החקלאות בישראל מעולם לא נהנתה מיחסי ציבור טובים כל כך. הפרסומות של ימי המלחמה בטלוויזיה מלאות שדות ירוקים, פירות וירקות טריים ומתנדבים שעוסקים בקטיף. אלא שבארץ חסרים כיום כ-30 אלף עובדים בחקלאות. הטבח בעוטף והקרבות בדרום הבריחו מעל 7,400 עובדים זרים שהועסקו בענף, ועוד 22 אלף עובדים פלסטינים לא צפויים לחזור לעבודה. אז עם ישראל חובש כובע, מפשיל שרוולים ויורד לשדות בהמוניו להצטלם לאינסטגרם ובעיקר להושיט יד לחקלאים, שנותרו עם פירות שעלולים להרקיב על העצים, וגם לא יכולים לשתול או לזרוע לקראת העונה הקרובה.
מדובר כמובן בפלסטר זמני: עד כמה שזה נשמע מוזר, בישראל 2023, שהיא מעצמה עולמית בתחום האגריטק (שימוש בהייטק לעזרת החקלאות), טרם נמצא פתרון טכנולוגי לבעיית הבעיות הנצחית של החקלאים – המחסור בידיים עובדות. פריחת ההייטק בארץ דווקא לא פוסחת על החקלאות, ובשטחים החקלאיים ברחבי הארץ אפשר למצוא עושר גדול של חידושים ופיתוחים, רובם כחול-לבן: רחפני צילום המזהים מזיקים ומעבירים מידע דרך רשת הסלולר; מדי טמפרטורה וחיישני לחות בקרקע ובאוויר המשדרים נתונים אלחוטית; וכמובן יישומים המנתחים את הנתונים ומציגים אותם בפני החקלאי ישירות על הסמארטפון שלו.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
השילוב המנצח הזה, של ידע ישראלי בתחומי התקשורת, הרובוטיקה והבינה המלאכותית, עם הניסיון הנצבר של החקלאים בארץ, מצליח לחסוך במים, להתגבר על מזיקים, לייעל ולהוזיל את תהליך הגידול - אבל עדיין לא תורם מספיק לחיסכון ההכרחי בכוח אדם. ההוצאות על העובדים בחקלאות מוערכות בכ-30%-50% מסך העלויות, אבל לא מדובר רק בעניין כלכלי - כרגע פשוט אין להשיג עובדים.
ריפרש
גם ChatGPT לא היה יכול להמציא סיפור כזה / עם זוהר ברונפמן
26:43
בישראל פועלות כמה חברות שהרימו את הכפפה, והן מפתחות וכבר מפעילות בכמה מדינות בעולם רובוטים עצמאיים מסוגים שונים לקטיף פירות וירקות. רובוטים, כידוע, לא נוטים להתעייף, עובדים גם בלילה, ולא עוזבים את הארץ בעת מלחמה. הטכנולוגיה, יש להודות, צעירה - בת פחות מחמש שנים - אבל מבטיחה, והיא עושה עכשיו את צעדיה הראשונים. אין כמו הצורך הדחוף כדי לעודד שינוי: בשבוע האחרון החלה קבוצת חקלאים מיישובי הדרום, שאיבדו את העובדים הזרים שלהם ב-7 באוקטובר, בגישושים ראשונים לרכישת רובוטים כאלה.
רובוט עם אצבעות
לגמרי במקרה, אחד הראשונים בישראל לקפוץ למים הוא הקיבוץ הדתי עלומים שבגבול הרצועה. הרבה לפני שפרצה המלחמה חיפש מנהל השיווק של הקיבוץ, מיכאל עמאר, פתרון לבעיית הידיים העובדות בשדות הקיבוץ, המגדל עגבניות שרי, מלפפונים ופלפלונים בהיקפי ענק. חיפש - והגיע לחברת "מטומושן" (MetoMotion) מיקנעם עילית. החוזים נחתמו, הפיילוט הניסיוני אושר במשרד החקלאות וברשות החדשנות, ובסוף ספטמבר הסתיימה בחממת העגבניות הענקית של הקיבוץ (100 דונם) הכנת התשתית הטכנית לרובוטים.
7 באוקטובר ניפץ את החלום. חברי עלומים ניצלו מטבח בזכות קרב הרואי של כיתת הכוננות במקום, אולם מחבלי חמאס הצליחו לרצוח באזור 16 עובדים מתאילנד ומנפאל, וחטפו שמונה לעזה. החממות הסמוכות לגבול הן כרגע שטח צבאי סגור, אבל בעלומים לא מפסיקים לחשוב קדימה. הם מתכוונים לא רק להרים את הפרויקט מחדש, אלא לחבור לעמיתיהם בקיבוץ בארי החרב, ולהקים חממת רובוטים חדשה בשותפות שני הקיבוצים (על כך בהמשך הכתבה).
בשביל חברת מטומושן, שהחלה רק השנה במכירות הרובוט הקוטף שלה אחרי שש שנות פיתוח, זה יהיה היישום הראשון שלו בישראל. "עובד החממה הרובוטי" GRoW הוא רכב מאורך וצר, המותאם למעבר בשבילי החממה - שורות צפופות, שמשני עבריהן ניצבים "קירות" השיחים. לרובוט שתי זרועות והוא מזהה את העגבניות באמצעות מצלמות תלת-ממד חכמות, ומאבחן מיד גם את רמת ההבשלה שלהן. הזרועות, שבקצותיהן מעין "אצבעות" רחבות הננעלות על הירק, מאפשרות קטיף מהיר משני צידי השורה בו-זמנית. מיד אחר כך מועברות העגבניות למארזים סטנדרטיים בעגלה שמחוברת לגוף הרובוט. בסוף כל שורה העגלה העמוסה בפרי מוחלפת בעגלה ריקה, מה שמאפשר עבודה רציפה.
הנתונים שמספקות המצלמות עוברים ניתוח במערכת בינה מלאכותית ממוחשבת, ומספקים לחקלאי מידע מפורט על מצב היבול, תחזיות ועוד.
לפי מטומושן, GRoW יכול להביא לחיסכון של 80% בשעות העבודה ו-50% בעלויות הקציר הקטיף. החברה מעסיקה צוות של 15 מהנדסים, מדעני נתונים וחקלאים, והרובוט שפיתחה פועל כבר כפיילוט בשתי חממות הייטק לגידול עגבניות בהולנד, ובקרוב צפוי להשתלב בעוד חממות בצרפת, בפינלנד ובישראל. חממות הייטק ("אקטיביות") מתאימות במיוחד לניסויים ולפיתוחים טכנולוגיים חדשים. ההשקעה בהקמתן גדולה יותר והן נראות לפעמים יותר כמו מפעל ופחות כמו שדה חקלאי, פועלות בכל מזג אוויר, ונהנות מיבול גבוה משמעותית מחממות רגילות.
לפי מנכ"ל מטומושן, עדי ניר, חבר קיבוץ שריד ויוצא רפא"ל, אין מניעה טכנולוגית להתאים את הרובוט גם לירקות ופירות אחרים. "עגבניות הן אמנם הגידול הכי נפוץ בחממות, יותר משליש מגידולי החממה, אבל השוק הפוטנציאלי ענק: מלפפונים, פלפלים ועוד".
אז למה הרובוטים לא מאומצים כפתרון גורף לבעיית כוח האדם בחקלאות?
ניר צוחק: "בדיוק פניתי בנושא למשרד החקלאות לאור המצוקה הנוכחית. מדינות שבהן העבודה מאוד זולה יכולות להרשות לעצמן להעסיק עובדים במקום לרכוש מכונות, אבל במדינות כמו ישראל אין דרך אחרת להגיע ליעילות".
ניר מסביר שרובוט אחד מהסוג שמפתחת מטומושן, שקוטף עשרה דונם בשבוע, עולה כ-120 אלף דולר, אבל בחישוב לטווח של שנים העלות מסתכמת בכשליש עד חצי מעלות הקטיף הידני של עובדים בשר ודם.
רחפנים קוטפים
מבחינה טכנולוגית, רובוטים כמו GRoW דורשים בעצם שני פתרונות: כלי רכב עצמאי שיודע לנוע ללא נהג בין השיחים והעצים, על מסילה קבועה או בלעדיה, וזרועות רובוטיות סופר-חכמות שיודעות לזהות את הירק או הפרי, להעריך את בשלותו, ולקטוף אותו פיזית. יש כמה חברות בישראל שיודעות להתמודד לפחות עם אחד משני האתגרים.
"בלו ווייט רובוטיקס" (BlueWhite Robotics) מתל אביב נותנת מענה לראשון: היא פיתחה ערכת "טרקטור ללא נהג", שאפשר "להלביש" אותה על טרקטור רגיל ולשלוט בתפקודו מרחוק באמצעות סמארטפון, טאבלט או מחשב. את הערכה - שכוללת חיישני לידאר (למיפוי תלת-ממדי), מצלמות, חיישני ניווט ועוד - אפשר להתאים למגוון משימות חקלאיות. בלו ווייט מונה כיום כ-100 עובדים, רובם בתפקידי פיתוח, ומתפעלת מטה בקליפורניה, שכן רוב המכירות שלה הן בארה"ב. בארץ היא מחזיקה "חווה אוטונומית" ניסיונית בבנימינה, הפועלת על בסיס תקשורת סלולרית דור 5, ושם היא שותפה לרשות החדשנות ולחברות התקשורת אמדוקס וסלקום בבחינת הפעלה בסביבה אחת של חיישנים, טרקטורים ללא נהג, רחפנים והתקני IoT ("אינטרנט של הדברים").
גם חברת "אוטומטו" מבית יהושע מפתחת טרקטור אוטונומי, המיועד לקטיף עגבניות, ומציעה גם סוגים שונים של רובוטים לפעולות שונות בתהליך הגידול. יש לה רובוט למעקב וניטור לגילוי מזיקים ומחלות, רובוט המשמש להאבקה, רובוט לריסוס ועוד. הסיסמה: "לכל חקלאי מגיע רובוט".
הפיתוח המקורי ביותר לטעמנו הוא זה של "תבל אירובוטיקס" (Tevel) מתל נוף, שמתמחה דווקא במטעי פירות. במקום זרועות נעות של רובוט, תבל מפעילה להקה בת ארבעה רחפנים, או כפי שהיא מכנה אותם "רובוטים אוטונומיים מעופפים", שאליהם מחוברות זרועות מתכת ארוכות. בקצה כל זרוע מותקנת מעין פיטמת ואקום, שממש "שואבת" את הפרי מן העץ. הרחפנים מקושרים בכבלים לרכב אוטונומי, שיכול להתאים את רוחבו לגודל המעברים בין השיחים או העצים במטע.
מאחורי הרחפנים עומדת מערכת למידת מכונה מתקדמת, יחד עם אלגוריתמים של ראייה ממוחשבת. כמו מטומושן בירקות, תבל גאה במצלמות החכמות המותקנות ברחפנים שלה ומאפשרות להם להתמקד רק בפירות שהגיעו להבשלה, או בפירות בגוון או בגודל מסוים, שהוגדרו מראש. את הרחפנים ניתן להתאים למגוון רחב של פירות - תפוחים, אגסים, שזיפים, נקטרינות, אפרסקים, אגסים, משמשים ועוד.
תבל גאה גם בעמידות הרחפן שלה: הוא היחיד בעולם, לדברי החברה, שממש חודר לתוך העץ לצורך הקטיף, ולא נרתע גם מעבודה בלילה. יותר מזה: הרחפנים, שפועלים כבר באיטליה, ארה"ב, צ'ילה ועוד, מאפשרים איסוף נתונים אוטומטי, בזמן אמת, לפני שליחת הפירות לבית האריזה: כמות הפירות שנקטפו, משקלו וגודלו של כל פרי, דירוג לפי צבעים, זיהוי מחלות ועוד.
פעולת הקטיף היא רק מרכיב אחד, מרכזי, בשרשרת הגידול, אבל יש פתרונות רובוטיים גם לשלבים אחרים: הסטארט-אפ "ערוגה" (Arugga) מבית שאן, למשל, פיתח רובוט שמותאם לפעולת ההאבקה – העברת גרגירי אבקה מאבקני פרח אחד אל צלקת העֱלי של פרח שני מאותו מין, לשם הפרייתו. הוא יודע גם לבצע פעולות מורכבות נוספות בטיפול בצמח - וכן גיזום ואיתור מזיקים ומחלות.
רובוטי ההאבקה המסחריים הראשונים של ערוגה פרוסים כבר באוסטרליה, בארה"ב, בקנדה ובפינלנד. הרובוט, 4.5 מטרים גובהו, נע בין שורות שיחי העגבניה, מזהה בעזרת המצלמות הרגישות שלו פרחים הזקוקים להאבקה, וממש נושף עליהם בצינורית אוויר כדי לנער אותם ולגרום להאבקה עצמית. ערוגה מתכוונת להשתמש ברובוט גם לשלבים נוספים בגידול. המטרה המוצהרת - לכסות עד רבע מהמשימות בחממה, כולל זיהוי מזיקים ומחלות.
מינהלת "תקומה" מתעניינת
בתעשיית האגריטק טוענים כי הצורך בפתרונות טכנולוגיים בחקלאות הוא דחוף בכל העולם: מעבר להוצאות העצומות של העסקת עובדים, הדרישה בעולם למזון הולכת וגוברת – בגלל הגידול באוכלוסייה והעלייה בתוחלת החיים – וכולם מחפשים דרכים לזרז את הבשלת התוצרת החקלאית והוזלתה. מאז הטפטפות של שנות ה-60 – אולי ההמצאה הישראלית המפורסמת ביותר בתחום - ה"חקלאות החכמה" למדה לאמץ טכנולוגיות מתקדמות בעיקר לצורך מעקב אחר מצב היבולים. לפני הרובוטים, בשנים האחרונות מילות המפתח היו רחפנים וחיישנים, וגם בתחומים הללו החברות הישראליות פרצו דרך, וחלקן אפילו מתחרות זו בזו בארץ ובעולם.
"טראניס" מתל אביב, למשל, כמו גם "אגרוסקאוט", הממוקמת ברפת שהוסבה למפעל בקיבוץ יראון בצפון, פיתחו מענה למזיקים ומחלות, שהם הגורם לכך שכ-40% מהיבול העולמי מושמד כי אינו ראוי למאכל. מדובר ברחפני צילום המספקים צילומים ברזולוציה גבוהה מאוד מהשדות. אלה עוברים ניתוח במחשבי החברות בעזרת בינה מלאכותית ואגרונומים מומחים, שמספקים אבחון מהימן של מצב החלקות ותקינות היבול. שתי החברות יודעות לגלות חריגות בצמחייה כתוצאה ממזיקים, היעדר השקיה ועוד, גם באמצעות תמונות לוויין ומטוסים קלים. "פאלם רובוטיקס", שפועלת באותו תחום, מתמחה באיתור מוקדם של נגעים מגבוה, במיוחד של החיפושית הקטלנית "חדקונית הדקל" הפוגעת בעצי תמר.
דוגמה לשימוש בחיישנים חכמים מכל הסוגים היא חברת "קרופקס" (CropX), שמפזרת בשדות ומתקינה גם במכונות החקלאיות חיישנים למים, מזג אוויר, כימיקלים, לחות קרקע, טמפרטורת קרקע וכמויות יבול. החיישנים משגרים לחקלאי נתונים ללא הפסק, והוא מקבל על "לוח מחוונים" מרוכז את כל המידע שהוא זקוק לו, גם אם מדובר בעשרות או מאות שדות, פלוס תובנות ועצות מתחייבות.
ברשות החדשנות, שעוסקת בעידוד הפתרונות הטכנולוגיים הישראליים, הוכנה בימים אלה רשימה של כל התחומים שבהם הטכנולוגיה יכולה לסייע בהתמודדות עם נזקי המלחמה. לפי צחי שנרך, מנהל החטיבה הטכנולוגית והמשנה למנכ"ל הרשות, ענף החקלאות הוא בין המובילים ברשימה הזו, לצד שיטות בנייה מודולריות מהירות, מיכשור פיזיותרפי לפגועי המלחמה, ואפילו מערך בריאות הנפש.
שנרך: "אנחנו עובדים עכשיו יחד עם משרדי הממשלה על עידוד פתרונות בתחומים האלה. דבר דומה עשינו בקורונה, אז הוקצה לנו סכום של כחצי מיליארד שקל לקידום פיתוח של פתרונות טכנולוגיים כחול־לבן, והם הוכיחו את עצמם. השבוע נפגשנו עם מינהלת 'תקומה' (שהוקמה כדי לשקם את יישובי העוטף – י"ו) והצגנו להם כיצד הטכנולוגיות הללו יכולות לסייע. על כל שקל שהם יקצו, אנחנו נשים שקל מהצד שלנו".
גורל משותף: הרובוט שיחבר בין עלומים לבארי
ב־7 באוקטובר איבד מיכאל עמאר, 48, מנהל השיווק החקלאי בקיבוץ עלומים, את בנו, סרן ניתאי עמאר ז"ל, בן 22, שהיה סגן קצין ההנדסה בחטיבה המרחבית הדרומית. "בבוקר איך שהתחילו הטילים ניתאי פתח את הטלפון, ראה את הוואטסאפים שנשלחו מהחמ"ל, לקח את הרכב שלי וטס לשם. הוא חבר לצוות שלו באוגדה, נלחם ונהרג בקרב שהתנהל שם", מספר עמאר.
חודשים קודם לכן, עמאר היה אובד עצות. לקיבוץ עלומים שני מפעלי מזון חדשניים – "חמם והגש", המשווק ירקות חיים השומרים על טריות לשנה לאחר שעברו תהליך ייחודי, ו"קטנטעים", שמספק מדי יום לכ-400 אלף תלמידים בארץ שקית קטנה עם עגבניות שרי, פלפלון ומלפפון שטופים. שניהם מתבססים על גידול ירקות בהיקפים עצומים, שלא יכולים להתקיים בלי ידיים קוטפות.
עמאר: "נוצרה מצוקה עצומה של כוח אדם. אנחנו מגדלים בנוסף גם כרוב וחסה ואבוקדו ותפוזים, ויש גבול כמה עובדים אתה יכול להשיג. מצאתי את עצמי משוטט באינטרנט בלילות כדי למצוא פתרון. לילה אחד מצאתי חברה בהולנד, שהרימה שם פרויקט מוצלח של קטיף רובוטי אוטומטי. שלחתי אליהם מייל והתחלנו במגעים. עד שפתאום אומר לי אחד המנהלים: 'רגע - אתה מישראל, למה אתה לא מדבר ישירות עם החבר'ה ביוקנעם, שמספקים לנו את הרובוטים והטכנולוגיה?'"
כך נוצר הקשר עם חברת מטומושן, מפתחת הרובוט הקוטף GRoW. "במשרד החקלאות אמרו לי: תשמע, זה לא הוכח כלכלית כעדיף על קטיף ידני. אמרתי להם: חברים, אבל אין, פשוט אין, כוח אדם. בסוף אושר לנו פיילוט על חמישה דונם. חתמנו הסכם עם מטומושן, הכשרנו את החממות, הזמנו שתילים - והכל היה כבר ערוך לקבלת הרובוט הראשון. בשלב הבא הכוונה הייתה להתאים את הרובוטים גם לקטיף ירקות נוספים. ואז התחילה המלחמה".
לאחר שקם מהשבעה על בנו, יחד עם מנכ"ל "קטנטעים" ערן שליסל, שנפצע בקרב שניהלה כיתת הכוננות בעלומים, הסתער עמאר מחדש על הפרויקט, עם טוויסט קטן: "פנינו לחבר משותף, אבידע בכר, מרכז גידולי השדה של קיבוץ בארי, והצענו שיחברו אלינו להקמה משותפת של החממה. עוד לפני המלחמה היו לנו שיחות על חיבור בינינו. עכשיו זה כבר לא רק מתבקש, זה חייב לקרות. שנעזור זה לזה. אבידע עצמו איבד ב-7 באוקטובר את אשתו ואת בנו, נפצע, והרופאים נאלצו השבוע לקטוע את רגלו. הייתי אצלו אתמול בשיבא ודיברנו על כך".
קצת נדיר הקשר הזה בין קיבוץ דתי לבין קיבוץ שזוהה כל כך עם השמאל.
"שיתוף הפעולה בינינו לבין בארי נמשך שנים, והקשר הדוק. אנשים מדהימים. הם נעזרו בנו לבנות בית כנסת. ערב שמחת תורה חברים מעלומים הלכו ברגל לבארי לרקוד שם בהקפות".
לאן הולכים מפה?
"מה פירוש? אנחנו עושים פה ציונות. צריך להרים את החקלאות בחזרה, להפעיל מחדש את המפעל. אנחנו מקווים להתחיל את הפרויקט מחדש יחד עם בארי, בחממות שלהם. החממות שלנו הפכו לשטח צבאי סגור".
איך אתה מוצא את הכוח להתרומם?
"באמונה. אנחנו אומרים תודה לקב"ה על שזכינו בניתאי ל-22 שנה. זה היה ה'תקציב' שקיבלנו. ילד ששאף תמיד להכי גבוה, שהצטיין בכל דבר: היה מצטיין בטירונות, בקורס קצינים. את כל תעודות ההצטיינות הוא היה מעביר לסבתא שלו, שמילאה איתן קיר שלם. עכשיו היא לא מוכנה להוריד אותן".
