עדכונים שוטפים
הצג מהחדש לישן
הצג מהישן לחדש
סער, מתן ובן: הגיבורים שנולדו ב-1 במאי
רס"ם (במיל') סער מרגוליס היה לוחם ביחידת הכלבנים עוקץ, מאמן באומנויות לחימה ורבש"ץ כיסופים במשך שנים, שיזם את כיתת הכוננות והוביל את מערך הביטחון בקיבוץ. הוא היה נשוי ליסמין ואב למיה ולתבור. ב-7 באוקטובר סער יצא להגן על הקיבוץ, ונלחם מול עשרות מחבלים יותר מ-12 שעות, עד שנפל בקרב. מרגוליס, בן 37 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים ושמונה אחים ואחיות.
סמ"ר מתן וינוגרדוב מירושלים התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת הנח"ל, שם בלט במסירותו ובמחויבותו למשימה. פעל בענווה ובשקט, מתוך תחושת שליחות ואחריות עמוקה להגנת המדינה. הוא נפל בקרב בצפון הרצועה במרץ 2024. בצוואתו ביקש מתן שאם ימות, ינציחו אותו באמצעות תרומה לארגון מציל חיים עם אפקט ארוך טווח בתחום החינוך למען ילדים. וינוגרדוב, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים ואחות.
סמל בן אבישי מנהריה היה צעיר שקט, בעל אינטליגנציה רגשית יוצאת דופן, שניגן בגיטרה, רץ למרחקים ארוכים והתאמן ב"כושר קרבי אקספרט" לקראת שירות משמעותי. הוא שירת כלוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים ובהמשך בפלחי"ק צנחנים כמגן צופן. הוא נפל בקרב בג'באליה, שבצפון רצועת עזה במאי 2024. אבישי, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
להמשך קריאה
תחשבו על יום הולדת לנופל
אחד הדברים הקשים והפוצעים זה לקבל פניות מהורים שכולים שמבקשים ולפעמים כמעט מתחננים שתזכיר את בניהם שנפלו במלחמה. זה קורע לב. הם כל כך רוצים שנזכור. שנכיר את גבורת הילדים שלהם. את מי שהיו. מדי יום אני מקבל פניות מבני משפחה וחברים. הם רוצים שאנשים יעקבו אחרי עמודי הזיכרון שפתחו, יכירו את מי שמסרו נפשם בשעה שישראל הייתה בסכנה קיומית.
חנוך דאוםהמלחמה הסתיימה, סוג של, יש הפוגה כלשהי, אבל הם מרגישים שנותרו מאחור. כל כך הרבה משפחות שכבה אורן. והדבר האחד שנותן להן כוח זה להנציח את הילד שאיננו, כדי שמשהו ממנו יישאר. יש משפחות שמרגישות שלא קיבלו את יומן. הו חשות שממדיו העצומים של האסון וקצב ההתרחשויות גרם לכך שהילד שלהם, מלבד עשרים שניות במבזק, לא הוזכר. לא באמת.
הכי הרבה פניות אני מקבל בימי הולדת. נדמה לי שאני מבין את זה. תחשבו על יום הולדת לנופל. מה קורה בבית שלו. מה מרגישה אימו. מה חשים אוהביו. באזכרות הם עוד מוקפים. עולים לקבר. יש מכל לרגשות. בימי הולדת הם במקרים רבים לבד עם צער אינסופי. יום ששונם הפך ליום אסונם.
ויש גם את הצד של הנופלים עצמם: מגיע להם. מגיע להם, הנופלים עצמם, שנכיר את מי שהיו. הם הקריבו עבורנו ואסור בשום אופן שפשוט נמשיך הלאה. חובתנו המוסרית והערכית היא להכיר את מי שנפלו בהגנה עלינו. ללמוד מהם. להתחייב לדרכם. הם הסתלקו כל כך צעירים, אבל מגיע להם להשאיר חותם.
יש לנו חוב מוסרי. חוב עמוק. שלעולם לא נוכל באמת להשיב. אבל נוכל לזכור. ולהזכיר.
בעבר הייתה פינה כזו בתוכנית של גיא פינס, שבה הוא היה מספר לאיזה סלב יש יום הולדת בכל יום. בשנה הקרובה בלי נדר, נעדכן מדי יום לאיזה חיילים שנפלו ב"חרבות ברזל" היה אמור להיות יום הולדת. איזה גיבורים שהיו אמורים לחגוג, שוב אינם איתנו. נעשה זאת כדי להקדיש להם רגע.
תודה לאפרת, רבקה דויטש, ניצן תמרי, יובל זיסו, הילה מסר-שפיגל, דניאל ברקן וורד סופר שאספו את המידע וסידרו אותו. הן עושות זאת בחרדת קודש. תודה ל-ynet על שיתוף הפעולה, הם יצאו איתנו למסע החשוב הזה, ותודה לכל מי שיקדיש מדי יום רגע אחד כדי לקרוא על הנופל שמציין באותו יום יום הולדת, להביט על תמונתו להוקיר לו תודה. ונשתדל להיות ראויים.
צוות כתיבה ותחקיר: רבקה דויטש, ניצן תמרי, יובל זיסו, הילה מסר-שפיגל, דניאל ברקן, ורד סופר
להמשך קריאה
פורסם לראשונה: 10:26, 30.04.26
