה בדרכו. וזה מתאפשר מכיוון שסטאר, כאמור, חובט את זה אל מחוץ למגרש; אל מחוץ לסטרטוספרה. בחרתם נכון, חברים, גם אם חלקכם התפתה לבחור את כל הדמויות של "אוזרק", שהגיעו למקום השני בהפרש קטן. אנחנו לגמרי מבינים. גם הם מזעזעים.
ובמקום האחרון: מאדי פרז, "אופוריה". רגע, אבל בקטגוריה הזו מדובר במחמאה, הלא כן? ובכן, כן, אז מזל טוב מאדי! את הכי פחות שנואה פה!
הסדרה הכי אוברייטד: "משחק הדיונון"
המתחרים הצמודים: "דברים מוזרים" (מקום שני), "תוכנית הבוקר" (מקום שלישי)
בסדר, אז זוהי בחירה קצת מוזרה שלכם, אם להיות כנים. איך בדיוק קרה שדרמת המתח הקוריאנית הלופתת הזאת, שאולי איבדה קיטור לקראת סופה אבל נהנתה מקונספט פשוט מבריק וביצוע עתיר-מוג'ו, "זכתה" במקום הראשון בקטגוריה הזו? כי ל"משחק הדיונון" - שהגיעה למקום השני בקטגוריית הדרמה הטובה ביותר, מה שרומז על כך שקצת התבלבלתם פה - לגמרי הגיע להפוך לתופעה עולמית, כפי שהפכה. ואילו לעונתה הרביעית של "דברים מוזרים", שאיכשהו זכתה לחיבוק גלובלי גדול לא פחות, לגמרי הגיע להעפיל לראש הקטגוריה הזו. וכנ"ל לגבי "תוכנית הבוקר", שמיומה הראשון לא הייתה מוצלחת במיוחד, וזאת למרות תועפות הטאלנטים שהפציעו בה ותקציב הענק שעמד לרשותה.
ייתכן שהבאזז המטורף שאפף את "משחק הדיונון" פגע בה, ברמה הזו. הרי חלק הארי של הצופים הגיע אליה בדיוק בגלל זה, בגלל הדיבור הבלתי פוסק עליה - וזה רק טבעי שלא כולם ייצאו מסופקים מהחוויה. לעזאזל, זה קרה גם לנו, מכיוון שהסתיימה בקול ענות חלושה ביחס להתחלה המהפנטת שלה. כל התעשיינים האמריקניים העשירים והמרושעים, שהגיחו עם המבטא המוגזם והדיאלוגים המזעזעים לקראת סיום העונה, בהחלט לא עזרו לה.
עכשיו מסקרן לדעת איך תתקבל עונתה השנייה של "משחק הדיונון", שלפי הספקולציות תגיע מתישהו בשנה הקרובה - ושוב תיתן לכם את האפשרות להתאבסס ולדסקס עליה מתחת לכל עץ רענן, ואז להשחיר עליה באמצעות בחירתה לקטגוריה בסגנון "הסדרה הכי אוברייטד". Shame.
ובמקום האחרון: "ניתוק". ורק כדי שיהיה ברור, מגיע חיבוק לכל מי שדירג את הסדרה הנפלאה, המקורית והמתעתעת הזאת במקום האחרון פה, בקטגוריית הסדרה הכי אוברייטד. ומגיעה לנו, חברי ועדת הפרס, נזיפה על כך שבכלל כללנו אותה. ומה בנוגע למי שהצביע בעדה פה, בקטגוריה? כי היו כמה כאלה. ובכן, מגיע לו שפטרישיה ארקט - במוד המפחיד שלה, אללה ירחמו - תבוא לבקר אותו בחלומות.
הסדרה הכי אנדרייטד: "העיר הזאת שלנו"
המתחרים הצמודים: "זה הולך לכאוב" (מקום שני), "לא בטוחה" (מקום שלישי)
הבעיה הגדולה ביותר של הדרמה המעולה הזו הייתה יצירת המופת הקודמת של יוצרה דייוויד סיימון - "הסמויה". כמותה, גם "העיר הזאת שלנו" התרחשה בבולטימור. כמותה, גם היא גוללה סיפור מסועף העוסק ברמות שונות של מערכות הצדק בעיר - שוטרים, סוכני FBI, פוליטיקאים ופושעים (הפעם, דרך הפריזמה של יחידת משטרה מושחתת עד היסוד). כמותה, גם היא מעמיקה, מחויבת לחלוטין למסר החברתי שלה ומסרבת לקחת קיצורי דרך על מנת לספק את צופיה. תצוגות המשחק המשובחות, ובעיקר זו של ג'ו ברנת'ל המדהים ("המתים המהלכים"), תפרו את הדיל סופית. אבל ההשוואה המתמדת ל"הסמויה" עמדה ומוסיפה לעמוד בעוכריה, כי להתעלות לרמה הזאת פשוט אי אפשר.
ובכל זאת למרבה המזל חלקכם נתתם לה צ'אנס, צפיתם בה והבנתם עד כמה היא משובחת, וכך זכתה "העיר הזאת שלנו" בקטגוריית הסדרה הכי אנדרייטד. אולם הסיפור הכה-ספציפי שבמרכזה, והעובדה שהאג'נדה החברתית שלה זוכה להד עז הרבה יותר בארצות הברית, קצת מנעו ממנה מלהפוך לסדרת החובה שכולם ראו. אז תעזרו לה עם זה, ספרו לאחרים. בחרתם בה פה, עכשיו זה הזמן לקצת מפה-לאוזן אפקטיבי. תודה.
ובמקום האחרון: "בנות לנצח". כבר אמרנו שהיא מתוקה, עכשיו נוסיף ונאמר שבעידן הנוכחי, המעט שחון בכל הנוגע לסדרות קומיות מובהקות, מבדחות ומבדרות (כולן חייבות להיות שחורות, פסימיות ו/או עוקצניות, לפי צו האופנה), מדובר בחד-קרן. אז לטפו אותו, זה ישמח אתכם.
הריאליטי/דוקו-ריאליטי הכי טוב: "עוגה או לא עוגה"
המתחרים הצמודים: "חם, לוהט, רותח!" (מקום שני), "הקרדשיאנס" (מקום שלישי)
מה נאמר ומה נגיד על הזכייה של "עוגה או לא עוגה", סדרת ריאליטי קולינרית שבה מומחים נדרשים לבחור אילו מהאובייקטים שלפניהם הם אמיתיים, ואילו הם עוגות בהסוואה? כלום. לא נאמר כלום, כי אין מה לומר. אנחנו מבינים את הצורך לנקות את הראש מתלאות היום, לעת ערב. אנחנו מבינים את הריק המבורך שמעניקות תוכניות מהסוג הזה, את המשיכה העזה של הכלום והשום דבר הנדרשים מכם בעת שאתם בוחרים להעניק להן את שארית זמנכם היקר, שכן גם אנו זקוקים לשחרור דומה. אנחנו מבינים.
ובכל זאת, קשה שלא לתהות: באמא שלכם? "עוגה או לא עוגה"?! מה עם הזימה המלבבת של "חם, לוהט, רותח!" שהגיעה למקום השני? או אפילו עלילות המשפחה המאוסה בתבל ב"הקרדשיאנס" שהגיעה למקום השלישי? "עוגה או לא עוגה" זו הבחירה שלכם? תוכנית - נחזור על זה שוב - שבה אנשים נדרשים להחליט אם הפריט הנמצא מולם הינו עוגה, או שמא לא עוגה? שיבושם לכם.
ובמקום האחרון: Fboy Island. הנה: איך לעזאזל פיסת הדרעק המשמחת ושטופת-ההורמונים הזאת, בחסות הקומיקאית הנהדרת ניקי גלייזר, לא לקחה את המקום הראשון? מה חסר לה? מגהץ שנראה כמו עוגה?
14 צפייה בגלריה
אולי הגעתן למקום האחרון, אבל היי, לפחות זכיתן בחופשה טרופית ומגוון מחלות מין! מתוך Fboy Island
(צילום: Julie Corsetti/HBO Max)
סדרת הגילטי פלז'ר האהובה: "ברידג'רטון"
המתחרים הצמודים: "אמילי בפריז" (מקום שני), "המכשף" (מקום שלישי)
פייר? הפתיעה הנאמנות שלכם ל"ברידג'רטון". לדעת רבים, הדרמה התקופתית עתירת הבאזז, הפרוגרסיביות וההורמונים של נטפליקס נחלשה משמעותית בעונתה השנייה ונעדרת הרגאיי-ז'אן פייג'. גם לדעת אתר שקלול הביקורות Rotten Tomatoes, שבו צנחה "ברידג'רטון" ב-10 אחוזים בין שתי עונותיה, מ-87 ל-77 אחוזים. והאמת היא שייתכן שגם בעיניכם היא נחלשה, ובכל זאת בחרתם להעניק לה את הבכורה בקטגוריית סדרת הגילטי פלז'ר האהובה, על חשבון "אמילי בפריז" ו"המכשף".
14 צפייה בגלריה
גבירתי הנכבדת, התואילי להתלוות אלי למשגל סוער? מתוך "ברידג'רטון" עונה 2
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בנוגע למתמודדת השנייה ברשימה, אנחנו מבינים. בכל זאת, עדיפים אצילים תקופתיים חרמנים על נודניקים אמריקניים באירופה. למעשה, העובדה ש"אמילי בפריז" בכלל הגיעה למקום השני פה היא נושא למחקר אקדמי מעמיק, מכיוון שמדובר ב"גילטי" נטו, בלי טיפת "פלז'ר", אלא אם אתם מזוכיסטים. אבל מה עם "המכשף", שנחלשה גם היא משמעותית בעונתה השנייה, ועדיין סיפקה כמות סבירה בהחלט של פנטזיה מדממת ומהנה? הכיצד לא הגיעה היא למקום הראשון? ואולי זה הזמן להציע קרוסאובר בין שתי הסדרות, כזה שבו מפלצות מבעיתות מהפולקלור האירופי טובחות ללא הבחנה באצילים המתרוננים של "ברידג'רטון", אולי אפילו באמילי וחברותיה הפריזאיות. האמת, זה נשמע מדהים.
ובמקום האחרון: "עושות כותרות", שלא הגיעה למקום האחרון פה בשל עונתה החמישית, האחרונה והמקוצרת (שישה פרקים בלבד), אלא בגלל שהיא עוסקת במילניאליות נוצצות ובלתי נסבלות בעליל שמהוות צל חיוור, כמעט שקוף, של גיבורות "סקס והעיר הגדולה" המיתולוגית. טוב שפטרנו וכו'.
הסדרה הישראלית שצריכה להתפוצץ בחו"ל: "קופה ראשית"
המתחרים הצמודים: "מנאייכ" (מקום שני), "בלאדי מורי" (מקום שלישי)
"מנאייכ" בעונתה השנייה והמשובחת, "בלאדי מורי" הסקסית והמהנה, "שעת אפס" הנפיצה, "ריקוד האש" האניגמטית והייחודית, "עלומים" המחוספסת, "העיר הטובה" עם התצוגה המרשימה של עוז זהבי, ו"ילדים ביער" הלופתת - אף אחת מאלו לא נבחרה על ידיכם כסדרה הישראלית שיכולה וצריכה לכבוש את העולם, אלא "קופה ראשית". וזאת, יש לציין, למרות ש"מנאייכ" בהחלט התקרבה.
אבל "מנאייכ", למרות היותה כה ישראלית, כבר יש בחו"ל בדמות שלל סדרות פשע משטרתיות, שכן מדובר בז'אנר משגשג. סדרה קומית מוקומנטרית המתרחשת בסופרמרקט ישראלי, עם זאת, על אפיוני הדמויות הכה ספציפיות וכה מוכרות לכל אחד ואחד מכם הצופים? כזו יש רק אחת, וגם אם אפשר לטעון שדווקא הספציפיות הזו היא שתעמוד לרועץ בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה של "קופה ראשית" – אפשר גם לטעון שזו בדיוק הסיבה שבחרתם אותה. במילים אחרות: ייתכן ש"קופה ראשית" היא סדרה ישראלית מדי מכדי להצליח בכל מקום שאיננו ישראל, אבל היא בדיוק ישראלית מספיק כדי להפוך לפולחן בעיניכם, ולהחזיק כאחת מהסדרות האהובות ביותר פה כבר ארבע וחצי שנים אנד קאונטינג. מברוק.
