.1

אשת לוט היקרה, שלום רב,
את בטח כבר יודעת מה אומרים עלייך.
הם אומרים שהיית מושחתת עד העצם. רחמים על לוט המסכן, הם אומרים. התמים הזה שדרדרת, הם אומרים.
הכול בגללך.

2.

את יודעת מה מספרים עלייך, נכון?
לא אשתף אותך בכל הפרטים. אני לא רוצה להכאיב לך, אם את בכלל מסוגלת להרגיש משהו כשאת קפואה לך ככה בין גבישי המלח.
(מלח הוא חומר משמר, אז אולי את כן מסוגלת להרגיש?)

3.

לא אעליב את האינטליגנציה שלך ואספר לך שאני חושבת שהיית צדיקה גדולה.
שתינו יודעות שגרת בסדום.
שתינו יודעות שאהבת את זה.

4.

אני עוד זוכרת את מורתי מכיתה ב', שסיפרה לנו על העיר שלך ועל מה שהלך שם.
אני בעיקר זוכרת את המיטה שלכם, מיטת סדום, זו שבכל פעם כשהגיע לעיר אורח, היו משכיבים אותו לישון בה.
אם הייתה קצרה למידותיו – היו מקצצים את רגליו.
ואם הייתה ארוכה – היו מותחים אותו, עד שכל איבריו היו נקרעים.

5.

לילות שלמים התחבטתי בשאלה, מה הייתי מעדיפה, אם הייתי נקלעת אז לעיר.
לקח לי די הרבה זמן להחליט.

6.

והיה גם הסיפור ההוא, על הנערה שהאכילה בדבש עני שעמד לגווע ברעב. פרנסי העיר תהו איך יכול להיות שהוא נשאר בחיים, וכשגילו – הם הפשיטו את הנערה, מרחו את גופה בדבש והשליכו אותה לתוך כוורת דבורים.
לא ראית כלום? באמת?

7.

ועכשיו המלח.
זה נושא רגיש, אני יודעת, אבל זה מה שסיפרו עלייך במדרש רבה: את הפכת לנציב מלח כי חטאת במלח.
כשהמלאכים הגיעו אליכם הביתה, לוט ביקש ממך קצת מלח, אבל את ניצלת את ההזדמנות כדי לקפוץ לשכנים ולבקש מהם מלח "עבור האורחים".
ידעת טוב מאוד מה עושים אצלכם לאורחים, נכון?

8.

ועכשיו את קפואה. מלוחה לנצח.

9.

אני יכולה לקרוא לך עידית?
אומרים שקראו לך עידית, או עירית. הם לא החליטו סופית, זה לא באמת עניין אותם.
אבל קראתי איפשהו שעידית זה מלשון "עדות".
ואת היית עדה לדברים נוראיים, עידית.

10.

ועכשיו אספר לך את הסיבה בגללה אני כותבת אלייך.
זה המבט לאחור, את מבינה. הם אמרו לך שלא להסתכל אחורנית, אז כשנמלטתם מהעיר. אבל את לא היית מסוגלת.
את הבטת אחורה.

11.

וקפאת.

12.

התנ"ך מקדיש לזה שש מילים בדיוק:
"ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח".

13.

אומרים שזה היה העונש שלך על שלא הקשבת לדברי המלאכים.
אומרים שזה היה העונש על שנמשכת לעיר המרושעת והמושחתת שלך.
אבל אני יודעת שזה היה משהו אחר.

14.

בפרקי דרבי אליעזר נכתב ככה:
"עידית, אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הן הולכות אחריה, אם לא".
כלומר, בסך הכול רצית לבדוק מה עם הבנות שלך.
מה עם הבית שלך.

15.

ויש גם הסבר פסיכולוגי.
אומרים שנתקעת בעבר, שרצית להישאר שם. לא עונש משמיים נגזר עלייך. זה פשוט קרה לך כי העדפת ל ה י ת ק ע בעבר.
ואני כל כך מבינה אותך, עידית. את מבינה, גם אני תקועה בעבר.
נעוצה שם חזק. לא מעזה להתקדם.

16.

יכול להיות שזה מקור הכוח שלי.
(או אולי זה מה שמספר לעצמו כל מי שתקוע בעבר?)

17.

את יודעת שמחקרים ארכיאולוגיים וגיאולוגיים באזור ים המלח, מצביעים על האפשרות שהייתה באזור התפוצצות מטאורית לפני 3,700 שנה?
משהו התפוצץ שם.

18.

אני מחכה לפעמים להתפוצצות כזו.
יכול להיות שגם את מחכה?

19.

תראי מה עוד הבנתי:
את הרי האמא של בנות לוט, ומהן יצאו עמון ומואב, וממואב יצאה רות המואבייה, וממנה יצא דוד המלך.
את מבינה מה זה אומר?
זה אומר שכולנו הצאצאים שלך, עידית. עם קטן שמייחס חשיבות עצומה לעבר וזוכר אותו.

20.

ועכשיו, כשאני כותבת לך את כל זה, העיניים שלי מתמלאות בדמעות מלח, וזה מראה שאת עדיין בתוכי, עידית.
אבל אולי יום אחד אצליח להשתחרר מכל העבר המלוח הזה.
כי אני לא רוצה להיות כמוך, עידית.
שלך,
שהרה

עוד סיפורי נשים מהתנ"ך: