שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך השפיע הרב אלישיב על חיי כולנו
    הוא בחש ברבנות הראשית, התנגד לתרומת איברים, נלחם בגיוס בחורי הישיבות - אך גם פעל להתרת עגונות. הרב אלישיב שנפטר השבוע, הצליח לעצב את חייהם של כלל אזרחי ישראל - גם החילונים המובהקים - כמעט מבלי שיצא את ביתו
    הוא היה מוכר בעיקר כ"פוסק הדור", הנהיג זרם שגם בתוך הציבור שלו היה במיעוט (על פי חלוקת המנדטים בכנסת), ובמשך 20 שעות ביממה עסק בתורה, ורק בתורה - אבל הרב יוסף שלום אלישיב שנפטר השבוע, ממש לא היה "לחרדים בלבד". סקירת האתגרים עמם התמודד בעשר שנותיו כ"גדול הדור", מעלה כי מדובר במנהיג שהשפיע על כלל הציבור הישראלי. גם על זה החילוני, ולא רק בענייני דת ומדינה.

     

    קבלו עדכונים גם בפייסבוק של ynet יהדות

     

    פטירת הרב אלישיב תיעוד מיוחד ב-ynet:

     

    בעוד קודמו בהנהגה החרדית-ליטאית, הרב אליעזר מנחם שך, עסק בעיקר בביסוס עולם הישיבות והמסגרות הפוליטיות במגזר - הרב אלישיב כבר נדרש לשלל "איומים מבחוץ", שנכללו תחת מכנה משותף אחד: היותם תוצאות של שינויים תרבותיים וטכנולוגיים בעולם המערבי שחדרו לחברה בישראל, וחלחלו גם לציבור החרדי. נוכח הסכנה להתפוררות המגזר בעטיים, עמד הרב "כחומה בצורה" מול כל תופעה חדשה.

     

    גיורי צה"ל, היחס לרפורמים

    גם מתנגדיו הגדולים מודים כי מחדרו הקטן בסמטת חנן שבשכונת מאה שערים, כמעט מבלי שיצא את ביתו, הצליח הרב אלישיב לגעת בחייהם של אזרחי ישראל - חרדים, דתיים וחילונים. עמדותיו השמרניות חלחלו והשפיעו על אופיה של הרבנות הראשית, על בתי הדין הרבניים - גם בצבא, על התגייסותו של המגזר החרדי לצבא ולשוק התעסוקה ועוד.

     

    תפיסת העולם החילונית שואפת לקרב את החרדים לתרבות הכללית. בשל כך איבד הרב אלישיב כל אמון בממסד החילוני (צילום: יוסף אבי יאיר אנגל) (צילום: יוסף אבי יאיר אנגל)
    תפיסת העולם החילונית שואפת לקרב את החרדים לתרבות הכללית. בשל כך איבד הרב אלישיב כל אמון בממסד החילוני(צילום: יוסף אבי יאיר אנגל)

     

    רב אלישיב היה מאבק פנימי וחיצוני בחזיתות שאף אחד מגדולי ישראל לא עמד בהן", מנתח עו"ד דב הלברטל, שליווה

    את "פוסק הדור" במשך שנים, והיה מבאי בית מדרשו הקבועים. "בבסיס של כל זה עומדת תפיסת העולם המערבית של הומניזם וליברליזם, שדוגלת בחופש הפרט, והיא הולכת ומתעצמת. הייתי אומר שזהו מאבק בין האדם לאלוקים. המערכה כולה ניטשת על השאלה מי מהם עומד במרכז העולם".

     

    על פי הלברטל, רוב האתגרים שעמם התמודד הרב אלישיב - בתוך המחנה ומול הציבור הכללי - נגזרו מעימות אידיאולוגי זה, שהפסד בו עלול לדעתו למוטט את העולם החרדי. לדבריו, למנהיג הליטאי לא הייתה ברירה אלא לאמץ קו נוקשה ותקיף כעמדה ציבורית, ו"לומר בעיקר 'לא' עם סימן קריאה", ובמקביל לנקוט גישה פרגמטית יותר בשאלות פרטיות שמגיעות אליו באותם נושאים.

     

    "גיורי הצבא, למשל, היחס אל האחר – זו שאלה שהתעוררה בשם ההומניזם", מונה המקורב את מאבקי רבו. "גם ההכרה ההולכת ומתעצמת ברפורמים היא תולדה של תרבות שאומרת שכולנו שווים – יהודים וגויים, גברים ונשים, והחרדים מסמנים את כל ההפך. כל נושא 'הדרת הנשים' זה מודה של השנתיים-שלוש האחרונות. היא באה בלבוש אידיאולוגי ותרבותי, וכך הופכת נקודת בוחן לעמדה של מגזר שלם".

     

    לא הסכים לרכך את החרם על "אל על"

    בשנותיו של הרב אלישיב כמנהיג פרץ האינטרנט – גם לחיי החרדים. "כל העולם הפך לכפר גלובלי, וזה איום אסטרטגי אדיר על היהדות החרדית, גם אם כל אחד מבין שמוסד לא יכול לתפקד בלי חיבור לרשת. היה ברור שהאיזונים יימצאו על ידי אחרים, והאחריות שלו כגדול הדור הייתה להגביה את החומות כדי שהמצב הקיים יישמר. לכן הוא היה חסר פשרות בזה".

     

    "בגללו הרב עובדיה יוסף לא מעיז להביא לידי ביטוי את הפסיקות המתונות שלו בענייני דת ומדינה" (צילום: ניב רוזנברג, חיים צח) (צילום: ניב רוזנברג, חיים צח)
    "בגללו הרב עובדיה יוסף לא מעיז להביא לידי ביטוי את הפסיקות המתונות שלו בענייני דת ומדינה"(צילום: ניב רוזנברג, חיים צח)

     

    בכל הנוגע לסוגיית דת ומדינה טוען הלברטל כי תפיסת העולם החילונית שואפת לקרב את החרדים לתרבות הכללית, ובכל פעם יש ניסיון לעשות זאת בדרכים אחרות. בשל כך איבד הרב אלישיב כל אמון בממסד החילוני, וכתגובת נגד שלל מכל וכל לימודי ליבה שהיו עשויים להביא הכרה אקדמית בלימודיהן של בנות הסמינרים, ועוד.

     

    "הפוסט-ציונות הפכה מלאומיות להומניזם. המאבק הוא כבר לא בין ציונות לאורתודוכסיה, אלא בין תרבות מערבית לתרבות דתית. במאבק על השבת, למשל, החילונים כבר לא מדברים על כך שאי אפשר לנהל מדינה מודרנית בלי לעבוד בשבת, אלא שלפרט יש זכויות, וצריך לאפשר לו בחירה חופשית. לכן הרב לא הסכים להתרכך בחרם על 'שפע שוק' או על 'אל על'. זה יצר גדרות חדשים".

     

    מינה דיינים, לא האמין בממסד הרפואי

    כאמור, לעמדה נוקשה זו הייתה השפעה לא מועטה על הציבור הישראלי הכללי, ועל יחסי הגומלין שלו עם החרדים:

    הרב אלישיב היה מעורב במינוי דיינים שמאמצים את הקו ההלכתי שלו, כדי שיחילו אותה בבתי הדין הרבניים ובפרשת גיורי צה"ל. הלברטל מעיד כי שמע ממנו שהוא "מוכן להישבע שהם פסולים".

     

    דוגמאות נוספות: בכל הקשור לקביעת רגע המוות לעניין תרומת איברים - כמו בסוגיות נוספות של רפואה והלכה - הביע הרב חוסר אמון מוחלט בממסד הרפואי (על חלק מהן אף אמר כי אלה "שאלות של דור המבול").

     

    הוא חתם על שורה ארוכה של גילויי דעת "מחמירים" – למשל נגד גיוס לצבא או לשירות האזרחי, ובעד קווי המהדרין, ודאג למינוי רב ראשי מטעמו (הרב יונה מצגר), כדי שיטרפד את היתר המכירה. "מבחינתו היה גם לשים שם אישה בשביל זה", אומר הלברטל.

     

    חלק מפסיקותיו-הוראותיו נבעו מהתמודדות עם התרחבות השוליים בתוך המגזר, והפיחות במעמדה של "חבורת הלומדים". לדברי עו"ד הלברטל, "הייתה מהפכה בציבור החרדי. העוני המצוקה גדלו, והיה צריך למצוא את הדרך איך להוריד את אלה שעל הגדרות בחזרה אלינו, ולא לצד החילוני. אלה התמודדויות שלא היו לרב שך. גם לא 'קווי הנייעס' והשבועונים".

     

    "הייתה לו אחריות כלפי צה"ל וחייליו"

    דיין בית הדין הרבני הגדול (בדימוס), הרב אברהם שרמן, תלמיד-קרוב של הרב אלישיב ומי שהתפרסם בשנים האחרונות בשל ניסיונו לפסול את גיורי הרב חיים דרוקמן, מבקש להפריך את התדמית ההלכתית הנוקשה והבלתי-מתפשרת של רבו. לדבריו, זו נובעת מהניסיונות העקרים לדון בנושאים שברומו של עולם בכלי התקשורת, אך למעשה "הייתה לו אחריות על כלל ישראל, והוא חתר תמיד לפסוק הלכה המתחשבת במציאות החיים".

     

    חתם על שורה ארוכה של גילויי דעת "מחמירים" - למשל נגד גיוס לצבא או לשירות האזרחי, ובעד קווי המהדרין (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    חתם על שורה ארוכה של גילויי דעת "מחמירים" - למשל נגד גיוס לצבא או לשירות האזרחי, ובעד קווי המהדרין(צילום: גיל יוחנן)

     

    הרב שרמן מספר כי זכה להיות 47 שנים במחיצת "פוסק הדור", ולהיווכח כי הוא אינו מנהיג את הציבור מ"מגדל השן", אלא "יורד לברר לעומק כל דבר ולפסוק על פי המציאות בשטח". אחת הדוגמאות לכך, היא כאשר שימש כרב צבאי במלחמת יום כיפור, והרב אלישיב הורה לו להקדיש את כל מרצו להקמת בית דין מיוחד שיתיר 190 עגונות שבעליהן נעדרו בתעלת סואץ".

     

    "על הנעדר האחרון היו שאלות מאוד קשות", משחזר הדיין. "הצבא רצה כבר להכריז עליו כחלל, אבל הרב ממש התנגד לזה. בסוף חייל המילואים הזה, 'ההרוג', באמת חזר על רגליו". לדבריו, "לרב אלישיב הייתה ראייה כוללת ומקיפה. הוא ראה עצמו כפוסק של כלל הציבור, ולא רק של הקהילות הדתיות והחרדיות. הייתה לו אחריות גם כלפי צה"ל וחייליו".

     

    אבטחת החרמון בשבת, היתר אשראי לבנקים

    בניגוד לתדמיתו הציבורית המחמירה של הרב אלישיב, הוא פסק כי לחיילים מישיבות ההסדר מותר לאבטח את אתר החרמון בשבת, כדי שמטיילים יוכלו לבקר בו. "הם כעסו ואמרו: מה זה שאומרים לנו לחלל את השבת? שאנחנו פה נגן על כאלה שרומסים את השבת? אבל הרב אמר שבדיעבד ובוודאי שצריך לחלל עליהם את השבת, כי יש ביניהם ילדים שלא הגיעו לגיל מצוות".

     

    הרב שרמן מוסיף כי הרב אלישיב טבע הגדרות הלכתיות בנושאים כלכליים - במגמה להתיר לבנקים להעניק אשראי ללא חשש ריבית, ורפואיים - בניסיונות להתיר בכל זאת תרומת איברים באופנים מסוימים. כן קבע כי יש להכיר בחוק הישראלי והבינלאומי בדבר הגנת זכויות יוצרים, כשיקול המשפיע גם על הפסיקה ההלכתית בנושא, והתעקש להכיר מקרוב מבנה של טנק ישראלי, לפני שפסק בדבר הקשור אליו.

     

    "למרן הרב אלישיב זצ"ל הייתה ראייה ממלכתית שקשורה לכלל ישראל", מסכם תלמידו. "לא רק שהכיר את המציאות המיוחדת בכל דבר, ושלט בכל התורה כולה - אלא שהייתה לו ראייה חדה של המציאות, שאליה הוא יכול היה להתאים את דבר ה' ומצוות ה'. הוא לא היה איש של 'לא', אלא טרח והתייגע כדי שהתורה תהא תורת חיים".

     

    התנגד ליציאה לשוק העבודה, פסל את האינטרנט

    מי שמבקש לגמד את השפעת הרב אלישיב - הן על המגזר שלו והן על החילונים - הוא שחר אילן, פרשן ותיק לענייני חרדים וסמנכ"ל עמותת חדו"ש. לדבריו, כל השינויים שחלו בשנים האחרונות בציבור זה "הגיעו מלמטה", ולא כיוזמה של הרבנים. למעשה הוא טוען כי הרב המנוח היה "פוסק הדור" אך לא מנהיגו (ולוּ היה נשאל – היה מוותר על ה"תפקיד"), וכי החברה החרדית סובלת ממשבר מנהיגות קשה.

     

    "התגובה היחידה של גדולי התורה הליטאים להתפתחויות של העולם הייתה 'לא", אומר אילן על פריצת האינטרנט, וכמיהתם של חרדים רבים לעבוד ולרכוש השכלה. "רב פסיבי שרק מגיב ולא יוזם שיטת ההנהגה - זה הכי לא נכון שיכול להיות. לעומת זאת, בחסידות בעלז, למשל, האדמו"ר התמודד עם הבעיות ומינה אנשים שיתעסקו בזה, כדי לשלוט, לקבוע מינונים ולהחליט מה כן, ולא רק מה לא".

     

    לדברי שחר אילן, העוני בציבור החרדי גבר בשנים האחרונות, ובמקביל פחתה נכונות הדור הצעיר לחיות כעניים, אך הרב אלישיב היה פסיבי מול כל שינוי חברתי שבא לתת לכך מענה, ואף התנגד לכך – בין היתר, בהוקעת כלי תקשורת שעודדו זאת.

     

    אתגר נוסף של שההנהגה החרדית כשלה בהתמודדות עמו, לדעת אילן, הוא התפתחות הטכנולוגיה: "העולם השתנה, אך הרבנים נותרו בעמדה של התנגדות לעולם. זה לא עובד. הצונאמי הגיע, האינטרנט שוטף את הכל ואי אפשר לעצור את הגלים". הוא מוסיף כי "ההנהגה הייתה צריכה להכיר בעובדה שאי אפשר לחיות בעולם בלי אינטרנט, אבל היא כנראה שכחה לגמרי את הכלל שאין גוזרים על הציבור גזירה שאי אפשר לעמוד בה".

     

    אחוזי גיוס נמוכים ומלחמה פנים-ישראלית

    אילן מבקר את השפעתו על יחסה של החברה הישראלית לחברה החרדית, ועל אחוזי הגיוס: "אם היה מנהיג שמשתף פעולה עם חוק טל, אז היום היו 5,000 או 6,000 משרתים במקום 2,000 ולא היינו במלחמה פנימית. אם מה שקרה בחמש השנים האחרונות מלמטה, היה נעשה בצורה מאורגנת ומסודרת מלמעלה – הכל היה אחרת".

     

    זאת ועוד: "גדולי התורה התעקשו לשמר את חברת הלומדים, למרות שגם בציבור החרדי וגם אצל החילונים מבינים שהיא לא יכולה להרשות לעצמה ש-56% מהגברים לא יעבדו. דרוש מנהיג שבמקום לתת לכוחות השוק לקבוע מה יקרה, ייזום בעצמו מהלך שיקים מעמד של 'בעלי בתים' (עובדים) שהם חרדים לגיטימיים ולא סוג ב".

     

    אילן סבור כי הציבור החילוני כלל אינו מכיר את הרב אלישיב, אלא באמצעות מתווכים, משום ש"ישב בבית ולא יצא החוצה", בעוד שלרב שך הוא נחשף – למשל ב"נאום השפנים", ולרב עובדיה יוסף - בדרשה השבועית. "בעידן של טלוויזיה ואינטרנט, מי שלא רואים אותו על מסך, או לפחות שומעים אותו - לא קיים".

     

    "השפיע על התחרדות ירושלים ועל פסיקות הרב עובדיה"

    ההשפעה הפוליטית המרכזית שמייחס סמנכ"ל חדו"ש לרב אלישיב, היא ההחלטה להשתמש לראשונה בעוצמה הדמוגרפית החרדית, ולתמוך באהוד אולמרט לראשות עיריית ירושלים בשנת 1993. כך הודח טדי קולק, שהיה שליט מיתולוגי בבירה, והעיר הפכה מחילונית לחרדית, או לפחות למתחרדת - כזו שהשלטון בה תלוי בחרדים.

     

    "אם ההחלטה הפוליטית הכי גדולה שלו הייתה מקומית, זה מוכיח משהו", אומר אילן. "בימיו חדלו החרדים להיות לשון מאזניים ברמה הארצית. הרב שך, בתרגיל המסריח, קבע מי יהיה ראש ממשלה. ב-1992 הרב עובדיה אפשר את אוסלו. הרב אלישיב לא היה במצב כזה. בהתנתקות כל קול היה חשוב, אבל הוא לא זה שהכריע שהיא תהיה".

     

    למרות שהרב אלישיב די "אלמוני" בעיניו בקרב החילונים, הוא מצביע על כמה נושאים שבהם בכל זאת השפיע עליהם – בעיקר לרעה: "בגללו הרב עובדיה יוסף לא מעיז להביא לידי ביטוי את הפסיקות המתונות שלו בענייני דת ומדינה. בעניין הזה, מקרה גיורי צה"ל היה די חריג. מנהיג ש"ס שאנחנו מכירים היום הוא של פסיקה ליטאית נוקשה, ולא מזרחית מקילה".

     

    השפעות שלילית נוספות שמונה שחר אילן הן היותה של ישראל אחת המדינות בעלת מספר תרומות האיברים הקטן ביותר,

    וכן מינוי הרב יונה מצגר לרבנות הראשית, בתמיכת הרב אלישיב – לטענת סמנכ"ל חדו"ש מתוך מטרה כדי לבזותה, להחליש את כוחה ולבטל את היתר המכירה.

     

    אלא שהרב שרמן רואה את הדברים מזווית הפוכה. לדבריו, "הגמרא אומרת שהקדוש ברוך-הוא דאג לשתול בכל דור את אותו חכם שמתאים לו ושישפיע עליו, שיכול לצקת את דבר ה' באותה מציאות.

     

    "אדם הראשון ראה את גדולי כל הדורות, ואין לי ספק שבימינו, שבהם חלו שינויים גדולים בכל תחומי החיים וההוויה - גם חברתיים ומדעיים וגם של תקומת עם ישראל בארצו - הוא ראה את מרן הרב אלישיב זצ"ל. חז"ל אומרים שהסתלקותם של גדולי הדור היא כשריפת בית מקדשנו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלי מנדלבאום
    כמעט מבלי שיצא את פתח ביתו. הרב אלישיב
    צילום: אלי מנדלבאום
    צילום: נטע סלע
    "ראייה ממלכתית שקשורה לכלל ישראל". הרב שרמן
    צילום: נטע סלע
    צילום: עטא עוויסאת
    רב פסיבי. שחר אילן
    צילום: עטא עוויסאת
    מומלצים