ספק אם יש אדם, גוף או מדינה שעברו ב-2025 השמדת ערך גדולה יותר מאשר החוקה האמריקנית. במשך כמעט 250 שנה החזיק המסמך הגאוני הזה ניסוי חברתי-אנושי שסיכויי ההצלחה שלו מראש היו קלושים: אנשים מגזעים שונים, דתות שונות, שפות שונות, תרבויות שונות, מקימים ביחד מדינה שתושביה לא צריכים להיות נאמנים לאדם או לדת או לארוחת בוקר ספציפית – הם צריכים להיות נאמנים רק לחוקה ולמגילת זכויות שמבטיחה "חיים, חופש ומרדף אחרי האושר".
החוקה הזו גם דאגה שלארה"ב לא יהיה מלך. היא יצרה שלוש רשויות שוות, הגבילה את כוחו של הנשיא והכפיפה אותו לקונגרס, נתנה הגנה גורפת לחופש הביטוי, לשמירה על זכויות נאשמים במערכת המשפט, ולחופש העיתונות. היא עשתה כל מה שאפשר להעלות על הדעת כדי לשמור על הדמוקרטיה ושלטון העם שהם הבסיס לכל הניסוי הזה. נשיאים משתי המפלגות ידעו שהם חייבים להיות כפופים לנורמות בסיסיות. כשנשיא אחד, ריצ'רד ניקסון, עבר על החוק, היו אלה חברי קונגרס ממפלגתו שלו שהגיעו לבית הלבן ודרשו ממנו להתפטר. כולם ידעו מה מונח על כף המאזניים: הניסוי האמריקני כולו.
הנשיקה, הגביע במגרש והחזקת הטלפון לנתניהו: השנה של טראמפ בתמונות
טראמפ מנשק את רעייתו בטקס ההשבעה, 20 בינואר (צילום: Saul Loeb/Pool photo via AP)
ואז באה השנה הראשונה בקדנציה השנייה של דונלד טראמפ, והוכיחה שכל ההילה המפוארת של החוקה נבנתה על נכונות אנשים בעמדות כוח להיות כפופים לה. מסתבר שמספיק שיגיע אדם אחד שאין לו שום עניין בחוקה – אלא במקרים שזו מתאימה לו – וכל המיתוס הגדול מתפזר. האבות המייסדים ראו אפשרות שיגיע מישהו כמו טראמפ, אבל הם לא היו מוכנים לכך שהמפלגה שלו תתבטל מולו לגמרי וכל מערכת הבלמים והאיזונים תתרוקן.
בקדנציה הראשונה עוד היו סביב טראמפ כמה יועצים אחראים שהצליחו פה ושם לעצור את האינסטינקטים הכי גרועים שלו. בקדנציה השנייה לא רק שהם אינם, אלא שהוא מוקף באנשים קיצוניים אפילו יותר ממנו, והעובדה שנבחר שוב למרות מהומות הקפיטול של תומכיו ב-6 בינואר 2021 – נתנה לו ביטחון לעשות את מה שנראה כי תמיד חלם עליו: להיות מלך.
10 צפייה בגלריה
טראמפ, האש בתקיפה בוונצואלה והמפגינים בארה"ב. "טרנספורמציה שלא דומה לשום דבר בהיסטוריה האמריקנית"
(צילום: Luis JAIMES / AFP, Alex Brandon/AP, )
התוצאה היא שקצב השינוי של ארה"ב בשנה הראשונה לנשיאותו השנייה של טראמפ, לא דומה לשום דבר שנראה בהיסטוריה של הרפובליקה. שני נשיאים אחרים שהיו להם שנים ראשונות מאוד משמעותיות הגיבו למשברים לאומיים גדולים: לאברהם לינקולן הייתה מלחמת האזרחים ולפרנקלין רוזוולט היה "השפל הגדול". טראמפ נכנס לבית הלבן ב-20 ינואר אשתקד כשארה"ב במצב סביר, בוודאי לא עומדת מול שום משבר, אבל הוא החליט שהיא כן.
הוא הפעיל סמכויות חירום שנשיאים לא נגעו בהן מאז המאה ה-19, כדי לאפשר לו לעקוף את הקונגרס ולמעשה להתנהג כמו שליט יחיד – בדיוק מה שארה"ב נלחמה נגדו במלחמת העצמאות שלה. לטראמפ יש עוד שלוש שנים כאלה, ובקצב הזה ב-2028 ארה"ב לא תהיה דומה בשום צורה למדינה שהוליווד אוהבת לצייר, שהמיתוס אוהב לפנטז, ושכותבי החוקה ראו בדמיונם. כך שינה טראמפ את ארה"ב בשנה אחת, יותר מכפי שרוב הנשיאים עשו בשמונה שנים.
המכסים, יוקר המחיה - וההתנערות: "הונאה דמוקרטית"
הסיבה העיקרית לניצחון של טראמפ בבחירות 2024 הייתה האינפלציה. אל בסיס המצביעים הנאמן-עד-הסוף שלו הצטרפו מיליוני מצביעים עצמאיים וגם דמוקרטים, שהאמינו כי הוא יצליח לעצור את עליות המחירים. טראמפ, כמובן, הבטיח לתקן את האינפלציה "ביום הראשון", אבל זו כבר הייתה במגמת ירידה כשהוא נכנס לבית הלבן ולא הייתה סיבה לזעזע את המערכת.
10 צפייה בגלריה
על חלק הוא ויתר, אבל בשקט. טראמפ מכריז על תוכנית המכסית העולמית שלו באפריל
(צילום: REUTERS/Carlos Barria)
טראמפ החליט שכן צריך לזעזע וכמעריץ של שיטת המכסים, עוד משנות ה-80', הטיל מכסי ענק גורפים על סחורות מכמעט כל מדינות העולם. האינפלציה שוב זינקה וטראמפ נאלץ לבטל, בשקט-בשקט, רבים מהמכסים הללו. הבעיה היא שכמו שטראמפ עצמו זיהה במדויק, "אחרי שמחירים עולים וכולם מתרגלים, קשה להוריד אותם". הכלכלה כן צמחה בין מרץ לסוף ספטמבר, מה שמראה כי למכסים לא הייתה השפעה הרסנית כפי שהזהירו כלכלנים רבים, אבל יוקר המחיה בארה"ב קשה היום מתמיד ואפילו על פי נתוני ממשל טראמפ, רוב המחירים גבוהים יותר ממה שהיו לפני שנה.
בעיה חמורה נוספת היא מחירי ביטוחי הבריאות, שהרקיעו שחקים עם תחילת 2026, כיוון שטראמפ והרפובליקנים בקונגרס סירבו להאריך את הסובסידיות של רפורמת "אובמה-קר", שעזרו ל-30 מיליון אמריקנים להשיג ביטוח בריאות. בנוסף, 2025 הייתה השנה הרעה ביותר בשוק העבודה האמריקני מאז 2003, למעט שנות מיתון. לפי סקרים אחרונים, כשני שלישים מהאמריקנים לא מרוצים מהדרך שבה טראמפ מנהל את הכלכלה. מי שלא נמצאים בשני השלישים האלה הם עשירי אמריקה שקיבלו הקלות גדולות במיסים.
כל זה ביחד הפך את המילה "Affordability" ("בר השגה") לאחת הפופולריות בפוליטיקה האמריקנית בשנה האחרונה. זוהראן ממדאני רכב עליה עד לאחוזת ראש העיר בניו יורק, והמפלגה הדמוקרטית הודיעה שזה מה שיעמוד במרכז הקמפיין שלה לפני בחירות האמצע בנובמבר 2026 – בחירות שבהם מקווים הדמוקרטים לשבור את השליטה הרפובליקנית בשני בתי הקונגרס, בית הנבחרים והסנאט. טראמפ, שהבטיח בקמפיין הבחירות ב-2024 כי "נוריד במהירות את המחירים ונהפוך את אמריקה לברת-השגה שוב", טען פתאום בישיבת קבינט בסוף 2025: "המילה Affordability היא הונאה של הדמוקרטים".
הטיהורים בממשל, והחזרה ל"צביון לבן"
אחד הצעדים של טראמפ בשנה האחרונה, שלהם כנראה תהיה השפעה ארוכת-טווח, הוא הזעזוע חסר תקדים שחולל בממשל הפדרלי. ראשית, הוא יצא למסע נקמה בכל מי שהעזו לחקור אותו, פיטר המוני אנשי קריירה במשרד המשפטים וה-FBI ו"ניקה" את משרדי הממשלה ממומחים ואנשי מקצוע – שהוחלפו בנאמניו של הנשיא.
במקביל הקים גוף מסונף לבית הלבן, קרא לו "המשרד ליעילות ממשלתית" (DOGE) ונתן אותו לידי בעל בריתו המיליארדר אילון מאסק. המשרד ביצע קיצוצים גורפים בסוכנויות פדרליות, הקפיא מיליארדי דולרים במענקים ופגע במגוון שירותים ציבוריים, כולל המרכז לבקרת מחלות (CDC), הסוכנות הממונה על תגובה לאסונות (FEMA) ומחקרים רפואיים במימון ממשלתי, כולל סרטן ילדים.
10 צפייה בגלריה
טיהורים ופיטורים המוניים. טראמפ לצד אילון מאסק, לפני העימות הפומבי ביניהם
(צילום: Brandon Bell/REUTERS)
טראמפ ומאסק גם הודיעו באופן חד-צדדי על סגירת סוכנות הסיוע USAID, שסיפקה מזון ותרופות לעניים ביותר בעולם, והנשיא פעל במקביל לפרק את משרד החינוך הפדרלי עם פיטורים המוניים של עובדיו. לפי החוקה, רק הקונגרס יכול לסגור את שני הגופים האלה – אבל טראמפ לא ביקש אישור, ולקונגרס לא היה אכפת. מחקר של פרופ' אטול גוואנדה מאוניברסיטת הרווארד העלה כי סגירת USAID, בידי האיש העשיר בעולם, גרמה ב-2025 לכ-600 אלף מקרי מוות במדינות העניות ביותר, כשני שלישים מהם ילדים.
"המשרד ליעילות ממשלתית", שממנו פרש מאסק בסוף מאי בצל עימות פומבי ומכוער מול טראמפ, התברר ככישלון גדול בייעול הממשל. לפי ממשל טראמפ הוא חסך כ-160 מיליארד דולר, אבל תחקירים של "ניו יורק טיימס" ו-BBC העלו כי המספר קרוב יותר לכ-10 מיליארד, ובכל מקרה סך ההוצאה הפדרלית ב‑2025 המשיך לעלות. בסך הכל טוען הממשל כי 317,000 עובדים פדרליים עזבו את מקום עבודתם בממשל וכ-68,000 איש גויסו.
טראמפ גם קיים הבטחה שלא נאמרה בקול רם, אבל הבייס הקשה שלו שמע אותה היטב, להחזיר לממשל את הצביון הלבן: הוא ביטל תוכניות גיוון, מחק מאתרי אינטרנט ממשלתיים חלקים גדולים מההיסטוריה הלא-לבנה של ארה"ב, החזיר מחדש שמות של בסיסים צבאיים שנקראו על שם מנהיגי הקונפדרציה ממלחמת האזרחים, וניקה את צמרת כוח העבודה הפדרלי מלא-לבנים, ובעיקר נשים שחורות. ממש השבוע אמר טראמפ ל"ניו יורק טיימס" כי מאז אישור החוק לזכויות האזרח בשנות ה-60 של המאה הקודמת, "אנשים לבנים זכו ליחס רע מאוד" והוא טען בין היתר כי גם כאלו שהיו "מוצלחים מאוד לא הוזמנו לאוניברסיטאות" (כוונתו כנראה למדיניות של אפליה מתקנת גזעית שהעליון בארה"ב אסר ב-2023).
גם ילדים-אזרחים נכלאו: מבצע גירוש המהגרים
הבטחת הקמפיין שטראמפ קיים במלואה ועד הסוף הייתה לעצור את המעברים הבלתי חוקיים בגבול. מאז ינואר נרשמו פחות מ-10,000 מעברים חודשיים בלתי חוקיים בגבול הדרומי של ארה"ב – המספר הנמוך ביותר אי פעם. טראמפ גם הבטיח לגרש מיליוני מהגרים, ובזה עמד קצת פחות. על פי ניתוח של "ניו יורק טיימס", הממשל גירש ב-2025 כחצי מיליון מהגרים, שהם 50% מההבטחה לגרש מיליון בשנה. למרות שהתחייב להתמקד בגירוש "הגרועים שבגרועים", בעיקר חברי כנופיות ואנשים עם עבר פלילי, לרוב המהגרים שנעצרו במבצעי גירוש מתוקשרים ואלימים בערים בשליטה דמוקרטית לא היה עבר פלילי.
10 צפייה בגלריה
שפל היסטורי בכמות המסתננים בגבול עם מקסיקו, אבל הגירוש מתוך ארה"ב לא עמד ביעד הפומבי של טראמפ
(צילום: REUTERS/Mike Blake)
את אלה שכן גירש, שלח לעיתים הממשל למדינות עולם שלישי שהמגורשים בכלל לא באו מהן. חסרי המזל הגדולים ביותר – בהם גם כאלה ששהו בארה"ב באופן חוקי – מצאו עצמם בכלא ענק וצפוף באל-סלבדור, הנחשב לאחד הקשים בעולם. גם אזרחים אמריקנים מצאו עצמם במתקני מעצר של סוכנות ההגירה ICE. לפי תחקיר של "פרו פבליקה", יותר מ-170 אזרחים אמריקנים נעצרו בתשעת החודשים הראשונים של 2025, כולל כ-20 ילדים. חלקם הוחזקו ימים שלמים בלי גישה לעורך דין או למשפחה, ובמקרים רבים הדיווחים כוללים שימוש בכוח והתעלמות מתעודות אזרחות וזהות. לפי תחקיר של רויטרס, לפחות 30 איש מתו ב-2025 במתקני מעצר של סוכנות ההגירה. עוד שניים נהרגו מירי סוכנים במהלך פשיטות בשיקגו, ו-2026 נפתחה עם מחאות סוערות בעקבות הריגתה של רנה גוד מירי של סוכן ICE במיניאפוליס.
מדיניות ההגירה של טראמפ מוכתבת בידי היועץ החזק ביותר שלו, סטיבן מילר, ולכן היא כוללת גם מאבק בהגירה חוקית וניסיון לשלול אזרחות ממיליוני אמריקנים שעברו מסלול ארוך וחוקי. התוכנית לקבלת פליטים קוצצה לרמה הנמוכה ביותר בהיסטוריה, כשהמקומות הפנויים בה שוריינו לדרום אפריקנים לבנים, וגם הקריטריונים לקבלת גרין קארד למהגרים ממדינות מסוימות הפכו כמעט בלתי אפשריים.
טראמפ מחכה עכשיו להחלטת בית המשפט העליון לגבי חוקיות הצו שמגביל אזרחות מלידה למי שנולדו להורים שאינם אזרחים, צו שעומד בניגוד לפרשנות המקובלת וארוכת השנים של התיקון ה-14 לחוקה – המבטיח אזרחות לכל מי שנולד בארה"ב. בית המשפט העליון אמור להכריע בנושא בחודש יוני, ואם לשפוט מהחלטותיו בנושאים שנויים במחלוקת ב-2025, טראמפ יכול להיות אופטימי.
שבירת הבריתות, והדוקטרינה החדשה
כמי שמיצב עצמו כנשיא "אנטי מלחמתי" עם סיסמת הבחירות "America First" ("אמריקה לפני הכול"), הבטיח טראמפ בקמפיין לא רק להימנע ממעורבות אמריקנית יקרה ועקובה מדם במלחמות זרות, אלא לסיים את המלחמות המשתוללות בעולם, להשיג הפסקת אש באוקראינה בתוך 24 שעות – ובעיקר לא לפתוח במלחמות חדשות. הוא צייר את ג'ו ביידן ואחר כך את קמלה האריס כ"רודפי מלחמות", והצליח למשוך אליו מצביעים ערבים-אמריקנים רבים כשהבטיח "לעצור את מה שישראל עושה בעזה". למצביעים יהודים הבטיח "לחסל את חמאס". גם אלה וגם אלה הצביעו לו במספרים גבוהים יחסית.
10 צפייה בגלריה
טראמפ עם שורדי השבי בבית הלבן, ב-20 בנובמבר
(צילום: Official White House Photo by Molly Riley)
בפועל, בשנה הראשונה בקדנציה השנייה היה טראמפ הכול חוץ מנשיא בדלן. ההישג הגדול ביותר שלו היה כמובן הפסקת האש בעזה, שהחזירה לישראל את החטופים – למעט החלל רן גואילי – והורידה את הנושא כולו מסדר היום האמריקני. מאידך הוא נכשל לגמרי באוקראינה, המלחמה לא הסתיימה תוך 24 שעות וגם לא תוך 24 שבועות. האובססיה שלו סביב פרס נובל לשלום הובילה לטענות חסרות בסיס כי "סיימתי שמונה מלחמות בשמונה חודשים". אם כבר, יותר משסיים מלחמות, נתן טראמפ פקודות להתקפות של ארה"ב נגד שפע מדינות: איראן, ניגריה, תימן, סומליה, עיראק, סוריה וונצואלה. בעולם בו מלחמה היא שלום, טראמפ יכול להגיד ש"אף אחד מעולם לא היה ראוי לפרס נובל לשלום יותר ממני". בינתיים הוא מסתפק בפרס השלום שהמציאה עבורו פיפ"א, ובמדליית הנובל שהעניקה לו מנהיגת האופוזיציה של ונצואלה מריה קורינה מצ'אדו (הפרס עצמו אינו ניתן להעברה).
אם יש לדונלד טראמפ דוקטרינה גלובלית זו לא בדלנות, אלא להיפך, אימפריאליזם. הוא רואה את העולם דרך שלוש אימפריות: ארה"ב, סין ורוסיה, שבעיניו היא עדיין ברית המועצות, וכל אחת מהן צריכה לשלוט בחלק שלה על הגלובוס. לכן לא אכפת לו שרוסיה פלשה לאוקראינה, וספק אם פלישה סינית לטייוואן תטריד אותו (אם כי הוא טוען שבייג'ינג לא תעז לעשות זאת כל עוד הנשיא).
10 צפייה בגלריה
מדורו מובל אזוק לבית המשפט בניו יורק. הדוקטרינה האמיתית - אימפריה
(צילום: REUTERS/Eduardo Munoz)
טראמפ הצהיר רשמית על חזרה ל"דוקטרינת מונרו", אותה דוקטרינה המכונה על שם הנשיא החמישי של ארה"ב ג'יימס מונרו, שהוביל אותה לראשונה לפני כ-200 שנה. במסגרת מדיניות זו נמנעה ארה"ב במשך עשורים רבים מהתערבות במלחמות אירופיות, והתמקדה בשמירה על ההגמוניה שלה במה שהיא רואה כ"חצר האחורית" שלה באמריקה הלטינית. "אנחנו רוצים להקיף את עצמנו בשכנים טובים. אנחנו רוצים להקיף את עצמנו ביציבות", הסביר טראמפ אחרי המבצע ללכידת שליט ונצואלה ניקולס מדורו, והבטיח שמעתה "איש לא יטיל ספק בדומיננטיות של ארה"ב בחצי הכדור המערבי".
מהמקום הזה טראמפ חושב שהנפט של ונצואלה שייך לארה"ב, וגרינלנד, על כל משאביה, צריכה גם היא להיות בשליטה אמריקנית. העובדה שגרינלנד שייכת לדנמרק, בעלת ברית היסטורית של ארה"ב וחברה בנאט"ו, לא מזיזה לו. "זה שלדנמרק היו סירות בגרינלנד לפני 500 שנה לא אומר שהם הבעלים של האדמה. אני בטוח שהיו לנו גם הרבה סירות שהפליגו לשם", אמר הנשיא של מדינה שלא היתה קיימת לפני 500 שנה, וגם היא קמה על ידי סירות שהגיעו אליה מאירופה, והבטיח: "אנחנו נעשה משהו בגרינלנד, בין אם הם אוהבים את זה ובין אם לא. אם לא בדרך הקלה, נעשה את זה בדרך הקשה".
10 צפייה בגלריה
גרינלנד. טראמפ לא שולל פלישה לאי ומודה: אולי נצטרך לבחור בינו לבין שימור נאט"ו
(צילום: AFP)
כחלק מריסוק הקשרים ההיסטוריים של ארה"ב עם מדינות מערביות ליברליות, העביר טראמפ חודשים בהתקפות מילוליות, מכסי ענק ואיומים לספח את קנדה – ותמיכה במפלגות ימין קיצוני ואנטי-ליברליות באירופה היא עכשיו מדיניות רשמית של ארה"ב. ברית נאט"ו ומערכת היחסים הטרנס-אטלנטית ההיסטורית מעולם לא היו בשפל גדול יותר. "אני לא קורא חוקים בינלאומיים, רק אני אחליט איפה נמצאים גבולות הכוח שלנו", אמר השבוע טראמפ ל"ניו יורק טיימס". באותו ריאיון נשאל גם, על רקע אזהרתה של דנמרק שפלישה אמריקנית לגרינלנד תשים סוף לברית נאט"ו, מה נמצא בעדיפות מבחינתו: השגת שליטה על האי הענק או שימור ברית נאט"ו. התשובה שלו מלמדת כנראה על מה שעשוי להתרחש בשנתו השנייה בקדנציה: "אני לא רוצה לומר לכם את זה, אבל ייתכן שזו תהיה בחירה".
"שקט, חזירה!": המאבק בתקשורת
דונלד טראמפ לא מוכן לשמוע ביקורת עליו, ובוודאי לא בדיחות. הוא כבר הביא לביטול תוכנית הלייט-נייט של סטיבן קולבר, כמעט סיים את הקריירה של ג'ימי קימל, איים לקחת את רשיונות השידור של ערוצי המיינסטרים, והצליח להציב את נאמניו בראש אחד מהם (CBS). טראמפ, שמתאר את כלי התקשורת הממסדית כ"פייק ניוז" והגיש שורה של תביעות דיבה נגדם, מרבה גם לעלוב בעיתונאים מטעמם, ובפרט עיתונאיות. "שקט, שקט, חזירה", הוא אמר למשל לעיתונאית מרשת "בלומברג" שניסתה לשאול אותו על מסמכים שנחשפו מפרשת הפדופיל ג'פרי אפשטיין – פרשה שהטילה צל על כהונתו לאורך השנה האחרונה – ועיתונאית מ"ניו יורק טיימס" שפרסמה תחקיר על סימני העייפות שנגלו בנשיא בן ה-79 זכתה ממנו לכינוי "מכוערת, מבפנים ומבחוץ".
10 צפייה בגלריה
טראמפ משוחח עם עיתונאים. את חלקם גידף, אחרים תבע
(צילום: Pete Marovich / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
במדד חופש העיתונות ב-2025 של ארגון "עיתונאים ללא גבולות", ארה"ב מדורגת במקום 57 מתוך 180 מדינות, עם הסיווג "מצב בעייתי". דו"ח "Freedom in the World" של הארגון האמריקני Freedom House קבע כי יש 53 מדינות "חופשיות יותר" מארה"ב בשקלול של חירויות פוליטיות וזכויות אזרח, חופש ביטוי, תקשורת ושלטון חוק. וכמי שתמיד רצה להיות סלבריטאי אהוב, מה שהכי מפריע לטראמפ זו ביקורת שמגיעה מכוכבי קולנוע וזמרים מפורסמים. כשברוס ספרינגסטין העביר עליו ביקורת בהופעות באירופה, כתב טראמפ: "ברוס ספרינגסטין האוברייטד יצא למדינה זרה כדי לדבר רעות על נשיא ארה"ב. הוא לא מוכשר, הוא מעצבן וחלאה. עדיף שיסתום את הפה עד שיחזור לארה"ב, ואז נראה אותו".
ההון מהקריפטו, וחגיגת החנינות
גם רפובליקנים יודו, בשקט-בשקט, כי לא היה נשיא מושחת יותר מטראמפ בהיסטוריה של ארה"ב. "פורבס" העריך כי הונו הפרטי של הנשיא, שמשכורתו השנתית בתפקיד היא 400 אלף דולר, עלה מ-4.3 מיליארד דולר ב-2024 ל-7.3 מיליארד בספטמבר 2025. לפי הניתוח של "פורבס", כשני מיליארד הגיעו מעסקי הקריפטו שלו, והיתר מעסקאות רישוי ונדל"ן, בעיקר בסעודיה ובאיחוד האמירויות. כל זה לא כולל את מתנת המטוס שקיבל מקטאר.
בכל הקשור לקריפטו, טראמפ משיג רווח אישי עצום מהמטבעות שהוא קשור אליהם, כשהוא עצמו הרגולטור המרכזי בתחום. מומחי אתיקה ואפילו חלק מהרפובליקנים קבעו כי טראמפ "מוכר" גישה לנשיא ארה"ב בתמורה להשקעה במטבע שבבעלותו, אבל זה לא נגמר כאן. בשנה הזו גם התפתחה תעשייה שלמה סביב מתן חנינות, שמכניסה הרבה מאוד כסף למקורביו של טראמפ ולכל מי שיכול להביא להענקת חנינה לברוני סמים, עברייני קריפטו, תומכים אישיים ובני ברית פוליטיים. הימים שבהם ג'ימי קרטר הכניס את כל רכושו האישי – חוות בוטנים בג'ורג'יה – לנאמנות עיוורת, עברו מזמן.
הקונגרס? הנשיא מתעלם, אבל מזהיר ממהפך דמוקרטי
2025 הייתה השנה בה הפך הקונגרס האמריקני המפואר, זה שהסנאט שלו מכונה "the greatest deliberative body in the world", לחותמת גומי – ולפעמים גם זה לא. כיוון שהקונגרס הוא זה שמחזיק ב"ארנק" הלאומי, טראמפ הכיר בקיומו רק בשני מקרים בהם האג'נדה שלו הכריחה קבלת תקציבים. אחד היה מה שהנשיא כינה "החוק הגדול והיפהפה", שהיה חקיקה מקיפה שקיצצה מיסים לעשירים, חתכה בעומק תוכניות בריאות פדרליות וביטלה את כל מדיניות המלחמה בשינויי האקלים. הפעם השנייה הייתה אישור תקציב הביטחון. מעבר לזה, הקונגרס כיום הוא בקושי זבוב על הקיר. הממשל מתעלם אפילו מהחוק שדורש את פרסום כל מסמכי פרשת אפשטיין, והקונגרס שנמצא בשליטה רפובליקנית לא שואל שאלות.
10 צפייה בגלריה
טראמפ נואם ב-6 בינואר השנה במרכז קנדי לאומנויות הבמה בוושינגטון, אחרי ששונה לשם "מרכז טראמפ-קנדי"
(צילום: REUTERS/Kevin Lamarque)
נשיאי עבר שהגיעו לבית הלבן כשהמפלגה שלהם שולטת בקונגרס, נהגו לומר שיש להם שנתיים להעביר חוקים, כי בבחירות האמצע המפלגה של הנשיא בדרך כלל מפסידה ובזאת נגמר הסיפור. מכיוון שטראמפ לא ממש מתייחס לקונגרס, הדאגה היחידה שלו מהאפשרות שהדמוקרטים יזכו בבחירות בנובמבר בשליטה לפחות בבית הנבחרים, היא מה זה אומר לגביו: בפגישה עם רפובליקנים בקונגרס בשבוע שעבר אמר להם טראמפ שוב ושוב: "אם הם ינצחו בבחירות, הם ידיחו אותי".
האמירה הזו נועדה בעיקר לאוזני הבסיס הקשה ביותר שלו, שנשאר בבית בבחירות שבהן טראמפ לא מופיע על פתק ההצבעה, והיא לא מצביעה על דאגה אמיתית מצדו – כיוון שבפועל מימוש של הדחה דורש לא רק רוב רגיל בבית הנבחרים, שם עשויים הדמוקרטים להשיגו אם ישתלטו על הבית התחתון של הקונגרס, אלא גם עריכת "משפט" בסנאט שהרשעה בו דורשת רוב של שני שלישים. טראמפ, שכבר עבר בכהונה הראשונה שני הליכי הדחה שלא השיגו את הרוב הדרוש בסנאט, ימשיך כנראה להתעלם מהקונגרס, לא משנה מי ישלוט בו – ובצדק מבחינתו. עד כה אף אחד לא הוכיח לו שיש מי שמתכוון לעצור אותו.
וושינגטון של טראמפ: החלום לשלטון יחיד
לא במקרה טראמפ מהופנט מבית המלוכה הבריטי ומעריץ שליטים אוטוקרטים. זה מה שהוא תמיד רצה להיות. ביומו הראשון בתפקיד, חתם טראמפ על שורה של צווים נשיאותיים, פרש מארגון הבריאות העולמי ומהסכמי האקלים של פריז והורה כאמור לבטל אזרחות מלידה (מהלך שחוקיותו תוכרע כאמור בבית המשפט עליון). נכון לדצמבר, טראמפ חתם על 220 צווים נשיאותיים, הרבה יותר מקודמיו, וחלקם, כולל המכסים, בכלל היו צריכים לעבור אישור קונגרס. גם סוגיה זו תוכרע כנראה בבית המשפט העליון, שדן בעתירות נגד המכסים.
10 צפייה בגלריה
שלטי ענק של טראמפ ולינוקלן שנתלו על מבנה ממשלתי בוושינגטון, ביוני
(צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)
טראמפ גם העביר לוושינגטון את מה שנהג לעשות בקריירה שלו כאיש נדל"ן: הדבקת שמו על מבני ממשל, כשגם כרזות ענק עם דיוקנו נתלו על המבנים בבירה האמריקנית. הוא ביצע שינויים מבניים מאסיביים בבית הלבן ללא אישורים, הרס את האגף המזרחי שהיה שייך לגברת הראשונה ובונה כעת במקומו אולם נשפים ענק – ובצעד שבאמת קשה להאמין שהוא אמיתי, הוסיף את שמו למרכז האמנות הלאומי שמשמש גם כאנדרטה לזכר הנשיא ג'ון פ' קנדי. גם זה קרה בלי אישור הכרחי מהקונגרס.
"אני לא בטוח שאפשר להשוות את השנה הזו לשום נשיאות אחרת בהיסטוריה האמריקנית", אמר מת'יו בארטלט, אסטרטג רפובליקני שעבד במחלקת המדינה בקדנציה הראשונה של טראמפ, לטלוויזיה הקנדית. "אני חושב שאולי תצטרכו לחזור למצרים העתיקה, לימי פרעה, כדי להשוות. זו פשוט טרנספורמציה רדיקלית שלא דומה לשום דבר בהיסטוריה האמריקנית".
