למה גורי אלפי לא מסתכל לתחרות בעיניים? איזה חלום יונתן ברק בא להגשים? למה ג'וי ריגר חושבת שהדג נחש הם כמו חומוס? האם רועי בר נתן היפ-הופאי? ומה דניאל חן בא לגנוב? אלו השאלות שעלו מאחורי הקלעים של יום הצילומים הכי ביזארי, ספורדי ולפרקים בלתי מתקבל על הדעת, שבו הדג נחש ציינו 30 שנה של פעילות באחת הדרכים הכי פחות שגרתיות שאפשר לדמיין. הקונספט? פרויקט מיקרו-קומדיה מיוחד ב-ynet שבו הלהקה ״החליטה״ שהגיע הזמן לרענן שורות ולמצוא חבר שביעי חדש.
חבר חדש להדג נחש - מאחורי הקלעים
(צילום: דן גילמן)
ברור ששום דבר מזה לא אמיתי. הרעיון שמישהו יצליח להשתחל למערכת היחסים הזו שרצה כבר שלושה עשורים הוא פחות או יותר כמו לנסות לפתוח קופסת שימורים עם כפית, אבל הדרך שבה הם החליטו לשחק עם הפירוק הזה של עצמם - הוציא את הקנאקים הכי טובים שיש. לחדר האודישנים הזה הגיעו פחות או יותר כל מי שיכול לספק להם כאב ראש הגון: גורי אלפי, שבא להסביר להם כמה הם התיישנו; ג'וי ריגר, שהגיעה עם דרישות לטאץ' נשי וחוש נקבי, שינוי שם הלהקה ושאלה מתבקשת על מי אמור להכין כאן קפה; וגם יונתן ברק, דניאל חן ורועי בר נתן, שבאו כל אחד עם האג'נדה המופרעת שלו כדי לחרב את האווירה.
תפסנו את הטוענים לטייטל "החבר השביעי" בדיוק ברגעים שבהם המצלמות הרשמיות של האודישנים נכבות והם חוזרים להיות פשוט חבורה של נשמות אבודות שאין ביניהם לבין בגרות נפשית שום קשר. נכנסנו לחדר החזרות ולבאק-סטייג' כדי להביא לכם את האמת האבסולוטית מהשטח - בלי פילטרים, בלי יח"צ מלוטש, ובלי קייטרינג טעים. ראינו מקרוב את הניצוץ בעניים, הרחנו את הזיעה, השתטחנו על המצילות, חשנו על גופנו את הבדיחות הפנימיות, ואיחלנו לעצמו מישהו שיאהב אותנו כמו שהדג נחש אוהבים אחד את השני, עדיין, אחרי 30 שנה.
אבל איפה הדגה? ג'וי ריגר
(צילום: עוז מועלם)
הפרקים בסדרה:
הסדרה, שנכתבה על ידי עמרי עמית ואדר מרום ובוימה על ידי רועי פלורנטין, מוכיחה ששלושה עשורים במוזיקה לא חייבים לבוא עם נאומים פתטיים על מורשת. אפשר פשוט לעשות מזה קרקס מוחלט, לצחוק על עצמך עד כלות, ועדיין להישאר הכי קוליים בחדר. משוואה קיצונית אך לא בלתי אפשרית, מסתבר.
מה גרם לך להתחפש לאינדיאני? גורי אלפי
(צילום: עוז מועלם)
בתוך כל הכאוס הזה, כמעט קל לשכוח שמדובר, קודם כול, בלהקה. כי בסוף כל מועמד נדרש גם לעבור את המבחן היחיד שאי אפשר באמת לזייף: לעלות עם הדג נחש על הבמה ולנסות להשתלב בתוך מכונה מוזיקלית שפועלת יחד כבר 30 שנה. ושם, בין טייק לבדיחה ובין עוד ניסיון לפרק את הפורמט מבפנים, פתאום נכנסת המוזיקה ומזכירה למה כל העסק הזה עובד מלכתחילה. יש משהו קצת לא הוגן בלשים אורח/ת אקראי/ת בתוך הרכב שמכיר אחד את השני כמעט ברמת הטלפתיה, אבל גם מאוד מצחיק לראות אותו מנסה.
ואולי זו גם הסיבה שכל רעיון "חבר חדש לדג נחש" עובד כל כך טוב: מתחת לבדיחה על להקה ותיקה שכביכול זקוקה לריענון, נמצאת חבורה שנשמעת ונראית נורא בנוח בדיוק כמו שהיא. אף אחד לא באמת מחפש מחליף, שדרוג או דם חדש. הם פשוט מצאו תירוץ מצוין להזמין כמה אנשים מצחיקים במיוחד, לתת להם להפריע, ואז להמשיך לנגן.
