דוד זיני אינו מתאים עוד לשמש בתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. ספק אם היה כשיר מלכתחילה. כך אמרו ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" ביממה האחרונה תשעה בעלי תפקידים בכירים ובכירים מאוד, בהווה ובעבר, בשב"כ, במשרד המשפטים ובגופי האכיפה, המודיעין וניהול הבחירות.
מאז כניסתו לתפקיד, ובעיקר מאז השבוע שלפני הבחירות, הצטברו לדבריהם החלטות, הוראות, שינויים בתוך השירות ומהלכים מול גופי אכיפה ומודיעין אחרים. כל אחד מהם לחוד, וכולם יחד, מעידים לדעתם על מה שקורה כשנתניהו מצניח אדם נטול ניסיון בעולם המודיעיני הכה מורכב שבו פועל השב"כ לראשות ארגון ריכוזי כל כך. לשיטתם, החשדות והחששות התאמתו במלואם ואף למעלה מכך - זיני אכן הוצנח לשם כדי לשרת את ראש הממשלה, את האג'נדה הפוליטית שלו ובעיקר את המטרה שלשמה יש אג'נדה: להשאיר אותו בתפקיד.
נתניהו בפגישת עבודה עם ראש השב״כ  דוד זיני
נתניהו בפגישת עבודה עם ראש השב״כ  דוד זיני
(צילום: עמוס בן גרשום/ לע״מ)
אחד מהתשעה, שכיהן בעבר בראש ארגון ביון גדול, אומר: "זיני אינו כשיר לתפקיד ראש השב"כ. כל יום שלו בתפקיד הוא סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לביטחון המדינה ולסדרי השלטון התקינים שעליהם הוא אמור להגן".
חלק מהדברים נאמרו גם קודם, אבל קיבלו משנה תוקף שלשום, בהודעתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג. ההודעה, שנמסרה "על דעתו של ראש השב"כ, מר דוד זיני", קבעה כי "בחינת המפה הראייתית והמודיעינית מעלה חשדות לרוב, אם כי בשלב זה אין ראיות לתשלום שוחד בחירות לבוחרים, בהיקף שעשוי להשפיע על תוצאות הבחירות". החקירה נמשכת, אבל "המיקוד עובר להיבטים ביטחוניים יותר – נושאי חתרנות והשפעה זרה – שאינם בליבת הליך הבחירות ותוצאותיו".
אז על מה ולמה טרלל ראש השב"כ מדינה שלמה במשך שלושה שבועות וכמעט דחף אותה למשבר חוקתי חסר תקדים? הרי מדובר בעדכון שמסר זיני עצמו, ושפורסם בידי המשנה לנשיא העליון בהסכמתו. בינתיים, המהלך שירת היטב את הבוס שלו. בשלב מסוים כבר קשה היה להבין מי מהדהד את מי. האם נתניהו מהדהד את החשדות שלדבריו כבר הוכחו בשב"כ, או שזיני מהדהד את נתניהו, כשהוא מנסה בכל דרך להוכיח את מה שכמה מבכירי פקודיו אמרו לו שכלל לא התרחש?
זיני יצר בדבריו לפני פקודיו, בפורומים של השירות, במכתביו לוועדה ובשיחות עם בכירים לשעבר, את הרושם שמדובר ב"לפחות משהו בסגנון פרשת מיידוף של שוחד הבחירות", כדברי אדם שנכח באחת הישיבות. לפי "עובדה", הוא אמר לגדי איזנקוט שיש בידי השירות ידיעות כבר מ-2018 שלפיהן הערבים גונבים את הבחירות, ושקודמיו התעלמו מהן. "אני באתי, והרמתי את האבן הזאת", אמר לפי הדיווח.
זיני ביום הבחירות: "בטוחות ומפוקחות"
(צילום: מזמור הפקות)

הוא הוסיף טרלול על בלבול כשהאשים את היועצת המשפטית לממשלה ואנשיה שהם מונעים ממנו לחקור את ההאשמות עד תום. כשהיועצת גלי בהרב-מיארה הבהירה שבלי חשד סביר אי אפשר לחקור אדם באזהרה, ודאי כשמדובר בחבר כנסת, זיני השיב לה: "תני לחקור ואז יהיה חשד סביר". המשפט הזה עוד ייכנס לפנתאון של אמירות השפר של מי שאין לו מושג מהו שלטון חוק במדינה דמוקרטית. ראש השירות רצה לקבל היתר לחקירה שתספק לו בדיעבד את העילה לבקש אותו.
בכירים לשעבר ובהווה במנגנוני האכיפה והמודיעין קוראים להשעות מיד את זיני, את סגנו נ' ואת ראש צוות החקירה שמינה לעסוק בפרשה אחרי שמידר את בעלי המקצוע הבכירים בשירות. במקביל, הם אומרים שיש להקים צוות חקירה מיוחד, מחוץ לשב"כ ולמשטרה, שיחקור לאלתר את הניסיונות לשבש את הבחירות ולפגוע בסדרי השלטון בישראל.
"זה זמן שירת הזינזאנה", אומר אחד מהם, "שתעבור ותאסוף את החשודים לחקירה, גם מהשב"כ, גם מהמשטרה, גם מסביבת ראש הממשלה. היינו כפסע מהפיכה שתתפוס את השלטון בישראל, כשמי שעומד במרכז הניסיון הנפשע הזה הם האנשים, בשב"כ ובמשטרה, שתפקידם להגן בדיוק על הסדר הזה. לא יכול להיות שהדמוקרטיה הישראלית תהיה תלויה על בלימה, על זיז קטן, ורק בזכות היועצת המשפטית לממשלה והצוות שלה, לצד עבודתם של כמה עיתונאים חרוצים. הרי לולא היא ואלמלא הם, ייתכן מאוד שבמדינת ישראל הייתה שולטת כבר היום חונטה מלוכנית דיקטטורית שמפעילה את המשטרה והשב"כ נגד מתנגדי השלטון".
הצהרת סולברג לצד היועמ"שית וזיני

מ"בחירות למופת" לפיגוע אסטרטגי ובחזרה, ושוב פעם, ושוב ושוב. בחינת דבריו והתנהלותו של זיני מותירה תחושה לא קלה ומעלה ספקות רציניים באשר לרצינות שיקול דעתו, ואודות מי שולט באמת על אותה דעה.
27.10, יום הבחירות: בחדר המצב של ועדת הבחירות, למצלמות, זיני מודיע: "הבחירות בישראל בטוחות, תקינות ומפוקחות בצורה מעוררת השראה". למחרת הוא מציג לסולברג את המידע שמוליד מכתב על חשדות חמורים להשפעה פסולה על הבחירות באמצעות מימון זר.
30.10: בשיחה איתנו מעריך גורם בשב"כ שהחשדות רציניים דיים לפתוח בחקירה, אך אינם צפויים להוביל לסבב בחירות נוסף.
1.11: זיני יושב לצד סולברג ובהרב-מיארה ומסכים להודעה שגם אם החשדות שהוצגו להם יאומתו, אין בהם כדי לערער את תוצאות הבחירות בכללותן. בדיונים סביב ההצהרה הוא מבקש להרחיב את החקירה לארבעה פוליטיקאים ערבים בכירים ולסווג את הפרשה כביטחונית. באותם ימים אפלים, אז לפני כחודש זיני ביקש להאזין לחמישה חברי כנסת ערבים ולצוות שלהם, בקשה שנהדפה בלשכת היועצת.
4.11: כשזיני הציג לסולברג את החשדות, הוא דיבר על "פריסה ארצית, ארומה ביטחונית, מספר מפלגות, חשודים שמעורבים גם בטרור" ושאל "מה עוד צריך?". באותו יום מקריא סולברג למליאת הוועדה פרפרזה ממסמך של זיני. נזכרים בה סכומי עתק, אלפי אנשים והצורך במודיעין נוסף שיאפשר "לקשור את הקצוות". המילה "בחירות" אינה מופיעה בה.
5.11: חדשות 12 ומקור שלנו בנפרד מביאים מפי מי שנכחו בכנס פנימי בשב"כ את דבריו של זיני: "אני תופס את אירוע הכסף שנכנס לפה בבחירות כמו הכישלון ב-7 באוקטובר. זה יום הכיפורים שלנו. זה הפיגוע האסטרטגי הגדול ביותר בתולדות המדינה". אם זיני צודק - הוא אכן כשל וצריך ללכת הביתה. אם זיני טועה או משקר - הוא צריך ללכת הביתה אבל גם הוא וגם הטרלול נשארים.
10.11: זיני כותב ליו"ר הוועדה כי "הידיעות הוגדרו בפני יו"ר הוועדה כחשד ל'פיגוע אסטרטגי'". יש במסמך "חשדות מבוססים לתופעת השפעה זרה נרחבת", וגם "ידיעות רבות ברמות סמך משתנות". בחלקים הנוספים שקיבלנו מופיעה דרישה להסרת המגבלות על השימוש בכלי השב"כ ותלונות קשות נגד היועצת.
15.11 ו-17.11: ביום ראשון עדיין מוסר השב"כ כי "נחקרו בשב"כ חשדות חמורים לפעילות של חתרנות והשפעה זרה בהקשרי הבחירות". כעבור יומיים מפרסם סולברג בהסכמת זיני כי מוקד החקירה עובר לחתרנות ולהשפעה זרה "שאינם בליבת הליך הבחירות ותוצאותיו". בסביבת זיני אומרים בשלב זה לחדשות 12 כי "מהרגע הראשון דיברו בשב"כ על חשדות". ובכן, גם "הפיגוע האסטרטגי הגדול ביותר בתולדות המדינה" התחיל את דרכו כחשד. רק שבדרך מצפון תל אביב למטה הוועדה בכנסת החליקה המילה "חשדות" ונפלה על הכביש ונותר רק הפיגוע. אכן פיגוע זה היה.

המילה החסרה

בפרפרזה שקרא סולברג ב-4 בנובמבר לחברי ועדת הבחירות הופיעו מדינות זרות, בעלי אינטרסים סמויים ואף עוינים ואלפי אנשים. מי היו אותם אלפים? מי מהם העביר כסף, מי קיבל אותו ומי לכל היותר נחשף לפעולת השפעה? את זה השב"כ עוד ביקש לברר. אבל המילה "בחירות" לא הופיעה שם. בחוץ כבר ידעו להגיד בשביל מה שילמו להם.
גם בשאר המסמך המלא אין זכר למילה הזאת. יש בו טענה שהמידע העיד על חשד ל"פיגוע אסטרטגי", ושעקב עמדת הייעוץ המשפטי נמנע מן השירות להשתמש בכלים הרגילים שלו. השב"כ ביקש להגדיר את החקירה כביטחונית, להחיל על חתרנות את הדין החל על טרור לעניין סמכויות השירות (זו כבר ממש בורות בחוק השב"כ ששם כתוב בדיוק זה) ולהסיר את המגבלות שהוטלו עליו.
חקירה עצמאית תצטרך לברר מי הורה על מה, באילו ראיות נומקו המעצרים והבקשות להאזנה, מי הדליף חומר מסווג ומדוע קיבל הציבור גרסה נחרצת בהרבה מזו שהחזיקו החוקרים
גורמים במערכי האכיפה והבחירות שקראו את הדברים התרשמו שחלקים במסמך נכתבו כדי להשפיע על הדיון הפוליטי. הם חששו שפרסום הדברים ישמש דלק לקמפיין שכבר התנהל בחוץ, יפגע בחקירה ויעניק חותמת רשמית לדה-לגיטימציה של ציבור שלם. במליאת הוועדה הוקראה אפוא התמצית המודיעינית בלי ההשגות של זיני על הייעוץ המשפטי. בקרב מי שמכירים את חילופי הדברים עלה גם חשד שזיני ניסה לגרור את סולברג למהלך שהשופט עצמו לא היה מוכן לגבות בפומבי. זאת שאלה שראוי להפנות למי שכתבו וביקשו להפיץ את המסמך.
בטרקלין שאגאל, ביום השבעת הכנסת, קרא ראש הממשלה "להסיר את כל המגבלות שהייעוץ המשפטי שם". מי ששמעו קודם את טענות זיני בדיונים הסגורים זיהו את אותו מסר. הדמיון עורר דאגה גם בסביבת יו"ר ועדת הבחירות. האם נתניהו הדהד את זיני, זיני הדהד את נתניהו, או שראש הממשלה דחף את ראש השירות מלכתחילה?

מהכסף בחו"ל לחוג הבית בנגב

אחד הגורמים הבקיאים בחומר תיאר שני קצוות, שניהם בסופו של דבר כלל לא קיימים במציאות. "למעלה", מידע על העברות כספים מחו"ל, דרך גורמים ועמותות בישראל. בחדשות 12 דווח שזיני נקב בסכום של עד מאה מיליון שקל. בשב"כ הכחישו שנקב בסכום הזה ואמרו שהערכות השירות דיברו על מיליונים. גורם בכיר הבקיא בחומר אמר שמדובר על לכל היותר מאות אלפי שקלים בודדים שהועברו מהרשות הפלסטינית לעמותה שהקים איימן עודה. "למטה", סיפורים על מזומן, מעטפות ותלושי דלק. חוקרי השב"כ ירדו לנגב במאמץ נואש להוכיח משהו מהעלילה, לבדוק את סיפור כרטיסי התדלוק וחזרו בידיים ריקות. בינתיים היה לקמפיין די דלק משלו להדליק תבערה בכל המדינה.
כפי שנחשף שלשום ב-ynet, כשבוע אחרי ההצבעה פנה זיני עצמו לשגיא קייזלר, ראש מטה טוהר הבחירות של הליכוד, וביקש ממנו חומר לביסוס הטענות לזיופים. הליכוד העביר לשב"כ את "דוח אלף", שבו מנה 1,281 תלונות. בדקנו קודם לכן את קובץ פניות הליכוד מיום הבחירות. אחרי ניכוי כפילויות נספרו בו כ-650 פניות. שלוש מהן טענו במפורש לשוחד או לתשלום בקשר להצבעה. אמירות עמומות, מעורפלות, נטולות פרטים או ראיות. בהגדרה מרחיבה, כולל שמועות, הגענו לשמונה. תלושי דלק לא נמצאו בקובץ. בפנייה אחת מנצרת, למשל, דיווח אדם שראה מעטפה ירוקה. החשד התעורר אצלו רק לאחר שראה פרסום על מעטפות עם כסף. זיני, בניסיון לחבר את החשדות למימון זר לשוחד בפועל, הלך לבקש חומר מאותה מפלגה שהפיצה את טענת הגניבה בעוד הבדיקה מתנהלת.
דניאל גרינברג בין היושבים בנאום נתניהו על החברה הערבית
דניאל גרינברג בין היושבים בנאום נתניהו על החברה הערבית
טען שהמיגע הגיע מהמשותפת. דני גרינברג
(צילום: רועי אברהם / לע"מ)
עד לא מכבר נראו שני מסלולים נפרדים. במסלול של המשטרה נעצרו ביום הבחירות שלושה פעילי רע"מ בדרום. את המידע מסר למשטרה דני גרינברג, מי שהוביל בעבר את מטה הליכוד בחברה הערבית, לאחר שפנה לממלא מקום ראש הסגל של נתניהו, עדו נורדן. לפי גרסת גרינברג, המידע הגיע לידיו מחבר כנסת מהרשימה המשותפת. במערכת האכיפה בודקים אם המידע הוזן למערכות המשטרה כדי להביא למעצרים בעיתוי שיועיל לקמפיין. לשכת נתניהו אישרה שנורדן קישר בין מוסר המידע למשטרה, והכחישה מעורבות נוספת. במסלול של השב"כ, פניית זיני לקייזלר מראה היכן נעשה ניסיון לחבר את החשדות המודיעיניים לטענות המפלגתיות על שוחד בקלפיות. מי שנתן את ההוראות בכל אחד מהמסלולים ומה ידע על השני הן שאלות לחקירה.
בדיון הארכת המעצר, נציג להב 433 נימק את החשד נגד ד"ר סיאף אבו ריאש בכך שהוא "עושה חוגי בית כדי לגרום לאנשים להצביע לרע"מ אף שהוא רופא, וזה בעייתי". מה בעייתי בדיוק? הרפואה, חוגי הבית או עצם העובדה שהוא מבקש מאנשים להצביע? המשטרה אישרה שבביתו נערך חיפוש ללא צו, וטענה שהיה בידה מידע טרי שהצדיק זאת, שזה כמובן המידע שהושתל בידי עובד לשכת ראש הממשלה לשעבר ותוגבר בידי הלשכה עצמה שכפי שהתברר, חסר כל ביסוס. ד"ר אבו ריאש לא הורשה להצביע. כעבור ימים דחה השופט ערן צברי את בקשת המשטרה למעצר בית ושחרר אותו ללא תנאים, אחרי שקבע שהחשד לא התחזק ואף ייתכן שנחלש. עד אז הצילומים וההודעות על המעצרים כבר עשו את שלהם.

סולברג והסמכות שלא הייתה לו

סולברג עמד על פרסום תוצאות הבחירות במועד, גם כשנציגי הליכוד ניסו לעכב אותו. בכך עזר להרגיע מהומה שגם הוא עזר לייצר בפרשת "ההשפעה הזרה".
ב-28 באוקטובר, יום אחרי הבחירות, כתב סולברג לזיני שאין בידו להעיד על טיב החשדות שהוצגו בפניו, והנחה אותו "לעשות שימוש בסמכויות שירות הביטחון הכללי כדי לאתר ראיות לביסוס החשדות הנ"ל או להזימן". לפי הגרסה שנמסרה לנו מהוועדה, זיני ביקש את המכתב וטען שנוהלי השב"כ מחייבים אישור מדרג שמעליו, ושאין באפשרותו לבקש אותו מנתניהו. איש לא הציג לסולברג נוהל כזה. הוא גם לא ביקש. אילו היה בודק היה מגלה שאין נוהל כזה. בסביבת זיני סיפרו סיפור אחר: סולברג החליט לכתוב את המכתב, והחקירה כבר התנהלה. לפי הגרסה הזאת, השופט בסך הכול ביקש להאיץ את הבירור.
דוד זיני, נועם סולברג
דוד זיני, נועם סולברג
(צילום: שלו שלום, רועי ידובסקי, ועדת הבחירות המרכזית, טל שחר)
ובכל זאת, ב-12 בנובמבר כתב סולברג לחברי הוועדה שהוא הנחה את זיני לפתוח בחקירה מקיפה, וב-17 בנובמבר חזר על כך בהודעה לציבור. פעמיים ייחס לעצמו הוראה לפתוח בחקירה שהשב"כ אומר שכבר פתח. חוק הבחירות מחייב משרדי ממשלה ורשויות מקומיות לסייע לוועדת הבחירות, אך אינו מעמיד את יו"ר הוועדה בראש מערך החקירות של השב"כ ואינו מסמיך אותו להתיר אמצעי חקירה. מה עשה זיני בפתק שקיבל? אילו אמצעים הופעלו, ובאישור מי? סולברג חילק שלשום שבחים לשירות, בלי להסביר מה ביקש לעשות מכוח מכתבו.
ואיפה היו סולברג והוועדה כשהמשטרה עצרה שלושה פעילי רע"מ בבוקר הבחירות על בסיס מידע שהגיע דרך לשכת נתניהו? לוועדה הייתה כתובת במשטרה. כשנתניהו זימן אליו את המפכ"ל, הוועדה ידעה להנחות אותו שלא לדון איתו בענייני הבחירות.
רע"מ פנתה לוועדה כבר ביום הבחירות בתלונה על המעצרים. האם סולברג פנה למפכ"ל או ליועצת ושאל מי הורה לבצע את המעצרים דווקא לפני פתיחת הקלפיות, ומה היה הבסיס להודעה המשטרתית שהליכוד ונתניהו הפכו מיד לראיה כביכול לגניבת הבחירות? אם חובת הסיוע לוועדה מספיקה כדי להורות לזיני לפתוח בחקירה, מדוע המפכ"ל לא נזקק לאותו פתק? ואם מבינים היטב שסולברג אינו מנהל את חקירות המשטרה, איזו סמכות נוספת צמחה לו כשהאיש שישב מולו היה אלוף במילואים?
חקירה עצמאית תצטרך לברר מי הורה על מה, באילו ראיות נומקו המעצרים והבקשות להאזנה, מי הדליף חומר מסווג ומדוע קיבל הציבור גרסה נחרצת בהרבה מזו שהחזיקו החוקרים.
חוק השב"כ מפקיד בידי השירות את ההגנה על סדרי המשטר הדמוקרטי ואוסר להטיל עליו משימה לשם קידום אינטרס מפלגתי. ישראל עברה את המבחן הזה על בלימה, על זיז קטן. עכשיו על המדינה לברר איך קרה שחלק מהאנשים שתפקידם להגן על זכותו של הבוחר להחליף את השלטון היו בין אלה שסיכנו אותה.