נשיא המדינה יצחק הרצוג הודיע כבר שגדי איזנקוט יקבל מחר (ראשון) את המנדט להרכבת הממשלה, אחרי שזכה ב-67 המלצות לעומת 46 לראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שעוד לפני שהחל המשא ומתן הקואליציוני, נראה כי יו"ר ישר! מאבד בהדרגה את השליטה על המהלך שאמור להביא אותו ללשכת ראש הממשלה. בעוד איזנקוט ממשיך לקדם ממשלת חירום של 48 חברי כנסת, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן פועל בכיוון אחר לחלוטין - ומנהל מגעים עצמאיים מול המפלגות החרדיות.
למעשה, ליברמן כבר סימן את המסלול שלו: ממשלה של 61 חברי כנסת עם החרדים, או בחירות נוספות. מבחינתו, אין מקום לממשלת מיעוט שתישען על המפלגות הערביות, גם לא באמצעות תמיכה מבחוץ. כך, דווקא אחד השותפים המרכזיים של איזנקוט בגוש השינוי כבר ניסה להכתיב לו מתווה אחר, עוד לפני שקיבל את המנדט. גורמים פוליטים טענו אתמול כי ראש העיר ירושלים משה ליאון, המקורב לליברמן וגם לחרדים, מתווך ביניהם על הקמת ממשלה. בשיחה עם ynet אמר ליאון שהוא נמצא בחו"ל והוא אינו עוסק בכך.
איזנקוט יצא במרומז נגד ליברמן, כשהזהיר כי מי שינסה לטרפד את הקמת הממשלה מטעמים אישיים ולא ענייניים "ייזכר בהיסטוריה כמי שלא התעלה לגודל השעה". אלא שליברמן לא מתכוון ליישר קו. בתדרוך שקיים בימים האחרונים הוא הבהיר כי מבחינתו ממשלת 48 המנדטים אינה אפשרות, והציג חלופה של ממשלה עם 13 המנדטים של ש"ס ויהדות התורה. כדי להגיע ל-61, הוא מוכן להתגמש ולהתפשר בשורה של נושאים, גם בסוגיית חוק הגיוס - נושא שהיה עד לא מזמן קו אדום מבחינתו.
נשיא המדינה עם איזנקוט. יו"ר ישר! מקבל את המנדט, אבל התוכנית שלו מסתבכת
(צילום: ארנון בוסני)
המהלך של ליברמן מתנהל למעשה בשני שלבים: תחילה ניסיון לרתום את יהדות התורה, שכבר הותירה את עצמה מחוץ להמלצות על מועמד לראשות הממשלה ומנהלת מגעים מול שני הגושים; ובהמשך, ניסיון לצרף גם את ש"ס. אלא ששם התמונה מורכבת יותר. ש"ס המליצה על נתניהו, ויו"ר המפלגה אריה דרעי כבר הבהיר כי בשלב זה היא אינה צפויה לעזוב את גוש הימין.
מבחינת ליברמן, עם זאת, השאלה היא לא אם החרדים יצטרפו לאיזנקוט או לנתניהו, אלא אם אפשר לייצר ציר חרדי שיאפשר להקים ממשלה חלופית בלי להישען על המפלגות הערביות.
יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר יהדות התורה יעקב אשר. ממקסמים את התמורה הפוליטית
(צילום: אלכס קולומויסקי, יובל חן)
ש"ס, שמחזיקה בשישה מנדטים, היא החלק החסר בפאזל של ליברמן. בלי תמיכתה לא ניתן להגיע ל-61 באמצעות החרדים בלבד. אלא שדרעי כאמור כבר הוכיח כי הוא אינו ממהר להיפרד מנתניהו. כעת, עצם העובדה שהחרדים הופכים ללשון מאזניים מאפשרת להם למקסם את התמורה הפוליטית.
גם גולן מושיט יד
על רקע המגעים עם החרדים, פרסמו יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן וחברי מפלגתו הודעה משותפת שבה ביקשו להבהיר כי הם מעוניינים בשותפות עם הציבור החרדי, אך לא בכל מחיר. "אנחנו לא מחפשים להעניש את החרדים. אנחנו רוצים שותפות עם הציבור החרדי, אבל שותפות אמיתית מחייבת אחריות הדדית", כתבו.
ועידת "האנשים של המדינה"
(צילום: יריב כץ)
גולן הבהיר כי מבחינתו שותפות כזו מחייבת גיוס חרדים, הרחבת ההשתלבות בתעסוקה ושמירה על חופש הבחירה באורח החיים הציבורי, כולל האפשרות לבלות בשבת ולהשתמש בתחבורה ציבורית. "אנחנו מושיטים יד מתוך רצון אמיתי להקים ממשלת שינוי. בשום אופן לא נותנים צ'ק פתוח", הדגיש.
אלא שכמה דקות לאחר פרסום ההודעה, הגיב נתניהו במסר משלו, ובו חזר לראשונה מאז הבחירות לקריאה לממשלת אחדות. נתניהו יצא למעשה לקרב בלימה על רקע החשש שלו מהקמת ממשלה בראשות איזנקוט, וביקש לנצל את המחלוקת בגוש השינוי ולהציג את התלות האפשרית של יו"ר ישר! במפלגות הערביות כסכנה ביטחונית ולאומית.
"יש רק ברירה אחת, לא התאבדות לאומית, אלא אחדות לאומית", אמר נתניהו, שקרא להקים ממשלה שתכלול את "כל מפלגות המחנה הלאומי וכל המפלגות הציוניות שרוצות לשמור על המדינה שלנו".
בפועל, איזנקוט ניצב כעת בפני שתי אפשרויות מרכזיות, ושתיהן בעייתיות מבחינתו. הראשונה היא להתעקש על ממשלת המיעוט שתכנן, בתמיכה מבחוץ של רע"מ ואולי גם של יהדות התורה, תוך התנגשות ישירה עם עמדתו של ליברמן. השנייה היא לאמץ את המתווה של יו"ר ישראל ביתנו, לצרף את החרדים כבלוק שלם ולהקים ממשלה של 61 - מהלך שיחייב אותו - ואת שותפיו לוויתורים משמעותיים, ובראשם בסוגיית הגיוס.
ליברמן, למעשה, מציב בפניו אולטימטום פוליטי: ממשלה עם החרדים או בחירות. הוא אינו מחכה להחלטותיו של איזנקוט, אלא פועל לקדם את החלופה שלו מול המפלגות החרדיות, בעוד נתניהו מנסה למשוך את השותפות הפוטנציאליות בחזרה לגוש שלו באמצעות מסר האחדות.
