עדכונים שוטפים
הצג מהחדש לישן
הצג מהישן לחדש
חן, אסף, אריאל, רפאל וחן: הנופלים שנולדו ב-4 בדצמבר
רס״ב חן נחמיאס, לוחם הימ״מ, היה מעיד על עצמו שהוא "ילד עליז שאוהב לחיות ולעשות חיים משוגעים עם חברים". הוא אהב את הטבע, בעלי חיים, ים וספורט, והיה בעל אוהב ואב מסור לארבעת ילדיו. הוא שירת ביחידת דובדבן ובהמשך בימ"מ, ונפל ב-7 באוקטובר, בקרב בשדרות. נחמיאס הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים, וחמישה אחים ואחיות.
רס״ן במיל׳ חן יהלום היה קצין ומפקד אהוב, ספורטאי עילית ואדם נדיר - איירון מן אמיתי. הוא היה לוחם מקצועי ומוערך ביחידת מורן ובמילואים, מנהל מוביל באינטל וטריאתלט שהיווה השראה לרבים. בנובמבר 2023 יצא לרכיבה בזמן חופשת התרעננות קצרה מהמילואים, ובמהלכה נפגע מרכב פרטי ונפטר מפצעיו. יהלום, בן 34 בנופלו מכפר אז״ר, הותיר אחריו את אשתו אור, הורים ושני אחים.
רס״ל במיל׳ אסף פנחס טובול היה לוחם שריון מצטיין, בעל חיוך מאיר, עיניים טובות וצחוק מתגלגל. הוא שוחרר משירות ביולי 2023, אך עם עם פרוץ המלחמה דרש לשוב ולהילחם לצד חבריו. טובול נפל בגבורה בקרב, כחודש אחרי תחילת התמרון הקרקעי בעיר חאן יונס שבדרום רצועת עזה. טובול, בן 22 בנופלו מקרית מוצקין, הותיר אחריו הורים ושישה אחים.
סמ"ר אריאל צים היה לוחם נח"ל נחוש, חזק ואהוב, ג'ינג'י עם לב ענק ורצון לעשות טוב. הוא ניחן ביכולות התמדה, ברגישות ובנחישות, ואהב לרוץ. החלום שלו היה לצאת לריצת מרתון אחרי השחרור מצה"ל. אריאל לחם ללא היסוס לצד חבריו, ונפל בקרב במאי 2024 בשכונת זייתון שבעיר עזה. צים, בן 20 בנופלו ממודיעין, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
סמ"ר במיל' רפאל קאודרס היה איש חינוך ויזם בעל חזון, עומק ורוח. הוא שירת בשמחה כרכז מסורת ורוח בגדוד 5030 של חטיבת אלון, ונפל ביוני 2024 במתקפת הכטב״מים של חיזבאללה לעבר הישוב חורפיש בצפון הארץ. קאודרס, בן 39 בנופלו מצור הדסה, הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים, ושישה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
מעוז, גיא, ודניאל: הנופלים שנולדו ב-3 בדצמבר
רס״ל (במיל׳) מעוז פניגשטיין, תושב סוסיא, היה לוחם קומנדו צנוע ואהוב, נווט מצטיין והלב הפועם של הצוות. הוא נהג לקחת על עצמו יותר, להרים אחרים לפני עצמו ולעולם לא התלונן. מעוז נפל בקרב בג'באליה בדצמבר 2023. בן 25, הוא הותיר אחריו אישה, את בתם טנא, הורים, ושישה אחים ואחיות. לאחר מותו משפחתו תרמה את איבריו.
רס״ר (במיל׳) גיא שבתאי מירושלים היה איש של ערכים עמוקים: מורה אהוב בישיבת חורב, איש תורה שלמד מדי בוקר במכון מאיר, ולוחם שראה בשליחות הצבאית חלק בלתי נפרד מזהותו. הוא התגייס למילואים למחרת טבח 7 באוקטובר, נפצע קשה בקרב בלבנון כשנה לאחר מכן לצד רב הגדוד שהיה עבורו כאח, ומת מפצעיו כשבועיים לאחר מכן. שבתאי, בן 39 בנופלו, הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, הורים, ושלושה אחים ואחיות.
סרן דניאל מימון טואף, תושב מורשת, הצטיין בכל דבר שעסק בו. "לא קמת בבוקר כדי להיות בינוני" היה הסטטוס של דניאל בוואטסאפ. הוא הגיע להישגים בתחרויות אופניים, כדורסל וגם בלימודים. דניאל התגייס לגדוד שקד (חטיבת גבעתי) במרץ 2020, התבלט גם בשירותו הצבאי ונשלח לקורס מ"כים בסיום ההכשרה, ולאחר מכן לקורס קצינים. ברצועת עזה הוא דאג לחייליו, כולל לכאלה שמסיבות בריאותיות הזדקקו לתזונה מיוחדת, ומדי בוקר טחן פולי קפה בשביל שתיה חמה לו ולחייליו. דניאל נפל במהלך פעילות מבצעית ברפיח בספטמבר 2024. בן 23 בנופלו, הוא הותיר אחריו הורים, וארבעה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
אסף, עיליי, הדר, עדי, רועי, ידידיה, ישי ומתן: הנופלים שנולדו ב-2 בדצמבר
אלוף-משנה אסף חממי מקריית אונו, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, התחיל את דרכו בצה"ל בחטיבת גבעתי, ב-2010 קיבל את אות מצטיין הרמטכ"ל, ממי שכיהן אז בתפקיד, גבי אשכנזי. חממי היה הראשון להכריז מלחמה ב-7 באוקטובר. הוא נלחם עם לוחמי החפ״ק שלו, נהרג בקרבות עם מחבלים ונחטף לעזה. חממי היה דמות של חום, שמחה ומשפחתיות: משחקי מחבואים ברחבי הבית, פנקייקים בשבת, ושירי "בוקר טוב" בסלון. גם ברגעיו האחרונים דאג קודם כל למשפחתו, כשהבטיח שבנו בן החמש יועבר למקום בטוח לפני שיצא לקרב. חממי, בן 41 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ואח.
רב״ט עילי עזר משפיים, היה נער מלא סקרנות, אהבת מוזיקה וחום אנושי. חבריו והסובבים אותו העידו על בגרות נדירה, אופטימיות, ואהבה אמיתית לחיים. הוא התגייס כלוחם לחטיבת הנח"ל מתוך תחושת שליחות ורצון להשפיע. עזר נפל ב-7 באוקטובר בקרב על אוגדת עזה. עזר, בן 18 בנופלו, הותיר אחריו הורים ואח.
רב"ט הדר מרים כהן ממושב זיתן הקרינה טוב לב, עומק ורגישות. במכתב שנמצא לאחר מותה כתבה לעצמה מסר של כוח ואמונה, תזכורת ליכולותיה, לערכיה, ולנקודת המבט המיוחדת שאפיינה אותה. כהן נפלה בקרב במוצב נחל עוז. כהן, בת 18 בנופלה, הותירה אחריה הורים ושלושה אחים.
סמ״ר עדי צור מירושלים היה מוכר כבעל לב רחב ומלא אור. רוגע, חום ועוצמה שקטה אפיינו אותו, ויכולתו ליצור קשר אמיתי ומהיר עם כל אדם הייתה יוצאת דופן. חבריו ומשפחתו ראו בו דמות אהובה ומרכזית בחייהם. ב-7 באוקטובר, בקרב על קיבוץ כיסופים, הג'יפ שבו נסע נתקל בארבע חוליות מחבלים. צור והסמל שלו מיכאל בן חמו ז"ל, פרקו מהג'יפ ונלחמו בגבורה עד הדקה האחרונה. הקרב ההירואי שניהלו, מעטים כל כך מול רבים, קנה זמן יקר לחיילים שנותרו בג'יפ והם הצליחו להגיע לבסיס ולהזעיק כוחות נוספים. צור, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
סמ״ר רועי וולף מרמת גן היה ילד אנרגטי, יצירתי, בעל עיניים טובות ושמחת חיים שלא נגמרת. תמיד חיפש אתגר חדש ותמיד עשה כמה דברים במקביל. וולף נהרג בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים ואחות.
רס"ל ידידיה אליהו מקרני שומרון היה אבא מעורב ומסור, שותף מלא בגידול ילדיו והקמת בית מלא אהבה. הוא אהב את ישראל ומעולם לא יצא ממנה, אהב לטייל ולחקור את הארץ. אליהו נהרג בקרב ברצועת עזה בתחילת התמרון הקרקעי, בן 25 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, ועשרה אחים ואחיות.
סמ״ר ישי מן ממצפה יריחו התגייס לנח"ל בדצמבר 2022 ושירת בנחישות ובשליחות עמוקה. מן נהרג בהתהפכות רכב בעוטף עזה במהלך פעילות סמוך לגבול. מן, בן 21 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים ואחיות.
סגן מתן שי ישינובסקי מכפר יונה, מפקד מחלקה בגדוד ההנדסה הקרבית 605, היה קשור בעומק למשפחתו, חברו הטוב של אביו, שותף למשחקי פלייסטיישן, בישולים ושיחות. אחותו אמרה שהם "תאומים שלא באותו גיל". אוהד מסור של מכבי תל אביב, בעל לב חם ונפש עדינה. ישינובסקי נפל באסון הנגמ"ש בחאן יונס יחד עם שישה מחייליו ביוני 2025. ישינובסקי, בן 22 בנופלו, הותיר אחריו הוריו ושתי אחיות.
להמשך קריאה
אלחנן, הלל, אליסף ורוז: הנופלים שנולדו ב-1 בדצמבר
סרן (במיל') אלחנן מאיר קלמנזון, איש מוסד וקצין צה"ל בדרגת סרן, כונה בפני חבריו הקרובים "אלחה". הוא היה אדם צנוע, איש של אנשים, חכם ואיש משפחה למופת. הוא היה הראשון להתנדב לכל משימה ללא היסוס, כפי שעשה גם ביומו האחרון. קלמנזון יצא לעבר יישובי העוטף בבוקר 7 באוקטובר, כשנודע דבר החדירה של מחבלי חמאס לישראל. יחד עם אחיו מנחם ואחיינו איתיאל, הוא הוביל את "צוות אלחנן" שחילץ מקיבוץ בארי כמאה תושבים בטבח. במהלך החילוץ נפגע מאש מחבל ונהרג. על גבורתם זכו בני הצוות בפרס ישראל לגבורה אזרחית לשנת תשפ"ד. קלמנזון, בן 41 בנופלו מעתניאל, הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, הורים וחמישה אחים ואחיות.
סמ"ר הלל סולומון, היה מוכר כ"משכין שלום", נער של לב טוב, חיבוק, חיבור ונתינה. בבוקר הטבח נפרד ממשפחתו ביודעו לאן הוא יוצא. לאחר ארבעה ימי לחימה, בבוקר שלישי, נפגע נגמ"ש הנמ"ר שבו שהה מטיל נ"ט בצפון הרצועה. סולומון, בן 20 בנופלו מדימונה, הותיר אחריו הורים, וארבעה אחים ואחיות.
סמ"ר אליסף בן פורת היה מוזיקאי בנשמה, חלם להופיע על הבמות הגדולות. בסוף השבוע של שמחת תורה הגיע לפסטיבל "סופרנובה", שם נפל לאחר שנורה בידי מחבלים. בן פורת, בן 22 בנופלו מצפת, הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.
סמ"ש רוז לובין, לוחמת בודדה שעלתה מאטלנטה שבארה"ב באוגוסט 2021, התגייסה למג"ב במרץ 2022 ושובצה בגדוד העיר העתיקה. לוחמת אמיצה, ישרה ובעלת לב זהב. היא שרדה את הטבח בקיבוץ סעד שם התגוררה, הגנה על הקיבוץ שלה במהלך מתקפת חמאס, חזרה מיד לתפקידה כלוחמת, ונפלה בפיגוע דקירה בשער הפרחים בנובמבר 2023. רובין, בת 20 בנופלה מאטלנטה, הותירה אחריה הורים וארבעה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
תחשבו על יום הולדת לנופל
אחד הדברים הקשים והפוצעים זה לקבל פניות מהורים שכולים שמבקשים ולפעמים כמעט מתחננים שתזכיר את בניהם שנפלו במלחמה. זה קורע לב. הם כל כך רוצים שנזכור. שנכיר את גבורת הילדים שלהם. את מי שהיו. מדי יום אני מקבל פניות מבני משפחה וחברים. הם רוצים שאנשים יעקבו אחרי עמודי הזיכרון שפתחו, יכירו את מי שמסרו נפשם בשעה שישראל הייתה בסכנה קיומית.
חנוך דאוםהמלחמה הסתיימה, סוג של, יש הפוגה כלשהי, אבל הם מרגישים שנותרו מאחור. כל כך הרבה משפחות שכבה אורן. והדבר האחד שנותן להן כוח זה להנציח את הילד שאיננו, כדי שמשהו ממנו יישאר. יש משפחות שמרגישות שלא קיבלו את יומן. הו חשות שממדיו העצומים של האסון וקצב ההתרחשויות גרם לכך שהילד שלהם, מלבד עשרים שניות במבזק, לא הוזכר. לא באמת.
הכי הרבה פניות אני מקבל בימי הולדת. נדמה לי שאני מבין את זה. תחשבו על יום הולדת לנופל. מה קורה בבית שלו. מה מרגישה אימו. מה חשים אוהביו. באזכרות הם עוד מוקפים. עולים לקבר. יש מכל לרגשות. בימי הולדת הם במקרים רבים לבד עם צער אינסופי. יום ששונם הפך ליום אסונם.
ויש גם את הצד של הנופלים עצמם: מגיע להם. מגיע להם, הנופלים עצמם, שנכיר את מי שהיו. הם הקריבו עבורנו ואסור בשום אופן שפשוט נמשיך הלאה. חובתנו המוסרית והערכית היא להכיר את מי שנפלו בהגנה עלינו. ללמוד מהם. להתחייב לדרכם. הם הסתלקו כל כך צעירים, אבל מגיע להם להשאיר חותם.
יש לנו חוב מוסרי. חוב עמוק. שלעולם לא נוכל באמת להשיב. אבל נוכל לזכור. ולהזכיר.
בעבר הייתה פינה כזו בתוכנית של גיא פינס, שבה הוא היה מספר לאיזה סלב יש יום הולדת בכל יום. בשנה הקרובה בלי נדר, נעדכן מדי יום לאיזה חיילים שנפלו ב"חרבות ברזל" היה אמור להיות יום הולדת. איזה גיבורים שהיו אמורים לחגוג, שוב אינם איתנו. נעשה זאת כדי להקדיש להם רגע.
תודה לאפרת, הילה מסר שפיגל, ניצן תמרי, תהילה כהן ויובל זיסו שאספו את המידע וסידרו אותו. הן עושות זאת בחרדת קודש. תודה ל-ynet על שיתוף הפעולה העתידי, הם יוצאים איתנו למסע החשוב הזה, ותודה לכל מי שיקדיש מדי יום רגע אחד כדי לקרוא על הנופל שמציין באותו יום יום הולדת, להביט על תמונתו להוקיר לו תודה. ונשתדל להיות ראויים.
צוות כתיבה ותחקיר: ניצן תמרי, תהילה כהן, יובל זיסו, הילה מסר-שפיגל, דניאל ברקן
להמשך קריאה
פורסם לראשונה: 11:55, 30.11.25
