על רקע ההצהרה על הפסקת שיתוף הפעולה עם הרשויות, נראה כי הקרע בין פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, והחרדים בלתי ניתן לאיחוי למרות ניסיונותיו המאוחרים להתנצל. אמירותיו כלפי הרב חיים קניבסקי וכן כלפי היקף התחלואה במגזר החרדי, הובילו את הח"כים החרדים לעשות את מה שהם יודעים טוב מכולם: למחות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו>>
ההוראה שיצאה מביתו של הרב קניבסקי לראשי ישיבות שפנו אליו, הייתה יריית הפתיחה בסיבוב המי-יודע-כמה בין הצדדים. הרב הבכיר ביותר במגזר הליטאי הורה שלא לבדוק בחורי ישיבות או לערוך בדיקות קורונה לכלל התלמידים לפי "מתווה הישיבות", כדי שלא להוביל לביטול תורה של בחורים אחרים שנאלצים להיכנס לבידוד בחדרי פנימייה סגורים.
גורמים חרדים הסבירו כי ההנחה בבסיס ההחלטה היא העובדה שבחורי הישיבות בין כה וכה אינם מתעתדים לצאת את כותלי הישיבות לפני יום כיפור, ועד אז כל מי שיידבק יהיה כבר "אחרי הקורונה" והרי לנו חיסון עדר. הגדילו לעשות ישיבות מסוימות שבהן התארגנו בחורים ל"מסיבת הדבקה" הכוללת העברת נרגילה מפה לפה, כדי לוודא שכולם יידבקו, וחסל סדר בידודים וריחוקים.
הבעיה היא כפולה: ראשית, לאיש אין ערבות שגם בחור צעיר שנדבק בנגיף לא יפתח מצוקה חריפה שתוביל לתחלואה קשה ואף למוות, זה כבר קרה לא פעם ולא פעמיים. שנית, מתווה ה"לא יוצאים הביתה" לא בהכרח נשמר בכל הישיבות, מה גם שאנשי הצוות בהחלט יוצאים לביתם. נוסף לכך, בימים האחרונים קיבלו הורים חרדים רבים הביתה ילדים שנדבקו בקורונה בישיבות, ואלה אמורים לשהות בבידוד בתוך בתים חרדיים צפופים ומרובי ילדים.
בנוסף, ישנן ישיבות שהחליטו לשחרר בחורים לחתונות של חברים או לשבת, ובכך לסכן נוספים. לפיכך התקבלה הוראתו של הרב קניבסקי, ככל הנראה ובצדק רב, בתחושה קשה של אכזבה, שלא לומר בגידה באמון מצד הממונה על הקורונה, הפרופ' גמזו, שהתבטא כי "הודעת הרב קניבסקי מסכנת את הציבור החרדי".

לא במקרה מכה הנגיף דווקא במגזר החרדי והערבי

הסערה שקמה הייתה מתוזמנת ומושלמת: היא אפשרה לח"כים החרדים לחמוק מהשאלות הקשות על היקף התחלואה בחצר האחורית שלהם, ועל אוזלת היד המתמשכת שהפגינו בטיפול בתופעה, על הפקרת ראשי הערים להתמודד לבדם עם החולים הגואים, ועם הפרות חוזרות ונשנות של חולים ומבודדים ללא אפשרות לאכיפה רצינית.

הרב חיים קניבסקי והרב גרשון אדלשטייןהרב חיים קניבסקי והרב גרשון אדלשטיין
הרב חיים קניבסקי והרב גרשון אדלשטיין
(צילום: שלומי כהן, "כיכר השבת")

בציבוריות הישראלית עוד זוכרים את חתונת הענק שארגן האדמו"ר מבעלז לנכדו, ואת הוראותיו שלא להיבדק במקרה של תסמינים - וישנם אדמו"רים נוספים שנתנו הוראות דומות בשקט ובצנעה לחסידיהם. את התוצאה כולנו רואים בגרפים.
לא מעט קולות תולים את האשם במשרד הבריאות ש"לא הסביר מספיק" לרבנים את ההשלכות של החלטות מהסוג הזה. הקולות האלה נאיביים מאוד, ונשענים על המחשבה שהציווי ההלכתי הגורף והחד-משמעי של "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד" הוא אילן חזק ויציב להתלות בו כשמבקשים שמירה על כללים. אך המציאות ברחוב החרדי אינה כך, ולא במקרה מכה נגיף הקורונה דווקא במגזר החרדי ובמגזר הערבי.
חברות אלו נשענות על מערכת קהילתית ומשפחתית חזקה באופן משמעותי. מפגשים משפחתיים וחברתיים הם חלק מאורח החיים היומיומי, כשמנגד פורחת תרבות אינדיבידואליסטית, הנצמדת אל הבדידות הפיזית של הנטפליקס, משלוחי המזון והאינטראקציה הווירטואלית ברשתות החברתיות.

תחת מתקפה ישירה

אך גם זה לא כל הסיפור. הנגיף, בסופו של דבר, מוביל לפגיעה ישירה ואנושה באורח החיים החרדי. תפילות בבתי הכנסת, לימודים בישיבות ואירועים דתיים-חברתיים החל "מסיום מסכת" וכלה בחתונה הם הדי-אן-איי של החיים החרדיים עצמם, שמתנהלים דרך המפגש החברתי הישיר והבלתי אמצעי. הפרקטיקות הדתיות שהן לב קיומה של החברה החרדית - מסליחות קהילתיות ועד ביקור באומן – מבוצעות בצוותא.

 הרב חיים קניבסקי ו רוני גמזו הרב חיים קניבסקי ו רוני גמזו
לא נראה שההתנצלות המאוחרת תציל את המצב. הרב קניבסקי ופרופ' גמזו
(צילום: דנה קופל, שלומי כהן)

אורח החיים הזה נמצא תחת מתקפה ישירה כבר חצי שנה. הסבל והמצוקה שחוו חרדים רבים שנאלצו לפתע לנטוש את בית הכנסת ולהשאיר את בחורי הישיבה בבית בחוסר מעש, הם גזירות שהציבור החרדי פשוט לא יכול לעמוד בהן.
הרבנים עצמם לא נותרו אדישים למתחולל: נשירה סמויה שהתפתחה בישיבות, אנשים שמיעטו לפקוד את בתי כנסת או להשתתף באירועים דתיים בקהילות השונות, וביטולם של "טישים" (התקבצות חסידית בלילות שבת לשיר ולאכול עם האדמו"ר) היו לא פחות "מחיסול ממוקד" של ליבת החרדיות עצמה.
את המגמה של חתירה תחת הנחיות הריחוק החברתי אפשר לראות גם כהחלטה מודעת להקריב את ערך קדושת החיים ההלכתי, לטובת ערך החיים החרדיים הקהילתיים והדתיים. דה פקטו קובעים הרבנים כי ערכי הלימוד של בני הישיבות וקיום תפילות סדורות בתוך בתי הכנסת, גוברים על ערך חייהם של מי שיידבקו ואף ימותו.

בין שני פוסקים

הסערה שקמה סביב דבריו של הרב קניבסקי הסתירה בחובה סיפור נוסף. זהו המאבק המתחולל כל העת בזרם החרדי-ליטאי על מעמדו של מי שאמור להיות המנהיג "הרשמי" של הזרם ויורשו המוצהר של הרב שטיינמן המנוח, הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז'.
הרב אדלשטיין סבור כי יש להישמע באופן מוחלט להוראות הרופאים ללא שום חריגה. לא לחינם לא פורסמה הוראת הרב קניבסקי בביטאון התנועה, "יתד נאמן" ,שנותר נאמן למנהיגות הרשמית. העיתון אמנם פרסם מחאה על דבריו של גמזו כלפי הרב, אך נראה כי הרב אדלשטיין, באורך רוח יוצא מגדר הרגיל, מנסה להוביל קו של הקפדה יתרה על הוראות משרד הבריאות, ללא הצלחה. למעשה נראה כי גם עקרון "הציות לרבנים" שהחברה החרדית מתגאה בו, נחל כישלון.
צריך לזכור כי הרב קניבסקי, בניגוד למנהיגי הציבור הליטאי, לא משמש בפועל בתפקיד פוסק או כראש ישיבה, אלא אפוף בהילת קדושה המנותקת לחלוטין מהווי העולם. כבר בתחילת משבר הקורונה, כאשר הורה לפתוח את תלמודי התורה והישיבות מחשש "לביטול תורה", הביע הרב אדלשטיין עמדה מנוגדת לחלוטין, שתמכה בהמלצות הרופאים. כולנו יודעים מה קרה בסוף ואיך התחלואה שהתפשטה בבני ברק הובילה למותם של תושבים בעיר. היא התרחשה, בין היתר, כי הציבור החרדי העדיף את הרוח המנשבת מבית הרב קניבסקי שעיקרה שמירה על אורח החיים החרדי המוכר, על פני עמדתו ההלכתית-דתית המוצקה והאחראית של הרב אדלשטיין.
גם כאשר הרב אדלשטיין סבר כי יש להשאיר את בתי הכנסת סגורים ולהמשיך בתפילות תחת כיפת השמיים, בחר הדרג הפוליטי החרדי אחרת, והפעיל לחצים על משרד הבריאות לשוב ולפתוח אותם, שוב בניגוד לדעת תורה - דעת הרב אדלשטיין, המנהיג הרשמי. בתי הכנסת נפתחו, ואזהרת הרב נדחקה פעם נוספת לקרן זווית.

הציבור בחר בשגרה

גם כעת מציפה ההוראה האחרונה של הרב קניבסקי את הקרע ההולך וגדל בין החצרות. המציאות כיום ברחוב החרדי מוכיחה שלא הדת ניצחה, לא קול ההלכה וההיגיון גבר, אלא כוח האינרציה. כוחם של החיים החרדיים במסלולם.

(צילום: נדב אבס, אבי חי)

כאשר הציבור החרדי ניצב בפני בחירה בין הערך הדתי לערך החרדי, הוא נוטה לבחור שוב ושוב בזה החרדי. כעת לומדים במגזר "להתחכם לפריץ" - לערוך בדיקות המוניות שיטו את התוצאות כלפי מטה, או לחלופין להימנע מבדיקות. העיקר לשמר בכל מחיר את שיבת החיים החרדיים למסלולם.