עדכונים שוטפים
הצג מהחדש לישן
הצג מהישן לחדש
אורן, מיכאל וקורן: הנופלים שנולדו ב-9 בדצמבר
רס"ר במיל' אורן גולדין, חבר כיתת הכוננות בניר יצחק, ניהל את המוסך בקיבוץ. הוא נישא לאושרית ולזוג נולדו שני ילדים: אילי ואביב. גולדין היה הראשון לצאת מביתו ב-7 באוקטובר, עוד לפני שהיה ידוע כמה חמורה הסכנה שאורבת בחוץ. הוא נפל בקרב על הגנת הקיבוץ ונחטף על ידי חמאס. בחודש יולי 2024 גופתו הושבה לישראל במבצע חילוץ. גולדין, בן 33 בנופלו מניר יצחק, הותיר הורים ושני אחים, לצד רעייתו ושני ילדיו.
רס"ל במיל' מיכאל גל, בוגר תיכון "הגימנסיה העברית רחביה", אהד את קבוצת "הפועל ירושלים" והיה חבר פעיל בארגון האוהדים "הבריגדה". גל היה אוהב אדם וראה את מי שמולו בגובה העיניים. הוא קרא לכלבו "חופש". במרץ 2024, יום לפני השחרור מהמילואים, בשעות המוקדמות של הבוקר, יצאו כוחות לפשיטה בחאן יונס שבדרום רצועת עזה. גל נהרג בזמן שהגן על חיי חבריו ששהו במבנה. גל, בן 29 בנופלו מירושלים, הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.
סמל קורן ביתן התייתם מאביו כשהיה בן חמישה חודשים, ואימו גידלה אותו ואת אחיו לבדה. קורן היה נחוש לשרת כלוחם. למרות שלקה לפני הגיוס בדלקת שריר הלב, לא ויתר ואמר: "לא אכפת לי מה - אני רק קרבי". במהלך הלחימה בעזה טיהר הכוח מבנים ברפיח שבדרום הרצועה. ביתן עלה עם מפקדו לקומה השנייה של אחד הבתים וכשניגש לחלון כשדגל ישראל בידו, נורה ונהרג. ביתן, בן 19 בנופלו מראש העין, הותיר אחריו אמא ושני אחים.
להמשך קריאה
יוגב, אפיק ועמית: הגיבורים שנולדו ב-8 בדצמבר
סמ״ר יוגב אהרן היה נער יפה, שובב ובעל חיוך ממגנט, שניחן בכריזמה ומנהיגות טבעית. התגייס לגולני כלוחם נגביסט בגדוד 51, הצטיין בשטח והיה עמוד התווך של המחלקה. לצד הרצינות שבה לקח את התפקיד, שמר תמיד על שובבות, קלילות והומור. לאחר פטירת אביו המשיך לשרת במסירות בחמ״ל כיסופים. בבוקר 7 באוקטובר פעל בגבורה יוצאת דופן, כאשר השליך רימונים חזרה אל המחבלים, לחם באומץ והציל חיים עד שנהרג מהדף מטען. יוגב, בן 20 בנופלו מפרדס חנה, הותיר אחריו אמא וארבעה אחים.
סמ״ר אפיק רוזנטל היה רגיש, חכם ובעל לב גדול, שמח וחברתי, שניגן בגיטרה והפיץ סביבו אור. התגייס לצנחנים כחובש קרבי והצטיין בקור רוח ובמקצועיות. על אף בעיה רפואית שהתגלתה אצלו והקנתה לו פטור משירות, הוא שאף לשרת כלוחם חוד, ובנחישות יוצאת דופן התנדב ליחידת מגלן. בבוקר 7 באוקטובר הצטרף אפיק לחפ״ק שיצא לנחל עוז, חיסל מחבלים והעניק טיפול רפואי לפצועים עד שנהרג מירי. אפיק, בן 20 בנופלו מכפר מנחם, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
סמ"ר עמית צדיקוב היה נער חייכן, אופטימי ועצמאי, מלא שמחת חיים, אהבת אדם וחוש הומור. מדריך בצופים, שחקן כדורסל וגלשן גלים, שתמיד ראה את הילדים ה"שקופים" ודאג לצרף אותם אל החבורה. עמית התגייס לצנחנים כחובש קרבי, הצטיין בקורס ופעל במסירות למען חבריו. עמית, שלחם ב-7 באוקטובר בבארי, נפל באוגוסט 2024, בעת פעילות מבצעית שכללה איתור מחבלים ואמצעי לחימה. הוא נפגע מהתפוצצות של מטען ונהרג. עמית, בן 20 בנופלו מבית דגן, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
להמשך קריאה
ברק ואורי: הנופלים שנולדו ב-7 בדצמבר
סמ״ר ברק יעקב בן דוד היה נער טוב לב, חייכן ומלא שמחת חיים, שאהב אנשים, משפחה וכדורגל. בעל לב ענק, חברותי ומסור, שתמיד הושיט עזרה והפיץ אור סביבו. בנעוריו רקם קשר אוהב עם בת זוגו אגם ותכנן את עתידם המשותף יחד. לעת שירותו הצבאי הוא התעקש להתגייס לגולני ולהמשיך את דרכו של אביו. ברק שירת כלוחם בגדוד 13 והפגין מוטיבציה ומסירות גבוהה. הוא לחם בגבורה בקרב על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, נפצע והמשיך לסייע לחבריו עד רגעו האחרון. ברק, בן 19 בנופלו, תושב דימונה, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים ואחיות.
רס״ר (במיל׳) אורי משה בורנשטיין היה נער חכם, עמוק, יצירתי ובעל לב גדול. הוא נודע כחבר טוב ונדיב, אהוב על סובביו, עם רגישות ותשומת לב מיוחדת גם לאנשים "שקופים״. אורי שירת כנגביסט בגדוד שמשון ויצא לקורס מ"כים. לאחר הצבא הוא למד הנדסת מכונות, אהב לטייל, להתאמן בקפוארה ולרקוד. הוא חלם לרקוד גם בחתונה שלו עם בת זוגו אביגיל, שהקשר ביניהם פרח. במלחמת "חרבות ברזל" הוא גויס למילואים ולחם בעזה כלוחם חוד. אורי נפל בקרב בג'באליה באוקטובר 2024. אורי, בן 32 בנופלו, תושב לוד, הותיר אחריו הורים, וארבעה אחים.
נריה, שלמה וברהנו: הגיבורים שנולדו ב-6 בדצמבר
רב"ט נריה אהרן נגרי התגייס לצה"ל לפלוגות החילוץ וההצלה כחודשיים בלבד לפני נפילתו. חבריו סיפרו כי היה "חבר שכולו לב, שידע להנות מהחיים ולהשרות אוירה טובה סביבו, עם החברים או בבית. בעל מוסר עבודה גבוה שלקח ברצינות כל משימה". בבוקר 7 באוקטובר מחבלי חמאס תקפו את בסיס זיקים של חטיבת החילוץ. בקרב נהרגו שבעה חיילים, בהם נריה – שהיה טירון בפלוגת החילוץ וההצלה. נריה, בן 18 בנופלו מטלמון, הותיר אחריו הורים, ושישה אחים ואחיות.
סרן שלמה בן נון גדל כילד בפריז עד גיל 4. מילדות עסק בענפי ספורט שונים, בהם שחייה, ריצה, ריקודים סלוניים וטקוואנדו. כנער נהג להתנדב במסגרות שונות ולשמח את הקהילה. ב-2019 התגייס ושירת כלוחם בצנחנים, לאור יכולותיו נשלח לקורס מפקדים ושירת כמ"כ, ולאחר מכן יצא לקצונה. היה מפקד מקצועי, נתן דוגמה אישית והיה מודל לחיקוי עבור פקודיו. בן נון נפל בנובמבר 2023 במהלך פשיטה על בית החולים אל-קודס בעיר עזה. שלמה, בן 22 בנופלו ממודיעין, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
סמ"ר ברהנו קאסיה נולד באתיופיה. כשהיה בן תשע, הצליחה המשפחה להגשים את החלום ולעלות לארץ. הוא למד עברית במהירות, והסתגל לשינויים בקלות. מהר מאוד התגלה כמנהיג והיה דומיננטי בקרב חבריו, איתם חלק את אהבתו לטבע ולמרחבים הפתוחים. ב-2021 התגייס לסיירת גבעתי והיה לוחם מקצוען וערכי. בזמן שירותו הכיר את חברתו אסנת והשניים התאהבו. קאסיה נפל בדצמבר 2023 במהלך פעילות מבצעית בחאן יונס. ברהנו, בן 22 בנופלו מבית שמש, הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
שגיא, טל, מור, דביר ורונן: הנופלים שנולדו ב-5 בדצמבר
רס"ן (במיל') שגיא גולן מרעננה היה מפקד צוות ביחידת הלוט"ר. ב-7 באוקטובר, שבוע לפני חתונתו, הוא הוקפץ לבארי - שם הציל עשרות תושבים ונלחם במסירות שאין לה גבול. החליפות חיכו, החופה תוכננה, אך שגיא בחר בחייהם של אחרים לפני חייו שלו. גולן, בן 30 בנופלו, הותיר אחריו הורים, שני אחים וארוס.
רס"ן טל כהן, לוחם בסיירת מטכ"ל, יצא להילחם בשבת השחורה מיוזמתו, עוד לפני שקיבל פקודה. מפקד רגיש שדאג לחייליו כאל בניו, ואדם עם לב עצום שגבורתו הצילה רבים. כהן, בן 30 מגני טל, נפל בקרב בכפר עזה. הוא הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ושבעה אחים ואחיות.
רס"ם מור שקורי, שוטרת לוחמת משדרות, נלחמה ללא פחד מול מתקפת המחבלים. גם כשאזלה לה התחמושת, מצאה כוחות לחזק אחרים. בשיחת הפרידה אמרה לאמה: "אני אוהבת אתכם, תשמרו על ספיר", וקראה קריאת שמע ישראל. מור הייתה מאורסת לדוד, והחלום על חיים משותפים יחד נקטע. שקורי, בת 28 בנופלה, הותירה אחריה אמא, אחות וארוס.
רס"ן דביר דוד פימה מכפר יונה, סמג"ד 198 בעוצבת בני אור (460), היה מפקד פלוגה נערץ ואדם מלא ענווה. בן הזוג של אופק ואבא של הראל. דביר היה מנהיג שנגע בכל חייל בגובה העיניים, ונפל בקרב ברצועת עזה. פימה, בן 32 בנופלו, הותיר אחריו אישה, ילד, הורים ושישה אחים.
סמל רונן שפירו ממזכרת בתיה היה בחור צעיר עם להט, נחישות וחיוך תמידי. התמסר לאימונים וחלם להיות לוחם מהשורה הראשונה. הוא נפל בחודש יוני 2025 באסון הפומ"ה בחאן יונס. שפירו, בן 19 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
חן, אסף, אריאל, רפאל וחן: הנופלים שנולדו ב-4 בדצמבר
רס״ב חן נחמיאס, לוחם הימ״מ, היה מעיד על עצמו שהוא "ילד עליז שאוהב לחיות ולעשות חיים משוגעים עם חברים". הוא אהב את הטבע, בעלי חיים, ים וספורט, והיה בעל אוהב ואב מסור לארבעת ילדיו. הוא שירת ביחידת דובדבן ובהמשך בימ"מ, ונפל ב-7 באוקטובר, בקרב בשדרות. נחמיאס הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים, וחמישה אחים ואחיות.
רס״ן במיל׳ חן יהלום היה קצין ומפקד אהוב, ספורטאי עילית ואדם נדיר - איירון מן אמיתי. הוא היה לוחם מקצועי ומוערך ביחידת מורן ובמילואים, מנהל מוביל באינטל וטריאתלט שהיווה השראה לרבים. בנובמבר 2023 יצא לרכיבה בזמן חופשת התרעננות קצרה מהמילואים, ובמהלכה נפגע מרכב פרטי ונפטר מפצעיו. יהלום, בן 34 בנופלו מכפר אז״ר, הותיר אחריו את אשתו אור, הורים ושני אחים.
רס״ל במיל׳ אסף פנחס טובול היה לוחם שריון מצטיין, בעל חיוך מאיר, עיניים טובות וצחוק מתגלגל. הוא שוחרר משירות ביולי 2023, אך עם עם פרוץ המלחמה דרש לשוב ולהילחם לצד חבריו. טובול נפל בגבורה בקרב, כחודש אחרי תחילת התמרון הקרקעי בעיר חאן יונס שבדרום רצועת עזה. טובול, בן 22 בנופלו מקרית מוצקין, הותיר אחריו הורים ושישה אחים.
סמ"ר אריאל צים היה לוחם נח"ל נחוש, חזק ואהוב, ג'ינג'י עם לב ענק ורצון לעשות טוב. הוא ניחן ביכולות התמדה, ברגישות ובנחישות, ואהב לרוץ. החלום שלו היה לצאת לריצת מרתון אחרי השחרור מצה"ל. אריאל לחם ללא היסוס לצד חבריו, ונפל בקרב במאי 2024 בשכונת זייתון שבעיר עזה. צים, בן 20 בנופלו ממודיעין, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
סמ"ר במיל' רפאל קאודרס היה איש חינוך ויזם בעל חזון, עומק ורוח. הוא שירת בשמחה כרכז מסורת ורוח בגדוד 5030 של חטיבת אלון, ונפל ביוני 2024 במתקפת הכטב״מים של חיזבאללה לעבר הישוב חורפיש בצפון הארץ. קאודרס, בן 39 בנופלו מצור הדסה, הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים, ושישה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
מעוז, גיא, ודניאל: הנופלים שנולדו ב-3 בדצמבר
רס״ל (במיל׳) מעוז פניגשטיין, תושב סוסיא, היה לוחם קומנדו צנוע ואהוב, נווט מצטיין והלב הפועם של הצוות. הוא נהג לקחת על עצמו יותר, להרים אחרים לפני עצמו ולעולם לא התלונן. מעוז נפל בקרב בג'באליה בדצמבר 2023. בן 25, הוא הותיר אחריו אישה, את בתם טנא, הורים, ושישה אחים ואחיות. לאחר מותו משפחתו תרמה את איבריו.
רס״ר (במיל׳) גיא שבתאי מירושלים היה איש של ערכים עמוקים: מורה אהוב בישיבת חורב, איש תורה שלמד מדי בוקר במכון מאיר, ולוחם שראה בשליחות הצבאית חלק בלתי נפרד מזהותו. הוא התגייס למילואים למחרת טבח 7 באוקטובר, נפצע קשה בקרב בלבנון כשנה לאחר מכן לצד רב הגדוד שהיה עבורו כאח, ומת מפצעיו כשבועיים לאחר מכן. שבתאי, בן 39 בנופלו, הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, הורים, ושלושה אחים ואחיות.
סרן דניאל מימון טואף, תושב מורשת, הצטיין בכל דבר שעסק בו. "לא קמת בבוקר כדי להיות בינוני" היה הסטטוס של דניאל בוואטסאפ. הוא הגיע להישגים בתחרויות אופניים, כדורסל וגם בלימודים. דניאל התגייס לגדוד שקד (חטיבת גבעתי) במרץ 2020, התבלט גם בשירותו הצבאי ונשלח לקורס מ"כים בסיום ההכשרה, ולאחר מכן לקורס קצינים. ברצועת עזה הוא דאג לחייליו, כולל לכאלה שמסיבות בריאותיות הזדקקו לתזונה מיוחדת, ומדי בוקר טחן פולי קפה בשביל שתיה חמה לו ולחייליו. דניאל נפל במהלך פעילות מבצעית ברפיח בספטמבר 2024. בן 23 בנופלו, הוא הותיר אחריו הורים, וארבעה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
אסף, עיליי, הדר, עדי, רועי, ידידיה, ישי ומתן: הנופלים שנולדו ב-2 בדצמבר
אלוף-משנה אסף חממי מקריית אונו, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, התחיל את דרכו בצה"ל בחטיבת גבעתי, ב-2010 קיבל את אות מצטיין הרמטכ"ל, ממי שכיהן אז בתפקיד, גבי אשכנזי. חממי היה הראשון להכריז מלחמה ב-7 באוקטובר. הוא נלחם עם לוחמי החפ״ק שלו, נהרג בקרבות עם מחבלים ונחטף לעזה. חממי היה דמות של חום, שמחה ומשפחתיות: משחקי מחבואים ברחבי הבית, פנקייקים בשבת, ושירי "בוקר טוב" בסלון. גם ברגעיו האחרונים דאג קודם כל למשפחתו, כשהבטיח שבנו בן החמש יועבר למקום בטוח לפני שיצא לקרב. חממי, בן 41 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ואח.
רב״ט עילי עזר משפיים, היה נער מלא סקרנות, אהבת מוזיקה וחום אנושי. חבריו והסובבים אותו העידו על בגרות נדירה, אופטימיות, ואהבה אמיתית לחיים. הוא התגייס כלוחם לחטיבת הנח"ל מתוך תחושת שליחות ורצון להשפיע. עזר נפל ב-7 באוקטובר בקרב על אוגדת עזה. עזר, בן 18 בנופלו, הותיר אחריו הורים ואח.
רב"ט הדר מרים כהן ממושב זיתן הקרינה טוב לב, עומק ורגישות. במכתב שנמצא לאחר מותה כתבה לעצמה מסר של כוח ואמונה, תזכורת ליכולותיה, לערכיה, ולנקודת המבט המיוחדת שאפיינה אותה. כהן נפלה בקרב במוצב נחל עוז. כהן, בת 18 בנופלה, הותירה אחריה הורים ושלושה אחים.
סמ״ר עדי צור מירושלים היה מוכר כבעל לב רחב ומלא אור. רוגע, חום ועוצמה שקטה אפיינו אותו, ויכולתו ליצור קשר אמיתי ומהיר עם כל אדם הייתה יוצאת דופן. חבריו ומשפחתו ראו בו דמות אהובה ומרכזית בחייהם. ב-7 באוקטובר, בקרב על קיבוץ כיסופים, הג'יפ שבו נסע נתקל בארבע חוליות מחבלים. צור והסמל שלו מיכאל בן חמו ז"ל, פרקו מהג'יפ ונלחמו בגבורה עד הדקה האחרונה. הקרב ההירואי שניהלו, מעטים כל כך מול רבים, קנה זמן יקר לחיילים שנותרו בג'יפ והם הצליחו להגיע לבסיס ולהזעיק כוחות נוספים. צור, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
סמ״ר רועי וולף מרמת גן היה ילד אנרגטי, יצירתי, בעל עיניים טובות ושמחת חיים שלא נגמרת. תמיד חיפש אתגר חדש ותמיד עשה כמה דברים במקביל. וולף נהרג בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים ואחות.
רס"ל ידידיה אליהו מקרני שומרון היה אבא מעורב ומסור, שותף מלא בגידול ילדיו והקמת בית מלא אהבה. הוא אהב את ישראל ומעולם לא יצא ממנה, אהב לטייל ולחקור את הארץ. אליהו נהרג בקרב ברצועת עזה בתחילת התמרון הקרקעי, בן 25 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, ועשרה אחים ואחיות.
סמ״ר ישי מן ממצפה יריחו התגייס לנח"ל בדצמבר 2022 ושירת בנחישות ובשליחות עמוקה. מן נהרג בהתהפכות רכב בעוטף עזה במהלך פעילות סמוך לגבול. מן, בן 21 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים ואחיות.
סגן מתן שי ישינובסקי מכפר יונה, מפקד מחלקה בגדוד ההנדסה הקרבית 605, היה קשור בעומק למשפחתו, חברו הטוב של אביו, שותף למשחקי פלייסטיישן, בישולים ושיחות. אחותו אמרה שהם "תאומים שלא באותו גיל". אוהד מסור של מכבי תל אביב, בעל לב חם ונפש עדינה. ישינובסקי נפל באסון הנגמ"ש בחאן יונס יחד עם שישה מחייליו ביוני 2025. ישינובסקי, בן 22 בנופלו, הותיר אחריו הוריו ושתי אחיות.
להמשך קריאה
אלחנן, הלל, אליסף ורוז: הנופלים שנולדו ב-1 בדצמבר
סרן (במיל') אלחנן מאיר קלמנזון, איש מוסד וקצין צה"ל בדרגת סרן, כונה בפני חבריו הקרובים "אלחה". הוא היה אדם צנוע, איש של אנשים, חכם ואיש משפחה למופת. הוא היה הראשון להתנדב לכל משימה ללא היסוס, כפי שעשה גם ביומו האחרון. קלמנזון יצא לעבר יישובי העוטף בבוקר 7 באוקטובר, כשנודע דבר החדירה של מחבלי חמאס לישראל. יחד עם אחיו מנחם ואחיינו איתיאל, הוא הוביל את "צוות אלחנן" שחילץ מקיבוץ בארי כמאה תושבים בטבח. במהלך החילוץ נפגע מאש מחבל ונהרג. על גבורתם זכו בני הצוות בפרס ישראל לגבורה אזרחית לשנת תשפ"ד. קלמנזון, בן 41 בנופלו מעתניאל, הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים, הורים וחמישה אחים ואחיות.
סמ"ר הלל סולומון, היה מוכר כ"משכין שלום", נער של לב טוב, חיבוק, חיבור ונתינה. בבוקר הטבח נפרד ממשפחתו ביודעו לאן הוא יוצא. לאחר ארבעה ימי לחימה, בבוקר שלישי, נפגע נגמ"ש הנמ"ר שבו שהה מטיל נ"ט בצפון הרצועה. סולומון, בן 20 בנופלו מדימונה, הותיר אחריו הורים, וארבעה אחים ואחיות.
סמ"ר אליסף בן פורת היה מוזיקאי בנשמה, חלם להופיע על הבמות הגדולות. בסוף השבוע של שמחת תורה הגיע לפסטיבל "סופרנובה", שם נפל לאחר שנורה בידי מחבלים. בן פורת, בן 22 בנופלו מצפת, הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.
סמ"ש רוז לובין, לוחמת בודדה שעלתה מאטלנטה שבארה"ב באוגוסט 2021, התגייסה למג"ב במרץ 2022 ושובצה בגדוד העיר העתיקה. לוחמת אמיצה, ישרה ובעלת לב זהב. היא שרדה את הטבח בקיבוץ סעד שם התגוררה, הגנה על הקיבוץ שלה במהלך מתקפת חמאס, חזרה מיד לתפקידה כלוחמת, ונפלה בפיגוע דקירה בשער הפרחים בנובמבר 2023. רובין, בת 20 בנופלה מאטלנטה, הותירה אחריה הורים וארבעה אחים ואחיות.
להמשך קריאה
תחשבו על יום הולדת לנופל
אחד הדברים הקשים והפוצעים זה לקבל פניות מהורים שכולים שמבקשים ולפעמים כמעט מתחננים שתזכיר את בניהם שנפלו במלחמה. זה קורע לב. הם כל כך רוצים שנזכור. שנכיר את גבורת הילדים שלהם. את מי שהיו. מדי יום אני מקבל פניות מבני משפחה וחברים. הם רוצים שאנשים יעקבו אחרי עמודי הזיכרון שפתחו, יכירו את מי שמסרו נפשם בשעה שישראל הייתה בסכנה קיומית.
חנוך דאוםהמלחמה הסתיימה, סוג של, יש הפוגה כלשהי, אבל הם מרגישים שנותרו מאחור. כל כך הרבה משפחות שכבה אורן. והדבר האחד שנותן להן כוח זה להנציח את הילד שאיננו, כדי שמשהו ממנו יישאר. יש משפחות שמרגישות שלא קיבלו את יומן. הו חשות שממדיו העצומים של האסון וקצב ההתרחשויות גרם לכך שהילד שלהם, מלבד עשרים שניות במבזק, לא הוזכר. לא באמת.
הכי הרבה פניות אני מקבל בימי הולדת. נדמה לי שאני מבין את זה. תחשבו על יום הולדת לנופל. מה קורה בבית שלו. מה מרגישה אימו. מה חשים אוהביו. באזכרות הם עוד מוקפים. עולים לקבר. יש מכל לרגשות. בימי הולדת הם במקרים רבים לבד עם צער אינסופי. יום ששונם הפך ליום אסונם.
ויש גם את הצד של הנופלים עצמם: מגיע להם. מגיע להם, הנופלים עצמם, שנכיר את מי שהיו. הם הקריבו עבורנו ואסור בשום אופן שפשוט נמשיך הלאה. חובתנו המוסרית והערכית היא להכיר את מי שנפלו בהגנה עלינו. ללמוד מהם. להתחייב לדרכם. הם הסתלקו כל כך צעירים, אבל מגיע להם להשאיר חותם.
יש לנו חוב מוסרי. חוב עמוק. שלעולם לא נוכל באמת להשיב. אבל נוכל לזכור. ולהזכיר.
בעבר הייתה פינה כזו בתוכנית של גיא פינס, שבה הוא היה מספר לאיזה סלב יש יום הולדת בכל יום. בשנה הקרובה בלי נדר, נעדכן מדי יום לאיזה חיילים שנפלו ב"חרבות ברזל" היה אמור להיות יום הולדת. איזה גיבורים שהיו אמורים לחגוג, שוב אינם איתנו. נעשה זאת כדי להקדיש להם רגע.
תודה לאפרת, הילה מסר שפיגל, ניצן תמרי, תהילה כהן ויובל זיסו שאספו את המידע וסידרו אותו. הן עושות זאת בחרדת קודש. תודה ל-ynet על שיתוף הפעולה העתידי, הם יוצאים איתנו למסע החשוב הזה, ותודה לכל מי שיקדיש מדי יום רגע אחד כדי לקרוא על הנופל שמציין באותו יום יום הולדת, להביט על תמונתו להוקיר לו תודה. ונשתדל להיות ראויים.
צוות כתיבה ותחקיר: ניצן תמרי, תהילה כהן, יובל זיסו, הילה מסר-שפיגל, דניאל ברקן
להמשך קריאה
פורסם לראשונה: 11:55, 30.11.25
