הברים ממשיכים להיות מקום מפגש לצעירים, אך האלכוהול תופס בהם מקום מרכזי פחות מבעבר. משהו משתנה בדרך שבה צעירים יוצאים לבלות. אלכוהול כבר אינו תמיד חלק הכרחי מהערב, ולצד הבירה והקוקטייל אפשר למצוא יותר משקאות ללא אלכוהול או משקאות קלים. במקביל, קבוצות ריצה ואימוני כושר הופכים בעצמם למקום מפגש. הנתונים ממקומות שונים מצביעים על שינוי בהרגלים של לפחות חלק מהצעירים: פחות שתייה, יותר הוצאות על כושר ודרכים אחרות לבלות יחד.
לפי סקר הרגלי הצריכה של גאלופ לשנת 2025, רק 54% מהמבוגרים בארצות הברית אמרו כי הם צורכים אלכוהול. זהו השיעור הנמוך ביותר מאז החלה גאלופ לעקוב אחר הרגלי השתייה של האמריקנים ב-1939. בקרב צעירים בני 18 עד 34 ירד שיעור השותים מ-59% בשנת 2023 ל-50% בשנת 2025.
פחות אלכוהול, יותר כושר: מה קורה עם הדור הצעיר?
חיזוק נוסף למגמה עולה מהסקר הלאומי השנתי של המינהל האמריקני לשירותי בריאות הנפש ושימוש בחומרים ממכרים. מנתוני 2025, שפורסמו ב-ABC News, עולה כי בקרב בני 12 עד 17 נרשמה ירידה בשיעור המדווחים על שימוש בטבק, שתיית אלכוהול ושתייה מופרזת בחודש שקדם לסקר. ירידה נרשמה גם בשיעור המתבגרים שדיווחו על שימוש בסמים אסורים בשנה שקדמה לו.
יותר צעירים נמנעים מאלכוהול, אבל האם הם ממירים התמכרות אחת באחרת?
(הדמיה שנוצרה באמצעות AI)
בקרב בני 18 עד 25 נרשמה ירידה בשיעור המדווחים על שימוש במוצרי ניקוטין, בטבק, בסיגריות ובאלכוהול, וכן על שתייה מופרזת, ב-30 הימים שקדמו למילוי הסקר. ירידה נרשמה גם בשימוש בסמים אסורים, בממריצים במרשם ובאופיואידים במהלך 12 החודשים שקדמו לו.
מכיסאות הבר למשקולות
במכון בנק אוף אמריקה כבר העניקו לתופעה שם: "ההתמתנות הגדולה". בדוח חדש ניתחו כלכלני המכון נתונים מצרפיים על הוצאות בכרטיסי אשראי ודביט ב-70 מיליון חשבונות של לקוחות פרטיים ועסקים קטנים. לדבריהם, צעירים משנים לא רק את הרגלי השתייה שלהם, אלא גם את המקומות והדרכים שבהם הם בוחרים להיפגש ולבלות, כך דווח ב-USA TODAY.
יותר צעירים בוחרים כיום לצאת לבלות בלי שאלכוהול יהיה חלק הכרחי מהערב
(צילום: Shutterstock)
לפי נתוני המינהל האמריקני לשירותי בריאות הנפש ושימוש בחומרים ממכרים שצוטטו בדוח, בעשור האחרון עלה מספר בני ה-50 ומעלה שדיווחו על שתייה מופרזת. מנגד, מספר בני ה-21 עד 34 ששתו באופן מופרז ירד בכמעט 3.9 מיליון ובכך קיזז את העלייה בקרב המבוגרים. במקביל, החלק מתקציב משקי הבית שמופנה לאלכוהול נמצא כיום בקרבת הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה זה כמעט 40 שנה, לפי נתוני הלשכה האמריקנית לסטטיסטיקה של העבודה.
פרופ' שאולי לב-רן: ישראל היא מדינה שבה השימוש בקנאביס מקובל יחסית, והמיתוג שלו כ'רפואי' מחזק לעיתים את התחושה שהוא בטוח לשימוש. לכך מצטרפת התפיסה שלפיה חומר 'טבעי' הוא בהכרח בריא
הירידה בהוצאות על אלכוהול אינה נובעת רק משינויי מחירים. בינואר ירדו ההוצאות בחנויות למשקאות חריפים, יין ובירה ב-5% לעומת השנה הקודמת, בעוד שההוצאות בברים עלו ב-4%. לפי הדוח, ייתכן שאנשים שותים פחות בבית, אך אינם מוותרים על היציאה ועל המפגש החברתי. הברים מצדם הסתגלו לשינוי: הם הרחיבו את היצע הקוקטיילים והבירות ללא אלכוהול והוסיפו אפשרויות אוכל ופעילויות חברתיות. גם הבחירה לצאת ולא לשתות נעשתה מקובלת יותר.
במקביל, הצעירים מוציאים יותר על פעילות גופנית. נתוני בנק אוף אמריקה הצביעו על גידול של כ-9% בהוצאות של בני דור ה-Z על תחומי כושר, לעומת גידול של פחות מ-4% בהוצאות בברים. בסקר של אפליקציית הכושר Strava, שבו השתתפו יותר מ-30 אלף בני אדם, אמרו 30% מבני דור ה-Z כי הם מתכננים להוציא יותר על כושר בשנת 2026. מספר קבוצות הספורט והפעילות החדשות שנפתחו באפליקציה גדל פי ארבעה בשנת 2025, וכיום זמינות בה כמיליון קבוצות.
ומה קורה בישראל?
בישראל התמונה מורכבת יותר. הגל העדכני במחקר האורך של המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA), המבוסס על סדרת מדגמים, אינו מצביע על ירידה כללית בשימוש הבעייתי באלכוהול. הנתונים נאספו באפריל ובמאי 2026 ממדגם שנועד לייצג בקירוב מבוגרים יהודים בישראל בני 18 עד 70. שיעור השימוש הבעייתי באלכוהול עמד על 12%, בדיוק כמו בפברואר 2025.
חשוב להבחין בין הנתונים האלה לבין סקר גאלופ. גאלופ בדק כמה אנשים שותים אלכוהול, ואילו ICA בחן שימוש בעייתי באמצעות שאלון ASSIST, כלי מחקר מקובל להערכת רמת הסיכון הקשורה לשימוש בחומרים. לכן הנתון הישראלי אינו מתייחס לכל מי ששותה, וגם אינו מעיד בהכרח על התמכרות.
פרופ' שאולי לב-רןצילום: רמי זרנגר"בישראל הנתונים אינם מצביעים על שיעורים נמוכים במיוחד של צריכת אלכוהול בקרב צעירים, וגם לא על ירידה משמעותית לעומת העבר", אמר פרופ' שאולי לב-רן, מייסד ומנהל אקדמי, ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש. "עם זאת, חשוב להדגיש שאנחנו מדברים על מבוגרים צעירים בני 18 עד 25 ולא על בני נוער. ביחס לקבוצות גיל אחרות של מבוגרים, בקבוצת הגיל הזאת מצאנו שיעורים נמוכים יחסית של שימוש בעייתי בטבק, בסם כלשהו או באלכוהול. במובן הזה, הנתונים עולים בקנה אחד עם המגמה שמתוארת בעולם".
אלא ששיעורים נמוכים יותר בהשוואה לקבוצות גיל אחרות אינם בהכרח נמוכים כשלעצמם. בניתוח של 930 בני 18 עד 35, כרבע מהמשתתפים, 25.4%, דיווחו על שימוש בעייתי באלכוהול או בסם כלשהו. שימוש בעייתי באלכוהול נמצא בקרב 20% מהגברים לעומת 8.3% מהנשים. כאשר אלכוהול וסמים נבחנו יחד, עברו את הסף 30.9% מהגברים ו-21.5% מהנשים.
קבוצות ריצה ואימוני כושר הופכים גם למקומות מפגש ולחלק מהבילוי החברתי
(צילום: Shutterstock)
הבעיה גם אינה מסתיימת בתום הצבא או הלימודים. שימוש בעייתי בסמים או באלכוהול נמצא בקרב 28.5% מבני 27 עד 35, לעומת 22.5% מבני 18 עד 26. בקרב מי ששירתו בצבא או במילואים נמצא שימוש בעייתי באלכוהול בשיעור של 20.7%, לעומת 10.7% בקרב מי שלא שירתו. הנתונים מצביעים על קשר, אך אינם מוכיחים שהשירות הוא שגרם לעלייה בשימוש, שכן ייתכן שהקבוצות נבדלות גם במאפיינים אחרים.
פחות אלכוהול, יותר מסכים?
לדברי פרופ' לב-רן, אם צעירים אכן שותים פחות, אין פירוש הדבר בהכרח שהם חווים פחות מצוקה או זקוקים פחות לאמצעי חיצוני שיעזור להם להתמודד איתה. "נקודת המוצא היא שכאשר לנו כאנשים או כחברה יש קושי בוויסות, אנחנו פונים להתנהגות חיצונית שתעזור לנו לווסת את עצמנו", הסביר. "אפשרות אחת היא שהצעירים פשוט מווסתים יותר ולכן זקוקים פחות לדברים חיצוניים, אבל אין סיבה שנניח שזה המצב, במיוחד כשאנחנו רואים יותר צעירים שמתמודדים עם חרדה ודיכאון. אם באמת פונים פחות לאלכוהול, ייתכן שהתרחשה המרה להתנהגות אחרת".
מסכים, רשתות חברתיות והתנהגויות אחרות עשויים לתפוס את מקומו של האלכוהול
(צילום: Shutterstock)
מי שנכנסים כיום לשנות העשרים לחייהם הם למעשה הדור הראשון שגדל עם סמארטפון. סביב 2013 ו-2014 החלו ילדים בני כעשר לקבל את הטלפונים החכמים הראשונים שלהם. מסכים היו קיימים גם קודם, אך הטכנולוגיה נעשתה זמינה בכל מקום ובכל רגע. המשמעות, לדברי פרופ' לב-רן, היא שגם כשהקושי אינו קיצוני, למשל ברגע של שעמום, תסכול, מריבה עם ההורים או תחושת דחייה חברתית, אפשר לשלוף מיד את הטלפון ולהתנתק מהרגש השלילי.
הזמינות אינה ההבדל היחיד. בניגוד למשקה אלכוהולי, שנשאר זהה בכל לגימה, האלגוריתמים לומדים את המשתמש ומתאימים לו את התוכן באופן אישי. מאחורי האפליקציות פועלים תאגידים, מתכנתים ומומחים להתנהגות שמטרתם להשאיר את המשתמש מול המסך. הרשתות החברתיות מוסיפות לכך השוואה בלתי פוסקת לאחרים, שעלולה לגרום לאדם להרגיש פחות טוב עם עצמו ולהגביר שוב את הצורך בהתנתקות.
גם נתוני ICA מצביעים על האפשרות הזאת. בקרב קבוצות הגיל הצעירות נמצאו אמנם שיעורים נמוכים יותר של שימוש בעייתי בחלק מהחומרים, אך שיעורים גבוהים יותר של בעיות הקשורות למשחקי מחשב, הימורים, רשתות חברתיות, שימוש באינטרנט ואכילה לא סדירה. שימוש בעייתי באינטרנט וברשתות החברתיות נמצא נפוץ כמעט כמו שימוש בעייתי באלכוהול. לפיכך, הירידה בחומר מסוים אינה מעידה בהכרח על היעלמות הקושי, אלא עשויה לשקף שינוי בדרך שבה הוא בא לידי ביטוי.
פרופ' לב-רן: כשצעיר מרגיש שהעולם סביבו כאוטי ולא יציב, ייתכן שהוא מנסה להחזיר לעצמו תחושת שליטה באמצעות הדבר היחיד שעליו הוא עדיין יכול להשפיע - הוא עצמו. העיסוק בוולנס ובכושר עשוי לשמש מנגנון התמודדות. זה לא רק הרצון להיראות טוב, אלא גם ניסיון להשיג שליטה על הגוף בתוך מציאות של חוסר ודאות
המציאות בישראל מוסיפה לכך שכבה נוספת. במחקר של ICA שנערך במהלך מלחמת "חרבות ברזל" בקרב 1,084 צעירים בני 18 עד 26, צעירים שפונו מבתיהם דיווחו על יותר חרדה ודיכאון, וכן על שימוש בעייתי יותר באלכוהול ועל רמות גבוהות יותר של הימורים. הקשר בין פינוי לבין שימוש בעייתי באלכוהול ובהימורים בלט בעיקר בקרב גברים. גם מחקר זה מצא קשרים בלבד ואינו מוכיח שהפינוי עצמו גרם להם.
מחקר נוסף של המרכז, שנערך בקרב אותה קבוצת גיל במהלך המלחמה, מצא כי ככל שהצעירים חשו שלחייהם יש יותר משמעות, מטרה וכיוון, כך הם דיווחו על פחות דיכאון וחרדה ועל פחות שימוש בעייתי באלכוהול, בקנאביס ובתרופות מרשם. תחושת משמעות גבוהה יותר נקשרה גם לפחות הימורים, משחקי מחשב ושימוש בעייתי בפורנוגרפיה. הקשרים נותרו גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון הבדלים בגיל, במין, במצב הכלכלי והמשפחתי וברמת הדתיות.
ניסיון להשיב את השליטה
לצד המסכים וההתנהגויות הממכרות, ייתכן שחלק מהצעירים פונים לכיוון אחר לגמרי: כושר, תזונה, וולנס ולונג'ביטי. לדברי פרופ' לב-רן, העלייה בעיסוק בתחומים האלה אינה בהכרח עניין אסתטי בלבד. בעולם שמרגיש כאוטי, על רקע מלחמות, ביטולי טיסות ותוכניות שמשתנות שוב ושוב, הגוף עשוי להפוך לאחד התחומים היחידים שבהם האדם מרגיש שיש לו שליטה.
"כשצעיר מרגיש שהעולם סביבו כאוטי ולא יציב, ייתכן שהוא מנסה להחזיר לעצמו תחושת שליטה באמצעות הדבר היחיד שעליו הוא עדיין יכול להשפיע - הוא עצמו", אמר פרופ' לב-רן. "במובן הזה, העיסוק בוולנס ובכושר עשוי לשמש מנגנון התמודדות. זה לא רק הרצון להיראות טוב, אלא גם ניסיון להשיג שליטה על הגוף בתוך מציאות של חוסר ודאות".
העיסוק בכושר ובוולנס עשוי לספק תחושת שליטה בתוך מציאות לא יציבה
(צילום: Shutterstock)
לדבריו, בישראל שתי המגמות מתקיימות במקביל. מצד אחד, הכושר הגופני תופס מקום מרכזי בחברה שבה רבים מתאמנים לקראת השירות הצבאי ובמהלכו. מצד אחר, המציאות רוויית הטראומה עלולה לעורר גם רצון להתנתק או "לדפוק את הראש". לכן קשה להצביע על כיוון אחד ברור: צעירים שונים פונים לדרכי התמודדות שונות, ולעיתים אף מנוגדות.
המחיר הבריאותי של האלכוהול
הסבר אפשרי נוסף לירידה בשתייה הוא המודעות הגוברת לנזקי האלכוהול. במשך שנים היחס הציבורי לשתייה היה סלחני יותר מהיחס לעישון, ולעיתים אף נטען כי צריכה מתונה עשויה להגן על הבריאות. לדברי פרופ' לב-רן, רק בשנים האחרונות מתחיל לחלחל המידע על הסיכונים הכרוכים גם בכמויות שנחשבו בעבר קטנות.
פרופ' ציפי שטראוסצילום: שיבאהמסרים האלה נשענים על גוף הולך וגדל של מחקרים. פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת מרכז הלונג'ביטי במרכז הרפואי שיבא, מצביעה בהקשר זה על מטא-אנליזה גדולה שפורסמה בשנת 2023 בכתב העת JAMA Network Open, וכללה 107 מחקרי עוקבה וכ-4.8 מיליון משתתפים.
לאחר תיקון הטיות מתודולוגיות, צריכה נמוכה של אלכוהול לא נמצאה קשורה לירידה מובהקת בתמותה מכל הסיבות. בקרב נשים אף נמצאה עלייה מובהקת בסיכון לתמותה החל מצריכה של כ-25 גרם אלכוהול ביום ומעלה. גם מחקר בריטי שכלל יותר מ-135 אלף מבוגרים לא מצא ירידה בסיכון למחלות לב בקרב שותים מתונים, בהשוואה למי ששתו רק מדי פעם.
פרופ' ציפי שטראוס: לחשיפה המצטברת לאלכוהול כבר בגילים צעירים יש משמעות לסיכון העתידי למחלות כרוניות. המטרה אינה רק להוסיף שנים לחיים, אלא להגיע לעשורים המאוחרים עם כמה שיותר שנות חיים בריאות. מה שאנחנו עושים בגיל 20 הוא חלק מהבריאות שאיתה נגיע לגיל 60
גם בכל הנוגע לסרטן, הנתונים משמעותיים. מאמר של מומחי ארגון הבריאות העולמי, שפורסם בשנת 2023 בכתב העת The Lancet Public Health, הדגיש כי אלכוהול מסווג כחומר מסרטן ודאי בבני אדם וכי הוא קשור סיבתית לפחות לשבעה סוגי סרטן. בין סוגי הסרטן שנקשרו לצריכתו נמצאים סרטן השד, המעי הגס, הכבד, הוושט, הקיבה, הראש והצוואר, וגם צריכה נמוכה אינה נטולת סיכון. לפי דוח של האיגוד האמריקני לחקר הסרטן, בשנת 2019 היה אלכוהול קשור ל-5.4% ממקרי הסרטן.
"מנקודת המבט של רפואת לונג'ביטי, לחשיפה המצטברת לאלכוהול כבר בגילים צעירים יש משמעות לסיכון העתידי למחלות כרוניות", הסבירה פרופ' שטראוס. "המטרה אינה רק להוסיף שנים לחיים, אלא להגיע לעשורים המאוחרים עם כמה שיותר שנות חיים בריאות. מה שאנחנו עושים בגיל 20 הוא חלק מהבריאות שאיתה נגיע לגיל 60".
לדבריה, אלכוהול אינו כלי לשיפור הבריאות ואין הצדקה רפואית להתחיל לשתות כדי "להגן על הלב". "אין צורך להפוך כוס יין מזדמנת לאיום, אבל גם אין סיבה לייחס לה יתרון בריאותי", אמרה. לכך מצטרפת ההשפעה האפשרית על השינה: אפילו שתייה יומית של כוס אחת עלולה לפגוע בשינה המשקמת, להפחית את שנת ה-REM, להגביר יקיצות ולהחמיר חרדה.
נזקי האלכוהול עשויים להצטבר כבר מגיל צעיר ולהשפיע על הבריאות בהמשך החיים
(צילום: Shutterstock)
מחקר נוסף שפורסם בכתב העת Cancer ועקב במשך עד 20 שנה אחר יותר מ-88 אלף בני אדם, מצא קשר בין שתייה כבדה ומתמשכת לבין סרטן המעי הגס והחלחולת. בהשוואה למי ששתו פחות ממשקה אחד בשבוע לאורך חייהם, צריכה של 14 משקאות בשבוע או יותר נקשרה לעלייה של 25% בסיכון לסרטן המעי הגס ולסיכון כמעט כפול לסרטן החלחולת. בקרב מי ששתו בכבדות לאורך כל שנות הבגרות נרשמה עלייה של 91% בסיכון לסרטן המעי הגס.
לא רק הכמות הכוללת חשובה, אלא גם אופן השתייה. מחקר שכלל יותר מ-8,000 מבוגרים מצא כי שתייה מרוכזת אפילו פעם בחודש קשורה לסיכון מוגבר להצטלקות הכבד. בקרב אנשים עם מחלת כבד שומני מטבולית, צריכה של ארבעה משקאות או יותר ביום לנשים וחמישה או יותר לגברים, לפחות פעם בחודש, נקשרה לסיכון גבוה כמעט פי שלושה לפיברוזיס מתקדם. גם כאשר הכמות השבועית הכוללת הייתה דומה, הסיכון היה גבוה יותר אצל מי ששתו כמות גדולה בבת אחת.
הפגיעה עלולה להגיע גם למוח. מחקר שפורסם בכתב העת Neurology ובחן 1,600 מבוגרים שאושפזו בעקבות דימום תוך-מוחי מצא כי מי ששתו שלושה משקאות או יותר ביום לקו בשבץ מוחי דימומי בגיל ממוצע של 64, לעומת 75 בקרב מי ששתו פחות. הדימומים במוח היו גדולים בכ-70% בממוצע, ונמצאו אצלם יותר סימנים לפגיעה בכלי הדם הקטנים במוח, הקשורה לסיכון לדמנציה ולהידרדרות קוגניטיבית.
האם חומר אחד מחליף חומר אחר?
הירידה בצריכת אלכוהול ובעישון סיגריות אינה ניכרת בכל החומרים. לפי הסקר הלאומי השנתי של המינהל האמריקני לשירותי בריאות הנפש ושימוש בחומרים ממכרים, שיעור בני 12 ומעלה שדיווחו על אידוי ניקוטין בחודש שקדם לסקר עלה מ-8.3% בשנת 2022 ל-10.1% בשנת 2025. שיעור בני 12 ומעלה שדיווחו על שימוש בקנאביס בשנה שקדמה לסקר עלה מ-19% ל-21.2%.
גם בישראל עשוי הקנאביס להיתפס כחלופה פחות מזיקה. לדברי פרופ' לב-רן, ישראל היא מדינה שבה השימוש בקנאביס מקובל יחסית, והמיתוג שלו כ"רפואי" מחזק לעיתים את התחושה שהוא בטוח לשימוש. לכך מצטרפת התפיסה שלפיה חומר "טבעי" הוא בהכרח בריא. לדבריו, גורמים נוספים, ובהם אופי השפעתו של הקנאביס ותרבות התרמילאות המקובלת בקרב צעירים ישראלים רבים, עשויים לתרום לבחירה להעדיף קנאביס על פני אלכוהול.
גם הטעם הוא עניין חברתי
ייתכן שגם הדרך שבה טעם מתפתח ממלאת תפקיד. לפי כתבה שפורסמה ב-Brandeis Stories, חוויית הטעם אינה נקבעת רק על ידי הלשון, אלא נוצרת משילוב של ריח, צליל, מראה, מרקם והקשר חברתי. במחקר שנערך בגרמניה, למשל, קול הפצפוץ שהושמע לאנשים באוזניות השפיע על האופן שבו העריכו את טעמם של חטיפי תפוחי אדמה. מחקרים אחרים הראו שגם שינוי צבען של סוכריות עשוי לשנות את הטעם שאנשים מייחסים להן, אף שהמרכיבים נותרים זהים.
גם העדפות שנחשבות ל"טעם נרכש" מתפתחות מתוך ניסיון והקשר חברתי. טעמה של בירה עשוי להיות לא נעים בתחילה, אך להפוך למושך יותר כשהשתייה מתקיימת בסביבה מהנה ומחזקת את תחושת השייכות. אם הקשר בין אלכוהול לבין בילוי חברתי נחלש, ייתכן שגם המשיכה למשקה נחלשת. עם זאת, מדובר בהסבר אפשרי בלבד, ולא הוכח שזו הסיבה לכך שחלק מהצעירים שותים פחות.
בבריטניה עולה תמונה אחרת
המגמה ממילא אינה אחידה. דוח שפרסמה יוניברסיטי קולג' לונדון (UCL) במרץ 2026 התבסס על נתונים של כמעט 10 אלף צעירים שנולדו בבריטניה בשנים 2000 עד 2002. החוקרים השוו בין הרגלי השימוש שלהם באלכוהול ובסמים בגיל 17 ובגיל 23.
שיעור המדווחים על שתייה מופרזת לפחות פעם אחת בשנה עלה מ-53% בגיל 17 ל-68% בגיל 23. שיעורם של מי ששתו באופן מופרז פעם בחודש או יותר כמעט שילש את עצמו, מ-10% ל-29%. שתייה מופרזת הוגדרה כצריכה של שישה משקאות אלכוהוליים או יותר בישיבה אחת. השיעור שנמצא בקרב בני דור ה-Z היה גם מעט גבוה מזה שנמצא בקרב בני דור המילניום בגיל דומה כעשור קודם לכן, 29% לעומת 25%.
הירידה בצריכת אלכוהול אינה ניכרת בהכרח בשימוש בקנאביס ובאידוי ניקוטין
(צילום: Shutterstock)
העלייה לא הסתכמה באלכוהול. שיעור הצעירים שדיווחו כי ניסו קנאביס עלה מ-31% בגיל 17 ל-49% בגיל 23, ושיעורם של מי שניסו סמים קשים, ובהם קוקאין, קטמין ואקסטזי, זינק מ-10% ל-32%. גם שיעור האידוי היומי עלה מ-3% ל-19%.
התמונה שמתקבלת רחוקה מסיפור פשוט על דור שמפנה עורף לאלכוהול. בחלק מהמדדים צעירים אכן שותים פחות, אבל במקומות ובקבוצות אחרות השתייה המופרזת דווקא מתרחבת. גם כאשר האלכוהול מאבד ממעמדו, הצורך בהתמודדות עם חרדה, בדידות, שעמום וחוסר ודאות אינו נעלם בהכרח. לפעמים הוא מתועל לריצה ולאימון בחדר הכושר, ולפעמים למסך, לקנאביס, להימורים או להתנהגות אחרת. השאלה אינה רק אם הצעירים שותים פחות, אלא גם מה תופס את מקומו של האלכוהול בחיים שלהם.
