יום לזיכרון: ימי ההולדת של חללי צה"ל בחודש ספטמבר

נועם, עמית, רועי, מלכיה, שובל וטובאל: הגיבורים שנולדו ב-2 בספטמבר
רס"ם (במיל') נועם סלוטקי, לוחם וחובש קרבי, היה איש משפחה חם, סקרן ואוהב אדם, שקיבל אחריות ופעל תמיד מיוזמתו. נישא לעדי והיה אב מסור לנטע יהודה. ב-7 באוקטובר עם הישמע האזעקות, החליט לצאת בעקבות אחיו ישי לסייע בלחימה בעוטף. כשהגיעו לצומת קיבוץ עלומים הם נתקלו בעשרות מחבלים. הם ניהלו מולם קרב עיקש ובכך מנעו מהמחבלים לחדור לקיבוץ עד שנפלו בקרב זה לצד זה. סלוטקי, בן 31 בנופלו מבאר שבע, הותיר אחריו אישה, בן, הורים וחמישה אחים ואחיות. 
גלריה
נועם סלוטקי ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
רס"ל עמית פלד שירת כלוחם ביחידת אגוז. היה אדם שקט ובעל משמעת פנימית. העדיף עשייה על דיבור, אהב אתגרים פיזיים ואימונים, ותמיד היה אפשר לסמוך עליו ברגעים מורכבים. ב-7 באוקטובר יצא להילחם במוצב כיסופים שנכבש על ידי מחבלי חמאס. שעות ארוכות הוא לחם באומץ ובנחישות וחילץ חיילים עד שנפל בקרב. פלד, בן 21 בנופלו מחיפה, הותיר אחריו הורים ואחות. 
רס"ל עמית פלד ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
רס"ר (במיל') רועי אברהם מימון היה לוחם ופרמדיק ביחידת יהל"ם, שפעל מתוך מצפן מוסרי חד, רגישות יוצאת דופן ואחריות שקטה. היה טבעוני, חובב למידה ועשייה חברתית, שבחר שוב ושוב להציל חיים. עם פרוץ הלחימה בחר להתגייס למילואים למרות שלא היה חייב בכך. הוא נלחם בעזה ונפל בקרב בינואר 2024 במחנה הפליטים אל־בורייג'. מימון, בן 24 בנופלו מעפולה, הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות. 
רס״ר (מיל׳) רועי אברהם מימון
(צילום: דובר צה"ל)
רס"ל (במיל') מלכיה גרוס, לוחם שריון, היה איש חינוך בנשמה, חד מחשבה ושמח בחיים, שבחר בעשייה עם אנשים על פני קריירה נוחה. יזם פודקאסט חינוכי, התנדב שנים עם ילדים חולי סרטן והמשיך גם במילואים. הוא נלחם חודשים ארוכים בגבול הצפון ואז נקרא ללחימה בעזה. נפל בקרב ביוני 2024 ברפיח. גרוס, בן 25 בנופלו מסוסיה, הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. 
רס"ל (במיל') גרוס מלכיה ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
רס"ל (במיל') שובאל בן נתן, לוחם כפיר, היה מוזיקאי בנשמה שניגן בעוד ובסאז. אהב הרים, מעיינות וטיולי שטח, וחלם להקים מטע פתוח לנוער. הוביל כוחות באומץ ודאג תמיד לאחרים. לחם חודשים ארוכים באומץ ובנחישות עד שנפל בקרב באוקטובר 2024 בדרום לבנון. בן נתן, בן 22 בנופלו מרחלים, הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות. 
שובאל בן נתן ז"ל
(צילום: דובר צה"ל )
סמ"ר טובאל יוסף ליפשיץ היה בחור של טוב לב, מסירות ואומץ, עם חיוך ענק ושמחת חיים. נלחם להתגייס ולהגיע לגולני עד שהצליח והתקבל ללוחמה בגדוד 13 של החטיבה. שירת כנגביסט חוד ומדריך ביהלום. קיבל תעודת הצטיינות מהמ"פ על לחימתו בעזה. משפחתו הסכימה לתרום את איבריו כדי להציל חיים. נפל בקרב בדרום לבנון בהיתקלות עם מחבלים באפריל 2026. ליפשיץ, בן 20 בנופלו מבית שאן, הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות. 
סמ"ר טובאל יוסף ליפשיץ ז"ל
( צילום: דובר צה"ל)
להמשך קריאה
עדן: הגיבור שנולד ב-1 בספטמבר
סרן עדן פרוביזור היה תלמיד מחונן עם חדות מחשבה ושיח פילוסופי, בעל חגורה שחורה בלחימה משולבת ואהדה למכבי תל אביב. כקצין שריון נודע בצניעותו ובדאגה אישית לחייליו. שירת כמפקד מחלקה בגדוד 52 בחטיבה 401 (עוצבת עקבות הברזל), נלחם ב-7 באוקטובר, ונבחר להיות הטנק הראשון והמוביל שנכנס ללחימה בעזה.
סרן עדן פרוביזור ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
אביו סיפר כי עדן הצטיין בכל ותכנן מסלול ארוך בצבא: "הוא אהב את הטנקים ואת היחידה ואת החיילים שלו". סרן פרוביזור נפל בקרב בג'באליה שבצפון הרצועה בנובמבר 2023. פרוביזור, בן 21 בנופלו מאלפי מנשה, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים ואחיות.
תחשבו על יום הולדת לנופל
חנוך דאום
אחד הדברים הקשים והפוצעים זה לקבל פניות מהורים שכולים שמבקשים ולפעמים כמעט מתחננים שתזכיר את בניהם שנפלו במלחמה. זה קורע לב. הם כל כך רוצים שנזכור. שנכיר את גבורת הילדים שלהם. את מי שהיו. מדי יום אני מקבל פניות מבני משפחה וחברים. הם רוצים שאנשים יעקבו אחרי עמודי הזיכרון שפתחו, יכירו את מי שמסרו נפשם בשעה שישראל הייתה בסכנה קיומית.
חנוך דאום
המלחמה הסתיימה, סוג של, יש הפוגה כלשהי, אבל הם מרגישים שנותרו מאחור. כל כך הרבה משפחות שכבה אורן. והדבר האחד שנותן להן כוח זה להנציח את הילד שאיננו, כדי שמשהו ממנו יישאר. יש משפחות שמרגישות שלא קיבלו את יומן. הו חשות שממדיו העצומים של האסון וקצב ההתרחשויות גרם לכך שהילד שלהם, מלבד עשרים שניות במבזק, לא הוזכר. לא באמת.
הכי הרבה פניות אני מקבל בימי הולדת. נדמה לי שאני מבין את זה. תחשבו על יום הולדת לנופל. מה קורה בבית שלו. מה מרגישה אימו. מה חשים אוהביו. באזכרות הם עוד מוקפים. עולים לקבר. יש מכל לרגשות. בימי הולדת הם במקרים רבים לבד עם צער אינסופי. יום ששונם הפך ליום אסונם.
ויש גם את הצד של הנופלים עצמם: מגיע להם. מגיע להם, הנופלים עצמם, שנכיר את מי שהיו. הם הקריבו עבורנו ואסור בשום אופן שפשוט נמשיך הלאה. חובתנו המוסרית והערכית היא להכיר את מי שנפלו בהגנה עלינו. ללמוד מהם. להתחייב לדרכם. הם הסתלקו כל כך צעירים, אבל מגיע להם להשאיר חותם.
יש לנו חוב מוסרי. חוב עמוק. שלעולם לא נוכל באמת להשיב. אבל נוכל לזכור. ולהזכיר.
בעבר הייתה פינה כזו בתוכנית של גיא פינס, שבה הוא היה מספר לאיזה סלב יש יום הולדת בכל יום. בשנה הקרובה בלי נדר, נעדכן מדי יום לאיזה חיילים שנפלו ב"חרבות ברזל" היה אמור להיות יום הולדת. איזה גיבורים שהיו אמורים לחגוג, שוב אינם איתנו. נעשה זאת כדי להקדיש להם רגע.
תודה לאפרת, רבקה דויטש, ניצן תמרי, יובל זיסו, הילה מסר-שפיגל, דניאל ברקן וורד סופר שאספו את המידע וסידרו אותו. הן עושות זאת בחרדת קודש. תודה ל-ynet על שיתוף הפעולה, הם יצאו איתנו למסע החשוב הזה, ותודה לכל מי שיקדיש מדי יום רגע אחד כדי לקרוא על הנופל שמציין באותו יום יום הולדת, להביט על תמונתו להוקיר לו תודה. ונשתדל להיות ראויים.
צוות כתיבה ותחקיר: רבקה דויטש, ניצן תמרי, יובל זיסו, הילה מסר-שפיגל, דניאל ברקן, ורד סופר
להמשך קריאה